פואמה מאת אסתר קמרון.
(אסתר קמרון נולדה ב-1941 בניו יורק ולמדה באוניברסיטת ברקלי, שם התחילה לכתוב דיסרטציה על פאול צלאן והתוודעה לכתביהם של מרטין בובר וגרשם שלום על החסידות והקבלה. בקיץ 1969 ריאיינה את צלאן בביתו בפאריס, וכשנודע לה על התאבדותו פרשה מהוראה באוניברסיטה. היא החלה לפתח חיים המושתתים על חזון של תיקון העולם באמצעות השירה. ב-1972 החלה בלימודי עברית ושבע שנים אחר כך התגיירה ועלתה לישראל, למדה באולפנה וכתבה ספר זיכרונות בשם "צ: ניתוח עצמי של גולם". "צ" הוא כינוי קבוע בכתיבתה למשורר פאול צלאן)
סִפּוּר שֶׁל פּוּרִים אֲסַפֵּר לָכֶם
בְּעֶזְרַת ה'. הַאִם הוּא יִשָּׁמַע?
עוֹלֶה עַל דַּעְתִּי זִכָּרוֹן רָחוֹק:
לְנֹכַח "סוֹרְדֶלוֹ", פְּרִי עֵטוֹ שֶׁל בְּרָאוּנִינג,
— הוּא הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְשׁוֹרְרִים
הַוִּיקְטוֹרִיָנִים — הִתְבַּטֵּא עֲמִיתֹו
אַלְפְרֶד לוֹרְד טֶנִיסֹון: "בְּאוֹתָהּ פּוֹאֶמָה
הֵבַנְתִּי שְׁתֵּי שׁוּרוֹת: הָרִאשׁוֹנָה —
'מִי שֶׁיִּרְצֶה יִשְׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל סוֹרְדֶלוֹ'
וְהָאַחֲרוֹנָה, 'מִי שֶׁרָצָה, שָׁמַע אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל סוֹרְדֶלוֹ' —
— וּשְׁנֵי הַמִּשְׁפָּטִים הַלָּלוּ שְׁקָרִים הֵם".
בְּפִי סִפּוּר, וְאֵינֶנִּי בְּטוּחָה,
אִם מִי שֶׁיִּרְצֶה לִשְׁמֹעַ אָמְנָם יִשְׁמַע
סִפּוּר שֶׁהוּא נָכְרִי, זָר וּמוּזָר.
אַךְ אִם לֹא בְּפוּרִים, אָז אֵימָתַי?
הֲלֹא הַשֵּׁם אֶסְתֵּר, שֶׁנָחַת עָלַי
הוּא שֵׁם נָכְרִי, שֵׁם אֱלִילִי בְּעֶצֶם
(וְהוּא הַדִּין, אֲגַב, בַּשֵּׁם מָרְדְּכַי).
אוֹתוֹ שֵׁם שֶׁהִסְתִּיר אֶת זֵהוּתָהּ
הַיְהוּדִית, נַעֲשָׂה שְׁמִי בְּיִשְׂרָאֵל,
— בְּדֶרֶךְ כְּפוּלָה, כְּפִי שֶׁאֲסַפֵּר —
אַךְ בַּנֵּכָר קָּרְאוּ לִי בִּי. בְּעִבְרִית
יֵשׁ לַהֲבָרָה הַזֹּאת מַשְׁמָעוּת
שֶׁל הַפְצָרָה. אַךְ בְּאַנְגְּלִית הִיא נִשְׁמַעַת
כְּמוֹ צִוּוּי שֶׁל הַפֹּעַל "לִהְיוֹת"
וְגַם כְּמוֹ "דְּבוֹרָה". זֶה קִצּוּר
שֶׁל הַשֵּׁם "בֵּיאַטְרִיס" — שֵׁם אֲלִילִה
שֶׁפֻּלְחָנָהּ הָיָה כְּתִיבַת שִׁירָה —
הִיא עוֹמֶדֶת בְּמֶרְכַּז הַ"קוֹמֶדְיָה הָאֱלֹקִית",
פּוֹאֶמָה, הַדּוֹמָה לְהַר גָּבֹהַּ
מִמֶּנּוּ הִשְׁתַּפְּכוּ מַיֳם רַבִּים
לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַכִּכָּר שֶׁל הַסִּפְרוּת
הַמַּעֲרָבִית. וּבְתוֹךְ הַפּוֹאֶמָה, אוֹתָהּ בֵּיאַטְרִיס —
שֵׁם הַנִּגְזָר מִשֹּרֶשׁ הַמִּּלָּה
שֶׁבָּהּ הֵם תִּרְגְּמוּ אֶת הַמּוּשָׂג "אַשְׁרֵי" —
אֲהוּבָתוֹ הַמְּנוֹחָה שֶׁל דַּנְטֶה,
הַיּוֹרֶדֶת מִן עוֹלַם הָאֱמֶת לְהַרְאוֹת לוֹ
אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא מִן הַיַּעַר הָאָפֵל
וְאֶת סֵדֶר הָעוֹלָמוֹת עַל פִּי הָרָצוֹן
הָאֱלֹקִי — הִיא מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ
הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל בִּינָה וְ/אוֹ מַלְכוּת,
אוֹ הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל רוּחַ הַכֻּלִּיּוּת
הַנּוֹכַחַת בַּפּוֹאֶמָה הַגְּדוֹלָה
כְּמוֹ בִּזְעִיר הַשִּׁירִים הָאֲמִּתִּיִים.
(...)
חִפַּשְׂתִּי אוֹר וּמְתִיקוּת בַּשִּׁירִים
שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּדוֹרִי וְלֹא מָצָאתִי
עַד שֶׁפָּגַע בִּי מְשׂוֹרֵר יְהוּדִי
שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לִפְּרוֹפֶסוֹר לְסִפְרוּת
גֶּרְמָנִית, מֻמְחֶה לְקַפְקָא, הַיְינְץ פוֹלִיצֶר
זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. הוּא תָּהָה מַה לַעֲשׂוֹת
עִם סְטוּדֶנְטִית אוֹבֶדֶת עֵצוֹת וּבַסּוֹף קָבַע:
"אַתְּ חַיֶבֶת לִכְתֹּב עַל פָּאוּל צֶלָן".
("צֶלָן" בְּצָרְפַתִּית נִשְׁמַע כְּמוֹ: מַסְתִּיר).
הוּא הָיָה אָז עוֹד חַי. הָיִיתִי יְכוֹלָה
אוּלַי לְהַכִּיר אוֹתוֹ, הֲרֵי הַפְּרוֹפֶסוֹר
שֶׁלִּי הִכִּיר אוֹתוֹ קְצַת, וְשָהִיתִי שָׁנָה
בְּאֵירוֹפָּה, עִם מִלְגָּה שֶׁהֻעַנְקָה לִי
עַל מְנַת שֶׁאֶגְמֹר אֶת הַדּוֹקְטוֹרָט. הָיִיתִי
יְכוֹלָה לְרַאְיֵן אוֹתוֹ וְלִכְתֹּב עָלָיו סֵפֶר
כְּפִי שֶׁעָשְׂתָה חוֹקֶרֶת גֶּרְמַנִּית אַחַת
בְּאוֹתָן שָׁנִים. אֲבָל הִתְבַּיַּשְׁתִּי, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק
פָּחַדְתִּי מִמֶּנּוּ פַּחַד מָוֶת.
שִׁירָיו הִקְסִימוּ אוֹתִי, פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ,
וְהִקְפִּיאוּ אֶת מַחְשְׁבוֹתַי. רַק לִקְרַאת סוֹף
אוֹתָהּ הַשָּׁנָה כָּתַבְתִּי אֵלָיו, וּבַדֶּרֶךְ
חֲזָרָה לְאַמֶרִיקָה עָצַרְתִּי
בְּפָּרִיז וְשָׁם נִפְגַּשְׁנוּ. כַּמָּה שָׁעוֹת
שֶׁל אֵלֶם, גִּמְגּוּמִים, דְּבָרִים שֶׁהִתְקָרְבוּ
וְשׁוּב נִרְתְּעוּ. בְּרֶגַע מְסֻיָּם
הוּא אָמַר שֶׁבְּפָּרִיס נַעֲשָׂה תַּרְגּוּם
רוּסִי שֶׁל דַּנְטֶה וְהוּא יִכְתֹּב לִי אֶת הַכּוֹתֶרֶת
וְכָתַב עַל דַּף נְיָר שֶׁהָיָה לִי אָז
וָאַחַר כַּךְ נֶעֱלַם: בּוֹזֶ'סְטְבֶנָיָה
טְרָגֶדְיָה — טְרָגֶדְיָה אֱלֹקִית.
(...)
