שאלה>>ופריקה>>אנונימי (פותח)
בס"ד
 
ערב שבת שלום!
 
אני לא רוצה להשמע ח"ו כופרת..
 
אבל שמתי לב שקורה לי דבר מעניין,היתי קוראת לזה עצוב..
 
כשאני אני רוצה משהו ואני מתפללת עליו זה בד"כ לא קורה גם שאני מתפלל חזק כאלו אין..משקיעה את הנשמה..
 
ו..לפעמים שאני לא מתפללת על משו זה כן קורה לי ליודעת זה מוזר כזה'..
 
היתה תקופה שמשו שקרוב אלי ירד מהדרך ו..אין קיבלתי על עצמי דברים התחזקתי אמרתי פרק שירה וכו' וכו' וכו' והכי הרבה בעולם-- התפללתי ממש הייתי בכה קורעת את השמים!!!!
הייתי מתנתק שעות עם הסידור בשמע קולנו ורק עליה..נוסעת לקברי צדיקים קיצר העשתי עולמוות!!!
ו..קרה לי משו ממש עצוב..-ראיתי שאין שומדבר לא עוזר! כלום..היא לא משתנה,ופתאום לאט לאט הפסיק להיות אכפת לי מהמצב שלה..לפני זה הייתי רואה אותה מתלבשת בצורה מוסיימת הייתי פשוט מזועזעת ובכה..היום כבר התחלתי להחמיא..
ו..אני מרגישה שאני כבר לא חושבת שזה כזה נורא..משו אצלי גם התקלקל וכן אני מרגישה שאני הולכת  בעקבותיה..;(..
 
איפה איפה כל התפילות ששפכתי שקרעתי את השמים?!!!
 
כמה דמעות כמה בכיי..
 
איפה כל זה?!
 
ו..למה זה קורה לי גם??????????
 
למה אני מרגישה ריחוק ענק כ"כ..;(
ניסיון משמים.השם הוא המלך!
להבדיל א"א הבדלות - אלישע בן אבויה, שכונה 'אחר' - שמע 'בת קול מאחורי הפרגוד' שקוראת: 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'. בעקבות כך הוא התייאש מלשוב. אך הוא טעה, משום שאם היה שב - תשובתו היתה מתקבלת.
ייתכן שזהו ניסיון משמים, שבא כדי לראות האם לאחר שכל תפילותייך כביכול לא נענו - את מתייאשת - ודי בצדק - או שבכל זאת את ממשיכה ולא מוותרת.
 
שמעתי שאומרים בשם ר' אלימלך מליז'נסקף שבימות המשיח המצב יהיה כזה שכביכול ישנם חבלי התקרבות לה', אך האחיזה בהם קשה ביותר - ויהיו כאלו שיחשבו שמרוב שזה קשה ובלתי אפשרי כמעט - אולי סימן הוא שפשוט יש לעזוב וזהו, אך יהיו גם שלא יוותרו ויאחזו את החבל בחוזקה - והם יזכו לרראות פני גואל.
זה חצי משל כמובן - אך הנמשל מובן.
 
מקווה שעזרתי ולו במשהו.
וואו.אח..

זה יצא לך מהנשמה.


שלום...

מה אפשר לומר?
הרי...את רוצה להתקרב! את רוצה לבא לאבא! את רוצה להתחבר אליו!
ו...הנה , בשביל ההרגשה אליו הוא שם לך מכשול. דברים קשים בדרך!!
למה?! למה?! למה דווקא שם את נותן לי את הרגשת הריחוק?!

 

באמצע הריצה אל ה'? ו...דווקא שם. למה?? אני לא מסוגלת עוד...

