בשבת שלפני הבחירות מגיעים כל המשפחה למסקנה שמצביעים לבן גביר
כאילו, זה ברור מראש, אבל לא לכולם
זה היה מצחיק
בשבת שלפני הבחירות מגיעים כל המשפחה למסקנה שמצביעים לבן גביר
כאילו, זה ברור מראש, אבל לא לכולם
זה היה מצחיק
כי אין מישו אחר להצביע לו,
כ מותר לבחור במה שנראה נכון ואמיתי בלי להתייחס לאחוז החסימה
כי עדיף עוצמה מאשר לא להצביע
כי גם אם הוא לא עובר, צריך שיראו שהוא מייצג ציבור, שלא יזלזלו בו בפעם הבאה כמו שהיה הפעם
כי גם אם הוא לא עובר, הוא צריך 1% בשביל מימון מפלגות
כי אבא שלי אוהב אותו;)
וכי אולי יהיו עוד מאתיים אלף שפתאום יצביעו לו
אמרו עוד דברים, זה מה שאני זוכרת בבערך
אם לא כאלה דברים
או אם רבני חבד ורבנים מהציונות הדתית היו אומרים להצביע עוצמה, היא הייתה עוברת, בגדול
ומצד שני לא
אין לי כוח להסביר
ארוך מעט
דיי כבר להגיד הם לא עוברים ולא עוברים
עם כל מי שרוצה להצביע לעוצמה ולא מצביע כי אומרים שהם לא עוברים היה מצביע הם היו עוברים
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)