מאונן.
מה ניתן לעשות.
שוחחתי איתו בנושא די בהרחבה.
אמר לי שהפסיק אבל נראה שממשיך.
תודה.
יש דברים שאת יכולה ואף חייבת לעשות, כמו למנוע עד כמה שניתן כל גישה לפורנו (להתקין נטספארט על הטלפון שלו ועל המחשב בבית). את לא יכולה להכניס לו לכיס את כל הפריצות שיש בעולם, ולהאשים אותו שהוא משתמש בכלים שנתת לו.
ויש דברים שאסור בשום פנים ואופן לעשות, כמו לדבר איתו על זה.
מלבד מבוכה עצומה ורגשות אשמה שלא יועילו, אני לא רואה שום השפעה נוספת של השיחות האלה.
את אשה, את לעולם לא תביני את הצורך הזה שלו. זה צורך נורמלי, בריא, הוא לא מעיד על שום בעיה בהתפתחות שלו. היה לי פסיכולוג שאמר לי בעבר "לפי מחקרים, 97% מבני הנוער הדתיים מאוננים, ו-3% הם שקרנים".
נכון, לפי ההלכה הצורך הזה אסור למימוש. אבל דיבור שאינו במקום על הנושא הזה, רק יגביר את תחושות האשמה שלו ואת הצורך שלו למצוא נחמה או פורקן, מה שיגרום לו שוב לעשות זאת.
כשר"מים מדברים על הנושא הזה עם נערים צעירים בישיבות תיכוניות, הגישה שלהם מאוד שונה מהגישה שהייתה לנושא הזה לפני 10 שנים ויותר. היום מבינים שנטיעת תחושות אשמה לא תועיל בכלום, וגם לא הפחדות על עונשים בעולם הבא ומשפטים כמו "זה חטא שאי אפשר לעשות עליו תשובה". הדיבור בנושא הזה צריך להיות מאוד מכיל, קשוב, אך עם זאת - בלי להסתיר את ההלכה עצמה. כלומר הנערים יודעים שזה אסור, אך עם זאת לא מעמיסים על הכתפיים שלהם את תחושת הכישלון והפחד.
במקום להתעסק בכמה החטא חמור ונורא, מתעסקים בגבורה ובהעצמת השמחה על כל פעם שמצליחים להימנע מכך. נער שהיה רגיל לעשות זאת כל יום, ועכשיו מצליח לפעמים להתגבר, צריך להיות מאושר מההצלחה שלו! אם במקום 7 פעמים בשבוע הוא מצליח לרדת ל-5 פעמים בשבוע, זאת התקדמות עצומה! זה מאבק ארוך ועיקש, וצריך לשמוח על כל ניצחון. אפילו אם נער הצליח להתגבר אבל זה החזיק מעמד רק שעה אחת, הוא צריך לדעת שהשעה הזאת שווה המון. שהוא הוכיח לעצמו שהוא מסוגל, שהוא יודע איזו שמחה הייתה לו בלב ברגע שבו הוא החליט "לא, עכשיו אני לא עושה את זה". את התחושות האלה צריך לטפח, ולא את תחושת הכישלון שמגיעה אחרי המעשה.
נ.ב.
אם יש משהו שהבן שלך באמת צריך ניעור לגביו, זה שהוא עושה את המעשים האלה בצורה כזאת שאמא שלו יודעת על כך.
האב ישוחח עם בנו והאם עם ביתה.
אפילו מבחינה פרקטית
אני כילד צעיר בן למשפחה מסורתית, אמנם לא עשיתי את המעשה המדובר, אבל כן נמשכתי אחרי השטויות האלהלמרות ששמעתי שזה אסור. ודווקא זה היה עוזר לי מאד אם מישהו מבוגר היה מדבר איתי בגובה העיניים
ומסביר לי כמה זה לא טוב.
אולי אפשר גם לדבר באופן כללי ולא בגישה של "אני יודע שעשית את זה"
ממש כפי שהיתה תופסת את הבן שלה מחלל שבת, צופה בתכנים לא צנועים או מקלל בפייסבוק.
הדאגה שלה דווקא מובנת מאוד
השיטה שאת מציעה הרסנית לדעתי לא פחות, כאמירה חינוכית
זה שיש דברים שאסור להגיד - זה נכון.
