יש דברים שאת יכולה ואף חייבת לעשות, כמו למנוע עד כמה שניתן כל גישה לפורנו (להתקין נטספארט על הטלפון שלו ועל המחשב בבית). את לא יכולה להכניס לו לכיס את כל הפריצות שיש בעולם, ולהאשים אותו שהוא משתמש בכלים שנתת לו.

ויש דברים שאסור בשום פנים ואופן לעשות, כמו לדבר איתו על זה. 

מלבד מבוכה עצומה ורגשות אשמה שלא יועילו, אני לא רואה שום השפעה נוספת של השיחות האלה.

את אשה, את לעולם לא תביני את הצורך הזה שלו. זה צורך נורמלי, בריא, הוא לא מעיד על שום בעיה בהתפתחות שלו. היה לי פסיכולוג שאמר לי בעבר "לפי מחקרים, 97% מבני הנוער הדתיים מאוננים, ו-3% הם שקרנים". 

נכון, לפי ההלכה הצורך הזה אסור למימוש. אבל דיבור שאינו במקום על הנושא הזה, רק יגביר את תחושות האשמה שלו ואת הצורך שלו למצוא נחמה או פורקן, מה שיגרום לו שוב לעשות זאת.

כשר"מים מדברים על הנושא הזה עם נערים צעירים בישיבות תיכוניות, הגישה שלהם מאוד שונה מהגישה שהייתה לנושא הזה לפני 10 שנים ויותר. היום מבינים שנטיעת תחושות אשמה לא תועיל בכלום, וגם לא הפחדות על עונשים בעולם הבא ומשפטים כמו "זה חטא שאי אפשר לעשות עליו תשובה". הדיבור בנושא הזה צריך להיות מאוד מכיל, קשוב, אך עם זאת - בלי להסתיר את ההלכה עצמה. כלומר הנערים יודעים שזה אסור, אך עם זאת לא מעמיסים על הכתפיים שלהם את תחושת הכישלון והפחד.

במקום להתעסק בכמה החטא חמור ונורא, מתעסקים בגבורה ובהעצמת השמחה על כל פעם שמצליחים להימנע מכך. נער שהיה רגיל לעשות זאת כל יום, ועכשיו מצליח לפעמים להתגבר, צריך להיות מאושר מההצלחה שלו! אם במקום 7 פעמים בשבוע הוא מצליח לרדת ל-5 פעמים בשבוע, זאת התקדמות עצומה! זה מאבק ארוך ועיקש, וצריך לשמוח על כל ניצחון. אפילו אם נער הצליח להתגבר אבל זה החזיק מעמד רק שעה אחת, הוא צריך לדעת שהשעה הזאת שווה המון. שהוא הוכיח לעצמו שהוא מסוגל, שהוא יודע איזו שמחה הייתה לו בלב ברגע שבו הוא החליט "לא, עכשיו אני לא עושה את זה". את התחושות האלה צריך לטפח, ולא את תחושת הכישלון שמגיעה אחרי המעשה.

נ.ב.

אם יש משהו שהבן שלך באמת צריך ניעור לגביו, זה שהוא עושה את המעשים האלה בצורה כזאת שאמא שלו יודעת על כך. 

האב ישוחח עם בנו והאם עם ביתה.
אפילו מבחינה פרקטית

אני כילד צעיר בן למשפחה מסורתית, אמנם לא עשיתי את המעשה המדובר, אבל כן נמשכתי אחרי השטויות האלהלמרות ששמעתי שזה אסור.  ודווקא זה היה עוזר לי מאד אם מישהו מבוגר היה מדבר איתי בגובה העיניים

ומסביר לי כמה זה לא טוב.

אולי אפשר גם לדבר באופן כללי ולא בגישה של "אני יודע שעשית את זה"

ממש כפי שהיתה תופסת את הבן שלה מחלל שבת, צופה בתכנים לא צנועים או מקלל בפייסבוק.
הדאגה שלה דווקא מובנת מאוד

השיטה שאת מציעה הרסנית לדעתי לא פחות, כאמירה חינוכית

זה שיש דברים שאסור להגיד - זה נכון.

זה שתגובה לא נכונה יכולה ליצור יותר נזק מתועלת - גם זה נכון.

מכאן ועד להגיד שאין כלל בעיה, וזכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה - הדרך ארוכה.

מותר וחובה שיהיה לאמא אכפת מהילד שלה, ומכך שהוא עושה מעשים אסורים.

לרוב לקבל ביקורת ממישהו שלא מבין את עוצמת הנסיון שנער עובר רק גורם לאנטגוניזם. ובתור אישה, את כמעט *בהגדרה* לא מבינה.

זה ממש

ממש

ממש

קשה.

לנער (בן) מתבגר יש יצר מין חזק מאוד, וכמויות הטסטוסטרון שלו גבוהות (כמובן שגם לבנות יש יצר אבל הוא לובש אופי פחות פיזי וגם הוא באמת פחות חזק. להן יש נסיונות בדברים אחרים כמו לבוש). אם לא ידעת, אז גם הנערים הכי דוסים בישיבות נופלים בזה, למרות שהם יודעים וחושבים שזה חמור מאוד, פשוט כי היצר בנושא מאוד מאוד חזק. אם הוא לא מצליח להפסיק בגלל שהקב"ה אומר לו, את חושבת שאם את תגידי לו זה מה שישנה?

תזכרי גם שזה יצר שכשמספקים אותו (מה שאי אפשר באמת לעשות עד החתונה וגם אז במידה) זה מרגיש הכי טוב ונכון בעולם באותו הרגע (אם זה בהיתר אז גם אחרי אני מניח, אני דווקא רווק שהסתנן לפורום). אז תדעי שלא משנה כמה הוא חושב לפני כן, באותו רגע לא הוא זה שנוהג אלא היצר. העבודה צריכה להיעשות לפני וכשהיצר מתחיל, אבל היצר באמת מסובב לגמרי את הראש של הבנאדם לגבי מה טוב ומה רע באותו רגע.

דבר נוסף. לדעתי יצר המין הוא אולי היצר הרע היחיד שהנער יכול רק ללמוד לשלוט בו אך לא יכול לבטל אותו (ומעבר לרף מסויים גם לא להנמיך). גאוותן יכול לעבוד על עצמו כדי להיות ענו יותר, בזבזן לקמצן וכו' ע"י עבודת המידות. בעל יצר בנושא הזה, לא יכול ככל הנראה להוריד את רף התאווה מעבר למה שהמערכת ההורמונלית שלו מכתיבה לו בדרך הטבע (אם יש דברים שהוא גורם לעצמו כמו סמארטפון בלי סינון או שהיה מרובה עם נשים זה דבר שאפשר לשנות, אבל לא את הבסיס). זה פשוט כמה הורמונים יש לו. אפשר להנמיך וכאילו "לספק" אותו לפחות חלקית עם לימוד תורה, עשייה וכו', אבל כמה שלא ילמד וכמה שלא יעשה היצר יישאר במידה מסויימת ! אחרת, בשביל מה היינו מתחתנים בעצם? בימינו יש הפרש של כמעט 10 שנים (לפעמים יותר) בין תחילת המשיכה לנשים ולקיום יחסים לבין חתונה... את מצפה שהוא יצליח לא לעשות את זה עכשיו 10 שנים כשכל רגע יש לו פטישים שדופקים לו בתוך הראש לעשות את זה? הוא בן אדם... וזה באמת נסיון קשה מאוד.

ועוד דבר. האמת היא שהדבר הזה הוא הנסיון הראשון כשומר מצוות או קרוב לגיל. עד גיל 13 היצר מתחיל אצל כולם כמעט, ועל ההתחלה כבר חיובא הוא מתמודד עם אחד הנסיונות הקשים ביותר כל החיים (!) מבחינת יצר הרע (עובדה שכל כך מעט מצליחים לחלוטין). כל זה כשאין לו כלים של התמודדות קודמת מול נסיון דומה, או אחיזה של ממש בעולם התורני. מבחינת הקב"ה גם צריך בירור למה החוויה הראשונה של ילד בעולם המצוות צריכה להיות של כיבוש יצר לעבירה חמורה כל כך... נסתרות דרכי האל מה לעשות.

לסיום, ראיתי שמישהו כתב כאן בפורום מתישהו דבר שמאוד הזדהיתי איתו. לכל בנאדם בהתקדמות שלו לעבר כל דבר, יש טריטוריות שהוא כבר "כבש", יש טריטוריה שכעת מתנהלת מלחמה עליה ויש טריטוריה שהיא מעבר לתחום השגתו. מתי מענשים ילד (בהנחה שהשאיפה שלו זהה לשל ההורה)? כשהוא עושה משהו שכבר היה בגדר טריטוריה כבושה אצלו. לדוג' ילד מנבל את הפה כשאת יודעת כבר שהוא לא עשה את זה כל החיים וזה לא איך שחונך אצלך מגיל 0. לעומת זאת כשהוא עושה דבר בטריטוריה של המלחמה אין מה להעניש אותו. הרי, הוא גם מנסה בעצמו לכבוש אותה ולא תמיד מצליח! מה זה יעזור עונש? זה סתם ישדר לו שההורים נגדו גם כשהוא בעצם מנסה להתיישר עם השאיפות שלהם...

מה שכן כמובן סינון סינון סינון לפאלפון ולמחשב חובה ושלא יהיה בכלל אף פעם במקום עם אינטרנט בלי סינון.

עד כאן דעתי בנושא כרווק (שגם לו לא הולך מי יודע מה בנושא).

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....