עצוב ובודד! :'-(צוף דבש
נשוי כמה שנים.
ברוך ה' אישתי אשת חיל שעסוקה מלא למען עם ישראל אך לצערי אין לה זמן בשבילי היא חוזרת הביתה מותשת מעייפות ועוזרת במה שצריך לבית אבל אין לה זמן בדרך כלל לדבר איתי או להתעניין בי באמת. במשך היום היא לא זמינה כמעט והשיחות טלפון ממש קצרצרות. היא אומרת שהיא אוהבת אותי אבל טוענת בתוקף שבאמת אין לה זמן וכשיהיה לה היא תדבר איתי.
היא מנסה לשמח אותי מסביב וקונה לי מלא דברים שאשמח אבל היא לא מבינה שאני רוצה אותה ולא את הדברים שמסביב ושזה לא עוזר שמתוק לי בפה אם מר לי בלב.
אני באמת ממש אוהב אותה וברגעים שכן יש שיח וקצת זמן לעצמנו הכי טוב לי בעולם.
אבל בדרך כלל היא עייפה והולכת לשנת הלילה שלה וכשהיא קמה בבוקר היא חייבת לחזור למרוץ החיים להציל את העולם!
היא כן אוהבת אותי ושולחת אותי שאבלה ואטייל לבד ו"בלי להתקמצן" אבל היא לא מבינה שזה מעמיק אצלי את תהום הבדידות והעצבות וכבר התייאשתי ממנה ומקשר זוגי טוב ורציף.
אני מרגיש ממש בכלוב של זהב ואני מטפס על הקירות מרוב בדידות!
באמת כואב מה שאתה מרגיש.כלה נאה
אתה חייב לדבר איתה בשיא הפתיחות,
ולא שייך להמשיך כך. ואם היא אוהבת אותך שתפנה זמן כל יום 20 דקות רק שלכם לבד.

היא לא הייתה רןצה שתמצא חברה שתבין אותך. נכון?
היא חייבת להבין שאתם צרכים שינוי.
או ללכת ליעוץ זוגי ולפתוח את הדברים ותגיעו להבנות.

אולי תביא עוזרת. או שתעזור לה יותר כדי שלא תגיע לבית ותתחיל עוד עבודה, ואז היא תיהיה פחות עיפה.

לא הגיוני שאישה אוהבת את בעלה לא תבין ותנסה להתייחס קצת יותר למצוקה שלו.

היא עייפה מהעשייה בחוץצוף דבש
הבית לא מעייף אותה אני משתדל לעשות את הרוב המוחלט של הדברים (בשמחה!)
ניסיתי לדבר איתה הרבה על זה והיא באמת רוצה אני מרגיש אבל זה לא מחזיק יותר מכמה ימים ולפעמים אפילו לא יום.
שפשפתי את העניינים לוודא שגבר כתב על אישתו ולא אישה על בעלהנגמרו לי השמות

כי מקרים רבים ששמעתי היו לגמרי הפוך.

 

פעם ראשונה שנתקלתי במקרה שזה באמת שהאישה עסוקה בחסד מחוץ לבית כל הזמן ולא נותר לה כוח לביתה שלה...

 

כמובן שהדבר העיקרי כאן זה איך לגרום לאשתך להבין שמה שהיא עושה ופועלת הוא מבורך - אבל אם בעלה שלה מרגיש כך וחש בדידות - זה לגמרי מפספס את המטרה.

 

"עניי עירך קודמים".

 

יש חסד שאפשר, וצריך, והוא טוב.

ויש חסד שלעיתים הוא בגדר פשע של ממש, למשל אם הוא בא על חשבון הבית שלך.

 

חסד חייב להיות עם גבול.

הגבול הוא שזה פוגע במשפחה שלך, או בעצמך, או בכוחות שלך וכן הלאה.

 

השאלה היא איך לתווך לה זאת כדי שיתקבל על ליבה?

כי לומר לך את זה זו לא חוכמה, אתה ודאי כבר חושב כך בעצמך.

 

חוץ  מלהציע לך לבוא אליה עם המון אהבה והערכה פנימימת,

לכל מי שהיא ומה שהיא,

לכל הלב הטוב שלה,

לכל מה שעשתה ועושה -

ולומר לה במילים הכי ברורות ופשוטות: אשתי. אני אוהב אותך. את חסרה לי.

אני צריך יותר ממך. צריך. זה ממש צורך שלי.

בבקשה בואי נחשוב שוב על סדר היום שלנו, ונוודא שכל אחד מאיתנו מרגיש שהצרכים שלו ממולאים, כי כרגע אני בקושי גדול, חש בודד, ואני בטוח שאת אוהבת אותי אז חשוב לי לשתף אותך במה שעובר עליי...

וכמובן לסיים במשהו טוב - להודות לה על מה היא *כן* נותנת לך, על מה אתה *כן* יכול להוקיר לה תודה עליו, ולומר לה את זה, ולפרט כמה זה עושה לך טוב.

 

בצורה כזו, שהיא תשמע את הצרכים שלך,

ולא תשמע מתקפה עליה או כמה היא אל בסדר, אלא רק דיבור של הצרכים *שלך* + תרגיש בכנות שאתה מעריך אותה ואוהב אותה, וזה רק שהיא חסרה לך כל כך - אולי משהו יוכל לזוז...

 

תצליחו :פרח:

 

 

היא יודעת את זהצוף דבש
דיברנו לא מעט על זה והיא יודעת שהיא ממש חסרה לי הייתי בטיפולים אפילו במרפאה לבריאות הנפש שיעזרו אבל חוץ מכדורים הם לא עזרו לי עם העצב.
עניי עירך קודמים אבל כשזה חיים של כל כך מלא אנשים על כף המאזניים לעומתי אז אוטומטית היא תהיה שם ולא איתי.
למרות שהיא אומרת לי שאני הכי חשוב לה בעולם אני לא מרגיש את זה.
היא יודעת כמה אני אוהב ומעריך אותה ואני כל היום שולח לה הודעות חיזור שנינות לאחר זמן ב"אני גם אוהבת אותך" ללא חשיבה עמוקה לתשובה.
אני כותב לה קינות ושירים עצובים כמה אני בודד ושהיא חסרה לי והיא לא מבינה.
רגע רגע. למה הגעת למרפאת הנפש ולכדורים?נגמרו לי השמות

יכול להיות שזה יושב אצלך על משהו עמוק יותר?

תחושת הבדידות הזו?

אולי זה בא לידי ביטוי אצלך בצורה מעבר לנורמה?

אני קןראת את ההודעה הזו שוב,נגמרו לי השמות

ומה שעולה לי - שאולי אתה מצפה ממנה ליותר מדי?

 

היא הרי אומרת לך שאתה הכי חשוב לה בעולם - ואתה לא מאמין לה,

היא עונה לך שהיא גם אוהבת אותך - ואתה מרגיש שזה לא מספיק ושזה בלי "חשיבה עמוקה לתשובה",

אתה כותב לה שירים וקינות - אולי אתה מצפה ממנה לרמה מאוד מאוד (ושוב מאוד) גבוהה של השתפכות ושיתוף?

לא כולם בנויים ויכולים לרמה כזו...

אולי אתה פשוט מצפה ממנה ליותר מדי ואז מתאכזב.

 

כי אתה כן מתאר אישה שאוהבת אותך, אישה שאומרת לך את זה,

אישה שחושבת עליך ודואגת לך, אישה שאומרת לך שאתה הכי חשוב לה בעולם - השאלה היא אולי מדוע כל זה לא מספק אותך ומספיק לך?

נשמע שיושב על משהו הרבה יותר עמוק אצלך?