זה שתגובה לא נכונה יכולה ליצור יותר נזק מתועלת - גם זה נכון.
מכאן ועד להגיד שאין כלל בעיה, וזכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה - הדרך ארוכה.
מותר וחובה שיהיה לאמא אכפת מהילד שלה, ומכך שהוא עושה מעשים אסורים.
לרוב לקבל ביקורת ממישהו שלא מבין את עוצמת הנסיון שנער עובר רק גורם לאנטגוניזם. ובתור אישה, את כמעט *בהגדרה* לא מבינה.
זה ממש
ממש
ממש
קשה.
לנער (בן) מתבגר יש יצר מין חזק מאוד, וכמויות הטסטוסטרון שלו גבוהות (כמובן שגם לבנות יש יצר אבל הוא לובש אופי פחות פיזי וגם הוא באמת פחות חזק. להן יש נסיונות בדברים אחרים כמו לבוש). אם לא ידעת, אז גם הנערים הכי דוסים בישיבות נופלים בזה, למרות שהם יודעים וחושבים שזה חמור מאוד, פשוט כי היצר בנושא מאוד מאוד חזק. אם הוא לא מצליח להפסיק בגלל שהקב"ה אומר לו, את חושבת שאם את תגידי לו זה מה שישנה?
תזכרי גם שזה יצר שכשמספקים אותו (מה שאי אפשר באמת לעשות עד החתונה וגם אז במידה) זה מרגיש הכי טוב ונכון בעולם באותו הרגע (אם זה בהיתר אז גם אחרי אני מניח, אני דווקא רווק שהסתנן לפורום). אז תדעי שלא משנה כמה הוא חושב לפני כן, באותו רגע לא הוא זה שנוהג אלא היצר. העבודה צריכה להיעשות לפני וכשהיצר מתחיל, אבל היצר באמת מסובב לגמרי את הראש של הבנאדם לגבי מה טוב ומה רע באותו רגע.
דבר נוסף. לדעתי יצר המין הוא אולי היצר הרע היחיד שהנער יכול רק ללמוד לשלוט בו אך לא יכול לבטל אותו (ומעבר לרף מסויים גם לא להנמיך). גאוותן יכול לעבוד על עצמו כדי להיות ענו יותר, בזבזן לקמצן וכו' ע"י עבודת המידות. בעל יצר בנושא הזה, לא יכול ככל הנראה להוריד את רף התאווה מעבר למה שהמערכת ההורמונלית שלו מכתיבה לו בדרך הטבע (אם יש דברים שהוא גורם לעצמו כמו סמארטפון בלי סינון או שהיה מרובה עם נשים זה דבר שאפשר לשנות, אבל לא את הבסיס). זה פשוט כמה הורמונים יש לו. אפשר להנמיך וכאילו "לספק" אותו לפחות חלקית עם לימוד תורה, עשייה וכו', אבל כמה שלא ילמד וכמה שלא יעשה היצר יישאר במידה מסויימת ! אחרת, בשביל מה היינו מתחתנים בעצם? בימינו יש הפרש של כמעט 10 שנים (לפעמים יותר) בין תחילת המשיכה לנשים ולקיום יחסים לבין חתונה... את מצפה שהוא יצליח לא לעשות את זה עכשיו 10 שנים כשכל רגע יש לו פטישים שדופקים לו בתוך הראש לעשות את זה? הוא בן אדם... וזה באמת נסיון קשה מאוד.
ועוד דבר. האמת היא שהדבר הזה הוא הנסיון הראשון כשומר מצוות או קרוב לגיל. עד גיל 13 היצר מתחיל אצל כולם כמעט, ועל ההתחלה כבר חיובא הוא מתמודד עם אחד הנסיונות הקשים ביותר כל החיים (!) מבחינת יצר הרע (עובדה שכל כך מעט מצליחים לחלוטין). כל זה כשאין לו כלים של התמודדות קודמת מול נסיון דומה, או אחיזה של ממש בעולם התורני. מבחינת הקב"ה גם צריך בירור למה החוויה הראשונה של ילד בעולם המצוות צריכה להיות של כיבוש יצר לעבירה חמורה כל כך... נסתרות דרכי האל מה לעשות.
לסיום, ראיתי שמישהו כתב כאן בפורום מתישהו דבר שמאוד הזדהיתי איתו. לכל בנאדם בהתקדמות שלו לעבר כל דבר, יש טריטוריות שהוא כבר "כבש", יש טריטוריה שכעת מתנהלת מלחמה עליה ויש טריטוריה שהיא מעבר לתחום השגתו. מתי מענשים ילד (בהנחה שהשאיפה שלו זהה לשל ההורה)? כשהוא עושה משהו שכבר היה בגדר טריטוריה כבושה אצלו. לדוג' ילד מנבל את הפה כשאת יודעת כבר שהוא לא עשה את זה כל החיים וזה לא איך שחונך אצלך מגיל 0. לעומת זאת כשהוא עושה דבר בטריטוריה של המלחמה אין מה להעניש אותו. הרי, הוא גם מנסה בעצמו לכבוש אותה ולא תמיד מצליח! מה זה יעזור עונש? זה סתם ישדר לו שההורים נגדו גם כשהוא בעצם מנסה להתיישר עם השאיפות שלהם...
מה שכן כמובן סינון סינון סינון לפאלפון ולמחשב חובה ושלא יהיה בכלל אף פעם במקום עם אינטרנט בלי סינון.
עד כאן דעתי בנושא כרווק (שגם לו לא הולך מי יודע מה בנושא).
בגלל הרכבת הממשלה והדילמות של גדי אייזנקוט, והנה המאמר היחיד בynet:
מ' "יצא למלחמה" - ורק אחרי 5 שנים נחשף שם המורה שאנס אותו | קשה לקריאה
והנה החוויה האישית שלי והמסקנות:
בכיתה ז' ח' למדתי בחטיבה בנחלת ישראל בכפר חסידים.
היה אסור לקרוא הארי פוטר או לשמוע מוזיקה באנגלית כולל שימוש באוזניות, והמורה פתח מערך הלשנות, שהפך לפעיל על כל דבר וכל שיח על כל אדם.
כל הכיתה העריצה אותו ברמה גבוהה, ואני הייתי בערך היחיד שלא היה חלק בזה.
כולם התעניינו אך רק בו ובשיעורים שלו.
היו לו המון שיעורי חברה עם אופי של פסיכולוגיה, והוא השקיע מעל ומעבר בערבי כיתה מגבשים.
הוא קיבל כיתה מפולגת ומשוסעת והצליח להפוך אותה למגובשת מאוד.
מאחר וזה היה פנימייה, הוא היה גר ממש ליד הכיתה שלו, והיינו משחקים בהפסקה עם הבנות שלו שהיו אז ילדות קטנות.
כולם כולל אני עברנו קשיים של מתבגרים, והיינו מתייעצים איתו על הכל אפילו בסלון ביתו.
בימי שלישי הייתי מגיע לבית ספר באופן קבוע מוקדם מהרגיל, והיה לי המון זמן איכות איתו כשהוא ממש לימד אותי פעם להשתמש במקדחה.
היו לו לפעמים התנהגות משפילות כלפי תלמידים, אבל ביסודי חווינו ממורות השפלות גדולות יותר.
בקיצור, הוא התנהג בעיניי כמו אבא שלא תמיד יודע גבולות איפה להתערב, במיוחד כשהוא לא באמת היה אבא שלנו.
כלומר הערכתי אותו מאוד, אבל הייתי בערך היחיד שידע לשים לו גבולות, גם באופן גלוי.
האמת, פעם אחרונה שפגשתי אותו שמעתי ממנו בפירוש שהוא מתחרט על מערך ההלשנות, והיה אמור לדעת יותר את הגבול בין איסור לבין המלצה.
לאחרונה פרסמו את שמו בחדשות על הרשעה על אונס של שני תלמידים מהכיתה שלי.
הייתי טרף קל מאוד עבורו. וזה לא הוביל לכלום ושום דבר בינינו.
גם המפגש השבועי שלא היה בו כלום, וגם בהערצה של הכיתה שלא הייתי חלק ממנה.
הייתי עוף מוזר בכל קנה מידה אפשרי מול כיתה שמורידה ראש מול כיתה של בנות וגורסת שהארי פוטר זה תועבה.
אם היה פוגע בי, כמי שהתנגד לבד לדרכו, כל הכיתה שהעריצה אותו הייתה מגבה אותו באופן מלא וגורסת שאני מחפש לנקום בו.
זה עוד סיבה למה הייתי האדם הכי מתאים לפגוע בו.