עַד שֶׁהוּא סִמֵּן לַמֶּלְצָר — יָשַׁבְנוּ עַל יַד
שֻׁלְחַן בֵּית קָפֶה — וְהַזְּמָן הִתְחִיל מֵחָדָשׁ לָלֶכֶת,
אֲנַחְנוּ קַמְנוּ, הִמְשַׁכְנוּ בְּטִיּוּלֵנוּ
בָּרֹבַע הַלָּטִינִי, וְשׂוֹחַחְנוּ כְּמוֹ קֹדֶם.
הוּא רַק שָׁאַל "הַאִם רָאִית" וְאָמַרְתִּי "כֵּן,
רָאִיתִי" וְכָל הֲבָרָה לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹסִיף.
וּבְמֶשֶׁך שְׁמוֹנַת הֶחֳדָשִׁים
וָחֵצִי, שֶׁבָּהֶם הוּא הִמְשִׁיךְ לִחְיוֹת,
לֹא מָצָאתִי מַה לִכְתֹּב לוֹ. לֹא מִכְתָּבִים.
שִׁירִים כָּתַבְתִּי, וְלֹא פֵּרַשְׁתִּי אוֹתָם,
וְאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא שָׁלַחְתִּי.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת
כִּי יָדַעְתִּי שֶׁאֵינֶנִּי זֹאת אֵלֶיהָ הוּא קָרָא,
לֹא הִתְגַּלְּמוּת שֶׁל אִמָּא־בִּינָה־מַלְכוּת
שֶׁתֵּדַע אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת הָאֱנוֹשׁוּת
מִן הַיַּעַר הָאָפֵל, אֶלָּא סְתָם אִשָּׁה אוֹבֶדֶת בַּיַּעַר
גַּם הִיא. מֵאִידָךְ אִם אֹמַר: אֲנִי לֹא זֹאת,
הָיִיתִי לוֹקַחַת מִמֶּנּוּ מִין תִּקְוָה
קְלוּשָׁה, הַקְּשׁוּרָה בְּאוֹתָהּ "דְּמוּת
נָשִׁית מִסְתּוֹרִית הֶעוֹבֶרֶת בְּכָל שִׁירָיו"
כִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל אוֹתָהּ חוֹקֶרֶת גֶּרְמָנִית
שֶׁשׂוֹחֲחָה אִתּוֹ, כְּשָׁנָה לְפָנַי.
כָּךְ נִשְׁאֲרָה לוֹ הַתִּקְוָה שֶׁאֶתְעוֹרֵר
אַחֲרֵי מוֹתוֹ, כַּנִּרְמָז בְּכַמָּה שִׁירִים.
לוּ הָיִיתִי מִי שֶׁאֲנִי כַּיּוֹם, הָיִיתִי אוֹמֶרֶת:
הַפְסֵק לְשַׁחֵק טְרָגֶדְיָה. אַל תַּקְרִיב
עַצְמְךָ עַל מִזְבַּח אוֹתָהּ עֲבוֹדָה זָרָה
הַנִּקְרֵאת אֳמָנוּת! רֵד מִן הַבָּמָה, לֵךְ
לְעַמְךָ וּלְאַרְצְךָ! מַה אַתָּה חוֹשֵׁב
שֶׁאִשָּׁה תִּמְהוֹנִית, בּוֹדֵדָה, נָכְרִיָּה, תּוּכַל
לַעֲשׂוֹת לְבַד בָּעוֹלָם?! הִתְעוֹרֵר אַתָּה!
אֲבָל אָז לֹא הָיִיתִי זוֹ שֶׁהָיְתָה אוּלַי
מְסֻגֶּלֶת לְהַגִּיד דְּבָרִים כָּאֵלֶה.
(הַיּוֹם, לוּ הָיִיתִי אֵם, הָיִיתִי אֵם
לִבְנֵי אָדָם בַּגִּיל שֶׁהוּא הָיָה בּוֹ אָז.)
וְעוֹד דָּבָר נוֹסָף: הַמֶּחְקָר הָרִאשׁוֹן
שֶׁקָּרָאתִי עָלָיו, צִטֵּט פִּתְגָּם:
"אוֹר הַיּוֹם יִמְחַק מִלַּת הַלַּיְלָה".
שִׁירֵי צֶלַן הָיוּ מִלַּת הַלַּיְלָה,
מִי יוֹדֵעַ אִם אֵי־פַּעַם הָיָה אֶפְשָׁרִי
לַחֲזֹר עַל אוֹתָהּ מִלָּה בְּאוֹר הַיּוֹם, כְּפִי
שֶׁאֲנִי מְנַסָּה לַחֲזֹר עֲלֶיהָ, עַכְשָׁו.
וּבְכֵן, שָׁתַקְתִּי גַּם בִּפְנֵי עַצְמִי
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אַחֲרֵי מוֹתוֹ, וְאָז נִכְנַסְתִּי
לְמַצָּב שֶׁבּוֹ סוֹף סוֹף הֵעַזְתִּי לָדַעַת
מַה שֶׁלֹּא בְּמוּדַע כְּבר מֵזְּמָן פִּעֲנַחְתִּי:
אֶת הָרְמָזִים הַמְתֻחְכָּמִים,
הַזְּרוּעִים פֹּה וָשָׁם בְּשִׁירָתוֹ,
לְאוֹתָהּ הֲבָרָה רַב־מַשְמָעוּתִית,
קִצּוּר שֶׁל שְׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אֲדוֹנִית
בְּשָׂפָה לֹא לוֹ — אֲבָל אַנְגְּלִית הוּא הֵבִין.
נִזְכַּרְתִּי גַּם בַּדְּבָרִים שֶׁאֲנִי כָּתַבְתִּי
בְּטֶרֶם שְׁמוֹ נוֹדַע לִי, אַךְ לִבִּי
נִחֵשׁ שֶׁהוּא יֶשְׁנוֹ, אֵי־שָׁם בָּעוֹלָם.
הֶאֱמַנְתִּי, שֶׁהִרְגַּשְׁנוּ זֶה בַּזּוֹ.
הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֲנִי זוֹ, שֶׁשִּׁירָיו
קָרְאוּ אֵלֶיהָ — וְעַתָּה אוּכַל
לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם — וְכַמּוּבָן
שֶׁהִתְנַהַגְתִּי כִּמְטֹרֶפֶת, וְטִפְּלוּ בִּי
וְשִׁכְנְעוּ אוֹתִי שֶׁזּוֹ פַנְטָזְיָה שֶׁלִּי.
הִתְבַּיַּשְׁתִּי וְקִבַּלְתִּי אֶת דַּעְתָּם.
אלָּא שֶׁאָז נִרְאוּ לִי הַחַיִּים
תְּפֵלִים וְחַסְרֵי פֵּשֶׁר.
הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי
לְאַט לְאַט וְחָזַרְתִּי לָעִנְיָן
בְּרֹאשׁ צָלוּל יוֹתֵר. חָשַׁבְתִּי: בֵּין טֵרוּף
וּשְׁפִיּוּת תְּפֵלָה יֵשׁ אֶפְשָּׁרוּת שְׁלִישִׁית:
לֹא לְהַשְׁלוֹת אֶת עַצְמִי. לֹא לַחֲשֹׁב
לְעַצְמִי כִּי אֲנִי מִי יוֹדֵעַ מָה
אֲבָל לְנַסּוֹת לְשַׂחֵק אֶת הַתַּפְקִיד
שֶׁל אוֹתָהּ דְּמוּת עַל בָּמַת הָעוֹלָם הַזֶּה:
לְנַסּוֹת לַחֲשֹׁב מַה הִיא הָיְתָה חוֹשֶׁבֶת,
לְנַסּוֹת לוֹמַר מַה שֶׁהִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת,
הַבִּינָה הָאֱלֹקִית, לוּ הָיְתָה לוֹבֶשֶׁת
בָּשָׂר וַדָּם וּמוֹפִיעָה בִּזְמָנֵנוּ.
הֵבַנְתִּי שֶׁבַּתַּפְקִיד אֶהְיֶה רַק מַה שֶׁיֵּשׁ.
זֶה יִהְיֶה מַצְחִיק — שֶׁיִּהְיֶה מַצְחִיק. אוּלַי
יִהְיֶה בְּכָל זֹאת טַעַם בַּנִּסָּיוֹן
לָתֵּת מַשְׁמָעוּת כָּלְשֶׁהִי לְמִלַּת הַשִּׁיר.
— עַשְׂרוֹת שָׁנִים אַחַר כָּךְ שָׁמַעְתִּי שִׁעוּר עַל פּוּרִים
שֶׁל הָרַב גִּינְזְבּוּרְג, שֶׁבְּחַג הַפּוּרִים רָאָה
רֶמֶז לִיכָלְתֵּנוּ לִבְחֹר מִי נִהְיֶה
כְּפִי שֶׁבּוֹחֲרִים בְּתַחְפֹּשֶת, הוֹדוֹת לְכֹחַ
הָרָצוֹן הַנּוֹבֵעַ מִסְּפִירַת הַכֶּתֶר.
כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי כְּלָל אֵיךְ וְאֵיפֹה
לְהַתְחִיל. עָשִׂיתִי מַה שֶׁהֵבַנְתִּי
וּמִדֵי פַּעַם קִבַּלְתִּי קְצַת הַדְרָכָה.
בְּסּוֹף סֵפֶר מַאֲמָרִים עַל צֶלָן
רָאִיתִי פִּרְסֹמֶת לְסֵפֶר על הַמְּגִלָּה
(פְּרִי עֵטוֹ, כְּפִי שֶׁנּוֹדַע לִי אַחֲרֵי שָׁנִים
שֶׁל אִישׁ לֹא צַדִּיק, לָכֵן אֶת שְׁמוֹ לֹא אַזְכִּיר,
אַךְ כְּבָר בָּרוּר, שֶׁכָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה
מְפֻקְפָּק בְּיוֹתֵר). הַסֵּפֶר הַזֶּה הִסְבִּיר
שֶׁסִּפּוּר הַמְּגִלָּה הוּא סִפּוּר הִתְגַּלּוּת
שֶׁל סֵדֶר נִסְתָּר, הַמִּתְגַלֵּם בַּדְּמוּת
שֶׁעַל שְׁמָהּ הַסֵּפֶר נִקְרָא. וּבְאוֹתָהּ תְּקוּפָה
קָרָאתִי סִפּוּר קָצָר מֵאֵת סִילְבִיָה פְּלָאת,
מְשׁוֹרֶרֶת, שֶׁפָּאוּל צֶלָן קְצַת הִזְכִּיר לִי אוֹתָהּ,
סִפּוּר שֶׁנִּשְׁמַע אוֹטוֹבִּיוֹגְרָפִי, וְשֵׁם הַגִּבּוֹרָה אֶסְתֵּר,
וְהִיא הָיְתָה רוֹצָה לְהִוָּלֵד יְהוּדִיָּה,
(...)
בְּמַקְבִּיל הִתְחַלְּתִי לִלְמֹד עִבְרִית, לְהַגִּיעַ
לְקַבָּלַת שַׁבָּת. כְּבָר קָרָאתִי סְפָרִים
בְּלוֹעֲזִית עַל קַבָּלָה וַחֲסִידוּת
וּסְפָרִים אֵלֶה, יַחַד עִם פָּאוּל צֶלָן,
עִצְּבוּ אֶת רַעְיוֹנוֹתַי. עַתָּה הִפְנוּ אוֹתִי
לְ"פִרְקֵי אָבוֹת", וּבְמַסֶּכֶת זֹאת רָאִיתִי
מוֹדֶל לִיחָסִים אֲלֵיהֶם נִכְסַפְתִּי
בֵּין כּוֹתְבֵי סִפְרוּת יָפָה וּבֵין קוֹרְאֵיהֶם.
גַּם הַשִּׁירִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל צֶלָן,
שֶׁכָּתַב בְּקֶשֶׁר לַבִּקּוּר שֶׁעָרַךְ בָּאָרֶץ
חֲצִי שָׁנָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, הִשְׁפִּיעוּ עָלַי:
הִתְחַלְּתִי לֱהַרְגִּישׁ שֶׁבְּכָל זֹאת כָּאן
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ, אִם בִּכְלָל, יוּכַל דְּבָרוֹ
(כְּפִי שֶׁאֲנִי פֵּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ, כַּמּוּבָן...)
לְהִשָּׁמַע. מִתּוֹךְ תִּקְוָה כָּזֹּאת,
גַּם בִּגְלַל שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לִי לְאָן
לָלֶכֶת, רַק לְבֵית יִשְׂרָאֵל — הִתְגַּיַּרְתִּי.
לָקַח לִי זְמָן אָרֹךְ לְהָבִין מַה עָשִׂיתִי
(אִם נַנִּיחַ, כִּי עַכְשָׁו אֲנִי מְבִינָה).
בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים עָשִׂיתִי בְּלִי סוֹף שְׁטוּיוֹת
(אִם נַנִּיחַ, כִּי כְּתִיבַת הַשִּיר הַזֵּה
אֵינֶנָּה שְׁטוּת נוֹסֶפֶת).
(...)
- לקראת נישואין וזוגיות