מה הגבול של חיזוקים חיוביים בשיעור?אנונימי (פותח)
אני מורה מקצועית מלמדת בנים יסודי, תחילת שנה תמיד בלאגן, ולצערי אני לא המורה הכי קשוחה שיש...
הכיתות קשות, בעיות משמעת קשות ולי קשה...
הנשק הסודי שלי הוא חיזוקיים חיוביים מוחשיים. כמו עדשים, טיקטק, סוכריות קטנות ג'לי וכו'
אני נותנת על כמעט כל דבר. מי שפותח ראשון את הספר, מי שעונה על תשובה קשה. מי שעשה במלואו את העמוד שביקשתי.זה משליט סדר ושיתוף פעולה של לא פחות מ100% התלמידים. יש לי כיתה שלמה שמצביעה לענות על שאלות יש לי כיתה שלמה שעושה מטלות בשיעור. והכל כדי לקבל עדש מסכן...

לפעמים אני מנסה להמר על שמות על הלוח + סמיילי על כל דבר טוב.  אך זה יוצר בלאגן, ילד עובר ליד הלוח כשאני ניגשת לתלמיד אחר, ומוחק, ואז צרחות בלאגן...

אני מאוד אוהבת את החיזוקים שאני נותנת, זה עוזר לי לא לצעוק וכו', במיוחד שאני בשליש האחרון להריוני...
אך בכל זאת יש לי קצת מצפון, שאולי אני מפנקת אותם... י
עברתי את הגבול?
תגובה.ד.
א. זה טוב שאת לא מורה "קשוחה", אין מה להצטער על זה.
ב. לענ"ד מה שאת עושה זה בסדר גמור, רק תזכירי אחת לכמה פרסים: תדעו, ילדים, הפרסים האלה זה בשביל לעודד, לשמח, שהשמחה הזאת תעזור לכם לשמוח בלימוד עצמו; אבל הפרס הגדול הוא באמת ההתנהגות שבגללה אתם מקבלים את הפרס - הלימוד הטוב, ההשתתפות, הזריזות וכל הדברים האלה. וההתרגלות לדברים האלה תישאר לכם בעז"ה גם אחרי שהטעם של הממתק יעבור.
תגידי את זה באמונה שלמה שזה כך, והדברים יטפטפו לאט ובהתמדה אצל הילדים.
תגובהד.
א. זה טוב שאת לא מורה "קשוחה", אין מה להצטער על זה.
ב. לענ"ד מה שאת עושה זה בסדר גמור, רק תזכירי אחת לכמה פרסים: תדעו, ילדים, הפרסים האלה זה בשביל לעודד, לשמח, שהשמחה הזאת תעזור לכם לשמוח בלימוד עצמו; אבל הפרס הגדול הוא באמת ההתנהגות שבגללה אתם מקבלים את הפרס - הלימוד הטוב, ההשתתפות, הזריזות וכל הדברים האלה. וההתרגלות לדברים האלה תישאר לכם בעז"ה גם אחרי שהטעם של הממתק יעבור.
תגידי את זה באמונה שלמה שזה כך, והדברים יטפטפו לאט ובהתמדה אצל הילדים.
תגובהד.
א. זה טוב שאת לא מורה "קשוחה", אין מה להצטער על זה.
ב. לענ"ד מה שאת עושה זה בסדר גמור, רק תזכירי אחת לכמה פרסים: תדעו, ילדים, הפרסים האלה זה בשביל לעודד, לשמח, שהשמחה הזאת תעזור לכם לשמוח בלימוד עצמו; אבל הפרס הגדול הוא באמת ההתנהגות שבגללה אתם מקבלים את הפרס - הלימוד הטוב, ההשתתפות, הזריזות וכל הדברים האלה. וההתרגלות לדברים האלה תישאר לכם בעז"ה גם אחרי שהטעם של הממתק יעבור.
תגידי את זה באמונה שלמה שזה כך, והדברים יטפטפו לאט ובהתמדה אצל הילדים.
זה באמת יותר קל ככהקיווי
וגם אני משתמשת בזה מידי פעם
אבל האמת - אם הילד שלי היה לומד אצלך הייתי ממש כועסת ולא בקטע החינוכי אלא בקטע הבריאותי. חשבת על זה???
שהילד שלי יקבל באורך קבע כל מיני רעלים עם טונה סוכר וצבע מאכל וחומר משמר שאני בשניים לא מכניסה הביתה
ובבית הספר הוא מקבל את זה ע"מ שילמד????
מה עם פרסונים קטנים
 אפשר קופסת הפתעות יפה שעומדת על השולחן ואת שולפת למי שבאמת מצטיין?
לא ממש על כל דבר כי לפי דעתי זה מאבד את הערך...
 
בהצלחה!!!!!
ולידה קלה בעיתו ובזמנו
תודה אנונימי (פותח)
אני חושבת הרבה על הקטע הבריאותי, גם בגלל שלא צריכים להוסיף אנרגיה לילדים  שהם היפראקטיביים
אך עדש או שתיים בשיעור לדעתי לא עושה הרבה נזק בריאותי.. או שאני טועה?
חשבתי על רעיון עכשיו בזכותך אולי אחלק צימוקים- ילדים אוהבים צימוקים נכון?
כן, אבל ממתקים הרבה יותרנחשונית
הכי טוב מדבקות. תקני ותגזרי דפי מדבקות כל מדבקה לחוד ותחלקי את זה במקום ממתקים. גם את זה הם אוהבים מאוד. שידביקו בדף האחרון של המחברת.
גם מדבקות עוזרותקיווי
ומה טוב שיהיו מנצנצות וזורחות....
תתפלאי איך ילדים יכולים להתלהב מצימוקים או אפילו מענבים עסיסיים, פרוסות מלון, קרקרים בכל מיני צורות אפילו בייגלה! לא יודעת מה אבל לא סוכריות וכאלה שזה ממש רעל ....
זה אומנם עדש או שתיים ,אבל זה כל שיעור (אפילו שאת מקצועית אבל עדיין...)
מדבקות לכיתה ה' בנים זה גם טוב?קינמון
אני מחפשת חיזוקים חיוביים לכיתה ה' בנים- מופרעים וציניים ברמות שלא מפסיקים לייבש.
אני פשוט לא רואה אותם מוכנים לעשות משהו בשביל מדבקה או עדש...  
אפשר מדבקות שאם אוספים הרבהנווה מדבר
מקבלים נגיד-  פיצה (פיצה כן מדליקה בגיל הזה)
 
לדוגמא- בכל חודש מי שמגיע למספר מדבקות מסויים מקבל משולש פיצה (או כל דבר שווה אחר).
 
חוץ מזה, שווה לשלם 9 ש"ח לחודש ולהיות רגועים בשיעור, לא?!
 
כשעבדתי בבית ספרשירק
לילדים עם בעיות התנהגות, למרות שלא היו יותר מ10 ילדים בכיתה הייתי צריכה כל הזמן לתגמל אותם, אחרת הייתה חגיגה. אי אפשר גם היה לתת סוכריות אחרת כי אם הם יתחילו לבדוק איזה טעם ויוסחו לגמרי. היה איתי דף מדבקות צבעוניות וכל ילד שענה תשובה הייתי מדביקה לו על הפרצוף. לילדים היותר קפיצים שצריכים לראות כל דבר בעיניים הייתי עושה עם המדבקות נחשים או פרחים על היד.
 
בעיניי אין שום דבר לא חינוכי בלתגמל ילדים בפרסים, אפילו הרבה. כמו שאנחנו עובדים בשביל משכורת, כך גם ילדים צריכים תגמול על ההשקעה שלהם, זה מתדלק.
אוף, התחלתי עם התגמולים, אז יש לי חמישה ילדיםקינמון
שלא מוכנים לעשות כלום, אלא אם אני מבטיחה להם פרס בתמורה.. זהו, אבוד לי איתם.. אין מצב שאני מצליחה להזיז אותם בלי לתגמל... (כאילו לא קשה גם ככה להחזיק כיתה עם כמויות אינסופיות של מרץ..)
למרות שהמצב עכשיו יותר טוב- הכיתה ככיתה יותר משתפת פעולה ויותר מגיבה ויש יותר משמעת..
אני דווקא חושבת שתגמולים בכמויות גבוהות זה לא חינוכי, ילד צריך משמעת עצמית, לא חיצונית...  
לדעתישלוםגאחרונה
זה מצויין. לא צריך להיות מורה קשוחה. ילדים לומדים הרבה יותר טוב כשהם לומדים מרצון ולא מכפייה, גם אם זה רצון לעדש או סוכרייה.
אבל יחד עם זה, וזה גם תשובה ל"קינמון", חשוב מאוד לא לעשות את זה כל הזמן, לא כל הזמן לתת סוכריות וכדו', כך הילדים מתרגלים לכך שבאמת העיקר זה הלימוד עצמו, וזה רק דרבון או פרס שבאמת מגיע אחרי מאמץ קשה.. (לדוג' חידונים ותחרויות..)
האיזון בזה, כלומר מתי כן ומתי לא, תלוי, לדעתי, בכל מקרה לגופו כפי מה שאת רואה בכיתה..
פורום 101מקפיצים נטושים

נראלי היה צריך להיות פורום שמעודד לחזרות.

רק מציע

==אנונימי (פותח)

אבאלה 

אני צריכה עזרה 

מאוחר ויש מלא דברים מחר

וצריך לקום מוקדם

וחזרתי לכאן אחרי שנה ברוכשם 

וזה כואב אני רוצה להתקדם,אני ככ רוצה

מרגיש קיר

 

הייתי בטוחה שאחרי הפסח הזה אני פשוט יצא ויחזור לעצמי

ויחייה באמת

עם כל העוצמות

תאמת אבאלה פשוט צעק לי

וזה כבר עבר תצעקות,זה היה ממש דחיפה 

הוא צעק וסימן שאנלא יוותר

 שאני יחייה עם כל העוצמות שלי

שאני יבחר מי אני רוצה להיות ויחייה אתזה כל כוליייי

לעלות שלב באמונה זה מה שהיה לי בראש 

חח שירות ביטחון כללי אשקרה טאטע הייתי בשיגעון וזה הגיע מנקודה שהתחלתי לא לשמוח במה שיש לי

ולראות את מה שחסר. והרי אנחנו לא יכולים להבין תעולם וגם לא מצופה מימנו

וגועלד השיר השיר הזה 

 

ספר לי שהוא יבוא וילחש לי איך כל מה שעברתי לא היה סתם 

תבטיח שהוא יבוא ויסביר לי שכל מה שעברתי לא היה סתם לא היה סתם

 

 

..אנונימי (פותח)

לא היה סתם.לא היה סתם גועלד השיר הזה בלופים

 איזה תקופה מטורפת תרתי משמע והשיר הזה ליווה אותי כל הפסח הזה

גם בדיוק יצא אז כל הזמן השמיעו ואתו

והייתי בטוחה שכל שיר ברדיו וכל מה שאומרים- מכוון אלי גוועלד ממש

 

רק אתמול הכל סגר עלי הכל נפל

וברחתי לשדות ,הגוף שורף הכל גדול עליי 

ליבי עייף

ושבעתי ניסיונות שבעתי נסיונות

ושוב אקום ארוץ לעבר השקיעה

התרגלתי כך לחיות להתרצות

מילים כלכך מדויקות אבאלה

פשוט איפה בן אדם יכול להיות- שהוא מתחיל להחזיק לנסות להחזיק הכל בידיים שלו-

ועם מנסים לסחוב לבד את הכל פשוט נופלים כי זה לא לגודל שלנו - אבאלה סוחב הכל איתנו וגם אותנו

ואנחנו כמו ילד קטן שמתעקש לסחוב משו כבד שאבא רוצה לסחוב ובסוף אבא נותן לו לנסות לסחוב לבד כמובן שמנסה לעזור והילד מתעקש

ואז הילד נופל ככה בדיוק אנחנו מתנהגים-אין לנו יכולות להכיל תעולם את החיים להבין יותר נכון

כלכך ניסיתי להבין ולהיות בשליטה וגם לא צריך להבין את אשר פשוט אין ביכולתנו להבין ולנסות כלכך חזק לאחוז להיות בשליטה להבין..

 וואו פשוט חסדים על הנפילה הזאת זה היה הכי כואב אבל זה היה כלכך קריאת כיוון מאבא באמת שאחרי המקרה הה

אז היתה לי התעוררות כמו אחרי מוות קליני באמת ככה הרגשתי

אבל זה כלכך שורף - שאחרי שנפלו לי כל האסימונים והבנתי שהכל היה דמיונות 

אז הבנתי שאבא רוצה אותי.חייה פה עם כל העוצמות -רוצה אותי.פה.חייה. רוצה דווקא אותי-את כוליי

והייתי בטוחה שאני הולכת על זה עד הסוף להיות פה פשוט להיות בעולם הזה לכבודו בהכי פשטות

אבל--

הכל תהליך שמשהו היה אמיתי הוא בא לאט.. וזה באמת לאט (ולא כתבתי ישר-אוף וזה מראה שהיתה כאן דרך..)

וזה כואב

כל הזמן לא מסופקת

לאן ניברח אבאלה לאן? מכל הרע הזה.שבורחים אליו.ואני יודעת שזה דופק ויעשה לי רע.

אבל אין תדבר הזה שמחזיק - שבישבילו מתגברים

וצריךוצריך ורוצים רוצים לברוח להתחיל הכל מחדשאנונימי (פותח)

צריך לישון

ולהיות ילדה גדולה

אני ממש רציתי להיות כזאת

אבל עכשיו שצריך היאוש הזה

למה הוא בא

נשרף לו עוד יום

בעעע

אני צכה שיתפללו עלי

אנלא מצליחה להתפלל

אולי בגלל המחשב הזה

אוף זה לא קשור כל ההתנהלות שלי מבולגנת 

וכולם מתחתנים וזה בכלל לא קשור עכשיו כי שקודם היה לי טוב עם עצמי קלשאתי אבל המציאות

להאיר לזרוחאנונימי (פותח)
..אנונימי (פותח)

אם מישו קרא שיגיב..

..אנונימי (פותח)אחרונה

למה העניים הטהורות שלי כבר לא

אוף 

ללכת על ה' עד הסוף להתעקש פשוט להתעקש

איכ באמת אנלא רוצה את זה פשוט לא!

 

אני במצבלא משנהה
וואלה ומצאתי אחלה מוזיקה 
לא בטוח שמתאים לכולם. מי יודע מדוע ולמהלא משנהה
לובשת הזברה פיצ'מה ? לא.


למה החיים קשים למה תינוקות מתים למה אני ער ואיזה שעה אני יקום מחר ועוד משהו למה נמשכים לבנות ולמה ככה למה הכל חייב להיות חיבור נסתר אחור באחור ולא רק במובן הפיזי למה בצורה כוחנית למה צריך את הצורה הזאת של חיבור אה ואם אין ילדים אז למה עדין יש רצון ליחסים כאלה אבא אני מבין שצריך פה מעשה יחודי מעיין ויפך באפיו סוג של הבעת אמון וקשר הדדי מטורף כזה באשתי ובחיים זה מטריף אם כל זה אני עדין לא יודע ותחשוב שזה גם בלי מה שמעל האמון והקשר זה גם העניין הסגולי  המקיף  שמעל מעין גן עדן לא יתבוששו לכן לא עלינו מגיע שם פוטנציאל הרס עצום של פגיעה באחר וניצול וגם פגיעה עצמית שפוגעת באחר באופן קצת אחר אבא תודה נ נח

אם יש פה עוד אנשים שרושמים אז תגיבולא משנהה
ואני אמחק
אני לא רושמת אבל כן קוראתעשב לימון
טובלא משנההאחרונה
כשהלב כואב זה לא כי הוא נשבראנונימי (פותח)
הוא רק נזכר בכל מה שעבר
..אנונימי (פותח)

תצאי מיזה ילדה בבקשה בישבילי

אל תכנסי לזה שוב 

זה מתוק בכאילו

הכאב הזה

ואת לא רוצה להיות שם לבד נכון?

טאטע שתדע שאנלא רוצה אתזה

לא!!!

אז שנדבר עלזה קצת?אנונימי (פותח)אחרונה

אוקיי

אז עד שהיה לי קצת טוב בלב

והצלחתי לא להיכנס  לכאן

ממכר וסוחף בטרוף

וגם טאטע למה איפשר פשוט להתמקד במה שקורה עכשיו בלי להיסחף לסטנות כאלה קטנות מפעם שעושות אוצ בלב

וככ כואב

ופשוט לחיות אותך ותעכשיו

ודי במאת שאני צריכה חברה טובהטובה שנתלהב ביחד על טאטע ונבכה ביחד שכואב ונצעקקק לה' בתוך האוצצ הזה של העולם

ואני יחפור לה והיא לי

כן אני צכה בן אדם לידיי

זה תכונה שטאטע נתן הרבה בשביל שאני ירצה להתחתן

בן אדם ליידך שהוא שלך ואתה שלו

ואתם ביחד

ואני ככ קטנה וזה כואב

כי אתה מרגיש שיש לך מלא כח

וגם קוצים

ופשוט מגבילים אותך ברמה שכבר לא צריך להגביל

בסהכ יש לי רצונות טובים וטהורים

וזה קשה להיות בכורה להורים לחוצים שחיכו לך מלא שנים ואז שבאת אז הם חונקים קצת

תאמת שההרגשה הזאת של החנק כבר למדתי להעיף 

וזהו עכשיו זה תלוי בי

וגם הם קצת שיחררו אבל רק בנושא של להיות באולפנה

מעבר לא

אין לישון אצל חברות

ולא שום גבעה 

והנפש שלי צריכה את זה

זה פשוט וואו איך שהם שחכו תהרגשות שהיו להם שנה שעברה שהגיע משטרה הביתה

ושנסעתי למלא מקומות ולא אמרתי יענו ברחתי באלגנטיות

ואת כל השעקות שלה והלחץ 

ושהם צריכים לשחרר קצת כי כבר עברתי תגיל שאפשר להגיד לא לצאת מהבית

והם שחכו ממש

ומה שמעניין אותם או יותר נכון את אמא

זה הבגרות

והמתכונות

והמתמטיקה.