מכאן אנחנו רואים שמי שמחפש לפגוע בילדים, מחפש רק את מי שהכי מחובר אליו ומעריץ אותו.
מפתיע, אגב, שזה לא קיבל כותרות, במיוחד שמדובר בישיבה.. .🙄
אגב, גם בכתבה עלתה נקודה חשובה- ברגע שזה 2 בנים, כביכול זה שטח אפור ....
זה מצריך אמירה ברורה.
בנוסף, לדעתי, חייבים לקבוע נהלים במערכת- אין ייחוד בין 2 המינים.
בעלי, היום, עובד בחברת הייטק וזה כלל: לא סוגרים דלת אחרי 2 אנשים- לא משנה מה מינם.
סתם מעניין.....
בתור אחד שהכיר את המורה והישיבה....
התלמידים היו בפנימיה?
אם כן, כל הקשר הלא בריא הזה היה יכול להתקיים אם הנערים לא היו בפנימיה?
קודם כל, ייחוד גם בין גברים הוא גזירה שאין לעמוד בה.
דבר שני, רק בפנימייה המורים גרים בתוך רחבת בית הספר, אז ברור שאין קרבה כזאת בישיבה תיכונית קלאסית.
הכרנו את כל המשפחות של כל הרמים.
זה נתן למקום תחושת משפחה, ואנשים אשכרה אהבו להגיע לבית ספר ואהבו להיות שם.
זה השפיע אפילו עליי שבגלל הקרבה הפיזית לבית הוריי לא גרתי שם, אלא בבית של הורים.
אצלו הקרבה בינו לתלמידים הייתה רמה אחת מעל.
אפשר לראות את מה שאפשר לקבל מזה, כאשר זה הוביל למקרה של אדם אחד שביצע ניצול מיני מחריד בתלמידים לאורך שנים.
בואו לא נשכח את אולפנת שעלבים, שלא הייתה פנימייה, ויצא ממנה ציפי דינר.
בלי קשר למין.....
במקום שהוא לא פנימייתי ממש לא קשה לאכוף את זה.
לא חושבת שאי פעם היה לי "ייחוד" עם מישהי....
סיטואציה שלא ממש קוראת....
פנימיה זה כבר אחרת....
ומצריך אמירה ברורה לשטח שנחשב אפור.
קביעת כללים ברורים.
אבל מיליון פעמים יצא לי לדבר עם חבר באחד על אחד, וזה קרה עם המון חברים, ובתור רווק שגר לבד יצא לי המון פעמים לארח אנשים בביתי, ובדרך כלל הם באו לבד.
יש ילדות שנאנסו ע"י האבא, ואי אפשר לנתק בין הורה לילד.
אותו דבר לגבי ייחוד גורף עם כל אדם.
לגבי פנימייה, אני לא מתלהב מהקונספט, אבל לא זו הסיבה כי שוב, גם באולפנת שעלבים שאינה פנימייה יצא ממנה ציפי דינר.
מקווה שהיצור הזה לא יראה אור יום עד יומו האחרון (לצערנו הרב, מערכת המשפט מאוד מקלה עם נבלות שכאלו)
הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ
בשביל הבת שלנו
היא בדיכאון
ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה
היא לומדת בכיתת לקויות למידה
והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.
היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר
ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....
תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.
לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.
כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?
לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.
בהצלחה!
על ידי @מתואמת .
כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?
זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה
בס"ד
אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!
לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.
ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים
ועם תרופות .
הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה
אחרי התייעצויות
אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים
גם בגלל שזה כיתה ח
וזה אמצע שנה .
זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה
אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.
ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי
הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.
וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים
אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.
ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.
בהצלחה לכם משפחה יקרה.
לאיזה סוג מסגרת ממליצים?
קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏
בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.
הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏
תודה להקב"ה.
משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕
שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.
רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -
איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?
השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..
תודה מראש!
בטוח נשתמש ברעיונותיכם
הפורום הזה לא פעיל
(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)
שלום לכם.
יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה
והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.
יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.
אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית
תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.
פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7
(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).
שלום
מקווה שזו במה מתאימה..
אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)
לבית..
דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'
ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.
תודה רבה לכולם
שלום לכולם\ן
אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים
יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)
ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי
תודה לעונים ושבת שלום