כמו בימים ההם של שלוש ארבע חמש לפנות בוקר
עם מילים של הנפש, מהכי עומק, מהכי כאב
ולמה לא לחזור לפזר פה
את עצמי בפיסות פיסות--
לפעמים מרושל, לפעמים ארוז יפה
למה לא לחזור לכאן
למה לא לחזור לפה
ממילא יש כלכך הרבה מה
וכלכך מעט מקום
למה?
כי אתם רוצים ממני, לפחות חתיכות
רק מידע. רק מידע-- שאני בסדר, שאני מצליחה לנשום
אולי לנקות את המצפון שלכם
אולי מהתעניינות שיש בה עוד לב
אבל אני לא אתן את עצמי עכשיו, מבינים?
כי זה רק בשבילכם
ואין לי
ודיי לי