 


יודעת , ראיתי פעם את התחרות ריצה באולמפיידה. יש שם תחרות מוזרה -
אנשים רצים ו...על המסלול יש כמין מכשולים כאלה. שאלתי את עצמי , מה לעזאזל זה עושה שם?
תנו לאנשים לרוץ. מה אתם שמים להם את זה שם? לא רק זה - האנשים - במקום שיתעצבנו למה 
שמו להם מכשולים בדרך - הם ממשיכים לרוץ. הלו? מה עובר עליהם?
ו...בסוף הסבירו לי - לרוץ בלי מכשולים זה פשוט... - זה גם אני ואת יכולים לעשות -
אבל ה..."גבורה" כאן היא דווקא ה..."מכשול". ..
אהה...עכשיו גם הבנתי למה האלה שרצים בריצה רגילה רצים כמו מטורפים - חשבתי נאבד להם חמישה
שקלים בצד השני - אמרתי , טוב , אני אעלה על המסלול , אני אלך להביא להם את זה... - אבל מסתבר שלא. הם פשוט...פשוט רוצים קושי. רוצים את ה - הנאה שלאחר הקושי. את ה - "ניצחון" האמיתי. ה"גבורה" האמיתית.

שמעת?? רוצים קושים. הנאה מהקושי. זה יסוד. לכל החיים!

מכשולים - יש לנו הרבה בחיים. טוב , אבל דווקא כשאנחנו מתקרבים לאמת?!
כן. למה? בשביל לבדוק - אנחנו באמת מתקרבים לה' כי אנחנו יודעים שזו האמת - אנחנו רוצים
את קרבתו בכל מקרה - או ש... - כי...אני בסטלה. בסבבה. בפאנן. אז...למה שאני לא אתקרב אליו?!
הרי הוא עושה לי טוב. נבוא אליו. כי...הכל אצלי טוב בחיים. - אבל....מה היה קורה אם לא הכל היה טוב בחיים?
מה היה קורה? הייתי בועטת בו. מרחיקה אותו ממני. לא רוצה להתקרב אליו. כי...הוא לא עושה לי טוב.
כי...לי יש אינטרס להתחבר אליו - ברגע שהאינטרס הזה לא קיים - מי צריך אותו?!
כן. כך עובדים החיים. כך "מנהל החיים" תכנן אותם. ו....כך הוא אומר בתורה -
"וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה--בַּמִּדְבָּר: 
לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו--אִם-לֹא." 
הקב"ה שאוהב אותך רוצה לבדוק - הבת שלי , למה היא מתקרבת אלי? מתוך אהבה או מתוך אינטרס?
נסיון קטן את תוכלי לעבור - את ב"ה עם כוח להתחבר לה'. אז...הוא לפעמים גם שם מכשולים קשים -
מכשולים כאלה שנראה לנו - כאילו אנחנו רק מתרחקים מה' , ו...ההפך אנחנו רוצים - מה זה לעזאזל המכשול הזה?! לכל אחד הוא מתאים את הדרגה של ה"מכשול" שלו...הרי כמו באיוב - אמר השטן לה' - תפגע לו בממון תראה איך הוא יברח ממך! הממון של איוב נפגע - אבל , הוא המשיך להאמין...מה עשו? העלו בשמיים דרגה - לפגוע בנפשות שקשורות אליו...העלו לו את רמת הניסיון ע"פ רמת הדרגה שלו. כך גם לך - קבלת נסיון קשה - נסיון של "התרחקות בזמן הקירוב" כי...שם תהיה לך  ההתלבטות הזו - להמשיך או לא... - שם ה' רוצה לראות שאע"פ כל הקשיים שהוא נותן לך - את איתו! כי , אם יאבדו לך חמישה שקלים לא תתלבטי. אבל אם זה נסיון יותר קשה -כבר העמידה בו תהיה יותר קשה - ו...שם זו ה "בחינה" שלך!!

חוץ מזה - נסיון - כמו שאמרנו - רק מה - "קושי" - מרגישים הנאה.
האיש שרץ ונציח מקום ראשון...אחחח...זה כיף לו. היה קשה - אבל הוא נהנה. אם הוא
היה הולך להתחרות עם ילדים בכיתה א' - ששם אין לו קושי - הוא לא היה נהנה. כי..."פסדר , אז ניצחתי..."
אבל כאן - הוא אומר לעצמו - "וואוו...ניצחתי אפילו שזה קשה..."
לגבינו - ביהדות - ההנאה היא כפולה - גם בעולם הזה מרגישים כיף לאחר שהצלחנו לעבור את הניסון.
ו....גם בעולם הבא מקבלים הנאה - שכר על עמידתינו בניסיון.

אז...שאלת מה ה' רוצה לומר לך?
תבדקי. תחפשי ו...תגיעי לידי כך שתדעי שהוא רוצה שתעמדי בניסיון שהוא הציב לך!
תעמדי ולא רק שלא תפלי - אלא גם תתקרבי אליו. תבואי  אליו עוד. עוד!
את , מטרתך לעמוד בו. בשביל להוכיח לה' - הנה , אני מתקרבת אלייך באמת , גם בזמנים הקשים שלי - אני איתך - לעולמים!! נכון. זה נשמע מאוד קל לומר את זה...אבל לקיים את זה?
זה שיא הקשה. אבל...ב"ה זה אפשרי. נתנו לך הכוחות , תתחילי להתפתח.
ו...יודעת מה , הרגשות שלך עכשיו מאוד כואבים. לכן -
לכי ו....תבכי לה'. כן. לבכות. כך ממש. עיניים זולגות. תבכי אליו , דברי איתו ,
תשפכי לפניו...הוא יעזור לך - יתן לך יותר כוחות. יתן לך סימנים ש...הוא איתך!
יתן לך סימנים ש...אבא לא מכאיב - גם באמונה - לבת שלו אלא אם כן זה לטובתה!
הוא יתיחס לדמעות שלך!! מובטח לך!! פשוט תשפכי לפניו מהנשמה...
"אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך שבוקעות את כל הרקיעים"

לכי , תגידי לו - "אבא , תקשיב טוב טוב. אני אתך לאורך כל הדרך. אתה לא תצליח לקחת ממני

את האמונה בך! לא תצליח. אני אשאר איתך באש ובמים. תמיד לעולמים! חבל שתמשיך לנסות לשבור לי את
ההתקרבות אליך כי...זה לא יצליח לך. אני לא אעזוב אותך! אף פעם. תמיד אשאר איתך".

 

 


את באמת חזקה.
אני מאמין באמונה שלמה שאת תצליחי לעבור את הקושי הזה.
תמשיכי להיות חזקה. תמשיכי להתקרב. תמשיכי כמו שאת.
את בעז"ה עוד תגיעי רחוק...כי "שבע יפול , צדיק וקם" -
דווקא מהאלה שנופלים או שיש להם קשיים בחיים - דווקא מהם - 
יקומו הצדיקים - האלה שמרגישים באמת "כיף" בכל החיים.

תקני את הכלים ו - תתחילי לעבוד. לתמיד. לעבוד את ה'. להנות מהעבודה.

 

 

מעכשיו - אין יותר במילון שלך את המילה "קושי" , אלא , את המילה -

א-ת-ג-ר. אז , יאלה , תראי לכולם ש - אותך , א"א לשבור. את מתקרבת ואוהבת תמיד את ה'!


 

 

מקוה שקצת עזרתי.המון בהצלחה.
שבת שלום ומבורכת!!

אבל אני כבר בערך 4 שנים ואני לא מגזימה לרגע משקיעהאנונימי (פותח)
בזה את החיים שלי!!!!!!
אתם לא תוכלו להבין כמה כסף שמתי בצדקה,אני אמרתי את כל התפילות שיש!!
כמה בכיתיייייייייי!!!
היו פעמים שהרגשתי א י ן קרעתי את השמיים הייתי מתפללת 18 שעתיים..ובאמת אני לא יכולה לתאר הייתי מחוברת בעצמות לה'!
גם עכשיו אני מתפללת..אבל פחות כבר לא מעניין אותי..
 
כמה אפשר 4 שנים שלא התייאשתי אפילו לרגע..אי אפשר לתאר!
 
