אני אשתגע כשתאמר שלום
אני לא מבינה איך הגעתי עד הלום.
כי אם תרצה ללכת, זה יהיה גיהנום מושלם,
קשה יותר ממוות, זה יהיה סוף העולם.

סיוט כזה עולה על כל דמיון,
בוא ויחד נעצור את השעון.
זוהי אהבה שאין בה הגיון,
זוהי אהבה שתיגמר בבזיון.
אני לא יכולה לנשום,
הרי זה שגעון, מחניק לי בגרון,
אתה ראשון היית ותהיה האחרון.

--

כמובן שאף אחד לא אומר שלום

זה פשוט מתנגן לי בראש

אופיק

זהו שיר ישן
על אניטה וחואן
גבהו עשבי הזמן
והשושן פרח עם החוחים
הם שייכים עכשיו למלאכים.

אניטה לחואן חיכתה
אך הוא איחר לקטוף את רימוני אהבתה
גביעי שפתיה הוא עוד לא שתה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.

זהו כל השיר
הוא שייך לחלומות
שיש לאנשים
שאיחרו לפרוח באביב
שלא למדו את שפת האוהבים.

ההם שלא נולדו בזמן
אבל איזו אניטה מחייכת בלבבם
אותו חואן אותה האהבה
פתאום הקיץ תם
אך לא ייתם סיפור אהבתם.

---

האמת שזה סתם תקוע לי בראש כי שמעתי את זה מוקדם יותר

בינתיים אני ממש לא עומדת באתגר

כשזה עמוק עוצר כל העולם
ואת קוטפת כוכבים
כשזה עמוק
את מרגישה שלתמונה
נוספו המון צבעים

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה
כשזה עמוק את יודעת
מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה
כשהוא רחוק את לבד.

כשזה עמוק
הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים
כשזה עמוק
שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים -

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה...

וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב
כואב
ובפנים שוב שלג יורד.

---

בונוס לאמיצים

https://www.inn.co.il/Mosaic/Read/30993

ברחוב קטן, במחוז גוש דן בקיץ שעבר
נערה יפה בדרכי חלפה ושלחה לי חיוך קצר
מכפות רגליים יחפות עד שיער חום אגוז זוהר
חיזיון מתוק, רק צריך לבדוק אם הייתי ישן או ער

מנהר ירקון עד הסמבטיון
מגליל עד לראש שטן
לא תמצא תמה, כמו אותה עלמה
היא הכוכב של מחוז גוש דן

האם אני מביט, בכוכב שביט? נשארתי עומד המום
אז שאלתי זר, שברחוב עבר, מי זו היא, הפיה בחום
הוא חייך אלי ואמר לי, זוהי פרח ארגמן
אבן הספיר, שושנת העיר, היא הכוכב של מחוז גוש דן

מנהר ירקון עד הסמבטיון...

אחפש בין הסימטאות, בסתר המדרגות
אחרי כוכב חום אגוז זוהר שיאיר לי בלילות
מקטרתי כבויה, נשמתי שבויה, עד שהיא תחזור לכאן
עד ששוב יאיר, מעל העיר, הכוכב של מחוז גוש דן

מנהר ירקון עד הסמבטיון...

---

אז מה אם זה הוקדש? זה מזכיר לי!

בא לי לשפוך את ליבי ופתאום גידלתי בושה בריאה

זמן גרוע לטיפוח פרטיות

פף

האחים כהי העור שבאים מאתיופיה
מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה
הבנים האובדים, אחרי תלאות הדרך
מגלים לאט לאט את הארץ הרחוקה
הם שנים חלמו עליה, ועכשיו זו המציאות
כשאומרים להם לטבול, לשטוף את התמימות.
ואני בעיניהם ראיתי איזה אור
ומי יידע אם אברהם לא היה שחור

האחים כהי העור במרכז קליטה בטבריה
מנסים לקלוט ולהיקלט וזה לא קל
מאצל המדורה, מעבר להרי החושך
אל הרחוב המקומי, הדיגיטאלי, המבולבל.
הם שנים חלמו על בית ועכשיו זו המציאות
גם בבית זה קורה, נמשכת הגלות
ואני בעיניהם ראיתי איזה אור
ומי יידע אם אברהם לא היה שחור

האחים כהי העור יחפים בצד הדרך
מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר
הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן
מחכים שתיפתח הדלת מבפנים.
הם היו נאמנים, כן, הם חיכו לה לבשורה
ועכשיו מה שנשאר זו עבודה שחורה.

---

זה שיר ממש מתסכל

כי אין בו קטרזיס אין בו את הפורקן של שיא מוזיקלי שאפשר לצעוק בהופעה

כשהיינו במודיעין בעוד הופעה אקראית שמארגנים שם מידי פעם שהיה את השיר הזה

וכולי לקראת סוף הפזמון באתי לצעוק את המילים האחרונות אבל זה לא צעיק!

הו

אשכרה שיר שכולו אוגר תסכול

סוף סוף משהו שמתאים למצב רוח

במוזיקה אם לא במילים