עוצוף דבש
אובחן אצלי pstd מהצבא אבל זה טופל לגמרי.
הכדורים עשו לי יותר נזק של תופעות לוואי אז לא באמת לקחתי אותם(בהוראת הרופא) וטופלתי טיפול שיחתי.
אני באמת בודד הייתי בשנה אחרי חתונה מחכה מהבוקר עד עשר בלילה שהיא יצאה מהעבודה לטלפון ושהיא תבוא הביתה.
אני לא חושב שאני מצפה ממנה ליותר מדי אלא ליחס בסיסי כמו כל משפחה תקינה.
כשאני אומר לה אני אוהב אותך והיא עונה "אני גם" קשה לה לבטא את האהבה שלה היא לא אומרת " אני גם אוהבת אותך" ואפילו כשהערתי את תשומת ליבה היה לה קשה לעשות את זה.
השירים והקינות זה לבטא את הצער והכאב מרוב המתנה לה שתענה לטלפון או אפילו תחזיר הודעה. אני ממתין לרוב 4-5 שעות למענה שלה.
אני יודע שבתוכה היא אוהבת באמת אבל זה לא בא לידי ביטוי כמעט.
איך היית מרגישה אם בעלך היה אומר לך אחרי החתונה שהוא אוהב אותך פעם אחת ואחרי זה לא אומר יותר כמעט ולא מבטא את זה וכשאת תעירי לו הוא יענה אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך!? אני בטוח שהיית עונה שמי שאוהב באמת לא מתנהג ככה ומביא את זה יותר לידי ביטוי.
אני בעיקר דואג לה ומכין לה ארוחות וכו' וכו' וזה גם חלק ממה שמצער שאני לא מרגיש שהיא דואגת לי.
ואמרתי לה שזה לא מספק ולא נותן מענה והיא עונה שהיא באמת משתדלת ושננסה לפחות מהמעט שיש לנו להפיק את המירב.
פסיכיאטר הביא והפסיכולוג אמר שאני לא צריך כי זה לא חמור בקטע של כדורים אז הפסיכיאטר ביטל וזה לא שקיבלתי משו חזק אלא קיבלתי משו לחרדה (ציפרלקס) שלחתי מדינה יש.
אני כן קצת מדוכא אבל אין בי ריקנות כלל.
המשפט האחרון שכתבת שקודם אני יהיה שמח בזכות עצמי ואז אבדוק קשר לאישתי קצת פגע כי באמת בדקתי וניסיתי לראות מה הבעיה ולאחר חשיבה עמוקה הבנתי שעצב והבדידות זה מהחוסר קשר עם אישתי שאני כל-כך צמא לו.
תגובה קצת אחרת-כמו שלא מגרשים חושך במקלותמנסיון10

ככה לא נשמע שתצליח להחזיר אותה הביתה עם לקונן ולספר לה כל היום כמה אתה עצוב ובודד

אולי חלק מהעשיה המוגזמת שלה בחוץ זה סוג של בריחה מהדכאון שבבית

נשמע שאתה כן חשוב לה והיא אוהבת אותך אבל - סליחה שאני אומרת - אבל זה נשמע שדי מדכא להיות במחיצתך

לא שאני מצדיקה את ההתנהלות אבל נראה לי שכדאי לך לעשות שינוי בהתנהלות שלך. כשיהיה לה כיף להיות איתך כנראה שהיא תמצא פתאום יותר זמן פנוי להיות איתך

לקח כמה שנים עד שקוננתי לה.צוף דבשאחרונה
מקווה שלא מדכא לה במחיצתי.
בקשר לכדורים..כלה נאה
אם פסיכיאטר הביא לך אותם לעצבות. יתכן שהעצבות לא קשורה אל אישתך. אלא לתחושה פנימית שלך עם עצמך. סוג של דיכאון וריקנות.

מה שאתה צריך לעשות זה לפנות לרופא שיבדוק אם המינון מספיק או להחליף תרופה.
קודם כל תיהיה שמח בזכות עצמך ואחר כך תבדוק אם יש קשר לאישתך.
עונה לך על שלושת ההודעות כאןצוף דבש
אובחן אצלי pstd מהצבא אבל זה טופל לגמרי.
הכדורים עשו לי יותר נזק של תופעות לוואי אז לא באמת לקחתי אותם(בהוראת הרופא) וטופלתי טיפול שיחתי.
אני באמת בודד הייתי בשנה אחרי חתונה מחכה מהבוקר עד עשר בלילה שהיא יצאה מהעבודה לטלפון ושהיא תבוא הביתה.
אני לא חושב שאני מצפה ממנה ליותר מדי אלא ליחס בסיסי כמו כל משפחה תקינה.
כשאני אומר לה אני אוהב אותך והיא עונה "אני גם" קשה לה לבטא את האהבה שלה היא לא אומרת " אני גם אוהבת אותך" ואפילו כשהערתי את תשומת ליבה היה לה קשה לעשות את זה.
השירים והקינות זה לבטא את הצער והכאב מרוב המתנה לה שתענה לטלפון או אפילו תחזיר הודעה. אני ממתין לרוב 4-5 שעות למענה שלה.
אני יודע שבתוכה היא אוהבת באמת אבל זה לא בא לידי ביטוי כמעט.
איך היית מרגישה אם בעלך היה אומר לך אחרי החתונה שהוא אוהב אותך פעם אחת ואחרי זה לא אומר יותר כמעט ולא מבטא את זה וכשאת תעירי לו הוא יענה אבל אמרתי לך שאני אוהב אותך!? אני בטוח שהיית עונה שמי שאוהב באמת לא מתנהג ככה ומביא את זה יותר לידי ביטוי.
אני בעיקר דואג לה ומכין לה ארוחות וכו' וכו' וזה גם חלק ממה שמצער שאני לא מרגיש שהיא דואגת לי.
ואמרתי לה שזה לא מספק ולא נותן מענה והיא עונה שהיא באמת משתדלת ושננסה לפחות מהמעט שיש לנו להפיק את המירב.
פסיכיאטר הביא והפסיכולוג אמר שאני לא צריך כי זה לא חמור בקטע של כדורים אז הפסיכיאטר ביטל וזה לא שקיבלתי משו חזק אלא קיבלתי משו לחרדה (ציפרלקס) שלחתי מדינה יש.
אני כן קצת מדוכא אבל אין בי ריקנות כלל.
המשפט האחרון שכתבת שקודם אני יהיה שמח בזכות עצמי ואז אבדוק קשר לאישתי קצת פגע כי באמת בדקתי וניסיתי לראות מה הבעיה ולאחר חשיבה עמוקה הבנתי שעצב והבדידות זה מהחוסר קשר עם אישתי שאני כל-כך צמא לו.
אישתך עובדת מהבוקר עד 10 בלילה??כלה נאה
זה באמת מוגזם.
אתם צרכים לעשות סדר בחיים. והיא חיבת להבין את זה.
מובן שהיא באה עיפה ולא נישאר לה כח.

בקשר למחמאות. כניראה אישתך טיפוס מופנם יותר. או סגור ריגשית.
איך היה בבית של ההורים שלה מראים אהבה וחיבה?
מאוד תלוי איך היא גדלה.

אז ככה שזה ממש לא אומר שהיא לא אוהבת אותך. ועוד שאתה אומר שהיא דואגת וקונה לך..

מצטערת שפגעתי. הציפרלקס אני בעצמי לקחתי אחרי לידה שעברתי דיכאון. לכן הרשתי לעצמי לומר לך.
ואני זוכרת שהרגשתי עצבות וריקנות שאף אחד בעולם לא יכל למלאות לי את זה.
והיה לי גם עצבים. כל מה שבעלי עשה עיצבן אותי, ועם הטיפול הכל נעלם.
אז הבנתי שזה לא הוא אלא הרגשות שלי.
גילתי שטיפול לחרדות ודיכאון משפר שלום בית ממש.
אמרת שאתה קצת מדוכא בלי הרגשת ריקנות. לכן חשבתי שכדאי קודם לטפל בדכדוך וזה יתן לך יותר כח להתמודד מול אישתך.
מאמינה שתרגיש יותר חזק.

אני יודעת את התופעות לואי שלגברים זה גרוע באמת. אז אם תירצה תבקש תרופה בשם וולבטרין. חדשה יחסית וללא תופעות שפוגעות בתפקוד המיני שזה בעיה לגברים.

ואני רוצה להגיד לך..אישתך זכתה!
הלואי וכל הבעלים היום יואהבו ככה את האישה שלהם.
תודה.צוף דבש
זה ממש חימם לי את הלב שאמרת שאישתי זכתה והלוואי שכולם יאהבו ככה.. אנשים פה אמרו שאני אובססיבי אליה יותר מדי ודברים על קוצי מוצי אז זה מרגיע לשמוע שאני נורמאלי.

לא התכוונתי לתופעות לוואי מיניות. כי דווקא בקטע המיני זה עשה לי טוב התכוונתי לתופעות לוואי אחרות ויותר מסוכנות(לא מהציפרלקס אלא מתרופה אחרת)

הבית שהיא באה ממנו אומנם לא חם מאוד אבל ניראלי שהוא עדיין בטווח הנורמה.

אישתי כן אשה חמה הבעייה היא הזמן שהיא עסוקה להביא אור בעולם שגוזל לה גם כוחות וגם את רוב היום.

עוד שלושה דברים ששכחתי לכתוב:נגמרו לי השמות

1. 

מכיר את שפות האהבה?

זה בכללי, אומר שכל בן אדם "מתוכנת" להרגיש אהוב ולהראות אהבה בדרך אחרת -

1. חלק בשפת המגע - ע"י מגע פיזי, חיבוקים, נשיקות, יחסי מין

2. חלק בשפת המילים - ע"י מילים טובות ומחמאות

3. חלק בשפת המתנות - ע"י קניית מתנות

4. חלק בשפת היחס ותשומת לב - ע"י זמן משותף ביחד, פריקה ושיתוף

5. וחלק ע"י עשיית דברים טכניים לבית - כמו כלים, קניות וכל תקתוקי הבית למיניהם

6. חלק בשפת הסליחה - לדעת לסלוח ולדעת לבקש סליחה

7. חלק בשפת הקבלה - לקבל את השני בדיוק כמו שהוא, למרות כל מגרעותיו

8. חלק בשפת החיוך והשמחה - לשדר לשני שטוב איתו ומאושרים איתו ולחייך ולשמוח.

ויש עוד שפות.

 

איזה שפות אתה חושבת שאתה מדבר?

איך *אתה* מרגיש אהוב?

איזה דברים אשתך יכולה לעשות שיגרמו לך להרגיש שהיא אוהבת אותך ואתה חשוב לה?

 

איזה שפות אתה חושב שאשתך מדברת?

אולי הדרך *שלה* להראותלך שהיא אוהבת אותך - זה דרך קניית מתנות - כי ככה ***היא*** מרגישה אהובה?

(בד"כ אנחנו מחווטים לתת לשני את מה ש*אנחנו* היינו רוצים לקבל, ולאו דווקא את מה ש*הוא* רוצה וצריך.

וצריך *במודע* לראות מה השני באמת צריך/ה ורוצה - ולפי זה לפעול.

 

כדאי לשתף אותה איך אתה מרגיש אהוב,,

ובד בבד להבין שהדרך שלה לוחמר לך שהיא אוהבת אותך היא רבה ומגוונת, ולקבל גם את האהבה הזו שלה, כי באמת כך היא מביעה אותה.

 

לאט לאט אפשר ללמוד פות שונות.

ללמוד שפה חדשה זה קשה, אבל אפשרי ומשתלם.

אתה תלמד עוד משלה, והיא תלמד עוד משלך. עם תקשורת תקשורת תקשורת מקרבת ואוהבת, מכבדת ומבינה.

 

2. לתחום דברים -

ברגע שתתחמו ותקדישו זמן ***מתוכנן מראש*** לביחד שלכם - למשל לפחות פעם בשבוע, ביום שלישי מ20:00-22:00- אנחנו אחד עם השניה!

בלי מסכים!

בלי חוץ!

בלי ילדים!

בלי טרדות!

רק רק אחד עם השנייה.

 

בדרך הזו, שתוחמים את הדברים -

מצד אחד יש למה לצפות, להתגעגע, לחכות,

מצד שני זה קצת "מרגיע" את הצורך שלך בקשר ודיבור

וגם "מרגיע" את החששות אולי של אשתך שאין לה זמן והיא כל הזמן במרדך אינסופי....

 

זה בעצם קצר מנטרל את החששות שאולי יכולים להיות לה ש"בעלי צריך אותי 24/7, ואני לא יכולה! פשוט לא יכולה להיות שם כל הזמן בשבילו!" (כמובן שהקצנתי, אבל לפעמים מרגישים חנוקים, אפילו אם זה בטעות, ומרגישים שבן או בת הזוג רק רוצים וצריכים אותנו בלי הפסקה, ולהרגיש שמישהו נידי מדי אליך זה יכול לחנוק ולתת הרגשה ממש לא נעימה ולחוצה.)

- ככה היא יודעת שיש לה (לפחות) שעתיים בשבוע שהיא איתך, ואתה מקבל את הצורך שלך, והיא את שלה, ובכיף מבלים ומשוחחים.

אותה גם מנטרל את ההרגשה שלך של הבדידות - כי אתה יודע שביום הזה ובשעה הזו אתם כן תדברו!

ולהיפך, אפשר כל פעם לומר בראש: "יו הנה על זה אדבר איתה ביום שלישי!" ולהוסיף את אפקט הציפייה כאמור...

 

3. לנסות *עם עצמך* להגדיל את הפעמים שאתם כן ביחד,

שהיא כן איתך,

שכן טוב לכם,

כי כמו שכתבת (הכל ציטוטים שלך) "היא מנסה לשמח אותי",

"ברגעים שכן יש שיח וזמן לעצמנו הי טוב לי בעולם",

""היא כן אוהבת אותי",

"עוזרת במה שצריך לבטית"

"שולחת אותי לקנות בלי להתקמצן, לטייל, לבלות, מכל הלב",

"היא אומרת שהיא אוהבת אותי",

"אומרת שכשיהיה לה זמן היא תדבר איתי" -

כל זה מראה שאשתך לגמרי לגמרי אוהבת אותך

 

אולי אם תרגיע *בך* את המקום האולי קצת לא בטוח בעצמו או בקשר,

תחזק את הביטחון העצמי שלך + הביטחון הזוגי שלכם +

תעריך ותגדיל את כל מה שהיא כן עושה בשבילך - אז כבר תחוש הקלה,

כי *בראש שלך* זה חיהיה שונה!

לפעמים רק שינוי על ההסתכלות יכולה לשנות ב180 מעלות את הכל!

 

כל פעם שאתם *כן* בטוב - תגדיל!

בקול!

גם בקול לעצמך בראש,

גם לאשתך בקול כמה זה עושה לך טוב.

 

בהצלחה רבה

מענהצוף דבש
1. אנחנו מדברים על הנושא הזה והיא מסכימה איתי אבל בפועל לא משתנה כמעט. המתנות זה לא הדרך שלה היא עושה את זה אחרי שאני ממש עצוב כדי שיעזור לי(לרוב משו מתוק להתעודד)
הבהרתי לה איך אני מרגיש ביטוי אהבה אבל היא שוכחת או שיש דברים יותר דחופים(והיא באמת משתדלת)

2. ניסינו לתחום זמן לא מעט אבל זה לא החזיק בכלל בכלל. חוץ מבדרך כלל כל פעם שהיא הלכה למקווה אז באמת ישבנו ודיברנו אחרי וגם לא תמיד. ניסינו פעם בחודש לעשות משו בראש חודש אבל זה גם לא החזיק יותר מפעמים בודדות. אי אפשר לקבוע כשהכל אווירה של הקפצות וכוננויות זה הפך את הקביעות המדוברת לחד פעמי אמרתי לה והתחננתי שבועי חודש אחד תהיי אישתי כמו שמצופה מבעל ואשה. אבל זה לא מצליח.

3.אני יודע שהיא אוהבת אותי באמת בתוכה אחרת הייתי בורח/מתאבד מזמן.
אין לזה ביטוי נורמאלי כמו שאר בני האדם.
והיא מודעת לזה ומודה בבעיה אך אי אפשר לפתור את זה עדיין..

נ.ב תודה על ההשקעה התשובות
כשהתחתנת ידעת במה אישתך עובדת.נכון?כלה נאה
ולא חשבת שזה יפריע לך?
כשהכרנו.צוף דבש
היה אסור לה לספר ידעתי בכללי ומילאתי את הדפים לסיווג ביטחוני שהביאו לי למלא.
חוצמיזה שהיא עלתה בתפקיד ובהיקף הפעילות עם הזמן ככה שזה היה שונה בין שהכרנו לאחרי החתונה. גם הבדל בין שירות סדיר לקבע..
כואב ממשפרפר 18

אבל יכול להיות שאתה אובססבי עליה ברמה שזה מעיק

 

שאם אתה לא  עסוק במשהו אחר חוץ ממנה זה יכול להתיש אותה

 

תנסה למצוא לעצמך עיסוק שימלא אותך

 

אני לא שופט אותך רק מציין כיון מחשבה

האובססיה התפתחה מהעדרצוף דבש
יש לי אובססיה אליה אבל זה מתוך החוסר והצמא שלי לקשר איתה זה רק גודל עם הזמן.
יש לי עיסוקים שממלאים אותי אבל עדיין החוסר מורגש ולא מרפא.
מקווה שלפחות בקבר נהיה יחד באמת בע"ה.
אובססיה היא אובססיה...זו תכונה בנפשמוש השור...
יכול להיות שכעת יש טריגר שגורם לזה להתפרץ.
זה נשמע כפייתי לחכות ולצפות יום יום שאישתך תתקשר אליך כדי שאתה תרגיש תחושת קיימות.
ובמידה וזה לא קורא להיכנס למצב דכאוני ומדוכדך.
חיי זוגיות מתנהלים כשכול אחד מבני הזוג נמצא בעיסוקיו חי את חייו ויש פגישות מתוכננות או שלא במהלך הערב אחהצ.
כשיש ילדים הפגישות הם טכניות סביבם.
אם קיבלת טיפול תרופתי יש סיבה. חשוב במקביל לקבל כלים ליצור תקשורת וזוגיות נכונה .הבנה נכונה של המציאות כדי שתוכל לגייס אצלך את הכוחות ולהתרומם.
הביטויים שבהם אתה משתמש הם קיצוניים... מקווה שבקבר נהיה ביחד אני אברח. אתאבד... זה לא נורמטיבי...
נראה שיש לך איזה תסריט קבוע מראש איך אמורים להתנהל חיים של בני זוג ונשמע מדבריך אתה רוצה לכפות את התסריט הזה על אישתך... כשמבחינתה אופי העבודה שלה לא מאפשר לה גם אם היא תרצה להענות לרצונותיך....
החיים נשמה בין בני זןג הם עמוסים. אין תמיד פניות נפשית להביע את הרגשות האהבה וכו בפני בן הזוג כי לפעמים הרגשות הללו לא יכולים לבוא לידי ביטוי בגלל הטרדות,וזה בסדר, זה לא אומר שאין הערכה ואהבה... פשוט אין פניות לפוצי מוצי.... החיים קשוחים ונפלאים במקביל זו האמת והמציאות.
האם כשאתה עובד במקום עבודתך אתה מצפה שכול הזמן ללא הפסק ישבחו אותך ויחמיאו לך? בודאי שלא.
ואם זה לא קורה זה אומר שלא מעריכים אותך?!?גם בודאי שלא... פשוט נשמה עובדים

מחדד דברים.צוף דבש
אני לא מדבר על שהיא לא זמינה כמעט בטלפון ומבורך לעבודה שלה אלא שגם שהיא באה הביתה היא עם פינישים של העבודה ודברים שצצו כשהיתה בדרך הביתה.
לא אמרתי שאתאבד או אברח אלא שאם הייתי חושב שאין אהבה אצלה כלפיי.. שלדעתי לברוח מקשר שאין בו אהבה זה מומלץ(אך לא זה הדיון)
הטיפול התרופתי הופסק בהמלצת פסיכולוג והפסיכיאטר באמת אמר שאין צורך ושהיה חוסר הבנה(היה טיפול אחר לא תרופתי)
אני חושב שהמצב לא כמו שאתה מתאר כי אין לה זמן בשבילי כשהיא מגיעה הביתה וזה מרגיש לי לעיתים לסמן וי פשוט על אמרתי לו שלום וערב טוב.
אני מאמין שאשתך לא אמרה לך רק בחתונה שהיא אוהבת אותך וזהו אלא גם הביעה מעצמה רגשות לעיתים.
היא נרדמת לרוב תוך כדי עבודה על הכורסא שלה לשנת לילה ויוצא ש80% אנחנו לא ישנים באותו חדר אפילו.
אני לא מחפש את הקוצי מוצי אחי אלא את הבסיס.
מה עיסוקך בחיים? ועד כמה זה ממלא לך את היום ואת תחושת הסיפוקמוש השור...
בני נוערצוף דבש
אני עובד עם בני נוער משמש להם מחנך שהוא חבר ודוגמא אישית.
זה ממלא ומשמח ואני מתנדב בעוד מקומות.
אבל זה עדיין לא עונה על הקשר הזוגי שכל אחד מאיתנו היה רוצה.
זה כמו שנגיד למי שלא נשוי תעשה דברים שממלאים אותך ונותנים לך סיפוק. הוא עדיין יהיה צמא לקשר זוגי. שיתעצם עם הזמן.
כמה שעות זה תופס לך ביום. זו עבודת ערב או בוקר?מוש השור...
ממלא לי הכל עם ההתנדבות.צוף דבש
כי מה שלא ממולא אני דואג להשתבץ בהתנדבות.
חוץ מההתנדבות יש לך עבודה שמחייבת אותך?מוש השור...
עם הנערים שזה במהלך היום זה עבודה בתיכון להיות מתגברצוף דבש
מבין השורות נשמע שאשתך רופאה מתמחה/עובדת משהב"טעל במותיך
כדאי לזכור שתקופת ההתמחות תסתיים, תוכלו לחיות ברווחה ואשתך תציל חיים! אתה בתקופה מאתגרת, מכיר את זה דרך חבר יקר. האמן לי, את השכר על ההקרבה שלך תקבל עוד בעולם הזה.

אם מדובר במשהב"ט - כדאי לשקול את הנושא בכובד ראש, ואולי לעבור לתפקיד פחות אינטנסיבי.

בכל אופן, כדאי שגם אתה תמצא עיסוק שייתן לך תחושת ערך. לא כתבת במה אתה עובד/לומד. זו זכות גדולה להיות בן זוג של אשה שעושה למען עם ישראל
היא משו הרבה יותר דורש מורכב.צוף דבש
אני גאה בה ממש על הכל כולנו חייבים לה כולל אתם. לא שייך לעבור תפקיד כי זה לא אפשרי ואני משתדל למלא את הזמן שלי כמובן אבל עדיין אני רוצה אשה בחיים שלי ולא אמא של שבת(בהנחה שהיא איתי שבת ושלא יקפיצו אותה במהלך השבת)
במחילה. האם אין בכלל מחשבה שהיא תשנהוואוו
משהו בעבודה? שעות או עבודה אחרת? פשוט כואב הלב.. אישה קודם כל צריכה לדאוג לבעלה ולילדיה. לפני כל עמישראל.
גם לה כואב הלב על זה.צוף דבש
רק על הסוף אנחנו לא מסכימים לדעתינו כן שייך למסור את עצמך למען עם ישראל כמו שעשתה אסתר המלכה.
"אם לעת כזאת הגעת למלכות"
נראה לי אנחנו לא במדרגה של אסתר בימינו...וואוו
בלי לפגוע או משהו.. כדאי להתייעץ עם דמות תורנית וערכית האם שייך בית ובעל עצוב לטובת מסירות לכלל.
תודה.צוף דבש
לא יכולתי להתעלםנשואה 3 שנים
אבל תתעורר אתה מממש לא בודד!!!
יש לך אישה, יש לך ילדים!
אייזה מקרים אני מכירה של אנשים בודדים ובלי משפחה בכלל בכלל שלא התחתנו ושאין להם צאצאים.
קצת פורפורציות ותנסה להעריך את מה שיש לך ולהסתכל על הדברים החיובים. אולי אשתך גם מרגישה את האובססיה שלך אז היא מתרחקת תנסה קצת להרפות...
אני בודד ואשתי מסכימה שזה האמת אבל את צודקת.צוף דבש
היא אומרת שהיא ממש מצטערת על זה אבל אין מה לעשות ושמהמעט נפיק את המירב.
יש לי אישה על הנייר בעיקר.
הילדים זה באמת האור היחיד שלי בחיים שרק בשבילם אני ממשיך לחיות!
את צודקת שצריך להעריך מה שיש ויש אנשים שאפילו את זה אין להם.
אבל עדיין זה לא הופך את המקום שלי למקום אידיאלי וטוב.
אני לא הייתי אובססי אליה ככה תמיד אלא זה התפתח עם החוסר. זה לא מפריע לה אלא להפך היא אומרת לי שזה יעזור לה לתת לי יותר.
אני לא מציק לה!!!
לשים לה ארוחת בוקר עם פתק נחמד זה לא אובססיה.
לדאוג שהיא תהיה מכוסה בלילה.
לתקן לה את הרכב שתיסע חלק.
לשים לה פתק עם שוקולד בתיק.
לחכות לה עם ארוחה טעימה כשהיא חוזרת .
היא שמחה בזה וזה לא מטריד.
אוי. ממש מצער לשמוע.בעוז וענווה!
באמת כואב לקרוא אותך.שומעים את העצבשוברת קופות
יש פער משמעותי בין הציפייה והנתינה שלך, למה שאתה מקבל. וזה קשה
אני לא מספיק מרוכזת בשביל לקרוא לעומק את כל מה שכתבת,
אבל באמת יש כאן חסר שהוא מאד גדול ואוכל אותך.
אפילו שאתה עסוק ואפילו שיש ילדים
אתה כותב שאתה מטפס על הקירות מבדידות.
זה נראה שלמרות הקושי האובייקטיבי בזה שאשתך לא נמצאת ולא מראה לך אהבה ולא נמצאת איתך,
יש כאן כאב עמוק ופנימי.
אני יכולה רק להבין אותך. אין לי עצות חכמות.
הפסיכולוגים שהיית אצלם מבינים ממה זה נובע? מה הכיוון שהם מציעים?
סתם משהו שעולה לי, אולי תחפש עבודה אחרתשוברת קופות
נשמע שכלכלית אין לכם בעיה אולי תעבוד בין אנשים בוגרים ולא עם נוער? כי לפעמים, למרות הנתינה העצומה והמשמעות שיש לעבודה עם נוער, זה גם לוקח המון כוחות ואתה רק נותן ונותן. ואחרי הכל הם נערים ולא יכולים להבין ולא אמורים להכיל אותך עם הקשיים. בין אנשים בוגרים, יש שיח, יש יותר סיכוי לחלוק ולקבל הבנה. אולי תרגיש יותר משמעותי ופחות בודד?
צריך לחשוב על זה לעומק אם מתאיםצוף דבש
אבל תודה רבה על ההצעה.
הבעיה היא לא הכוחות אלא הצמא ורצון לקשר עם "החברה הכי טובה שלי בעולם"
אני לא יכול להסביר לפסיכולוגיםצוף דבש
את המורכבות של אשה במשרד הביטחון בלי להיכנס לבעיות סיווג לדעתי אז זה לא נפתח מעולם.
ללא קריאת הכלהעני ממעש
א. אתה נשמע ממש רציני, אשריך!
ב. מה המודל שראתה אצל הוריה? אולי משם ה'קרירות', וניתן למצוא כיוון לעבודה/ עדכון
ג. הערת אגב. במקומות עבודה- נצרכים והכל- כמו שלה, עלולות להיות בעיות צניעות. לתשומת לב

כל טוב !!
לגבי ג , ממש לא במקוםהריונית ותיקה
אפילו חוצפה בעיני
תשובות להערותיךצוף דבש
א. תודה רבה לך
ב. הם לא הכי חמים אבל הם גם לא קרים כקרח יש להם לב טוב. בלי קשר אנחנו מנסים לעבוד על זה ללא קשר להורים.
ג. נכון, ידוע, ואני סומך עליה ב100%
אחרי שקראתי את שאר התגובות שלךפרפר 18

התרשמתי שהיא משוכנעת שהעבודה שלה מעל לכל

 

יכול להיות שאם תגיד לה תקשיבי אני יוצא מהבית לפסק זמן עד שתביני כמה זה קשה שהבן זוג חסר

 

אולי זה יעזור אבל קשה לי להאמין שתצליח ליישם את זה

 

בהצלחה

לשבור כלים אתה מתכוון?צוף דבש
באיזה שהוא מקום כןפרפר 18

לשבור את הכלים תסתכל מה אתה כותב, הגעת לשאול תחתית

 

אתה חייב לעצור הכל ולשנות כיוון

בלי לקרוא את רוב התגובותסוסה אדומה
בעיניי, המציאות שלכם לא תקינה.
לא משנה במה היא עובדת, וכמה התפקיד שלה חשוב למען כלל ישראל.
אתה חלק מהכלל הזה, והיא היחידה שיכולה לתת לך את המענה שאתה זקוק לו.
אתה נשמע אדם טוב, מסור, מכיל ורך,

אני תוהה אולי כדאי שתאמין יותר בזה שאשכרה מגיע לך לקבל יחס של בן זוג.
אני בטוחה שהיא אדם טוב,
אבל יש לה מחוייבות כלפיך, ואתה לא צריך להתחנן לגבי זה.
תחדד לעצמך את הצרכים שלך, תכבד אותם, ותבוא אליה באסרטיביות ביחס לזה.
עבודה עבודה, לא משנה מה זה,
לא הגיוני בעליל מבחינתי שמערכת זוגית תתנהל כפי שהיא מתנהלת אצלכם כרגע.
אין ספק שאת מרגיש בודד ועצוב, ושום כדורים לא יועילו לזה.
אתה זקוק לקשר, אתה זקוק לאישה.

אם העבודה שלה היא על חשבון בן הזוג שלה,
אחד משניים,
או שהיא תבין שהיא לא כשירה למערכת זוגית,
או שהיא תהפוך את העולם כדי לספק את הצרכים שלך.

אני בטוחה שהיא עושה הרבה מאוד דברים טובים, ואולי היא אפילו אחראית להצלת נפשות מסויימות בעמ"י.
אבל בסופו של דבר אתה הוא זה שמשלם את רוב המחיר.
והיא חייבת! להיות מודעת לזה ולהתמודד עם זה בכבוד הראוי.
בלי דיבורים יותר, למעשים.

תתכננו את הלוז שלכם באופן כזה שאסור לה להבריז ממנו ותכניסו בו ממש דייטים יומיים שהם לא מינימום של שעה של זמן איכות בלי מסיחים.
בהתחלה זה יהיה מן הסתם מאולץ ודחוק (אבל אין ברירה) ועם הזמן בע"ה זה יהפוך לשגרה.

הקריירה וכל דבר שלא יהיה לא אמורים להכתיב את המערכת האישית.
זה עניין של סדרי עדיפויות,
וגם אם יש בינכם פער ביחס לזה,
מגיעה לך התייחסות נאותה.

אדם טוב נמדד בבית,
שחלילה לא יתפס כזלזול באישתך,
אבל כשתאמין בזה תצליח לדרוש (הייתי מעדיפה שתבקש, אבל נראה שכבר הגעת לרמה של תחנונים) ממנה את מה שמגיע לך כבן זוג.

שהכל יהיה בנועם כמובן.
אבל תזכור שמגיע לך,
תזכור שאתה טוב,
תזכור שהיא טובה,
המערכת לא תקינה כרגע,
אתה לא מוזר ולא מגזים עם הצורך שלך.

תהיה אסרטיבי יותר כי לתחושתי אתה קצת מניח את עצמך על כף המאזניים במקום שהוא לא בר השוואה בכלל, וגם אם כן, אז התשובה צריכה להיות ברורה שהבית והזוגיות היא לפני הכל - כל שכן כשהשותף שלי מדוכא/לא מרוצה.

בהצלחה, מקווה שהדברים יפתרו במהרה, ובאהבה.

השכלת להבין אותי מאוד! תודה על העצות.צוף דבש
מצער מאדהיום הוא היום
נשמע שחשוב לדבר איתה עת זה בצורה מאד אסרטיבית כי כבר דיברת איתה על זה הרבה פעמים. כדאי להתייעץ עם איש מקצוע איך לעשות את השיחה ולהתמודד נכון עם התגובות.

שאלה חשובה לדעתי: יש לאשתך בעיית קשב?
אין לה כלל בעיות קשב.צוף דבש
כמה כאבלצמוח ולהצמיח
ממש כואב לשמוע בהודעות שלך את החוסר והריקנות שאתה חווה בחייך!
אתה נשמע בעל מדהים ומסור, מפנק ומפרגן, אוהב מאד את אשתך ומעריך את פועלה , שבאמת אין לי מילים. כל הכבוד לך!

מנסה להעלות כמה מחשבות ואולי לתת כיוון.
א. ברור שזה מצב לא נורמלי. מצב לא בריא ולא נכון לזוגיות תקינה. אין כאן בכלל שאלה.
אבל כמו שאמרת, יש מצבים לא נורמליים. כמו אצל אסתר ומרדכי. אמנם שם היא נלקחה ללא רצונה והיא ממש לא נידבה את עצמה לבוא לארמון מבחירה. אבל גם שם היה שלב של מסירות מבחירה.
אבל ראינו בהיסטוריה של עמ"י גברים ונשים שמסרו את חייהם למען העם והארץ. אלי כהן הי"ד ועוד רבים ויקרים שהקריבו ממש את חייהם התקינים וחיי בני משפחתם למען המטרה מתוך בחירה.
דבר כזה לא מתאים לכל אחד וחייב חייב להיות מתוך החלטה משותפת.מהרגע שהיא התחתנה איתך זו משימה של שניכם יחד!
גם אם ידעת לפני שהתחתנתם שהיא עוסקת במשהו שידרוש מכם מסירות, אם היא לא התנתה את זה כתנאי לנישואין אז זה נתון לבדיקה משותפת כל כמה זמן מחדש. ובטח בהחלטה כמו האם לעלות בדרגה ולהוסיף בתפקיד שידרוש הרבה יותר משניכם.

ב. גם אנשים גדולים וענקים שמסרו את חייהם הפרטיים למען עמ"י צריכים לדעת שאי אפשר לוותר ככה על הדבר הבסיסי והיסודי של זוגיות ומשפחה. ידוע ומפורסם על רבנים גדולים כמו הרבי מלובביץ ור' אריה לוין ועוד, שכל סדר היום שלהם היה עמוס למען הכלל משעות הבוקר המוקדמות מאד ועד השעות הקטנות של הלילה ובקושי ישנו וויתרו על צרכים אישיים בסיסיים,
אבל! על הזמן הקבוע שהיה להם בשביל האשה לא ויתרו בשום מחיר והזמן הזה היה קודש קודשים!! בזמן הזה ידעו שאי אפשר לפנות אליהם ולא להפריע להם.
כל שליחות למען הכלל, חשובה ככל שתהיה, יש עוד אנשים שיכולים לבצע בשעת הצורך. אבל בעל/אשה, יש רק אחד שיכול למלא את התפקיד!!!

ג. אתה מדבר על תחושת בדידות קשה. אני מניחה שחלק מהבדידות זה בגלל שאתה לא יכול לפתוח ולדבר על זה עם אף אחד בגלל אופי התפקיד שאשתך ממלאת. אולי יש מענה דרך האירגון שהיא שיייכת אליו?

ד. נשמע שאשתך מקבלת המון סיפוק מהתפקיד שלה. זה ממלא אותה בעוצמות מטורפות ונותן לה משמעות לחיים ברמה שהיא לא מקבלת מתיפקוד "פשוט ונורמלי" של רעיה, אמא, ניהול בית ומשפחה. כל רגע שהיא יושבת איתך או עם ילד היא מרגישה פיספוס שהיא לא עושה את הדבר הגדול שהיא עוסקת בו.
זה דבר שאפשר לעבוד עליו.
צריך למצוא אישיות מתאימה שהיא מעריכה.
יש לכם רב שמלווה אתכם?
אולי עם יעוץ טוב של איש מקצוע היא תוכל להשתחרר קצת מה"סם" הזה שמחייה אותה. סם שאולי עושה המון טוב לכלל אבל כשהוא לא מוגדר ותחום, כשהוא לא מתוך מודעות, הוא מביא נזק.
היצר הרע יכול להתעטף גם באידיאלים נשגבים! וזה לפעמים הכי מסוכן אם לא מבינים את זה ולא מודעים לבעיה.

ה. יכול להיות שמרוב שהיא עושה דברים חשובים, היא לא מעריכה אותך מספיק ולא נותנת לך מקום ואולי המקום שלך כראש המשפחה נדחק לשוליים.
גם את כל ההערכה של הסביבה, שיודעת מה היא עושה, היא זו שמקבלת ולא אתה, כשלמעשה יש לך חלק עצום בפעילות שלה. בלעדיך היא לא היתה יכולה ככה להתמסר לתפקיד. זה בהחלט משימה ועשייה משותפת של שניכם! אולי היא לא מעריכה את זה ולא מביעה הערכה לעובדה שאתה מאפשר את העשיה הזו.



אני לא יכולה עכשיו להרחיב עוד. מקווה בהמשך. אבל בינתיים יש לך חומר למחשבה.

חזקו ואימצו ואשריכם על המסירות שלכם למען כולנו!


תודה.צוף דבש
את כותבת מאוד יפה ומקווה שתרחיבי בהמשך.
רק שתי הערות:
לגבי מה שכתבת ב-ד' : ברור שיש לה סיפוק מהתקפיד כאמא וכרעיה אבל מצד שני יש לה אחריות לתפקיד ובמיוחד על ההשלכות שלו הישראלי שאת תסכימי שאם על כף המאזניים יש או לדבר עם בעלי לשאול איך עבר עליו היום או חיים של לא מעט בני אדם צריך לבחור בפיקוח נפש העכשווי (וזה לרוב פיקוח נפש ממש)
לגבי מה שכתבת בינה: היא כן מעריכה אותי מלא פשוט היא עושה את זה פעם בתקופה ואז היא מעריכה אותי על כולה.

ולא אין מענה מהארגון שלה לצורך שלי, כלומר יש לא מעט פינוקים והטבות אבל זה רק מנחם ולא עונה.
אחרי התגובה הזו זה יותר ברור באמת.היום הוא היום
יש לה תפקיד שהוא באמת מאד קריטי ותובעני והיא חושבת ולא סתם, שאם היא לא תהיה סביבו 24/7 כמעט אנשים ימותו.

זה מסביר כמה דברים יותר טוב.

העיקרון שהייתי מנסה ללכת איתו: לחשוב איתה ביחד האם נכון שהיא תמשיך בעבודה הזו או לא?

אסביר: זה מאד חשוב להציל אנשים ממוות, דבר עצום וגם ראוי לשלם עליו מחיר משפחתי מסויים. מצד שני, משפחה זה דבר מאד מאד קריטי, אם היא לא תציל אנשים ימצאו אנשים אחרים שיצילו אבל אף אחת לא תהיה אשתך והאמא של הילדים במקומה. לכן אם זה או נישואים נורמליים (שכוללים גם דיבור, הקשבה ויחס לך ולילדים) או העבודה הדבר הנכון הוא לוותר עת העבודה.

בפועל אני מאמין שאפשר הרבה גם וגם: ברגע שזה יהיה חשוב לאשתך מספיק והיא תשקול לעזוב, פתאום משרד הביטחון ימצא דרכים להוריד ממנה עומס (אולי תרוויחו גם פחות אבל זה שווה) והיא תוכל לתפקד.

בהצלחה!

מוזמן להגיב ואגיב חזרה
תודהצוף דבש
צריך לראות איך הכל מסתדר בעזרת ה' ולראות איך אפשרי..
כמה דבריםתיתי2
כמובן שהמציאות שלכם לא תקינה ולא בריאה.
כמה נקודות שלא עלו כאן

1. אני כן רואה בהחלט איך הptsd שזור בחייכם ויתכן מאוד שמשפיע על הדינמיקה ביניכם.
2. ולו בדוגמא הפשוטה, שלשניכם ברור שצריך למסור את הנפש (ואת החיים) למען העם, ושדווקא אתם נבחרתם לכך ואין אפשרות לשקול אחרת, גם כשרע לך/לכם מאוד.
זו קלאסיקה של תפיסה פוסט טראומתית.
3. זו גם תפיסה לא נכונה. תן לי לנחש שעל כל תפקיד שהיא מתקדמת אליו, היא מתמודדת מול כמה אנשים מוכשרים לא פחות. מכאן בא הלחץ והדחף לעבוד כל כך הרבה ו"להוכיח" את עצמה.
אז יש עוד אנשים בעולם שיכולים לעשות היטב את התפקיד שלה.
אף אחד לא יכול להיות אמא ואשה במשפחתה במקומה.
4. אני בטוחה שיש מניעים עמוקים לדחף שלה לעבוד הרבה, וזה לא סתם אגואיסטיות. מאידך זה גם לא אידיאליסטיות טהורה. יכול להיות שזו ריאקציה לתחושות דכאון בתוכה או בבית, שזו המציאות והן ישנן בעקבות מסע חייך. יכול להיות דברים נוספים, כמו צורך בהערכה עצמית דרך קריירה, או תחושת משמעות, או חווית ילדות מול אמא...
אבל יש שם משהו.
5. יכול להיות שיש מימון לטיפול זוגי דרך משרד הבטחון? כי בצבא יש אופציה כזו מתוך מודעות לאתגר הזוגי שבשירות אינטנסיבי.


מאחלת לך רק טוב ושמחה בבית ובחיים!
קצת חוסר הבנהצוף דבש
1) הפוסט טראומה טופלה אני מדבר לאחר שהתגברתי עליה ב"ה.

2)לא יודע מאיפה הבאת את זה? אבל אני חושב שלא מעט יסכימו עם הדעה שלנו וזה שאלה של גישה.

3)טעות חמורה! כל מה שכתבת כמעט.. חסר אנשים כמוה ככה שמי שעוד כמוה אז מוסיפים אותו ולא התמודדות של ראש בראש.
אף אחד לא יכול להיות אמא במקומה זה נכון

4)נטו אידיאלים! אין כמעט הערכה כי הכל מסווג.
לעומת עבודות בחוץ שיכלה להגיע לשכר של 40000₪ + אקזיטים לפרסום וכו' השכר שלה אפילו לא חצי מזה..

5)תודה רבה.

אמן ואמן גם לך שיהיה בעזרת ה' כל הטוב והשמחה בעולם.
סליחה מראשסודית
הכתיבה שלך אובססיבית מאד
זה נשמע שהיא נמלטת לעבודה
שהצרכים הנפשים האינסופיים שלך חונקים אותה
תטפל בPTSD שלך. אפשר בשיחות אם כדורים לא בא לך אבל לפחות חלק מהזדקקות שלך להשען על זולת חזק שיקבל מענה בשיחות טיפוליות.
כל הפתקאות ותשומות הלב זה יותר מדי בשביל אשה שקשה לה להגיד אפילו 'אני אוהבת אותך' שזה לוקח שניה וחצי - אי אפשר להגיד שאין לה זמן לזה.
כשתתן לה יותר מרחב נשימה, ותהיה פחות תלותי ונזקק ויותר חזק ובריא, היא תמצא איך לתמרן את העבודה שלה ככה שיהיו לכם יותר רגעי נחת.
ב"הצלחה
טעות חמורה!צוף דבש
או שלא קראת או שלא הבנת כלום.
לא היה אובססיה בהתחלה וזה לא שההתנהגות היתה שונה.
הפוסט טראומה טופלה אם לא היה מובן צר לי.
תאמיני לי שהיא נשענת עליי לא פחות ממה שאני נשען עליה.
גם בתפקידים בכירים ובעבודות שנמשכות אינסוף שעותסודית
היה מצופה שתגיד
אני מתגעגעת
אוהבת אותך
ולא
אין אפשרות לדבר, נדבר אחר כך.
היא מבטאת גם חסר, געגוע, צער, שהיא כל הזמן בעבודה?
כן ודאי שהיא מבטאתצוף דבש
גם כשהיא אומרת שאין לה אפשרות כעת זה נאמר בחיוך.
אני כבר כמה ימים מתלבלטמופאסה
אם לכתוב לך ומה לכתוב לך...

אולי הייתי קצת במקום של אשתך, תקופה לא מבוטלת...
לפעמים נעדרתי מהבית שבועות ארוכים, גורים שלי לא הכירו אותי. אמנם היו לנו הרבה חופשות, בילויים, זמנים זוגיים והמון ביחד בזמנים האלה, שעד היום זכורים לנו לטובה, אבל אחרי כמה ימים שוב...

איך אומרים חז''ל? ביתו זאת אשתו...אדם שאין לו בית, אין לו את האדמה הזוגית שיכולה לצמוח עליו אז הוא מחוסר יציבות ומרגוע. היא בטח לא מרגישה כך בגלל שכל הקשב שלה ממוקד בעשיה אבל עלול להגיע יום שהיא תרגיש בור שחור ומחוסר חיים למרות העשייה כי החיים האמיתיים הם לא באמת שם אלא בתוך הבית פנימה

להגיד לך שזהו! שים לזה קץ? תעצור אותה? אמרו לך את זה כבר אבל לא יודע כמה זה מעשי...

מה שאנחנו עשינו כשאשתי התחילה להרגיש את החוסר יציבות הזאת, אחרי הרבה שיח, הרבה פתיחות,
החלטנו שזהו!
הקצבנו זמן, עוד כך וכך חודשים אני עוזב את הצבא וממשיך כאזרח מן המניין לטפח את הבית שלי ובעיקר נושא בעול עם חברתי/אשתי. עם כל הקושי שבדבר עשינו את זה וראינו רק ברכה.
ה' יתן לך עצה טובה
וואוו.. האמת שיצא לי לחשוב על אישתך כמה פעמים בנושאכלה נאה
היה נישמע ממך שהיא גידלה את הילדים כמעט לבד.
ואפילו ללידות הלכה לבד. והתפלאתי איך. איך יש נשים שמסוגלות לחיות כך?
עכשיו אני מבינה ממך שזה ממש לא.

אז ברוך השם שעשית צעד כזה.
אישתך קודמת לכל.
כןמופאסה
את ארבעת הראשונים היא גדלה די לבד, אמא שלי עזרה לה מאוד.
אני הייתי שם אולי מתוך אידיאל, אשתי גדלה במשפחה חרדית אז לא היתה לה ''גרסא דינקותא'' הציונית⁦ ️⁩. אבל לא רצתה לחסום אותי בדרכי עד ש...התבגרתי.
וואי אמא שלך...משמעת עצמית
הייתי רוצה להכיר אותה.
לפי מה שאתה מספר פה בעניינים שונים, היא אישה נדירה!
היא באמת מיוחדתמופאסה
בעיקר ההקשבה שלה, אתך ב100% והחוסר שיפוטיות 0% שיפוט.
היא היתה פסיכולוגית של אשתי, הקשר שלהם מדהים, לפעמים אני אפילו מקנא קצת.
פסיכולוגית שהיא החמות??????????משמעת עצמית
יש לכם את זה ביותר טלנובלה?
⁦🙂 חיים של אשתימופאסה
בהחלט יכולה להיות טלנובלה עם קטעים לא קלים בגלל...

אחת הבנות שלנו רוצה לעשות עליה סרט (עדיין לא מצליחה לשכנע אותה)
אני חייבת להבין:משמעת עצמית
אמא שלך אשכרה טיפלה באשתך כפסיכולוגית? או שאמרת כאילו היא הפסיכולוגית, האוזן קשבת שלה כביטוי.
אני מתה! 😳
לפני או אחרי שהכרתם?
אז ככהמופאסה
אשתי נזרקה מהבית בגיל 17, עברה מה שעברה, דברים קשים, עד שהחליטה לטפל בעצמה והגיעה לאמא שלי.
לגמרי בטעות פגשתי אותה אחרי טיפול...
שיואו. ברור לעשות סרטמשמעת עצמית
עם קטעים משותפים ביחד עם אמא שלך...
הזיה!
ואם אתה מתאהב בבחורה שסיימה הרגע טיפול פסיכולוגי, אז גם עליך צריך לעשות סרט
הבעיה שהיאמופאסה
לא רוצה לפתוח את הפצעים, כי היא (הבת) רוצה גם לראיין את אמה ואביה וזה עלול להיות קשה.
באמת צריך לעשות את זה לפני שמישהו מהם ימות...
יואומשמעת עצמית
למה ימותו? יש תכנון כזה? 😏
לא אבל זה קורהמופאסה
ואז מתבאסים שלא תעדנו
נכון מאוד.משמעת עצמית
אתה מזכיר את אבא שלי עם שיגעון התיעוד. יש לי תמונות נדירות ביותר מקרבות ששת הימים שהוא אשכרה יצא עם נשק ומצלמה.

בעצמו כבר לא איתנו , ואני מחפשת בנרות תמונות שלו. שלא לדבר על הסרטות...
כמעט אין! 😔
פששמופאסה
עם המצלמות של פעם...היה פריק אמיתי של תיעוד אם ככה.

אני אוהב לתעד, לאחרונה התלבשתי על הסבתא של הכלה שלי (לצערי לא זכיתי להכיר אף סבא וסבתא).
מרוקאית מהממת, 4 שעות דובבתי אותה על החיים במרוקו, עליה לארץ, מעברות...שופעת סיפורים, מרתק. המשפחה שלה בקושי שמעו ממנה סיפורים. עולם הפוך
מהמם!משמעת עצמית
כן, האלה שיש להם יהלומים מתחת הרגליים ולא שמים לב...
למה? אני יכולה לכתוב ספרכלה נאה
על הסבתות שלי שבאו ממרוקו.
וסבתא וסבא שלי כבר בגיל תישעים שיהיו בריאים.

אותי מאוד עיניין מה קרה איתם.
מצוין אז את לא מהאלה...משמעת עצמית
אויייש רק עכשיו קולטת שחשבת שהתכוונתי שהמרוקאים הם האלה...

לא לא לא ירגמו אותי.
😒😵🤦‍♀️
התכוונתי הסוג של האנשים האלה שלא מעניין אותם סיפורים מפעם.
ללא הבדלי גזע, דת, מין, מגדר, עדה, ועם.
סורי סורי אם הובנתי לא נכון.

)אגב, שנים אני מתלוננת על בעלי הפולני שהסיפור של סבתא ניצולת שואה שלו לא עניין אותו מעולם חוץ ממיץ תפוזים שהיתה סוחטת לו...)
הכל בסדר כלה נאה
לא חשבתי עד כדי כך.

אולי הכוונה יש כאלה שלא כזה מעניין אותם לדבר עם זקנים ועוד על העבר שלהם.
נכון. בעיניי הם מכרה זהבמשמעת עצמית
אבל אני בנאדם קצת נוסטלגי.
מאמינה שהרבה באמת לא מתעניינים...

הרגעת אותי.
עוד שניה כיסאות היו עפים פה...
🤣🤣🤣
לדבר אם הסבתא ההיאמופאסה
היה יותר טוב מללמוד 90 ספרי חסידות ביחד ..איזה אמונה, איזה תמימות..מדהים!
גם איך שהיא שופעת ברכות בערבית..(גם קללות.. לערבים)
תלוי איך אתה לומד חסידותצוף דבש
אני רואה בשיחה עם סבתא לימוד חסידות.
חבל שהלכה לה לעולמה לפני שבוע 😢
אוי זה ממש טרי!מופאסה
משתתף בצערך
תודה אח יקר!צוף דבש
נכון. זה שונה אישה שלא נמצאת בבית, לעומת גבר.וואוו
וואוו אתה מדהים!אבוד לבדי
הבאת לנו נקודה למחשבהצוף דבש
תודה רבה גבר
ישר כח לכם שאתם פועלים כאלה דברים גדולים בשביל עמ"י. חזקו ואיום בחצריך
התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעש

בול כמוךאר

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

מנסה לענות לשתיכןנהג ותיק

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

נסינו לעשות תאום ציפיותרק שואלת10

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אם העניין זה שהוא "דרוך"משה

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

מבין לגמרי את הקושינהג ותיקאחרונה

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

הבייסיקסשבורת,לב

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

marriage solutionIsabelnoah889אחרונה

אני רוצה לספר לכולם כאן איך ד"ר אפטה שינתה את גורלי. במשך כמעט חמש עשרה שנה עבדתי כמוכרת בחברת רכב ובקושי קיבלתי עמלה כדי לשלם את החשבונות בזמן שעמיתה מסוימת שחשבתי עליה קנתה בתים. הייתי מבולבלת סביבה כי כולם קינאו בכמה עמלות היא הרוויחה. לא הבנתי מה לא בסדר כי הייתי טובה בעבודה שלי ולא היה שום דבר נוסף שהיא עשתה שהבדיל אותה, ובמשך כמעט חמש שנים לא הצלחתי לאזור אומץ לבטא את עצמי בפניה. יום אחד, בזמן שהיא הסיעה אותי, התחננתי בפניה שתיתן לי עצה והחלטתי ללמוד ממנה, אבל היא אמרה שאני יותר טובה בעבודה, מה שבלבל אותי עוד יותר כי היא בבירור הייתה יותר טובה. אחרי שיחות רבות, היא סיפרה לי על ד"ר אפטה שביצעה את כישוף הקסם שלה שהפך אותה ליוצאת דופן. היא נתנה לי את איש הקשר שלו וביקשה ממני לדבר איתו ולעשות כל מה שהוא יבקש ממני. עברו שבעה חודשים ורק קניתי את הבית הראשון שלי וחסכתי מספיק כסף כדי לשלוח את התאומים שלי לקולג'. הייתי שבורה וחסרת בית ולעולם לא הייתי מדמיינת שארכוש בית כל כך מהר. תודה ד"ר אפטה. בקשי ממנו עזרה ובאישורו אני משאירה את כתובת הדוא"ל הישיר שלו: drapata4@gmail.com ואת יכולה גם ליצור איתו קשר דרך וואטסאפ או וייבר עם המספר הזה: +447307347648

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

אולי יעניין אותך