כותב בעקבות שמיעה של איזה שיר פמיניסטי.
בעיקרון אין לי בעיה עם פמיניזים, אני אפילו מסכים עם רוב העקרונות, רק שיש שני סוגי פמיניזם (שבד''כ נכרכים יחד*) :
א. פמיניזם רעיוני - העמדה העקרונית שנשים לא שוות פחות מגברים (או בעצם שוות יותר).
ב. פמיניזים פרקטי - מאבק על זכויות שוות וחוסר אפליה (כמו זכות הצבעה, זכות לנהוג ברכב, שכר שווה על אותה עבודה וכו').
מה שמפריע לי זה שהחלק הראשון הוא כבר מלחמת העבר, ובכל זאת יש כל כך הרבה אמוציות סביבו. הרי היום אף אחד כמעט לא באמת חושב שנשים שוות פחות, חוץ מאותן פמיניסטיות שחשוב להן להדגיש שלא ושהן בעצם שוות יותר (שמעתם?! אנחנו לא שוות פחות!). זה מביך ומתיש.
*מובן לי למה כורכים יחד את שני הסוגים, הרי כל הפמיניזם הוא בעצם תנועת נגד ובמקור האפליה קשורה ונובעת מהתפיסה הרעיונית, כי הסיבה שאשה לא יכלה להצביע או לנהוג או שערך החיים שלה היה שווה פחות זה בגלל שהיא נתפסה כיצור פחות מהגבר מבחינה רוחנית ושכלית. אבל היום לא רק שכמעט שאין אפליה אם בכלל, גם נוצרה הפרדה בינה לבין האידיאולגיה שהייתה מאחורי האפליה בעבר.
ומה מבחינה דתית? זה אולי בפעם הבאה.