אז זהו-הרגשתי שה' קיבל את התפילה שלי בצורה כזאת שהוא הכניס לי למחשבה שזה לא כ"כ נורא..העיקר שעדיין חצאית..(בקושי אורך;()
פשוט לא הרגשה של שקר אין ה' וכו' כעס וניתק..
 
מין השלמה של הדברים והסתכלות עליהם פחות חזקה..ופחות רצינית..
 
אוף.!;(
 
אבל כ"כ הרבה דברים קורים לע"מ בגלל צניעות של בנות!
-----אח..
יודעת , לא צריך כסף. ה' לא צריך לירה.
ת'אמת , שגם תפילות - שעתיים שמונה עשרה - הוא לא צריך.
אלא - הוא רוצה אותך! ו...כל שאר הדברים , זה חלק מהדברים שכך את תתקרבי.
אבל...זה לא "בנקט" - ש...ה' , אני לא מרגישה כ"כ התרחקות , אז - הנה , שקל לצדקה.
עזבי רגע ת'שקלים. טוב מאוד שאת נותנת. אבל...זה לא העיקר. לפחות לא עכשיו.
יש כאן משו המון מעבר לזה. ש --- תנסי להתמקד בו. ו - הוא , הקשר שלך עם ה'.
ההתרגשות. ההתקרבות. הדבקות.
 
 
-------
 
 

את אוהבת את אמא שלך , את יודעת שאת אוהבת אותה , ולפעמים את אפילו מרגישה את זה.
אנחנו תמיד אוהבים את אמא אבל לא תמיד מרגישים את זה. אם אנחנו לא מרגישים זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אלא החיים זורמים כהרגלם , בלי לשים לב דווקא לאהבה.
כשאמא מכינה לנו אוכל , אנחנו יושבים לאכול ואח"כ אומרים תודה. רוב הפעמים אנחנו לא מרגישים אהבה באותו זמן. אנחנו לא מרגישים בכלל בעינין הזה. אנחנו רגילים שאמא מכינה לנו אוכל... אבל לדוגמא , אם יש מישהי שאת מכירה , חברה של אמא שלך לדוגמא , ואת מגיעה אליה הביתה והופ - היא אומרת לך "הכנתי לך לאכול" , כשאת תאכלי את תרגישי אהבה כלפיה , "יוווו , איזה חמודה היא , הכינה לי אוכל" , האא?? מה קרה? גם אמא שלך הכינה לך , ולא רק זה , אלא היא מכינה לך תמיד לאכול , למה שם לא עלתה לך ההרגשה הזו? אני יגיד לך מה התשובה , התשובה נמצאת בשאלה עצמה , בגלל שהיא תמיד מכינה לך לאכול אז את לא מרגישה את ההגשה הזו. את רגילה לזה , זה טבעי בשבילך שהיא מכינה לך לאכול...

אני חושב שכאן טמונה התשובה. אנחנו יודעים שה' אוהב אותם ולא מרגישים את האהבה משום שאנחנו רגילים שהוא נותן לנו לאכול , לנשום , לחיות. אם נעצור מידי פעם שאנחנו מקבלים ממנו דבר ונחשוב על זה שהוא מביא לנו , אנחנו נרגיש , הנה הוא נותן לנו משו חדש , הוא אוהב אותנו וכך גם נרגיש שאנחנו אוהבים אותו. בדיוק שאם כל פעם שאמא מכינה לנו לאכול נעצור לפני שאוכלים , נחשוב על זה שהיא הכינה בשבילנו , ההרגשה תהיה אחרת , יותר נרגיש שהיא אוהבת אותנו ואנחנו יותר נרגיש את האהבה כלפיה.

