שאלה של רווקה - למה להתחתן..?~לולה
היי לנשים היקרות פה
אמנם השאלה פחות קשורה לפורום, אבל רציתי לקבל תגובות דווקא מנשים נשואות, וגם באופן כללי נשות הפורום הזה כאלה תומכות ומקסימות!

השאלה שלי היא - למה בעצם כדאי להתחתן בכלל?
אני בחורה די שכלתנית וחשוב לי ברור מעמיק לפני שאני לוקחת החלטות ועושה מעשה, במיוחד בנושא כזה רציני כמו חתונה.
אלא שהתשובות ה״שכלתניות״ שקיבלתי לא עושות חשק להינשא. להתחתן כי ה׳ ציווה, כדי להפוך לאדם טוב יותר, כדי לדאוג לאחר, כדי ללדת ילדים, כדי לא להיות לבד כשאזדקן וכ״ו וכ״ו (חלק מתשובות אמיתיות שקיבלתי) - כל זה טוב ויפה, אבל להכל אפשר למצוא פיתרון שלא בתוך זוגיות.

מה שגרם לי לחשוב שאולי התשובה נמצאת ברגש. אלא שפה אני נתקעת ואשמח לעזרתכן. הרי בתור דתיה, אני לא יודעת מה זה לחיות במערכת זוגית, אין לי ניסיון בזה ולכן גם לא מרגישה בחוסר.
איך אני אמורה לייחל למשהו שמעולם לא חוויתי?

אני מניחה שהיה עוזר לי אם הייתי מכירה כמה זוגות חמודים והייתי אומרת לעצמי ״גם אני רוצה כמוהם״. אבל לצערי זה לא ממש המצב. מכירה בעיקר זוגות שרק ״חיים״ ביחד, לא הרבה מעבר.

על פניו, בהתבוננות שלי בנשים נשואות מהמשפחה וגם בעבודה, החסרונות שבחיי נישואין עולים על היתרונות (עוזבת בצד כרגע את נושא הילדים, שזה כנראה יתרון מספיק גדול).

והשאלה שלי - האם למרות הכל, זה ״שווה״ את זה? אני יודעת שהשאלה שלי לא נכונה וצריך לצאת מנקודת הנחה של - איך אני מיטיבה עם השני, ולא מה יוצא לי מזה. ובכל זאת, באמת, מה יוצא לי מזה?

לא יודעת מה אני רוצה מחייכן, תודה למי שקראה עד פה. תכלס ברור לי שאף אחד לא מכריח אותי להתחתן (אבל כן יש ציפייה כזו כמובן...)
ואני חושבת שיש פלוסים בנישואין, אחרת כנראה לא היו עושים את זה. אבל מצד שני, זה גם לא כזה חסר לי. רק כשמשעמם לי ואין לי עם מי לצאת חח...

מה אומרות? מישהי שהיתה במקום שלי ויכולה להזדהות?
ואולי השאלה שלי צריכה להיות בכלל - איך יוצרים זוגיות טובה ומספקת, כזו שמתעלה על החסרונות? אני מאמינה שהרבה תלוי בנו, ועדיין...

נשים חמודות שעולות לי לראש -
@תפוחים ותמרים @מק"ר @מיואשת****** @קרן-הפוך @באר מרים @שירוש16 ועוד ועוד 3>
תתחילי מלהכיר זוגות יותר חמודים מחי
אולי זה יעשה לך חשק
זוגיות היא צורך עמוק, אוניברסלי, ונישואים בהלכה היהודיתקרן-הפוך
מעגנים בחוזה מיוחד את הזוגיות.

נתחיל מהצורך הטבעי, שמתחיל לפעפע בגיל ההתבגרות, ואלו שלא מחוייב להלכה היהודית עושים זאת מגיל מאוד צעיר - תשוקה מינית, יחסים מיניים.

הקמת זוגיות ומשפחה הם הצעד הבא.

לחיות עם בן זוג קבוע, היא לא המצאה יהודית ...

העולם המתורבת שלנו, מימים ימימה, הגדיר מסגרת חיים של זוגיות, נישואים, משפחה - כמסגרת משפטית, כדי להעניק בטחון ויציבות, והגדרת פתרונות למצבים שונים שיכולים להתרחש במשפחה.

אז למה להתחתן - כי זו צורת חיים שנותנת מענה להרבה מהצרכים שלנו, במשך כל שנות חיינו כבוגרים.
יש אילוצים, יש מגבלות - ״אלו כללי המשחק״.


היא לא מרגישים תשוקה וצורך להנאה גו
ועוד דבר - נישואים וילדים... לא חייבים למהר עם זה.קרן-הפוך
הרבה זוגות מרגישים צורך להמתין עם הילד הראשון.
משלל סיבות.
כל שלא בהכרח נישואים ומייד הריון מתוכנן.
זה לגיטימי בעיניי.
זה זה טבע העולם... לפעמים צריך קצת להרפות מהשכל...חילזון 123
לא שירשרתי טו,ב.סליחהחילזון 123
הייתי במקום שלך בשאיפה
ממש לא מצאתי סיבה להתחתן.
הזוגיות של ההורים שלי על הפנים.
גם אצל קרובי משפחה אחרים התרשמתי שהזוגיות לא משהו . שזה ברירת מחדל.
וחברה נשואה אמרה לי שזה המון עבודה קשה לתחזק זוגיות.
אבל... אחרי כמה שנים שדחיתי הצעות, ולא יצאתי, הבנתי שברמה האגואיסטית יהיה לי נעים יותר להיות נשואה. גם בגלל הפרצופים של הדודות... וגם הבדידות. באמת לא נעים שכל העולם סביבי בזוגות, ואני לבד (זה לא אובייקטיבי, ככה הרגשתי...).
חוץ מזה, יש יצר. מצאתי את עצמי מהרהרת הרבה בבחורים. מדמיינת שהם מתחילים איתי. ("הוא אמר לי שלום! זה בוודאות שהוא רוצה שנכיר לעומק!") מחפשת מחפשת מחפשת. זה בכל זאת צורך. פיזי. רגשי. נפשי.

ובאמת, מאז שאני נשואה, אני רגועה יותר. יש לי את האיש שלי. וטוב לי איתו מאד מאד. ואני לא מרגישה שזה מאמץ להיות איתו בשלום ובשמחה...

אז אולי תחכי קצת. אם את לא רואה את עצמך בזוגיות, אז חכי. זה כנראה יבוא (אלא אם עברת את גיל 35 וזה מתחיל להיות לחוץ...)
וזה יכול להיות נפלא. משמח . ממלא. מכניס משמעות לחיים.
(נשואה כבר יותר מ7 שנים)

בעיניילמה לא123

השינוי הגדול שעברתי (לטובה),אף פעם לא הייתי מצליחה לעבור ,אם לא הייתי נשואה או אמא,זה מפגיש אותך עם מקומות אצלך שא"א לפגוש כמעט בשום צורה אחרת.

זה אולי נשמע פלצני,אבל זה ממש ככה.

בהנחה ואת יודעת שהגעת לעבוד ולהנות.

חיבור חזק לבנ"א אחר,מישהו שיודע עלייך הכל ושותף לסודות הכי כמוסים שלך.

זהו בגדול,אחשוב על עוד דברים

מהרגע שהתחתנתי גיליתי את האושרהתמסרות
וכן זה נשמע פלצני אבל האיש שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

גם בשקלול הזמנים היותר קשוחים(הריון, לידה, אחרי לידה, זמנים לחוצים כלכלית ועוד)
לא הייתי חוזרת להיות רווקה בשום מצב!!!

וכן זה בחירה שלנו, להשקיע בזוגיות מעל הכל, כל הזמן!
וטוב לנו וכייף לנו. אנחנו משלימים ומתאימים ולןמדים אחד את השניה.

היום אני אוהבת אותו הרבה יותר מהחתונה

אז בעיקר להגיד לך שזה אפשרי וקיים בעולם ורובם של הזוגות אם ישקיעו בעצמם ולא יסתכלו החוצה יגבירו את האהבה שלהם.

אני יכולה להרחיב עוד מלא מלא אבל נראה לי שמובנת הנקודה.


ורק אוסיף הערה שאני כותבת את זה עכשיו כאני אחרי לידה שלישית, הבית על גלגלים ובעלי ואני בקושי מוצאים זמן לנשום
מתחברת לדבריך! מאוד!np
ויש עוד המון המון סיבות.. כמו- כמה אור הילדים שלנו נותנים לנו.. וכמה משמעות יש בלתת להם טוב ומשו קצת אגואיסטי אבל כשנהיה מבוגרים זה ממש משמעותי גם בן זוג וגם ילדים שבתקווה שהכל יהיה בטוב ונגדל אותם בטוב יחזירו לנו הרבה טוב.. הרגשתי את זה חזק באישפוזים של אבא שלי והלוואי שיחזירו לנו רק בטוב..
אולי את צריכה לעשותאמא ל6 מקסימים
בירור יותר מעמיק, מה מטרת היותנו בעולם הזה?
מה התכלית? את רוצה להישאר רווקה כל חייך, לעבוד ולהרויח כסף, כדי שתוכלי לממן את חייך, כדי שתוכלי להמשיך לעבוד? בשביל מה את/אנחנו חיים? דווקא בתור יהודיה דתיה ומאמינה, את צריכה לשאול את השאלות העיקריות האלה, למצוא להם תשובות מתוך הספרות היהודית, שכנראה גם יספקו תשובה לשאלה המשנית שאת שאלת בתחילת השירשור.
פעם חשבתי בדיוק כמוךתוהה לי
החברות שלי הספיקו לי לגמרי וחוץ ממיניות שהיתה לי חסרה לא הבנתי מה הצורך בזוגיות ובבן זוג. זה התחבר לי עם חיים מלאים בקושי ובחסרונות.
אחרי כמה שנים בטיפול נהיה לי שינוי מהותי באמונות ובתפיסות שלי לגבי עצמי ולגבי אחרים והחרדה מהנישואין פינתה את מקומה לפתיחות ולרצון להכיר לעומק וכם לחשוף את עצמי. סוג של פגיעות שהיא בעצם כוח.
אני מזמינה אותך קודם כל להכיר בעצמך כיצור חברתי שניזון מקשרים ותורם לקשרים. להתחיל לראות את היופי שיש בשונות בין בני אדם ובייחודיות שלהם, גם בשלך. שנית להכיר בזה שמיניות היא חלק מאד בריא מהאדם. מיניות בריאה מתחילה הרבה לפני זוגיות. זה להרגיש בנוח עם הגוף שלך, לאהוב את מי שאת. לא להתבייש בצורך למיניות.
בהצלחה רבה!
וגם אחרי הנישואים מגלים שזה הרבה מעבר למילוי הסיפוק והתשוקהקרן-הפוך
זה פשוט כייף !
זוגיות ממלאת כל כך הרבה צרכים בחיים, צרכים ודברים שפתאום מתגלים רק אחרי שכבר גרים ביחד.

לחיות חיים עצמאיים משלנו, בלי לתת דין וחשבון לאף אחד.
לישון במיטה ביחד, חבוקים.
לפנק מישהו אהוב.
להתפנק על ידי מישהו אהוב
לטייל, לבלות, לחוות חויות.
להתייעץ ולקבל החלטות בצורה בטוחה יותר מאשר לבד בעצמנו.

והרשימה יכולה להתארך ולהתארך.
כותבת מעצמי:נביעה
מסתבר, שלפני החתונה פשוט לא ידעתי מזה לחיות. הייתי אדם אגוצנטרי לחלוטין. שחושב על הנאותיו בלבד.. לא הבנתי כלום מהחיים. כלום. וכמובן שלא ידעתי את זה..
רק אחרי החתונה, זוגיות, ילדים- וואו. פתאום הבנתי איזה פער עצום זה. איזה אפיקים צרים היו לי. רק לחשוב על עצמי.
פתאום את שוחה בתוך אוקיינוס של חיים. כרווקה- עמדתי על החוף ... זה בכלל לא החיים...זה לעמוד מהצד.
פתאום את חווה דברים שלא חווית מעולם. להיות אישה של בנאדם, לדאוג למישהו אחר שהוא לא את (כמה זה מעצים), אח"כ אימהות- וואי! לא נורמלי האהבה שאת מרגישה, שילד שלא היה ולא יהיה- רק שלך. ממך. עם האף שלך והחיוך רק שלך. שתופס את היד שלך אוחז בך חזק. חיבור לא מהעולם הזה.
והם גדלים, ואת מגלה שבנית עולמות- ילדים שהם אנשים, מדהימים, בריאים בנפשם- בזכותך. את רואה את הבן שלך מגיע לגובה שלך, התינוק הזה שלך, איך שהוא מכבד אותך, אוהב ומעריך. את אוזן קשבת לכל מה שהמתבגרות שלך עוברות(הי, הייתי שם לא מזמן...) מתפללת שיהיו לך המילים הנכונות..
את צוחקת עם הבעל שלך מאיזה בדיחה טובה בארוחת ערב, צוחקים עד דמעות, נוחרים מרוב צחוק... זה רק איתו
את מרגישה אהובה ובטוחה כשאת מניחה עליו את הראש בלילה כשאתם הולכים לישון ומקשקשים על כל מני דברים,
את מצפה לו ואת יודעת שהוא לך בליל טבילה, אחרי שחיכיתם שבועיים, המגע הראשון אחרי הטבילה....וואו..
אתם מסתכלים ביחד על התינוק שנולד...עם דמעות בעיניים. התינוק שלכם.
הילד שלכם.
הנער שלכם
האיש שלכם
האבא שגידלתם, והפך אתכם לסבא וסבתא.
איך אתם בונים את העץ שלכם, השבט שלכם לדורי דורות.
למה להתחתן את שואלת,
פשוט,
ככה.
וואו נביעה התרגשתי, איך כתבת יפהמחי
שנזכה!!
מצטרפת לכל מילה! הייטבת לתאר ולהעביר את התחושותקרן-הפוך
כתבת ממש מרגש!ושוב אתכם
אמלה...אהבתחינם
ממש דמעות יורדות לי מהעיניים
עוברת משבר מטורף עם בעלי
ומאחלת לעצמי שיגיע היום שגם אגיד מילים כאלה.
תודה שנתת לי לאן לשאוף בע"ה
כי זה כ"כ כיף!!!!!!!אוהבת טבע
גם אני לא רציתי להתחתן בתור רווקה. ואחרי החתונה לא הבנתי מה טעם היה לי לחיים שלפני... ( וכייפתי בתור רווקה!)
כנראה באמת לא נחשפת לזוגות אוהבים...
סיפור קצר: שממחיש את החשיבות:נביעה
חברה שלי, קבלה הודעה במוצש שמישהי שהיא הכירה, חברה של הוריה, נפטרה. הלוויה היתה ממש רחוקה, והיא היתה לחוצה לנסוע.
למה? שאלתי, לכי לשבעה...מה הלחץ..
והיא ענתה לי כך:
אין לה שבעה.
היא לא התחתנה
בת יחידה
הוריה נפטרו.
אין מי שישב עליה שבעה!!
יש רק לויה וזהו!!
ואין לה המשכיות.
זהו.
נגמר.
.
נדהמתי, הזדעזעתי, כאבתי.

והיא נסעה ללויה הרחוקה במוצאי שבת
למישהי שהיתה
ונגמרה
ואין לה המשך
.
תאמיני לי שאת רוצה,
רק לצערינו החינוך הדתי לפעמים מרחיק מאוד מאוד את האישה מנשיותה. מסתירים מיקווה. מסתירים מזה מיניות. מה מענג. מסתירים מגע אוהב בין איש לאישתו.
כמה זה חשוב לחבק ולנשק את הבעל מול הילדים... לא באופן מיני, אלא באהבה, זה מדהים שרואים שיש אהבה.
לצערי מרוב בהלה לא מדברים על דברים כל כך חשובים,
יודעת מה?
תקראי פעם אחת ספר "לא צנוע"'- תראי מה את מרגישה. פתאום יתעורר בך משהו שלא ידעת ולא הכרת. זו המיניות. וזה דבר מדהים שרק בעלך יכול לספק לך. דבר ממלא ומענג.
תקני לך לחדר בגד מושך, לעצמך, תביני, מול בעלך זו מצווה מדהימה וקדושה להיות מושכת! זו לא בושה, או חטא!
יכול להיות שדיכוא לך כל רצון לקשר עם "בנים"- בתאונת הצניעות, אבל הנה, הגיע הזמן לשחרר. להיות אישה. בכל איברייך ותהומות נפשך

.
תקראי את:נביעה
פרש הברונזה
לפני פרש הברונזה - סדרת הספרים של סמנתה יאנגקרן-הפוך
אין לי מושג איך הספרים שלה..נביעה
בפרש הברונזה היחסים בינהם מתוארים באופן עדין, אוהב, ולפרטי פרטים...
לא באופן גס..
לא באופן גס??באורות
פרש הברונזה מאוד גס....
על זוגלמה לא123

רוסי?

אם כן קראתי,וזה די גס

גס-נביעה
זה שמתארים קיום יחסים באופן זול וגס.
לא גס- שמתארים קיום יחסים מלאי אהבה עדינות ושמחה
אוקי, זו תאוריה מעניינתבאורות
אישית אני לא רגישה בכלל לזה ואהבתי מאוד את פרש הברונזה אבל אני זוכרת שכנערה קראתי אותו ולא הייתי מסוגלת לקרוא חלק מהקטעים שם, הם היו ממש בוטים ומפורטים.
סיפורים רומנטיים, עם נגיעות אירוטיות.קרן-הפוך
ויש מפגש אינטימי ותיאור יחסים מפורש בכל אחד מהספרים.

בפרש הברונזה, העלילה ארוכה, נמשכת, על רקע מלחמה, מחסור, צער, כאב, אובדן - ועד שמגיעים לקרוא על היחסים האינטימיים צריך להקדיש שעות לקריאת הספר.

בספרות רומנטית קלילה, כל הספר הוא סביב יחסים זוגיים.
ממש תמוה ההצעה שלך ושל קרן הפוך...רקלתשוהנ
פרש הברונזה פתחתי בסטימצקי פעם וסגרתי מרוב גסות בכל עמוד אקראי שפתחתי, ואני בכלל לא מאלה שקוראות רק מסילת ישרים.
וסמנתה יאנג - טוב לא פתחתי אפילו הכריכה של כל הספרים מראה בדיוק מה התוכן של הספר...




גם לי ההצעה מוזרה...חילזון 123


אני לא מכירה את הספרים האלו אבל אם כבר המליצובתי 123
פה על ספרים אני ממש ממליצה על כיוון אחר
"איך הפכה האישה לגבר" פשוט ספר חובה לכל אישה בימינו אולי יכול לתת גם גישה שונה לשאלה המדוברת של הפותחת
(זה מזעזע ועצוב.שריקה

אבל לא נראה לי שזאת סיבה מספיק משכנעת להתחתן.

 

אני רציתי להתחתן (וב"ה היום מממשת את זה)בשביל להיות נשואה.

בשביל אהבה, חיבור, נתינה, זוגיות.

כל מה שכתבת כ"כ יפה למעלה.

 

זאת סיבה הרבה הרבה הרבה יותר משכנעת להתחתן.

הרבה יותר מאשר שיהיה מי שישב עליי שבעה.)

 

 

גם מי שלא מצליח להביא ילדיםלמה לא123

יכול לחיות חיים מלאים ומספקים ומאושרים

לגמרי...שריקה


וואי ממש לא!כבת שבעים
לא מתחתנים בשביל סיפוק מיני!!

גדלתי בבית מאוד תורני שכלי ויבש. שום הבעת חיבה, בטח שלא בין אבא לאמא. וגם למדתי בבתי ספר דוסים רצח. ולימדו אותנו כל הזמן ובעיקר בשנים האחרונות מה זה באמת אהבה בין איש לאשתו. הרצון להתחתן תמיד בער בי וב"ה נשואה באהבה ובאושר.
אין צורך להחצין מקווה בשביל להתחתן!!
ממש מסכימה איתך!אם_שמחה_הללויה
אני גדלתי הפוך בבית חילוני, והלוואי והייתי נחשפת פחות לספרים/סרטים בסגנון המדובר בגיל צעיר כל כך.
אני חושבת לבחורות צעירות צריכות להיות הדרכה בכל העניין מאישה בצנעה, ובדורנו מוקדם יותר, לא רק לפני החתונה.כי כל בחורה סקרנית וחבל שתקבל את המידע מצינור לא נקי.
כל הכבוד לך על השאלה העמוקה;)אם_שמחה_הללויה
אני לא אחזור על הקודמות, על העומק שיש ב להתחתן, במיוחד בתור אשה יהודיה.
ארשום רק חלק מהדברים למה כל כך כיף להיות נשואה
את מוגנת. אם את שמה כיסוי ראש יש לגברים מן יראת כבוד ממך, אף אחד לא יזרוק לך הערה שלא במקום. ככה אני מרגישה.
יש לך דעת מיושבת יותר. מח של אישה נשלט הרבה ע״י רגש , גם לשכליות שבינינו. לבעל יש יכולת להרגיע את המח הלא רגוע של אשתו ולעשות בו סדר.
יש מישהו שאוהב אותך איך שאת ואת לא צריכה להוכיח לו כלום. לפחות אני עם הורים שלי תמיד הרגשתי את הצורך ״לרצות״ אותם. גם שאר העולם תמיד מודד אותך על פי הישגים חיצוניים. בעלי פשוט אוהב אותי כי אני זאת אני ומקבל אותי איך שאני.
יש לך ״גב״ מול כל העולם. להתמרמר על הבוס, על האמא, על הילדים ,על היום שעבר עלייך ולקבל חיבוק שנותן כח.
את מגלה שבלב שלך יש כל כך הרבה אהבה לתת לבעל ואחר כך לילדים. וכמה שאת נותנת יותר זה לא נחסר, אלא להפך את מתמלאת עוד יותר.
לא חושבת שהייתי מגיעה לרמות כאלה של התפתחות אישית ובטחון עצמי בלי שהייתי נשואה ואמא.

כדי שיהיה לך חבר אמיתי שמכיר אותך לעומקאורי8
זוגיות טובה היא קודם כל חברות עמוקה, חברות שנותנת כח לחיות את החיים ולהתמודד עם הקשיים שבהם.
איך יוצרים זוגיות טובה? לומדים לתקשר נכון, לתת מקום והקשבה לצרכים והרצונות של על אחד מבני הזוג.
יש הרבה ספרים על זוגיות, כדאי לקרא. ולשמע שיעורים , חשוב לבוא במודעות כדי ליצור מההתחלה זוגיות טובה.
וגם , לחפש בן זוג , שהוא קודם על חבר טוב .
בהצלחה
כמה מרגשות אתן!~לולה
תודה רבה לכולכן, ממש התרגשתי לקרוא!
מצאתי חלק מה״טיעונים״ יותר משכנעים (אותי לפחות) וחלק פחות, אבל בהחלט קיבלתי כמה כיוונים למחשבה.

מעניין אותי לשמוע את דעתכן, ביני לבין אימי היקרה יש אי הסכמה קלה בנושא. היא אומרת שאני צריכה קודם כל לרצות להתחתן, זו המטרה, ורק אחרי שביררתי עם עצמי את הרצון, כדאי להתחיל לצאת. (יצאתי בעבר ואני כרגע בהפסקה מעל לשנה).
אני אומרת שזה לא נכון בהכרח לכולן. יכול להיות שבמקרה שלי, הרצון לזוגיות ולנישואין יתעורר רק אחרי שאכיר את הבחור המתאים, שיהיה לי טוב ונעים איתו וארגיש שזה מי שאני מוכנה ורוצה להעביר איתו את חיי.

נשמע לכן הגיוני שהרצון יתעורר תוך כדי היכרות?
או שעדיף מלכתחילה לעבוד על הנושא עם עצמי..?
השאלה בת כמה את....נביעה
זה באמת תלוי בת כמה אתבאורות
אני יכולה להגיד על עצמי שבהחלט ההיכרות גרמה לי באופן טבעי לרצות להתחתן למרות שהיו לי (על אף האהבה הגדולה) חששות מאוד גדולים לפני החתונה כי כמוך גם אני הרגשתי שיש בנישואין יותר חסרונות. ואז את מכירה ואוהבת מישהו, ואת פשוט רוצה להיות איתו כל היום. ללכת לישון לידו, לקום לידו בבוקר. שהוא יהיה הראשון שתספרי לו משהו שקרה. לבשל איתו, לריב איתו, לצחוק איתו. וככה מתחתנים. ונכון, חיי נישואין זו עבודה יומיומית, אבל שווה כל רגע.
החיים לבד בשלב מסוים נעשים בלתי נסבלים. כרגע ב"ה שטוב לך ואת מלאת סיפוק אבל כשמגיעים לגילאי 30+ החוסר כבר צועק, אצל רוב האנשים לפחות.
אני חושבת שגם את וגם אמא שלך חושבות המון. לא סתם נאמרבתי 123

קשה זיווגם כקריעת ים סוף אחרי הכל אם נחשוב בהגיון על נישואין זה בהחלט ילך יותר לכיוון שכתבת בפתיחה.

אבל... נישואין זה לא רק זוגיות חיי אישות אבאת ילדים זה חיבור של שתי נשמות שהיו פעם נשמה אחת וכל הרצון שלה זה לשוב ולהתאחד.

לפעמים צריך לנסות קצת להשתיק את הקולות של השכל ופשוט לזרום בקלילות.. לצאת לפגישות ולנסות למצוא את הגבר הנחמד הזה שמוצא חן בעינייך ויש לו מידות טובות ויש לכם חיבור ולחזק את האמונה  בכך שהזיווג שלך נקבע עוד לפני שנוצרת ואת רק צריכה לעשות השתדלות קטנה כדי למצוא אותו.

 

בקשר למה שרשמת שאת רואה הרבה דוגמאות לא טובות לנישואין צריך תמיד לקחת בחשבון שרוב הזוגות שטוב להם לא יפיצו ויספרו על זה כל הזמן מכל מני סיבות בטח לא לחברות ואפילו לא לאחיות אז בעיקר שומעים על הדברים הפחות טובים

מאחלת לך זיווג הגון בקלות ובזרימה ממש ממש בקרוב!

לא קראתי את כולן. אבל...אורוש3
בת כמה את? אני בעד כן ללמוד על הנושא כדי לעורר ידע מודעות, לדבר עם זוגות חמודים. ולהמשיך לחקור ולהתעניין ולחשוב.
ואז אחרי שהצד השכלי יותר נינוח ורגוע. ואולי עזרו לך פה עם זה. אז לחכות לחשק, לחכות לתחושת החוסר. לא צריך לחכות לה בהיסטריה שהיא תצרוב כל חלק בנשמה. אבל כן לאיזה רצון והשתוקקות פנימית לזה.
אחרת בעיני זה פשוט לא יעבוד...
אני יודעת שיש דעות אחרות. אבל מביעה את דעתי. בעיני כדי להתחיל לצאת צריך רצון, כדי להחליט להתחתן חייבים רצון ורגש וגם כדי להפסיק למנוע הריון צריך רצון לילד.
לי עוזרת חפירה שכלית ואז לתת מקום לרגש שיגיע.
תלמדי את עצמך. תראי מה עובד לך.
ומשהו קטן לזוגיות- בעקרון נבראנו אחד עד הנסירה. הנשמה שלך היא רק חצי. וכשתקשיבי לה טוב, בסוף תשמעי את הגעגועים לחצי השני.
בהצלחה מותק
עוד מעט 24~לולה
אני מניחה שאם הייתי גדלה בסביבה חילונית, בה בגיל הזה רוב החברות עדיין רווקות ואין דחיפה מצד המשפחה להינשא, באמת לא הייתי נכנסת לסיפור הזה, מבחירה.
כלומר, נראה לי שבמקרה שלי, הרצון הפנימי עדיין לא ממש התעורר ויותר משפיעה עליי הציפייה מהסביבה.

אבל זה גם לא נכון לומר שאין בי כלל חשק. אלא שהוא לא עקבי, תלוי לגמרי בתקופות. כשעמוס לי (תקופת מבחנים לדוג׳) - ממש לא חסר לי שאני לא בזוגיות. אבל כשקצת משעמם ואין חברות לצאת איתן, מרגיש לי שהיה נחמד עכשיו לצאת עם בעלי, החבר הכי טוב שלי בע״ה.

זה רצון ״מספיק״ לשלב הזה? או שעדיף להמתין עוד קצת להתבשל עם עצמי..?
אני חוששת שמא החשק לא יגיע במלואו גם בהמשך ואמצא את עצמי האחרונה מבין החברות שלא נישאה. ברור שזו לא סיבה להתחתן, אבל עדיין יש בי מעין חשש שאולי זה לא יקרה מעצמו.

אם כן, איך אפשר לעורר את הרצון? אני רוצה לרצות ;)
אצלי חשיבה והתעסקותאורוש3
בנושא דרך השכל, כמו שאת עושה עכשיו עוזרים לרצון להגיע. אבל לא מחייב שזה כך אצלך.. אולי למישהי כאן יש המלצות לסדרת שיעורים יפה? אולי תלכי לבניין שלם בקיץ לשיעורים לרווקות?
לטעמי אם את רוצה לרצות זה מספיקמנסיון10

ואני  מסכימה עם מה שכתבה מעלי בתי123

אני הייתי מציעה להוציא רגע את החתונה מהמשוואה..אחת מהשומרוןאחרונה
בואי נדבר על חבר.
היה פעם מישהו שהיית מאוהבת בו? נמשכת אליו?
היה לך קשר עם מישהו או מישהו שרצית קשר איתו?
אם כן
אז תצאי
וכשיהיה לך מישהו שהוא יהיה החבר הכי טוב שלך
ותאהבי אותו ותרצי כל הזמן להיות איתו
את גם תתחתני איתו.

אם לא,
אז לכי לברר את העניין ולעורר בעצמך את הרצון.

בעיניי העניין הוא הקשר, והבית.

וחייבת לומר לך שאחרי שהתחתנתי לא הבנתי איך חשבתי אי פעם עד אז שאני מבינה מה זה "אושר". זה פשוט שלם ונכון ככ בלב..
והתחתנתי בערך בגילך, וחייתי נהדר עד אז והיה לי ממש אחלה (וגם בדיוק הייתי בהפסקה ובטעות הסכמתי לצאת עם בעלי..). ולא יודעת מה הזוגיות שאת רואה, אבל גם כשאנחנו רבים בפנים טוב לי ככ, זה פשוט איזשהו עוגן וביטחון כזה שאי אפשר להסביר
כי זה נפלא~מישי~
אני לא יודעת למה את מכירה רק זוגות שנראה להם שבתם חיים ביחד אבל קודם כל זה מקרי וגם ייתכן שהם פשוט לא מחצינים את האהבה שלהם.
קשה להסביר מה זו זוגיות לאדם שלא נשוי, גם אני לא הבנתי כמה שזה מדהים עד שהתחתנתי - אדם שאיתך, אוהב, תומך, מכיל, שותף. זה מדהים. אין קשר כזה עוד בעולם. (גם חברות טובה היא פחות מזה).
חשוב כשאת יוצאת לשים לב שהבחור מכיל ומתנהגת בנעימות לסביבתו ולא רק אלייך (ואם את לא בטוחה אם הוא עושה את זה רק כשהוא איתך לשאול חברים).
אם מצאת בחור מכיל ורגיש זה מתכון לזוגיות טובה לדעתי.
בתור מישהי מאד שכליתהרקולסית
מתוך החוויה שלי וכל מה שעברתי אני מציעה לך לשקול טיפול פסיכולוגי
טיפול פסיכולוגי בעיני זה לא משהו למצבים קשים. זה משהו שמשדרג את החיים
הייתי פעם צריכה להיות עם טיעונים רציונליים כדי להסביר כל דבר שאני עושה והיום קצת יותר רגוע לי ואני קצת יותר מחוברת לעצמי ולמה שמתחשק לי
אם יש לך שאלות בכיף
עונה גם מעצמי..אניחדשהכאן
מהפן הרוחני-
לא סתם נאמר - ״לא טוב היות אדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו״
כמו שבטח כבר שמעת מובא בגמרא(או במקום אחר)
שהנשמה של האדם כשמגיעה לעולם נחלקת ל2 חצאים- חצי זכר וחצי נקבה, וה׳ טובע באדם את הרצון להיות שלם, לחפש את החצי השני שלו כדי שיוכל להפוך להיות אדם שלם. נשמה שלמה.
בחתונה מתחת לחופה נאמרת ע״י הרב המקדש ברכה כ״כ עמוקה שלא נאמרת באף מקום אחר, אפילו לא בשעת הלידה.
״ברוך אתה ה׳ יוצר האדם״ - שרק לאחר חופה וקידושין אתה נחשב אדם. אדם שלם.
וכל היופי שזה לא זמני, איחוד נשמות זה דבר נצחי. בעולם הזה ובעולם הבא הנשמה נחשבת לאחת. ואתם ביחד לנצח . כל המצוות והעברות שלכם נחשבות ונספרות ע״י ה׳ כאדם אחד.
מהפן הרגשי- להתחתן עם האדם הנכון, מביא בכל יום משמעות חדשה לחיים, אני אישית מרגישה שאני מתעוררת בבוקר בשבילו- לדאוג לו, להעניק לו אהבה, שמחה, זה כלכך מספק אותי ונותן לי אושר אינסופי
כשמתחתנים עם האדם הנכון מרגישים בכל יום אושר שלדעתי אי אפשר להרגיש אותו בשום דרך אחרת
האושר מתעצם כשחולקים יחד את הרגעים הכי קסומים הכי אינטימיים הכי מפחידים הכי מעציבים הכי מרגשים,
לדעת שאתם ביחד בטוב וברע.. לדעת שיש על מי לסמוך ובסוף כל יום על מי להשען ולקבל חיבוק חם ואוהב ..
יש ככ הרבה סיבות למה להתחתן, שפשוט מרגישים אותם אבל קשה ככ להסביר אותם דרך מילים..
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

👍👍השקט הזהאחרונה
קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומהאחרונה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

במגירות רחבות יחסית ושטוחותבאתי מפעםאחרונה
מקפלת את המטפחת ואז מגלגלת צפוף, זה גם שומר שהיא לא תתקמט, גם יש יותר מקום אחסון וגם רואים את כל המטפחות מלמעלה מסודר. 
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

אני לא יודעת מה "נחשב נורמלי"רוני 1234אחרונה

אבל יודעת שאצלי התחושות שונות לגמרי…

לדעתי אין מה להשוות עובר שאף פעם לא "הכרתי" לילד שממש גידלתי אותו.

הייתי מתחילה מלחשוב האם הקושי לשחרר מגיע אצלך ממקום יותר רגשי או יותר שכלי (כמו מין מחויבות מוסרית כלפי הילדה).

את כמובן לא צריכה לענות על גבי הפורום…

את כותבתאמאשוני

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

מישהי פה עשתה לתינוק פצפון ניתוח בקע מפשעתי?שיישאר חסוי

יש המלצות איפה כדאי לעשות

באיזה ביח..

עשיתי לבן שלי בגיל 4 חודשיםהשם שלי

עשינו בשערי צדק, אצל מנהל מחלקת כירורגית ילדים.

בעיקרון היה באשפוז יום, אבל בגלל שהניתוח היה רק אחרי הצהריים, הוא נשאר ללילה להשתחרר על הבוקר.

ההתאוששות היתה ממש קלה.


מוזמנת לשאול עוד דברים.

תודה! מה העלות של הדבר הזה עם ובלי ביטוחים משלימיםשיישאר חסוי

אני כל כך בורה בכל המערכת....

וגם- מנהל המחלקה- דר ארמון? הוא עשה לכם דרך שרפשיישאר חסוי

או סתם יצא?  

דרך הביטוח של מאוחדת שיאהשם שליאחרונה

היתה לנו אפשרות לבחור רופא ללא עלות.

כאבי בטן, בטן קשה בגיל שבוע וחצי. ממה להימנע?תודה לה''

להוריד קטניות חלב ומצליבים?

מה עוזר מנסיונכן?


אחרי לילה לבן אני נואשת...

מניסיוני מה שעוזר זה פשוט לחכותמוריה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.


עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

תודה! לא עזר לך להוריד דברים?תודה לה''
לא. לא עזר.מוריהאחרונה
אבל אולי אצלי פחות סבלו 🤷‍♀️
ליבי איתךצלולה

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

תודה! אני אשתדל להוריד..תודה לה''
נכון מנשא זה ממש טוב
אוי כמה זה קשה, לאמא ובטח לתינוק.ממתקית

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

תודה רבה! טיפים טובים!!!תודה לה''
מחפשת המלצה למכשיר מסאז' מניסיוןוואלה באלה

מפנק, טוב, עדיף לאיזור הגב

מתנה

כרגע פחות משנה התקציב, כשאבין מה הטווח מחירים ניסגר על מחיר.


תודה מראש!

עוקבתשמ"פ
יש לי אקדח עיסוישושנושי

ואנחנו לא משתמשים בו בכלל

קניתי גם מסאז' לעיניים מאין משקפת עם מוזיקה רטט חום ועוד - גם לא משתמשים.

השתמשתי בזה פעמיים שלוש וזהו. 

אוי, נשמע כמו משהו פחות מוצלחוואלה באלה
אמשיך לחשוב על משהו אחר... תודה!
יש ליהמקורית

אבל זה לא בשימוש יומיומי

ואני עוד לט מוצאת לך קישור, אבל הוא מעולה

קטע אני כבר לא מוצאת אותוהמקורית
ראיתי שמכרו בסופרפארם ועוד מקומות. אני לקחתי כמתנה מהעבודה לאחד החגים.


משו דומה - ידית עיסוי. ראיתי שמוכרים בדר גב

הסתכלתי בדר גב באמתוואלה באלהאחרונה

אחרי מה ששושנושי כתבה חשבתי אולי על משהו כזה

חגורת עיסוי רטט לגב BACK VIBRATION | ד"ר גב


אבל בהתחלה ראיתי את זה

מכשיר עיסוי ומסאז אישי PRO | ד"ר גב


זה דומה למה שיש לך?


אני לא מחפשת שיהיה לה לשימוש יומיומי, אבל כן רוצה שיהיה לה שימושי.

חבל לי להשקיע במתנה שתשב במגירה.

זאת מישהי בת 50+ עם כאבי גב שהולכת למסאז'ים מידי פעם (ככה שאני יודעת שהיא בסדר עם מגע)

לכן חשבתי שזה משהו שיכול להתאים לה ולשמח אותה.

אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שולחת חיבוקעדינה אבל בשטחאחרונה
ןמאחלת לך את כל הטוב, בשורות טובות ❤️
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה

אולי יעניין אותך