כי עניתי לה כשהיא התקשרה
אפילו שידעתי מה היא רוצה
(בעצם, זה שידעתי עזר לי לאזור כח, כי לא חששתי שזה משו שאני לא אוהב...)
ודיברנו על המשו הזה, ואז פטפטנו קצת, ואז נפרדנו לשלום.
ובכל משך השיחה הזו
אשכרה כל הזמן!
הייתי נחמדה
לא רק מנומסת
ממש נחמדה
כאילו באמת שמחתי לדבר איתה.
אני גאה בעצמי כל כך
תמיד ידעתי שאני צריכה לטפח את כישרון המשחק שלי יותר...
(ועכשיו זה גורם לי להישמע רע, אבל זו לא לגמרי אשמתי, היא אחלה בנאדם, פשוט הייתה לנו היסטוריה לא נעימה שעדיף שנשכח ממנה, אבל זה די הותיר את חותמו עלי, סורי, אני עושה כמיטב יכולתי שהיא לא תראה אתזה.
ואני מצליחה. אז יאייי לי)