זאת אומרת , צריך לצאת לפעמים מה - הרגל , מהטבע שבו אנו חיים . אם נצא ממנו ונתבונן במה שה' נתן לנו , ההתבוננות תהיה אחרת , ותפתח לנו מקום להרגשת האהבה ההדדית ביננו לבין אבא שבשמיים. נרגיש - וואו. זה ענק.
אפשר להתבונן בכל מיני מצבים , סתם ככה בספסל שבאולפנא , על המיטה בבית , בדשא שבגינה , או בכל מצב אחר... פשוט לשבת ולראות כמה הטוב שהוא מביא לנו , להתבונן , ולדבר איתו כמו לאבא! ממש...

 

 

------

 
 
נתחיל בזה ש - לפני 4 שנים , עוד לא היית ב...איך נקרא לזה - ב - מודעות מלאה.
בגיל 13 - בד"כ עוד לא מבוססים כמו בגילאים מאוחרים יותר. אלא אם כן , באמת זה משו מיוחד...
 
אבל , דעי לך! את במסלול הנכון. אז - אוקי. הניסיון , האתגר שלך הוא ש-י-א הקשה , אבל...
אל תשכחי , זה אתגר. ו - ה' אוהב אותנו. ככה שאין מצב שהוא לא יתן לנו לא להרגיש אותו בזמן הקרוב...
אם רציתי ללכת לאולימפידה -באים ואומרים לי - "מה?" , אני אומר להם: "הלו , זוזו הצידה. רק...תסדרו לי ת'מסלול הפנימי , ו - הא , גופיה בצבע תכלת..." - לא נתנו לי להכנס. למה? כי צריך לעשות מבחנים...
טוב , עשיתי ו - מה אז? הם אומרים לי שא"א. למה? הלו? תנו לי - בקשתי. "לא , אין לך מספיק כוחות בכדי להתמודד באתגר הזה"...וואו. את מבינה? יש לך אתגר ענק - זה אומר בהחלט שיש בך כוחות ש...
חוצים כל גבול. תממשי אותם. את אפילו לא מבינה שאת מסוגלת. כן. עם כל ההשתדלות את , עוד לא הרבה זמן - תרגישי. תתרגשי. תתלהבי. תדבקי - בה'. את עכשיו במבחנים! אין מה לעשות - זה הכרחי. אבל...
אל תוותרי. שתמיד ישאר לך בראש - כן , זה שיא הקשה , זה נראה שאני נופלת. מתרסקת לתמיד , אבל -
אני , לוחמת. שמעת? לוחמת בקרב אל המטרה. את קרבית. אל תתני ליצר הרע להכניס לך מחשבות ש - "את לא יכולה , מה את חושבת שאת , הבבא סאלי??..." - כן , תגידי לו. אני מסוגלת. אני לא צריכה להיות הבבא סאלי בכדי להתמודד באתגרים שיש לי - כי...לא דורשים ממני להיות איזה "בבא" - אלא , דורשים ממני להיות אני. ו - להיות אני , אני בהחלט מסוגלת. ו - תפסיק להראות לי את המצב כלא אפשרי. נכון , אתה מצליח להראות לי אותו ככה , אבל אני מאמינה באמונה שלימה - גם אם אני לא רואה את זה - שאני מסוגלת. רק , ו - רק כי אני אוהבת את ה'. ו - רק כי ה' אוהב אותי. מאמינה - עם כיסוי על העיניים - באמונה שלימה...
 
 
אני מבין אותך. באמת. את לא יכולה להאמין שאת מסוגלת.
אבל - תשתדלי. כי , ו...באמת רק בגלל ש - זו האמת.
תחשבי רגע על אתגר שכבר עברת. מה חשבת לפני כן? "אין מצב שאני עוברת אותו". ו -
הופ. הנה היום את אחרי...אבל - אחרי האתגר הזה , את פשוט תרגישי את החיים לגמרי.
תאמיני. תחשבי על העתיד , גם אם ההווה נראה כאין. זו האמת. א-ת מ-ס-ו-ג-ל-ת.
 
 
ו...בקשר לחצאית - בקשר לצניעות -
האמיני לי , כל מה שכתוב בתגובה שכתבתי למטה זה אמת.
את לא רואה את הדמעות שלי. אבל , אני צריך לסחוב אותם. ו - זה כואב לי.
זה כואב לכולם. הם צועקים מהנשמה...
בבקשה , תעשי חסד. תרחמי עלינו. תרחמי על עצמך. תרחמי על העולם. בבקשה.
 
בבקשה -
 
 
 
 
באמת. יש בך את הכוחות. אם לא היית תלויה בה' - מזמן הייתי אומר לך להתיאש.
אבל...כאשר כוחך הוא בעזרת ה' - את מסוגלת להכל. באמת. תאמיני בעצמך.
 
 
 
 
מקוה שקצת עזרתי.
בשורות טובות! המון בהצלחה!
שבת שלום ומבורכת!
 
 
 
במקום ללכת בעיקבותיה....יהודי מרמ"ג
תחמירי על עצמך בצניעות....
כשהאדם משפר את עצמו,
גם הסובבים אותו משתפרים.
צלם>>>נצח לנצח!!!
נראלי ההסתכלות שלך מהבסיס קצת שגויה,
את באמת בנאדם מדהים,
תאכלס יש כאלה (אולי אפילו הרבה..)
שגם אם היו רוצים לקרוע תשמיים לא היו מגיעים לתפילה, צדקה וכו
' כמו שאת עשית..
אבל- [וזה אבל חשוב!!!]
כנראה שההסתכלות שלך לא היתה מהזווית הנכונה..
למה?
כי דבר ראשון- עושים השתדלות, לדוגמא שאדם חולה,
מנסים לעשות הכל שיבריא מבחינה רפואית ומבחינה אמונית..
אך יש מצב- שבכולזאת החולה לא עלינו ימות..
חשבונות שמיים..
 
ובמקרה שלך.. יותר מיזה!!!
את מתפללת לה' שיפתח תלב של חברה שלך,
בעיקרון- זוהי בחירה חופשית שלה..
וה' לא ינסה לשלול אותה ממנה..
לא שאני אומרת לא להתפלל על זה!
אבל, צריך לדעת שתמיד! בכל מצב! אסור לנו להשבר!
לומר:"זהו, נגמר, רואים שאין שום תועלת ממה שהשקעתי, עשייתי!"
אדרבה- עשית דברים שנראלי רק הרחיקו אותך, אמרת,
אולי לא הבאתי מספיק צדקה- הבאת עוד..
אולי לא מספיק בכיתי- בכית עוד..
לא נראלי זה נכון להסתכל על זה ככה!
ה' רואה הכל ואני מבטיחה לך!
התפילות לא הלכו ריקם!!!
עלייך גם לעשות כמה צעדיים ב-ש-ב-י-ל-ך! כי את הולכת ברברס אחורה..
תעצרי תמנוע..
תתקדמי קדימה!
את שוקעת, נופלת, בדאוון רציני!
תעצרי אותו!
אחרי כל עלייה, יש ירידה.. אף אדם לא מצליח להחזיק את עצמו ב'אורות'
כ"כ הרבה זמן..
[אני תמיד אומרת שהמטרה שלנו, להצליח להשאר במצב ה'טוב' הזה כל פעם יותר מפעם קודמת..]
יש נפילות, וכנראה את עכשיו בפנים.. אבל את חייבת לעצור אותה עכשיו,
שהנפילה לא תמשוך אותך למטה, ואז העליה קשה וכואבת, הרבה יותר!
יש לך את הכח הזה!
עם צריך, אף תתרחקי מחברה שלך, גם עם זה קשה!
אבל באמת באמת, את זקוקה לעזור לעצמך..
ביום הדין (ובכללי) לא ישפטו אותך 'לאור מעשי חברתך'
ישפטו אותך, נטו לפי המעשים שלך!
תחשבי על זה!
 
[נ.ב- אל תחמיאי אפעם על משו שההלכה אוסרת!- סתם זה נותן לייצר הרע קריידיט.. תלחמי בו, אל תרעיפי עליו מילים המדרבנות אותו להמשיך..]
 
המון הצלחה!
ובשורות טובות
 
ככה זה עובד אצלי:לוטמניה
יש דברים שאליהם תפילה לא עוזרת.
אולי זה ישמע כופר. אבל לא. אני יודעת על עצמי שכמעט על כל דבר שאני אבקש אני אקבל(חוץ מדברים שקשורים לכלל עמ"י) חוץ מלבקש להגיע ליעוד שלך בעולם!
בזה אין קיצורי דרך!
צריך לעשות מעשים!
אני אוכל לבקש עד מחר שה' יעזור לי למלא את היעוד שלי בעולם, אבל זה לא יעזור, אני צריכה לעשות את זה בעצמי.
ה' יכול לעזור לך לראות מה היעוד שלך , אנשים שידחפו אותך לעשות מעשה, יבהירו את הנקודה.
 אבל ה' לא יעשה את זה במקומך! ככה זה.
 
 
 
 
 
 
[אוי מה שכתבתי זה קשקוש מוחלט כלפי אחרים, אבל ככה זה עובד אצלי 100%]
*אם מה שכתבתי (ולא אוי)לוטמניה
מזדהה איתך כ"כ..מיכל הפג"זית
יש לי שתי חברות טובות ממש, מהאולפנא, שהיום שתיהן חילוניות לגמרי- לא שבת, לא צניעות, בקושי כשרות.. צמות ביו"כ וזהו..
התפללתי עליהן כ"כ הרבה, עד היום אני מתפללת עליהן בהדלקת נרות.
לא עזר...
אבל, אני יודעת שהתפילות שלי לא "התבזבזו", הם נמצאות למעלה איפהשהוא, פועלות טוב בעולם, אולי מישהו אחר חזר בתשובה בזכותן? אולי נמנע מהן דברים גרועים יותר? לא יודעת.. 

יומאחד שאלתי רב למה ה' לפעמים מסתיר מאיתנו את עצמו, לא נותן לנו להרגיש אותו, לא עונה לתפילה וכו'
הוא סיפר לי סיפור: (הוא גם נתן לי מקור, אבל שכחתי..)
מלך אחד ישב בארמון, ושם מסביבו המון חומות, מסביב לחומות הוא שם הרבה כסף וזהב ואבנים טובות, מסביב עוד חומות עם שומרים, ומסביב חיות מפחידות. ואמר שכל מי שרוצה להגיע אליו- שיעבור את כל אלו, ויזכה בהרבה מתנות.
אז כל האנשים באו, חלק ברחו מהחיות, חלק נלחמו בהן ועברו אותן ואז הם ברחו מהשומרים, וחלק הצליחו לעבור את השומרים ואז כשהם ראו את כל הכסף והזהב- הם לקחו כמה שיכלו, ראו את החומות הגבוהות והבלתי עבירות- וחזרו הביתה- הרי הם קיבלו את מה שרצו...
ורק הבן של המלך, לא שם לב בכלל לכל הדברים האלו, הוא רץ את כל החיות, שיחד את השומרים ולא הסתכל בכלל על הכסף, וכשהגיע לחומה וניסה לעבור אותה ולא הצליח, הוא פשוט צרח "אבא!! אני רק רוצה להגיע אליך!!!" ואז הוא הסתכל אחורה וראה שהכל זה סתם אחיזת עיניים. וכל החומות  נפלו והוא הגיע למלך, והמלך הכתיר אותו. ואז הבן שאל אותו "אני יודע שאתה רחום וחנון- למה עשית את כל החומות האלו?" אז המלך ענה שלו שיש אנשים שרוצים  להפיל את הבן, ובשביל שהם לא יוכלו לקטרג עליו הוא היה צריך להעמיד את הבן במבחן...

אותי הסיפור הזה מאד חיזק, ונתן לי הסתכלות קצת שונה על החיים...  
תודה רבה כ"כ!אנונימי (פותח)אחרונה
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד