יש דברים שאת יכולה ואף חייבת לעשות, כמו למנוע עד כמה שניתן כל גישה לפורנו (להתקין נטספארט על הטלפון שלו ועל המחשב בבית). את לא יכולה להכניס לו לכיס את כל הפריצות שיש בעולם, ולהאשים אותו שהוא משתמש בכלים שנתת לו.

ויש דברים שאסור בשום פנים ואופן לעשות, כמו לדבר איתו על זה. 

מלבד מבוכה עצומה ורגשות אשמה שלא יועילו, אני לא רואה שום השפעה נוספת של השיחות האלה.

את אשה, את לעולם לא תביני את הצורך הזה שלו. זה צורך נורמלי, בריא, הוא לא מעיד על שום בעיה בהתפתחות שלו. היה לי פסיכולוג שאמר לי בעבר "לפי מחקרים, 97% מבני הנוער הדתיים מאוננים, ו-3% הם שקרנים". 

נכון, לפי ההלכה הצורך הזה אסור למימוש. אבל דיבור שאינו במקום על הנושא הזה, רק יגביר את תחושות האשמה שלו ואת הצורך שלו למצוא נחמה או פורקן, מה שיגרום לו שוב לעשות זאת.

כשר"מים מדברים על הנושא הזה עם נערים צעירים בישיבות תיכוניות, הגישה שלהם מאוד שונה מהגישה שהייתה לנושא הזה לפני 10 שנים ויותר. היום מבינים שנטיעת תחושות אשמה לא תועיל בכלום, וגם לא הפחדות על עונשים בעולם הבא ומשפטים כמו "זה חטא שאי אפשר לעשות עליו תשובה". הדיבור בנושא הזה צריך להיות מאוד מכיל, קשוב, אך עם זאת - בלי להסתיר את ההלכה עצמה. כלומר הנערים יודעים שזה אסור, אך עם זאת לא מעמיסים על הכתפיים שלהם את תחושת הכישלון והפחד.

במקום להתעסק בכמה החטא חמור ונורא, מתעסקים בגבורה ובהעצמת השמחה על כל פעם שמצליחים להימנע מכך. נער שהיה רגיל לעשות זאת כל יום, ועכשיו מצליח לפעמים להתגבר, צריך להיות מאושר מההצלחה שלו! אם במקום 7 פעמים בשבוע הוא מצליח לרדת ל-5 פעמים בשבוע, זאת התקדמות עצומה! זה מאבק ארוך ועיקש, וצריך לשמוח על כל ניצחון. אפילו אם נער הצליח להתגבר אבל זה החזיק מעמד רק שעה אחת, הוא צריך לדעת שהשעה הזאת שווה המון. שהוא הוכיח לעצמו שהוא מסוגל, שהוא יודע איזו שמחה הייתה לו בלב ברגע שבו הוא החליט "לא, עכשיו אני לא עושה את זה". את התחושות האלה צריך לטפח, ולא את תחושת הכישלון שמגיעה אחרי המעשה.

נ.ב.

אם יש משהו שהבן שלך באמת צריך ניעור לגביו, זה שהוא עושה את המעשים האלה בצורה כזאת שאמא שלו יודעת על כך. 

האב ישוחח עם בנו והאם עם ביתה.
אפילו מבחינה פרקטית

אני כילד צעיר בן למשפחה מסורתית, אמנם לא עשיתי את המעשה המדובר, אבל כן נמשכתי אחרי השטויות האלהלמרות ששמעתי שזה אסור.  ודווקא זה היה עוזר לי מאד אם מישהו מבוגר היה מדבר איתי בגובה העיניים

ומסביר לי כמה זה לא טוב.

אולי אפשר גם לדבר באופן כללי ולא בגישה של "אני יודע שעשית את זה"

ממש כפי שהיתה תופסת את הבן שלה מחלל שבת, צופה בתכנים לא צנועים או מקלל בפייסבוק.
הדאגה שלה דווקא מובנת מאוד

השיטה שאת מציעה הרסנית לדעתי לא פחות, כאמירה חינוכית

זה שיש דברים שאסור להגיד - זה נכון.

זה שתגובה לא נכונה יכולה ליצור יותר נזק מתועלת - גם זה נכון.

מכאן ועד להגיד שאין כלל בעיה, וזכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה - הדרך ארוכה.

מותר וחובה שיהיה לאמא אכפת מהילד שלה, ומכך שהוא עושה מעשים אסורים.

לרוב לקבל ביקורת ממישהו שלא מבין את עוצמת הנסיון שנער עובר רק גורם לאנטגוניזם. ובתור אישה, את כמעט *בהגדרה* לא מבינה.

זה ממש

ממש

ממש

קשה.

לנער (בן) מתבגר יש יצר מין חזק מאוד, וכמויות הטסטוסטרון שלו גבוהות (כמובן שגם לבנות יש יצר אבל הוא לובש אופי פחות פיזי וגם הוא באמת פחות חזק. להן יש נסיונות בדברים אחרים כמו לבוש). אם לא ידעת, אז גם הנערים הכי דוסים בישיבות נופלים בזה, למרות שהם יודעים וחושבים שזה חמור מאוד, פשוט כי היצר בנושא מאוד מאוד חזק. אם הוא לא מצליח להפסיק בגלל שהקב"ה אומר לו, את חושבת שאם את תגידי לו זה מה שישנה?

תזכרי גם שזה יצר שכשמספקים אותו (מה שאי אפשר באמת לעשות עד החתונה וגם אז במידה) זה מרגיש הכי טוב ונכון בעולם באותו הרגע (אם זה בהיתר אז גם אחרי אני מניח, אני דווקא רווק שהסתנן לפורום). אז תדעי שלא משנה כמה הוא חושב לפני כן, באותו רגע לא הוא זה שנוהג אלא היצר. העבודה צריכה להיעשות לפני וכשהיצר מתחיל, אבל היצר באמת מסובב לגמרי את הראש של הבנאדם לגבי מה טוב ומה רע באותו רגע.

דבר נוסף. לדעתי יצר המין הוא אולי היצר הרע היחיד שהנער יכול רק ללמוד לשלוט בו אך לא יכול לבטל אותו (ומעבר לרף מסויים גם לא להנמיך). גאוותן יכול לעבוד על עצמו כדי להיות ענו יותר, בזבזן לקמצן וכו' ע"י עבודת המידות. בעל יצר בנושא הזה, לא יכול ככל הנראה להוריד את רף התאווה מעבר למה שהמערכת ההורמונלית שלו מכתיבה לו בדרך הטבע (אם יש דברים שהוא גורם לעצמו כמו סמארטפון בלי סינון או שהיה מרובה עם נשים זה דבר שאפשר לשנות, אבל לא את הבסיס). זה פשוט כמה הורמונים יש לו. אפשר להנמיך וכאילו "לספק" אותו לפחות חלקית עם לימוד תורה, עשייה וכו', אבל כמה שלא ילמד וכמה שלא יעשה היצר יישאר במידה מסויימת ! אחרת, בשביל מה היינו מתחתנים בעצם? בימינו יש הפרש של כמעט 10 שנים (לפעמים יותר) בין תחילת המשיכה לנשים ולקיום יחסים לבין חתונה... את מצפה שהוא יצליח לא לעשות את זה עכשיו 10 שנים כשכל רגע יש לו פטישים שדופקים לו בתוך הראש לעשות את זה? הוא בן אדם... וזה באמת נסיון קשה מאוד.

ועוד דבר. האמת היא שהדבר הזה הוא הנסיון הראשון כשומר מצוות או קרוב לגיל. עד גיל 13 היצר מתחיל אצל כולם כמעט, ועל ההתחלה כבר חיובא הוא מתמודד עם אחד הנסיונות הקשים ביותר כל החיים (!) מבחינת יצר הרע (עובדה שכל כך מעט מצליחים לחלוטין). כל זה כשאין לו כלים של התמודדות קודמת מול נסיון דומה, או אחיזה של ממש בעולם התורני. מבחינת הקב"ה גם צריך בירור למה החוויה הראשונה של ילד בעולם המצוות צריכה להיות של כיבוש יצר לעבירה חמורה כל כך... נסתרות דרכי האל מה לעשות.

לסיום, ראיתי שמישהו כתב כאן בפורום מתישהו דבר שמאוד הזדהיתי איתו. לכל בנאדם בהתקדמות שלו לעבר כל דבר, יש טריטוריות שהוא כבר "כבש", יש טריטוריה שכעת מתנהלת מלחמה עליה ויש טריטוריה שהיא מעבר לתחום השגתו. מתי מענשים ילד (בהנחה שהשאיפה שלו זהה לשל ההורה)? כשהוא עושה משהו שכבר היה בגדר טריטוריה כבושה אצלו. לדוג' ילד מנבל את הפה כשאת יודעת כבר שהוא לא עשה את זה כל החיים וזה לא איך שחונך אצלך מגיל 0. לעומת זאת כשהוא עושה דבר בטריטוריה של המלחמה אין מה להעניש אותו. הרי, הוא גם מנסה בעצמו לכבוש אותה ולא תמיד מצליח! מה זה יעזור עונש? זה סתם ישדר לו שההורים נגדו גם כשהוא בעצם מנסה להתיישר עם השאיפות שלהם...

מה שכן כמובן סינון סינון סינון לפאלפון ולמחשב חובה ושלא יהיה בכלל אף פעם במקום עם אינטרנט בלי סינון.

עד כאן דעתי בנושא כרווק (שגם לו לא הולך מי יודע מה בנושא).

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות