אבל כל היום בהתלבטות עם עצמי.
גאווה זה פסול.
להעריך את עצמי היום זה מאסט אחרת- דיכאון.
בכלל זה לא נשלט, והמחשבות באות לבד.
והעיניים. תתחילו לראות רק חיובי. טוב?
לא רק בחוץ. גם בפנים. בקרובים. היקרים. חאלס עם הביקורת הזו!!!
אבל איך תחנכי אותם אם לא תגידי כלום.
בקיצור סלט ירקות. עיזבו, נלך לישון. אולי יום אחד אני אמצא את עצמי אחרת.
💓


