אצלנו מאוד עוזר לספר סיפור על דברים שעומדים לקרות. אני מספרת לילדים על משפחה קבועה (לפעמים משפחת הפילים, ולפעמים משפחה רגילה עם ילדים, שמות הילדים לא זהים לילדים שלנו אבל יש אותו סדר ילדים כמו אצלנו). מתוך כך שהדמויות קבועות הילדים כבר יודעים שמה שקורה בסיפור קשור אליהם.
לפעמים אני מספרת על דברים שכבר קרו להם (עוזר לנו לפעמים בזמני מריבות - להתחיל בסיפור ולעצור את המריבה, ואז הם שומעים את מה שקרה להם מבחוץ, ולפעמים אני ממשיכה ובונה את ההמשך לפי מה שאני רוצה לכוון אותם).
ולפעמים אני מספרת על משהו שעומד לקרות. אני יכולה להכניס בסיפור גם את הרגשות של הילדים (אם זה משהו מפחיד כמו רופא שיניים), וגם לתאר את דרכי ההתמודדות וההתגברות. וכמובן שהסיפור מתאר את מה שהולך להיות, עם כל הפרטים שאני יודעת שיהיו. היתרון בסיפור שזה ללא חייב להיות לגמרי תואם את המציאות, כי יש דברים שלא תמיד אני יודעת מראש איך הם יהיו, אבל הילדים יכולים להבין שבסיפור היה ככה ואצלנו זה אחרת.
אם את רוצה לנסות להשתמש בזה, נשמע לי שאפשר להשתמש בו בשני כיוונים - גם על מצב שכבר היה, לתאר את הסיטואציה מתוך נקודת המבט של הילד (שהיה לו קשה עם השינוי, הוא היה מבולבל ולכן התחיל בטעות לעשות שטויות, וכו'), ואולי להמשיך את הסיפור בזה שהאמא של הילד דיברה איתו אחר כך ועזרה לו לחשוב איך מתאים להתנהג במצב כמו שהיה (בסיפור אפשר להמציא שיחות שלא תמיד נוח או מתאים לעשות אותן באופן ישיר. למור שאת יכולה גם לעשות איתו שיחה ישירה על הנושא, אבל נראה לי שבגיל כזה יותר קל להעביר את המסר כחלק מהסיפור ולא בשיחה ישירה).
ובכיוון שני - לקראת סיטואציה שאת יודעת שיכולה להיות קשה לו, לספר סיפור על ילד שקורה לו מה שעתיד להיות אצלכם, עם פירוט של כל השינויים שקורים. ואולי גם הייתי מכניסה את הקושי של הילד והרצון שלו לעשות שטויות, אבל שהוא מתגבר ומקשיב לאמא וככה הכל עובר יותר נעים (כמובן לפי הסיטואציה).
מקווה שיעזור...
בהצלחה!