ופה זה נגמר

 

ויאוו זה מחרפן לי תשכל תסתכלי עלזה שהבת שלך בבית מוציע תמיץ של עצמה בשביל כלב אותך לדבר יפה להיות מדריכה טובה להיות אחות טובה חברה טובה בלימודים להצליח והיא לא מבינה שזה פשוט קשהה לא יודעת למה זה ככה אבל אני צריכה מלא דיבור עם אנשי לב וניגונים ולימודים ככה משיבת נפש וכאלה ועם לא אז באמת שאני נחנקת ומחפשת במקומות שלא בישבילי.

 

וכעע אני צכה אש והתלהבות ולצעוק לטאטע ולנגן מלא ולילמוד מלא קודש 

כי זה מה שמחייה אותי

 

 

אז למה להכניס אותי לקופה ככ קטנה ולהגיד לי זה לא הזמן להוציא את הכוחות על הדברים האלה

עכשיו תוציא אותם על הלימודים שזה מתמטיקה ועאנגלית ועוד מקצעות מפגרים

 

אינלי בעיה עם הקודש בכיף כל היום נלמד תורה אבל אני בתור בת לא ירדתי לפה בשביל לשרוף שעות ולשבור תראש ושירדו לי דמעות כי אנלא מבינה מתמטיקה נראה לך הגיוני ריבונו של עולם באמת תגיד לי למה הורדת אותיי

 

למה???????????????...

 

מתחשק לי לקפוץ לעוד 8 חודשיםאנונימי (פותח)

מה יהיה אז?

אני אהיה לקראת לידה בעזרת ה', או אחריה.

נגור במושב, בבית קרקע, בדרום

או במקום אחר

אבל תהיה לנו פרטיות וחיבור לאדמה כמו שאני רוצה

 

והאחים שלי יתארסו/ יתחתנו

ואח שלי ילך לישיבה קטנה

והקטנים יגדלו ממש

 

ואמא תהיה יותר. אולי

ואחים שלו יגדלו סוף סוף בנפש

וילכו למקומות בעצמם ולא במונית פרטית

וסבא וסבתא אולי יעברו דירה,

אולי כמה מהם אפילו

ואולי אני אלמד משהו.

אפילו קצר, אפילו במחשב.

להתקדם

ואולי אני סוף סוף אעזוב את העבודה הטובה שלי

ואלך להקים חנות ספרים כמו שתמיד חלמתי

או לכתוב ספר מתח למבוגרים

או לעבוד בהוצאה לאור

או משהו דומה

 

כן

בשמונה חודשים אפשר להספיק הרבה

ואפשר גם לא להספיק כלום.

..אנונימי (פותח)

זה הכי שווה שבסוף לא חפרו לי לאכול במדורה.מזל ששכחו.אשכרה ניצלתי מהזום הזה שהיא רצתה לעשות עליי.היא קוף פשוט אבאלה.אבל אשכרה בלילה אכלתי תפוח שלם והיום בבוקר שתיתי קפה.פף.נראלי השמנתי.ואני שמנה אבאלה ולא באלי עליי.איכ איכ איכ ואין תיאבון בכלל אז מה הקשר.ונראלי בעצם הבנתי את העניין- זה הכל ביחד.גם דיכאון שגורם לחוסר תיאבון וגם הפרעת אכילה.ולמה יש דבר כזה אוכל למה.והיא שאלה אותי אם האוכל טעים אצלם וכזה..

מה אני אגיד?שאני לא אוכלת?ובכלל אוכל זה לא התחום.לפעמים אני כן אוכלת אבל זה בעיה.מהשורש.ואוף אני באמת לא רוצה לאכול בכלל ומציק שהם מעירים אותי כל הזמן רק בשביל לאכול.זה פיזית מציק.אני בעצם אוכלת המון.דיי אני מבולבלת ולאידעת.כל דבר שאני אוכלת זה כמו 75 אחוז שומן לפחות.ככה זה מרגיש ודיי זה מפחיד.מה קורה מה קורה.אני שונאת שמתעסקים לי בזה.ששש.וואי.אני בסדר וזהו.אבאלה אני פשוט שונאת אוכל.ותינוקת.אוף זה קשה מה שקורה.לא להתעסק.דיי.דיי.

..אנונימי (פותח)אחרונה

ממ נראלי בעצם זה לא קשור להפרעת אכילה.או שזה פשוט לא מאובחן?אוף לא ידעת.קשה שלא מובן.

אולי יעניין אותך