מחלה לבלי תרופה,
לשבועיים,
ושמי שחשוד בה נכנס להסגר
לשבועיים
ישר קפץ לי לראש צרעת
(-זה הכי קרוב שמצאתי למצורע)
מחלה לבלי תרופה,
לשבועיים,
ושמי שחשוד בה נכנס להסגר
לשבועיים
ישר קפץ לי לראש צרעת
(-זה הכי קרוב שמצאתי למצורע)
ווואלה
לא נורא,פורים
לא ראיתי ליצנים המוןןןן זמן,אז אין לי בדיוק עדה על זה....
חוץ מרפואיים
אני דוקא אוהבת פורים,
בגלל שאני לא בדיוק משתוללת ביום הזה אלא יותר עושה כושר לרגליים ומבחני סיבולת לידיים
ואין הרבה שיכורים בבית
#סוףסוף זה לא ביום שישי
*סתם יציאה*
איאיאי בגרויות
איך היה?בימאית דמיונותמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)