ברשות התורה או שאפילו שלא ברשות. 

דרך אחת להסתכל עליה היא: ביום יום יש מסכות. יום אחד בשנה הורד מסכות אלו והרשה לעצמך לשנות את הגבולות או לעצב את המסכה מחדש. תציץ פנימה לראות מה יש מתחת אותה מסכה..

לחיים !

                           (
*                           )   *
              )     *      (
    )        (                   (
   (          )     (             )
    )    *           )        )  (
   (                (        (      *
    )          H     )        )
              [ ]            (
       (  *   |-|       *     )    (
 *      )     |_|        .          )
       (      | |    .  
 )           /   \     .    ' .        *
(           |_____|  '  .    .  
 )          | ___ |  \~~~/  ' .   (
        *   | \ / |   \_/  \~~~/   )
            | _Y_ |    |    \_/   (
*           |-----|  __|__   |      *
            `-----`        __|__

מה שלומך? איך עבר עליך החג?

זה בערך כל החיים שלנו לא ככה? 

להבין שלא אנחנו ולא בני הזוג ולא אף אחד אחר מושלם ופשוט לשחרר.. 

 

חייב איניש לבסומי

אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שהיו לי בעקבות שיחות אלו ובעקבות החג הקדוש הזה.

אלון בלוך , ט"ו באדר תש"פ 11/03/20 19:33

שיתוף

עוד מאותו מחבר ◄

נוהגים לומר שפורים הוא היום הכי קדוש בשנה, שהרי ליום כל כך חשוב כמו יום הכיפורים, קוראים כ-פורים, משמע שאנחנו מתייחסים אליו כשני בחשיבותו לפורים, ובכך תופסים את פורים כחג חשוב במיוחד.

אם נשפוט לפי כמות שיחות ההכנה, השיעורים והעיסוק בסוגיית השתייה בפורים, אין ספק בכלל במרכזיותו של החג. אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שהיו לי בעקבות שיחות אלו ובעקבות החג הקדוש הזה.

ראשית, נאמר שיש דעות שונות ומגוונות בקשר להיקף השתייה עליו אנחנו מצווים במשפט: "חייב איניש לבסומי בפוריא". הטור אומר שהמשפט הוא ככתבו וכלשונו ופוסק שאנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנחנו באמת לא מבדילים בכלל, מצב בו איבדנו לגמרי את הצפון והדרום. אך רוב הדעות מפרשות אותו באופן מצמצם יותר, כמו הרמב"ם שאומר שמספיק לשתות מעט וללכת לישון, או ה"ארחות חיים" שאומר שמספיק לשתות קצת יותר ממה שהאדם רגיל לשתות.

בין דעות אלו, בולטת אחת שמצליחה להסביר את המשפט באופן אחר לגמרי, ה"קדושת לוי". לדעתו, לא מדובר בכלל בביסום שמגיע מיין, שהרי המשפט לא אומר ש"חייב אדם להתבסם ביין" אלא ש"חייב אדם להתבסם בפורים". אמצעי השכרות לא אמור להיות היין אלא הארת החג, על מצוותיו ומנהגיו. 

כשעסקתי במצוות השכרות בפורים חיבבתי במיוחד את האמירה האחרונה, וניסיתי לנהוג בה בפורים. בלי לשתות יין, ניסיתי לשמוח באמת ולהיות פתוח ומשוחרר. רקדתי בליל החג כאחוז טירוף, שרתי בהתלהבות, חיבקתי את חבריי בחום ואמרתי להם שאני אוהב אותם, ניסיתי באמת לפתוח את ליבי ולדייק ממחשבותיי ותחושותי בקשר למה שאני אוהב בהם, אך גם בקשר למה שמפריע לי בהם והייתי רוצה שישפרו. המסיבה באמת הייתה אירוע משמח ומרגש בשבילי.

היו ששאלו אותי כמה שתיתי, והיו לא מעט שהרגישו שאני שיכור. כולם התפלאו כשגילו שהפתיחות והשמחה שלי לא מגיעות מיין.

בסוף המסיבה, בדרך הביתה, אמר לי בצער נער ששתה יותר מדי, ואף השתכר: "אוף, למה עשיתי את זה, זה ממש לא כיף, כולם שיקרו לי, הרסתי לעצמי את פורים". כל זה, בזמן שנהג האוטובוס ראה את הנוסעים השיכורים שיש לו וביקש שלפחות לא יקיאו לו על האוטובוס. אחרי שהם הקיאו, לי זה הרגיש כמו הביטוי הכי ממשי לחילול ה' - חג שגורם לשומרי המסורת לשתות ללא גבולות.

כשאני חושב על כל הכאב שהיה למי שהגזים בשתייה, על הבחילות שהיו להם, על הדברים שאמרו ועשו שיגרמו להם לצער, על החמרמורת, או כמו שמכנים אותה בלעז ה-hungover, שתהיה להם למחרת בבוקר, ביום פורים, היום הקדוש בשנה! כשאני חושב על כל אלו, אני שמח כל כך בדרך שבחרתי.

אני לא אומר לכם לוותר לגמרי על השתייה, או להתנזר ממסיבות הפורים, איני קורא לכם לוותר על שמחת פורים, אלא רק לוודא שהיא מגיעה מהחג ומהמנהגים המיוחדים, מהחוויות הרבות שמחכות לכם בו. אפשר ומומלץ לדעתי, לקבל את קדושת פורים באמת מהמשפחה והחברים, מאירועי פורים ולא משתייה חסרת מעצורים

ההלכה הפשוטה היא להשתכר ממש

עד דלא ידע.

צדיקים ילכו בם ופושעים וכו...

זה חווית הפיסגה של פורים

נכון,צריך לדעת איך לשתות

וכמה, ואיזה, 

אבל הרוממות והפסגות, גם הרוחניות 

שהיין יכול להביא את האדם, אין לו תחליף

ואגב בפורים יש מצווה ממש להשתכר

אבל כל שבת וכל חג וכל סעודת מצווה

יש מצווה להרים את המח עם יין....

מיץ ענבים זה סוג של היתר עיסקא...

שנה שמחה לכולנו!

אבל הרוממות והפסגות, גם הרוחניות 

שהיין יכול להביא את האדם, אין לו תחליף

באמת??

אם כך,זה עצוב

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

על מה כן הוצאנו כסף? מקרר, מזרונים איכותיים למיטה שלנו ו... זהו נראה לי.

חנויות זולות של מוצרי חשמל, שווה לחפש בריכוזים חרדיים.. 

סתם כי יש מציאות מעולות במרקטפלייס, זו עוד פלטפורמה של יד שניה

יש מוצרים שבעיניי חופשי לקנות ביד 2

תקח בחשבון שיש דברים שההובלה עצמה יקרה מאוד וכבר לא בהכרח שווה, או שכדאי כבר להשקיע כי ההובלה היא חלק גדול מהעלות.

לשים לב שיש דברים שדורשים התקנה רצינית, אז לחשוב מה מעדיפים בזה. למשל אם יש כיריים גז טובות במחיר טוב - אבל ההתקנה תעלה הרבה (לא באמת יודעת, רק אומרת), אז אולי שווה לקנות חדש שכלול בו התקנה, או אולי עדיף כבר אינדוקציה

ולהיזהר מדברים שעלולים להיות בהם פשפשים!!! או עובש! סיוט סיוט. 

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת