המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
תינוקי תלותי ברמותתתתתתאורוש3
אז כל התינוקות אצלי מאוד דבוקים אלי ותלותיים וממכרים סוג של משביתים אותי שנתיים. וברמת העיקרון השלמתי עם זה מזמן. אבל עכשיו זה כבר מוגזם גם לי!! השגרה הייתה קשה גם לפני שזה נהיה בלתי נסבל. היה נרדם רק בידיים ולפעמים לא הצלחתי להניח אותו בלי שיקום וישן בידיים, ישן רוב הלילה איתי, ינק הרבה ועוד. אבל לפחות יכולתי חלק מהפעמים שישן להניח אותו ולתקתק או להתייחס לאחרים, לקח מוצץ שעזר גם (לא בהתלהבות כמו הקודמים אבל לקח).
היה חולה לאחרונה הוציא שן. באמת הרגיש לא טוב. אבל כבר ב''ה מרגיש טוב כבר מעל שבוע. ואין. ההרגלים נעשו כ''כ קשים. ישן רק עלי. לא מצליחה להניח אותו. ממש נדיר שכן. פשוט בוכה. לא לוקח מוצץ בכלל. זורק ויורק. נרדם עם הנקה בלבד. אבל לא בקלות אלא משתמש כמוצץ, יונק גם כשלא צריך ואז גם גרפס ובטן ולא נרדם וכו'. מעגל.
הוא מהמם ושובב והולך כבר בכל הבית אז אי אפשר באמת לעזוב אותו.
מרגישה חנוקה. פדיחות לתאר את האין זוגיות
והשבוע הצטרפו כולם לחגיגה ואני מרגישה במרדף השרדות. לא מצליחה להפעיל את הילדים נורמלי כי יש תינוק בסביבה וכשהו ישן אני תקועה איתו בחדר. והם אוכלים אחד את השני. או תוקעת יוטיוב.
בעלי עובד. ב''ה שהוא יכול להביא קצת פרנסה חלקית מאוד. משהו. אבל אני פשוט טובעת פה. באמת. מאבדת את זה נפשית בעיקר. עם הדאגות והכל גם. מרגישה שאני מתמכרת לפלאפון ולשוקולד ולא מצליחה לעצור. מה שגם כמובן פוגע בילדים מאוד מאוד מאוד.
ואני אוכלת מצפון כי במקום שזה יהיה כיף. ואני יודעת שזה יכול. זה סיוט. אני לא צריכה רעיונות. יש לי מליון. צריכה כוחות נפש ושפיות. העניין שמזמן הבנתי שלא מתאים לי ''לחנך'' תינוקות עם בכי והכל. לא מסוגלת לא להענות לבכי של תינוק שלא מבין ואי אפשר להסביר לו במילים למה ומה. אז את זה אני ממש לא יודעת ומיד לא רוצה לעשות. אבל המציאות התלותית כרגע היא בלתי אפשרית. אני עליו 24/7 למדי. הוא מהמם ומתוק ומעלף וגם משחק יפה חלק מהזמן. אבל צריכה שיהיה לו מוצץ, חפץ מעבר (ניסינו הרבה. לא עבד), שיישן לא עלי...
אני יודעת שהכל עובר ועובר ועובר. ושזה לא צרות אמיתיות ב''ה. מודה ל-ה' על הילדים החמודים והבעל. והכל. רק אוכלת מצפון ומאבדת את עצמי מעט....
תודה למי שקראה
ובא לי ללכת לאמא לשבת ומצידה שאבוא אבל לדעתי לא... 😥אורוש3
וואי וואייייירקלתשוהנ
אמאלה איך את שורדת את זה??😵😵

תקשיבי
את אומרת במילים שלך שאת מאבדת את זה, וזה נראה לי באמת משימה גדולה מדי לעמוד בה נפשית, בטח ובטח כשזה עושה לך יסורי מצפון.
את פה במרתון, לא בספרינט.
את לא יכולה להעמיס על עצמך כל כך הרבה, את לא יכולה להעמיס על עצמך יסורי מצפון כי ייגמר לך הכוח...
אין לך מושג כמה זמן זה יימשך איתם בבית, את חייבת לעשות עצירה ולחשב מסלול מחדש.

תדברי עוד הערב עם יועצת שינה כלשהי. את בכלל לא צריכה להיפגש איתה. תגידי לה שאת לא יכולה להתמודד עם הבכי, שתיתן לך רעיון כלשהו!!
המתוקי שלך כבר הולך, בטח שהוא יכול להבין איפה עובר גבול, גם קטנים בהרבה ממנו מבינים.

עוד כמה זמן בעלך יוצא לחופש פסח? הלוואי שלא יום לפני החג !

בהצלחה ענקית עם כל זה, קחי לך קפה ואל תראי חדשות תוך כדי
הוא קטןאורוש3
בן 11 חודשים. זריזים פה. ובעלי לקח (מזמן. לפני הכל) יומיים בחול המועד ואת ערב ליל הסדר... אבל אולי ניקח עוד כי אחרת פסח לא יהיה פה. ועוד ליל הסדר....
אז מה אם הוא קטן?⁦רקלתשוהנ
כלומר, בקשר למה כתבת את זה?

סתם שאמרת שאם הוא הולך הוא מביןאורוש3
את צודקת בדברים שאמרת. תודה!
גם הרבה לפני 11 חודשים אפשר לעשות ייעוץ שינהרקלתשוהנ
מגיל 5 חודשים בערך.
לכי על זה נשמה. זה חיים אחרים אחר כך תוכלי לנשום.

בכל מקרה המון חיזוקים ⁦❤️⁩
תודה 😘אורוש3
עוד משורקלתשוהנ
כתבת שאין לך אפילו את המינימום זמן עם בעלך כי את תקועה בחדר כשהוא מגיע והוא לא יכול להיכנס כדי לא להעיר...

את יודעת את זה, אבל רק כותבת לך שוב כדי שתזכרי שזה תהליך שתעשו בשביל השפיות של כל הבית, שלך, של בעלך, של הילדים, ובטח של הקטן המהמם והשובב שלך שיוכל לישון לילות בלי הפרעה 😝
רק לעודד אותך שאת לא לבדאם_שמחה_הללויה
הבת שלי כבר בת שנה וחצי וגם בלילה נרדמת רק עם הנקה. גם הבכורה שלי הייתה נרדמת עם הנקה אבל אצלה זה היה מקל והייתה נרדמת כל כך מהר. זאתי,מוציאה את הנשמה עד שנרדמת. בימים האחרונים גם הייתי מותשת. בד״כ אני לא מסכימה לבעלי ש״יעניש״ אותה ויתן לה לבכות בלולאה שתיים, אבל ביומיים האחרונים ויתרתי והיא באמת נרדמה יותר מהר אח״כ
תודהאורוש3
אין לי הרבה עיצות אבלאני זה א
זה בדיוק השלב שבו אני הפסקתי להניק היינו במצב בול כמו שתיארת הרגשתי שזה פוגע בי ובכל המשפחה.. לשמחתי עם כל הסרבנות שלו למוצץ ולשאר חפצים מרגיעים לבקבוק הצלחתי להרגיל וזה פשוט החזיר לי את השפיות.
אז אני לא מעודדת הפסקת הנקה כי אני מהמכורות ואני גם בכיתי המון על זה שהפסקתי אבל בדיעבד זה הציל לי את הנפש..
ובנתיים חיבוק גדול לא קל בכלל
לא לוקח בקבוק...אורוש3
תודה!
ממליצה מאודשירוש16
על הספר 'הלוחשת לתינוקות'.

כדאי לקחת הכל בערבון מוגבל.
לא כל מה שהסופרת אומרת שם זה קודש.
אבל יש שם טיפים מאוד נכונים וטובים.

אישית, הצלחתי עם הספר ללמוד הרבה שבלעדיו הייתי פשוט אבודה.
גם אצלי היה נרדם בהנקה, ישן איתי במיטה, מתעורר הרבה.
נרדם עם הנקה - כאבי בטן - מתעורר - עייפות יתר - לא נרדם וכו וכו.
הצלחתי לעצור את הגלגל ב"ה. עכשיו הוא נרדם ללא הנקה. עם מוצץ. בלילה אני מכניסה אותו לעריסה והוא מסוגל להרדם לבד. מעסיק את עצמו שעות במשטח אוניברסיטה.
בקיצור...
חזרו לי החיים.
בלי בכי, יללות ודמעות בלתי נגמרות.
השינוי מגיע עם רוגע וסבלנות. המון סבלנות.

בהצלחה!
קראתי בעבראורוש3
פחות מסתדר עם הילדים שלי והוא לא מוכן מוצץ בשבועיים וחצי האחרונים. חלק מהבאסה
תקחי אוויר לפני שאת קוראתסלמנקה
אם את באמת רוצה לקרוא, תמשיכי. אם את רוצה רק עידוד, אל.

כתבת שהילדים שלך תלותיים וש"הלוחשת לתינוקות" פחות מסתדר עם הילדים שלך. נקודה למחשבה- אם כל הילדים שלך מתנהגים בצורה מסוימת, האם יכול להיות שהגורם המשותף הוא....

את?

ואם קשה לך ככה ולא נעים לך ומקשה על הזוגיות ועל עצמך ועל המשפחה, אולי כדאי לשקול לבדוק האם יש משהו בהתנהלות שגורם להתנהגות של הילדים ואצלו במיוחד.
בלי להאשים, רק דרבון לחשיבה ובחינה אמיצה.

רק מציינת שאפשר לחנך ילדים לא בבכי. אולי קצת כי הוא כבר די גדול ומורגל.
זה ברור לי שזה חלק גדול מזהאורוש3
ובאמת שאני שוקלת את זה לפני הריון. פה פשוט זה עבר גם את הגבולות שלי.
אגב זו התנהלות עם תינוקות. הילדים שלי ממש לא עושים מה שבראש שלהם ואני לא נכנעת לכל בכי. עם התינוקות אני מרגישה אחרת...
גם אצלישירוש16
לא כל שיטה הצליחה.
היו המון דברים שניסיתי. שוב ושוב, וזה לא הצליח.
אז לא.
כל תינוק הוא ייחודי ואי אפשר להאשים אותם שהם לא הולכים 'לפי הספר'. הם אף פעם לא קראו אותו כדי לדעת איך להגיב...

לכן אני ממליצה לקחת כל דבר בערבון מוגבל.
אפשר להתמקד בשיטה אחת או שניים שמאוד מתאימים לך וכל השאר לא.

אצלי למשל, לא הצלחתי להתמיד בשיטה של 'הרם הורד'. אם הוא בכה במיטה, הרמתי אותו, הרגעתי והרדמתי אותו.
אבל...
השתמשתי בשיטה אחרת. ולאט לאט הצלחתי להביא אותו למצב שהוא יוכל להרדים את עצמו.

הרעיון של הספר זה בגדול:
לכבד את התינוק ואת המרחב האישי שלו.
ללמוד להכיר את התינוק.
ללמוד להכיר אותך ואת הצרכים, יתרונות ומגבלות שלך.
להמנע מלהקנות הרגלים לא טובים אצל התינוק. ואם כן - לדעת לצאת מזה.

לגבי הבכי - תינוקות בוכים!
תינוקות בוכים כי זו הדרך שלהם לתקשר עם העולם. להסביר שמשהו לא בסדר. שהם צריכים משהו.
זה הדיבור שלהם.
בעז"ה בהמשך לומדים לתקשר עם הסביבה באמצעות מילים. אבל בהתחלה זה בכי.
את בוכה מתוך קושי, עצבות, כאב וכו. תינוק בוכה כי זו הדרך שלו להגיד "אני צריך אוכל / שינה / צומי" ועוד.

גם לי היה מאוד קשה לשמוע את הבכי של התינוק.
הייתי מתחרפנת מזה וכמעט בוכה בעצמי.
ככה אמא מתוכנתת. כדי שתכיר את הבכי של ילדיה ותענה לצרכים שלהם.
אבל למדתי להרגע, לקחת נשימה,
להגיד לעצמי שתינוק בוכה לא אומר שאני אמא לא טובה!
להפך, בכי אצל תינוק מגיע מתוך תקשורת בריאה עם הסביבה.

נקודה למחשבה.
מסכימה על הבכי. בדיוק לכן אני לא אוהבת לא ''להענות''אורוש3
את מדברת על "הרם הורד"?כי לעולם חסדו
לאו דווקאשירוש16
אפשר להצטרף לשאלה?בת מלך =)
שלי בדיוק אותו דבר.. באלי כבר שיעשו בחדר שלו.
אבל ניסינו חודש לפי ייעוץ שינה והיה סיוט שלא נגמר. שעה וחצי צרחות. בשביל שעת שינה וחוזר חלילה..
הלך לי הלב.
בסוף החזרתי אותו אלינו.

אני ממש רוצה לעשות את זה שונה. וניסיתי להתייעץ עם יועצת אחרת. שהודיע לי מראש שזה יכלול בכי..

יש דרך אחרת? פשוט מרגיש לי לא נכון היסטריה של בכי.

(ילד ראשון)

ואם יש אפשרות בלי שזה יעלה הון תועפות..
חשבתי שזו הזדמנות עכשיו שיש לי את כל הזמן בשבילו.
תחליטו מראש אם מתאים לכן לקרואאם כל חי

הי

אני גם הייתי ועדיין כזו קצת

ילד ראשון- אין מצב שיבכה. היה נרדם רק במנשא או בהנקה. ללא מוצץ

סיוט של החיים 

וגם אני אמרתי זה לא טוב, זה לא נכון , זה לאאאאאא לתת לילד לבכות!

ובגיל חצי שנה התחיל מטפלת מקסימה ואוהבת שעשתה מה שעשתה (לא שאלתי אני יודעת שהיא מאוד אהבה אותו וטיפלה בו נפלא) והילד התחיל ללמוד להרדם בעגלה כרגיל.

הבאים לא היו יותר קלים. ועד היום אני ואמרת ש״אצלי הם עד גיל שנה קשים בשינה״ ובעומק הלב אני יודעת שכנראה זה קשור מאוד אלי, למה שאני משדרת, אחרת איך 3 ילדים ככה?? רגישים לשינה ברעש? מתקשים להרדם?

מה שכן למדתי ולימדתי את עצמי- למצוא איפה הגבול.

המצב שאת והפותחת מציינות הוא ממש לא הגיוני. השבתה לגמרי של כל המערכת בגלל תינוק.

אני כן משכיבה תינוק בבכי. כן נכנסת ויוצאת ונותנת לבכות

אחרי שיניים ומחלות חום תמיד יש משברים (אני מרגישה שזה בגלל הרבה ידיים שאני נותנת בתקופה כזו- וזה מוצדק, רק אחר כך מפתחים הרגלים פחות טובים...)

ברגע שאני באמת רואה שהתינוק בריא- אני חוזרת לשגרה קצת קשוחה- תלמד להרדם לבד! אין אמא כל הזמן. ומדברת על תינוקות מתחת גיל שנה. הם מבינים מאוד את התחושות שלנו- ומשתמשים ברחמים שלנו לגמרי. 

אני עושה את זה בדרך של להכנס ולצאת מהחדר כל כמה שניות או דקות- תלוי במצב. ליטוף, השכבה בחזרה, ואין אמא יותר מזה.

חייבת לציין שעכשיו הבת שלי בת שנה וחצי ובגלל שלא ישנה צהריים במעון היא מרגישה את השינוי ומנסה לגרום לי בצרחו ת להישאר איתה. אחרי כמה ימים שנשארתי ראיתי כמה זה גרוע לה ולי- חצי שעה השבתה כשבינתיים 2 בנים מנסים לפרק את הקירות.

אז עצרתי את זה, בזמן. לפני שאהיה מושבתת ועצבנית. והשארתי אותה לישון בוכה. עמדתי בחוץ לחדר ודיברתי איתה. ואז הלכתי . זה הנכון בשבילה ובשבילי.

ממליצה לכן לחשוב שוב על הכל 

 

נ.ב. סליחה אם זה נקרא קצת ביקורתי. התלבטתי הרבה אם לכתוב ואני כותבת את זה בהמון אהבה והערכה לכל אמא , ומצד שני רוצה לשתף בנסיון שלי.

 

תודה. מעריכה שכתבת. לא מסוגלתאורוש3
לא קראתי הכל, אבל חשוב לי לומר שאצל המטפלת לפעמים ההרגליםיעל מהדרום
לק"י

שונים.
הבת שלי בבית היתה נרדמת בהנקה.
אצל המטפלת היא היתה מניחה אותה בלול ויושבת לידה והיא היתה נרדמת (אם היא היתה קמה היא היתה בוכה).
תודה. קשה לי עם זה.. ניסיתי.בת מלך =)
מסכימה כל כך!!! היום אמהותפעם שנייה2
לא מסוגלות לשמוע בכי -שזאת פשוט צורת התבטאות של תינוקות.
מותר להם לבכות כי הם לא מרוצים או רוצים אותי או כל סיבה אחרת.
זה בסדד וזה טבעי.
ובדרך כלל זה נגמר תוך כמה ימים ואת יוצאת לחופשי.
והם מתרגלים להרדם לבד.
או שהיום מלמדים אימהות שתינוקות 'אמורים' לבכותבארץ אהבתי
והן שוכחות את האינסטינקט שלהן שאומר שאם התינוק בוכה סימן שהוא צריך עזרה...

ונכון, יש גישות שונות, ואני לא יודעת מה יותר נכון, אבל פה למשל אפשר לקרוא על גישה שאומרת שתינוקות בוכים כדי להגיד שיש להם בעיה, ותפקיד האמא הוא לעזור להם לפתור את הבעיה ולא לתת להם להמשיך לבכות כי זה בסדר שהם בוכים-
הורות מקושרת: מדוע תינוקות אפריקאיים לא בוכים? /ג'י קלייר קיי ניאלה
לא מדובר על תינוק בן חודשייםפעם שנייה2
ובגיל שנה זה לא סביר שאמא תהיה מנוטרלת לילד בצורה כזאת
לרובנו יש עוד ילדים לטפל בהם..
נכון, וזו בחירה שלה לבחור איך להתמודדבארץ אהבתי
אבל לא בטוח שהפתרון הוא לתת לילד לבכות כמה ימים עד שהוא ילמד.
יכולים להיות פתרונות אחרים. ויכול להיות שתוך כמה ימים הוא בעצמו יתאזן ויצליח לישון קצת יותר באופן עצמאי (היא כתבה בפירוש שזה לא תמיד ככה אלא רק בימים האחרונים. נראה לי שכולנו קצת יצאנו מאיזון בימין האחרונים, כל אחד מסיבותיו...)
נכון שזו בדרך שלהם להביע את עצמםיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אבל זו לא סיבה להתעלם מהם.
אם לי אין מצב רוח/ צריכה יחס, לא בא לי שיתעלמו ממני.....

בגיל גדול יותר, נגיד סביב שנתיים הבכי פחות מפריע לי, כי הם כבר יותר מסוגלים להביע את עצמם אחרת. ועדיין זה לא אומר שאני אתעלם תמיד, תלוי בנסיבות....
הרגלתי לישון לבד מגיל צעירסלמנקה
אצל הבכור לקח לי שבועיים שלמים עד שהרגשתי שזה לא טוב לי ולו להרדם על הידיים.
מהשני כבר מההתחלה כשזיהיתי שהוא עייף שמתי בעריסה והיה נרדם לבד. בלי לשים לב שאני מרגילה למשהו מיוחד. היה כבר טבעי לי. בזמנים של מחלה או שיניים או משהו כן צריך לפעמים להרדם על הידיים אבל אח"כ תהליך גמילה יחסית פשוט.

בקשר לבכי- הגישה שלי היא לא להבהל. צריך להיות מוכנים שאולי יהיה בכי כדי להיות רגועים אם בוכים אבל זה ממש לא אומר שיהיה בכי כל הזמן.

אני מרגילה בשלבים- כשצריך "לגמול". בהתחלה אני שם ליד התינוק. מלטפת/טופחת/שרה/מדברת רגוע/מכסה בעדינות את העיניים. כל ילד עם מה שמרגיע אותו. אם התינוק אוהב שירים שקטים אז אחרי כמה זמן משאירה דיסק או יוטיוב חלש שירדים והולכת. ילד שאוהב שיעצמו לו את העיניים שמתי קרוב למגן ראש והוא היה תוקע את המצח ישר במגן. אחרי שנרדם הייתי מרחיקה בעדינות מפחד שיסתבך עם זה.
כל ילד והקצב שלו. אבל שלב ראשון- לבד במיטה. עם אימא ליד, אבל שירדם במיטה. לפעמים מרימים כל כמה דקות לתחושת רוגע ושוב מחזירים.
לאט לאט עושים הפחתה במעורבות של ההרדמה. כל תינוק בקצב שלו.

ממליצה ממש ממש לעשות טקס שינה בערב. מגיל צעיר מאד. אחרי המקלחת סיפור, שיר או שניים (לא יותר) מספר שירים ולישון. זה מעניק רוגע ותחושת שייכות שאין להחליף.
ניסיתי אצל הבכור. באמתאורוש3
טראומה. נגמר בלילה אחרי לילה שבסוף נרדם בידיים אחרי שעות של צרחות. והיינו לידו והרמנו וחיבקנו והורדנו וטפחנו וליטפנו. והבטחתי לעצמי שבזה נגמרו הנסיונות שלי בדרכים האלה שאצלי כוללות בכי. אבל עכשיו אני כבר ביאוש מהמצב ועדיין לא רואה את זה קורה כך.
מי שעובד לה מעולה. טקס שינה עושים. תודה רבה!
אולי ננסה יעוץ. או נס חח
לא מנסה להתווכח.סלמנקה
רק מגיבה מהצד שלי.
לא יודעת למה הגיע למצב של שעות של בכי. הדרך שאני מציעה היא ללכת עם התינוק בצעדים קטנים כך שלא יגרור בכי גדול אלא מקסימום בכי קטן. צריך לראות מה מתאים.
אבל צריך לקחת בחשבון כמובן שהוא כבר גדול ( 11 חודשים נראה חי ממש גדול דווקא להרגלים כאלה) ורגיל לדברים אחרים. יהיה לו קשה להתרגל למשהו אחר. יהיה בכי אבל את צריכה לבחון איך השינוי ההדרגתי לא יגרום לבכי היסטרי. את זאת שצריכה לחשוב על הצעדים כך שלא יגרום להיסטריה, אבל כן יוביל לשינוי שאת רוצה. מתוך הכרות איתו.

אם הוא רגיל להרדם תוך כדי הנקה כשאת מוצץ אנושי נראה לי שלפני שאת מרגילה לישון במיטה אולי תרגילי להרדם עלייך בלי יניקה. או שכשאת רואה שהוא מתחיל להרדם לנתק אותו. הוא יתעורר כמה פעמים ושוב תחזירי אותו אבל תתמידי שהוא לא ישן עלייך או שתתעקשי להרדים אותו בידיים בלי הנקה. לנסות לראות מה יכול לעזור לו כן להרדם (כי הוא צריך תחליף למוצץ). שיר, ליטוף, נענוע עדין בידיים.

אבל עדיין הוא יבכה. הוא רגיל להשתמש בך ולא יודע איך להרדם בלי שאת המוצץ. זה מחיר שצריך לשלם על ההרגלים שהוא רכש עד כה.

בנוסף, תזכרי שאת הרי *לא חוסכת בכי*. הרי הוא בוכה בכל מקרה, לפי מה שתארת.
אז את הבכי לא מנעת.
ואת משתגעת גם במצב הזה.

לדעתי צריך:
החלטה לשינוי,
בחינת המציאות והחלטה על דרך פעולה. תוך כדי אפשר לראות האם מתאימה ההחלטה או לשנות את הדרך קצת.
סבלנות והתמדה.
תודהאורוש3
עיטוף עיטוף עיטוף!!!סלמנקה
שכחתי מזה. אבל בלילות או בקופות של קושי להרדם, עבד כמו קסם. אחרי בכי שלא נרגע מכלום, עטפנו בשמיכה או בציפת ילדים (בגיל מבוגר יותר). בגיל הזה אי אפשר לעשות עטיפה שכוללת גם את הרגליים. מניחים את הילד כך שגובה הכתפיים כמו הבד שיעטוף. משתדלים לשלב את הידיים כך שיחבק את עצמו ומסובבים את השמיכה מסביב. סוג של משה בתיבה. כמעט תמיד נרגעו מיד. לפעמים רק הנחנו במיטה וכבר ישנו. לפעמים הצמדנו אלינו ושרנו שיר רגוע, או "ששש..." ונרגע מהר.
זהו שהוא היה נרדם מדהים לבד. עד שחזרתי לעבודה.בת מלך =)
כשהוא היה בן 5 חודשים. ומאז דבק אמא..
גם אצל אבא שלו לא נרדם. רק רואה אותו בזמן עייפות מתחיל לבכות..
יש את הספר "לישון בלי לבכות"יעל מהדרום
לק"י

הוא ספר שמלמד להרגיל את התינוק בהדרגה. ויש בו הרבה עיצות שונות ומגוונות.

בהצלחה לך!
אני גם לא נותנת לתינוק לבכות עד שהוא נרדם, אבל אין לי פטנט...
יש לי את הספר. תודהאורוש3
תוכלי קצת לפרט על הגישה של הספר?מחכה_ומצפה
נותנים לתינוק לבכות? קצת או בכלל לא?
נמצאים ליד התינוק כשהוא בוכה או מחוץ לחדר?
היא מדברת על איך להרגיל תינוק למיטה שלו?

אני רוצה לדעת אם הגישה הכללית מתאימה לי כדי שאדע אם יש לי טעם לקנות.
תודה!
שום כלום בכיאורוש3
דרכים אחרות. למשל לנתק את ההנקה מההשכבה בהדרגה. כאלה. צריכה לחזור לקרא. העניין זה בעיקר התמדה וסבלנות. לי אישית זה לא היה קסם אבל היו כאלה שעזר להם יותר. בעיני בכל מקרה שווה קריאה.
^^^^ שיטה שמכבדת את התינוקיעל מהדרום
לק"י

מלמדת אותו להתרגל בהדרגה.
יש שם הרבה עיצות, וכל משפחה בוחרת מה שמתאים לילד שלה. אין שיטה אחת שהיא ה"נכונה".

אישית לא הצלחתי להתמיד, אבל קיבלתי המלצות מאחרין על הספר.
וואו, אני ממש מבינה אותך, וגם קצת מזדהה...בארץ אהבתי
בעיקר מזדהה עם הגישה שלך, גם אני ככה...
אצלי הקושי העיקרי הוא עם שנת צהריים, כי בלילה ישנים איתי במיטה (מתחילים במיטת תינוק לידי ודי מהר מצטרפים אלי למיטה...). בצהריים אצלי בדרך כלל כן מצליחים להירדם בהנקה, ולפעמים אני אפילו מצליחה להניח בלי שיתעוררו, אבל אין מצב לשינה ארוכה, מקסימום חצי שעה במקרה הטוב.
הפתרון שמציל אותי זה מנשא (גב, ואז אני יכולה לעשות הכל איתו, חוץ מלנוח....). זה שימושי בעיקר כשאני רוצה להספיק דברים בבית. אם אני רוצה לנוח אז אני מעדיפה להניק על הספה ולתת לו להמשיך לינוק ולהתנמנם עלי, ולנסות לתת יחס לגדולים משם (להקריא סיפור, לשחק איתם משחקים של דיבור כמו אישיות, אסוציאציות, חידות מילוליות של תרגילי חשבון פשוטים וכו').

המצב שאת מתארת באמת נשמע שזה מוגזם כרגע (וזה הגיוני, המציאות מסביב לא ממש הגיונית כרגע אז הגיוני שמגיעים למצבים של קושי מוגזם, גם עם דרכי התנהלות אחרות...). אני חושבת שאם את לא מחפשת לעבוד על שינוי ההרגלים של הקטן (שנשמע ממך שכרגע זה לא הכיוון שלך) אז אולי כדאי לחשוב על פתרונות שיעזרו בכל זאת להתמודד עם הזמנים של הקושי. לפרק את זה לחלקים ולכל זמן מאתגר לחשוב מה יוכל לעזור (כתבתי מה עוזר אצלי, תראי אם יש שם דברים שיהיו רלוונטיים גם לך...).

ועוד משהו - לפעמים כששואלים פה בפורום, הרבה מהתגובות הולכות לכיוון של המלצה על ייעוץ שינה, או שימוש בגישות של חינוך להידמות עצמאית. כשאני קוראת הרבה תגובות כאלו, לפעמים זה יכול להחליש אותי ולגרום לי להרגשה כאילו 'אולי בכל זאת אני טועה בגישה שלי והילדים שלי סובלים מההשלכות?'.
לי עוזר לקרוא באתרים אחרים דברים שמחזקים אותי עם הגישה שלי, שנונתים לי 'גב' עוזרים לי להבין שזה לא סתם 'חולשה' שלי שאני לא מסוגלת לעמוד מול בכי של תינוק, אלא שיש גישות מבוססות שאומרת שכל נכון לנהוג לכתחילה.
זה למשל- שינת תינוקות נורמלית – רחם חיצוני
(ויש גם את עקרון הרצף שעל פיו בכלל לכתחילה נותנים לתינוק להיות על האמא כל היום, במנשא במשך היום ואיתה במיטה בלילה. אז אני לא לגמרי חיה ככה, אבל כשהתינוק עלי כל היום כי במיטה הוא לא ישן, זה נותן הרגשה טוב לדעת שיש גישה שאומרת שצריך שיהיה כך לכתחילה וזה מה שנכון לתינוק).
תודה נשמה. עזרת ליאורוש3
מנשא ובסלון לא רלוונטי פה. הוא רק בחדר מוחשך ושקט. בהחלט שובר שיאים חדשים... אבל אהבתי לקרא אותך! ואכנס למה ששלחת.
וואו, נשמע ממש מאתגר!בארץ אהבתי
האמת שאצליח לאחרונה הקטן גם צריך שקט כדי להירדם אז אני כן נכנסת איתו לחדר.
לפעמים מביאה לילדים לשמוע סיפורים מוקלטים ( אמיתי המספר - עמוד קורונה פתיחת האתר לכולם ), זה עדיף על פני סרטונים. לפעמים אני מדליקה להם סרטון של התעמלות לילדים ואז הם צופים ועושים עם הסרטון (אז זה גם פעילות ולא סתם צפיה בסרט). אבל אצלי זה לזמן קצר יחסית עד שהוא נרדם, אחר כך או שאני מניחה אותו או שהוא ממשיך לינוק אבל אני כבר יכולה להרשות להם להיכנס כי הוא כבר רדום מספיק.
אם את מניחה אותו ומניקה עוד כמה דקות בשכיבה, זה לא עוזר?
לא ממשאורוש3
כרגע כשמניחה בוכה. גם אם ישן עמוק. זו ההחמרה של התקופה האחרונה. וזה שהפסיק מוצץ. הלוואי שיעבור מהר ולבד....
אויש, זה באמת קשה...בארץ אהבתי
בעז"ה מקווה בשבילך באמת שיעבור לו לבד... איזה קשה זה שזה דווקא כשכל הילדים איתך בבית, ועוד בעלך לא נמצא כדי לעזור...
בהצלחה!!
תודה רבה!!אורוש3
קראתי, וחשבתי, וקראתי וחשבתי...בת 30
מצד אחד אני מזדהה מאוד.
גם אלי כולם דבוקים. (אהמ..בן הכמעט שלוש ישן איתי במיטה כמעט כל לילה ..)
אבל, וזה אבל גדול.
תמיד, עם כולם, כשהרגשתי שאני כבר מתחרפנת, ושהתלות בי כבר חונקת ולא נעימה, וזה בא על חשבון הנורמליות שלי ושל שאר המשפחה- אז חתכתי.
הענין המרכזי הוא להרגיש שלימה מבפנים עם המהלך. אם את שלימה, את רגועה ואז זה יכול לקרות די מהר.

מה זה אומר ''חתכתי''?
החלטתי מה אני רוצה שיקרה. איך אני רוצה שירדמו, וזהו.
אם החלטתי שעכשיו את נרדמת במיטה, גם כשאני לא לידך, אז זה מה שיקרה.
כמעט עם כל אחת היה לי את הרגע הזה את הפעם הזאת שנשבר לי לגמרי. לרוב זה היה בימי שישי עמוסים ...ופשוט קיבלתי החלטה שזהו
שמתי במיטה, אמרתי לה שעכשיו היא הולכת לישון (בגיל של התינוק שלך בערך, אפילו פחות), ויצאתי. לא היה לי קל לשמוע בכי של רבע שעה, אבל נשמתי עמוק והיא נרדמה. וישנה הרבה יותר טוב מאשר בכל זמן אחר.

כתבת שאת לא יכולה לשמוע בכי של תינוק שלא מבין. אז אני די בטוחה שבגיל הזה התינוק לגמרי מבין.
הוא לא מבין למה, הוא בהחלט מבין איך.
הוא לא קטנצ'יק בן כמה חודשים. הוא כבר יותר מבין ענין.

זה לא פשוט- אבל נשמע שבשביל השפיות שלך והתפקוד שלך במצב-קורונה המורכב הזה, את חייבת את זה לעצמך, וגם לו.
תודהאורוש3
יש מצב שאלה הרגלים שבניתים...

אני עם תאומים, חמודים והכל אבל אי אפשר להיות 100% עם כל אחד

וגם אם הם נודניקים לפעמים ודורשים הרבה אני בכלל לא מגיעה למה שאת מתארת ב"ה

כדאי לנסות להרגיל קצת אחרת כד שלא יהיו צרחות כל הזמן אבל שגם תתפני יותר לדברים אחרים

מה שלי מאוד עוזר כשאני לבד איתם, לפעמים זה לשים בלול לידי ואז אני יכולה לשטוף כלים למשל או לסדר קצת

מזמן הפסקנו להאכיל בידיים ואני שמה אותם עם הבקבוק לאכול לבד- הפסקנו ברגע שמצנו דרך להאכיל במקביל בלי שיהיה צריך להחזיק אותם

נכון שזו כאילו הורות יותר מרוחקת במידה מסויימת אבל זה מאפשר לנשום ולעשות גם דברים מעבר ואני כן משקיעה בלשבת לשחק איתם או חיבוקים וכו וסה"כ אני ממש שמחה שיש להם אחד את השני

 

תודהאורוש3
לפי התגובות שלך נשמעפרח חדש
שהתגובה שלך לבכי שלו יצרו את המצב הזה. כשאת כל כך נלחצת מזה וזה מזיז לך שם עמוק בפנים כל בכי שלו, הוא מבין שככה משיגים אותך.
את צריכה דבר ראשון לשנות משהו בגישה שלך לבכי שלו.
תודהאורוש3
אין לי עצות אבלבוקר אור
רק רוצה להגיד לך שממש מהמם הקבלה שלך את כל התגובות גם אלה שלא מסכימות איתך ואולי קצת מעצבנות
אשרייך!
חמודה את. אבל באמת כולן משקיעות ורוצות לעזוראורוש3
ממליצות על טרמפולינה לתינוק של עד 9 קילו לגיל 6 ח'פלפלונת
כלומר אם הבן שלי בן חצי שנה משתלם לי לקנות טרמפולינה של עד 9 קילו? בגיל ארבעה חודשים הוא שקל כמעט שבע קילו
קודם כלאיזמרגד1

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אמור לאכול בזה כי לא יושב.. ומתי שוקלים 9 ק?פלפלונת
הבנתיאיזמרגד1

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

רעיון טוב. תודהפלפלונת
מותר להושיב לאכול בכסא אוכל לזמן קצוב גם תינוק שלאאמהלהאחרונה

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

 

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

 

לא.המקורית
אני השתמשתי בטרמפולינה בגילאים קטנים יותר מחצי שנה
לא חושבתתוהה לעצמי
לנו טרמפולינה של עד 9 קילו התאימה בערך עד חצי שנה
לא צריך טרמפולינה בכלל בכזה גילאני נשארת אני
שימי במשוח הוא ילמד לאט לאט לשחק לזחול...כל אחד והקצב שלו אבל בשלב הזה בחיים לא השתמשתי בטרמפולינה.. מחודש עד 4-5 חודשים גג
הגבר- שר החוץ האישה- שרת הפנים -מה דעתכן?אני נשארת אני

יש כל מיני -דינמיקות זוגיות


יש כאלה שטוב להם התנהלות כזאת שהאיש הוא שייך יותר ל''בחוץ''..לעשיה בחוץ מכל סוג.מעשית-כלכלית-ערכית-חינוכית-תורנית-צבאית-...וכו....

וטבעי להם שרוב הזמן הוא בחוץ והאישה לרוב מחזיקה את הבית-אולי גם עובדת אולי לא..תלוי בזוג


ויש כאלה שמחפשים יותר שותפות הדדית כזאת ונוכחות יותר משמעותית לש הגבר בבית ובילדים וכו..


מבין אלה...

1.מה מדבר אליכן ברעיון?

2. מה המציאות שלכן בפועל?

3. איך היתן מרגישות אם היתן מתחתנות בידיעה שהאיש שותף אליכן לסוג דינמיקה שמתאים לכן..וחיות ככה נשים...ואז מגלות..שבעצם כל השנים הוא ניסה לרצות..אבל בעצם הוא רוצה וצריך משהו אחר..וחולם על דינמיקה 'ונה לגמרי..שאתן לא מזדהות איתה בכלל..

מה עושים אז? איך  מרגישים? איך נפגשים?


וסתם הגיגים בנושא


קשה לי להבין האמת חשיבה של גברים בנושא הזה

לא מבינה למה סבבה להם שהם יגשימו חלומות ויחיו חצי כמו רווקים.. והאישה תחזיק עבורם את הבית והאחריות הסזיפית ביום יום..

נכון אם היא ממש זורמת על זה ושמחה בזה מצוין

אבל

לא תמיד רואה שזה המצב

סוג לש מה אני אעשה ככה הוא..


אשמח לתובנות

מחשבות שלי לאמסודרותנפש חיה.

כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני

חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו  אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות

וממילא איך  בונים את הדבר הזה ביחד .


וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד.  כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה,  מה הייתי רוצה לשנות או לשפר  במערכת הזוגית או האישית. 

אני חושבת שחלוקה של בית וחוץאיזמרגד1

ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת

מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.

ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע

אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...

יש לי כמה דברים לכתוב על זה, אנסה יותר מאוחרהמקורית
או מוצש בעז"ה
עונה עכשיוהמקורית

אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה

אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)

היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.

לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה


הוא מאוד מעורב ואני גם עובדתאני נשארת אני

הטא לא מחפש שלא אעבוד


הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות

ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה

ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות

אז זה לא שר הפנים מול השר החוץהמקורית

זה משו אחר לגמרי

וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.

אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט

למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים? 

קודם כל מילואיםאני נשארת אני

והז כבר קורה כל המזן במילא


וגם היה רוצה בכללי לחיות ככה

יותר מתוך שליחות ועישה משמעותית לא לבילויים

ואני גם לא מונעת ממנו.. רק יש מינונים..אני נשארת אני

ואת החלומות המממ שגדולים מעדיפה שיחכה קצת בכמה נשים ובינתים יסתפק במינון משתאים לכוחות


הוא גם לא מבקש כלום ספציפי

מבקש את זה כדרך חיים


לא יודעת בדיוק לא מבינה


מספיק קשה לי שהל שנה בממוצע לפחות 4 -5 חודשים הוא לא פה

נגמר לי הכח לחןשב מעבר

ועוד שאלה-אתן מרגישות שמסוגלות להחזיק לבד את הביתאני נשארת אני

ואת הילדים והעבודה וכו..?

גם פיזית וגם רגשית..


נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...

אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?


אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור


מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר

אני לא ככ מצליחה להבין את השאלהSeven

הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?


אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...

אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...


לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)

ישלי 3 ילדים 

❤️❤️❤️אוהבת את השבת
❤️Seven
אני מסכימה זה בדיוק מה שמרגישהאני נשארת אני

לא מבינה למה זה טבעי להיות כל יכולה לאורך זמן


והוא לא חושב ככה

מבחינתו אם זה היה ההפך הוא היה עושה את זה עבורי בקלות הרבה יותר


ואני עושה

אבל קשהההה לי מאוד

וכן זקוקה גם לקצת הקלות לפעמים..לרוב לא והוא מסיים עם כולם את הסבב והכל ..אבל בצו הבא מרגישה שפשוט גדול עלי . חגים לבד בעולם ועם כל הילדים

זה דכאון . מעדיפה שיתבטל החג ולא לחגוג ולא לבנות סוכה מאשר לשבת בה כגננת לבד כל היום


אוף אני סתם משגעת אתכן


אני קצת מוצפת ופגועה וכועסת על המילואים שהשפיעו לי ככה על הזוגיות שהיתה העוגן של חיי


הוא הבעל הכי עוזר בעולם בערך כולן תמיד מקנאות בי


לא דמיינתי שזה מה שהוא מחביא בלב

אולי הוא לא באמת מחביא את זה בלבSeven

אלא הוא פשוט רוצה לצאת בתחושה שהאישה שהוא אוהב בסדר ומסתדרת?

ואז הוא רוצה לו שכמו תתני "אישור" שאת מסתדרת ויכולה להחזיק הכל לבד בשביל הרוגע הנפשי שלו שאת בסדר?

אבל אני לא..אני סובלת מזה ממשאני נשארת אני

ואני לגמרי לא רק מתלוננת ומחצינה את זה כל הזמן

זה רק עכשיו אני ככה כי אני ברגע מתוסכל


אז אולי פשוט להגיד לו את הכלSeven

בלב פתוח..

שברגיל את לא מאמינה שאישה צריכה לתפוס בית לבד ובדיוק בגלל זה בית מקימים ב2

ובמצבי חוסר ברירה- כמו מילואים את צריכה עזרה חיצונית/כל דבר אחר שיעזור לך כדי לעבור את התקופה הלא אידאלית הזו

הוא יודע..אמר י הכלאני נשארת אני

אני נראה לי ברגע מתוסכל אז אני אמשיך לכתוב כשקצת ירגע לי הלב


עכשיו מרגישה שאני בעיקר שלילית

כי יושב לי גוש ענק בלב ואין לנו מתי לדבר אפילו חוץ מערב אחד ויחיד השבוע ורק בהמשכו


תודה רבה על העזרה והרצון וההבנה

❤️❤️❤️❤️Sevenאחרונה
בקצרה אגידהשקט הזה

שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.

ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.

במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.

ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.


הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות

אז אני דוקא ממש דואגת לעצמי תמידאני נשארת אני

וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..


ולגמרי חושבת שאני חשובה


ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה

אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות

לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט

אצלנו זה ממש כךמתואמת

לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)

זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -

בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)

אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)

בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.

לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.

לא הבנתי.. מבחינתי 95% מהבית הכוונה הילדיםאני נשארת אני

נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי

גם כי אני לא פרפקציוניסטית

וגם כי זה פחות מעסיק אותי


אז אני התכוונתי לסדר וניקיון, וגם כביסות ואוכלמתואמת

אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)

ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.

ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)

לא מפריע לי כלום עכישו חוץ מהמילואיםאני נשארת אני

לבעלי מפריע

הוא היה רוצה דינמיקה שבה הוא משוחרר יותר בקלות ו'סבבה לי להסתדר בקלות יותר בלעדיו


הוא לא דורש את זה


הוא משתף בתחושות שלו


כמובן לרקע 'יחות על מילואים מתקרבים

והתחושה שתמיד קשה לו עם זה שכל כך קשה לי

ו

שבלב פשוט מצפה שיהיה לי קל יותר להחזיק


אוף וזה קשוח לי ההכל יחד


אצלי הסדר והניקיון הם לא המשקל ..לא כזה מעניין אותי.. עושה מה שצריך וזהו..לא מעבר...

זה פשוט ההכל יחד..האחריות התמידית וזה שאני שונאת להיות רק במעשיות ובתפקודיות של החיים אני לא אדם כזה


ומנסה להבין את עצמי אם אני חרידה שקשה לי לתקופות ארוכות להיות לבד על הכל

יש לי כמעט כמוך מצד מספר ילדים 

מילואים זה משהו אחר לגמרי!מתואמת

זה לא רק ה"תכל'ס" שאת נמצאת איתם לבד, זו גם התחושה הרגשית של הלבד, שאפילו אין לך למי לפרוק את היום שעברת בסוף היום...

אולי תנסי להסביר את זה לבעלך?

לרוב היה לי לפרוק כי הוא לא היה בלחימהאני נשארת אני

אבל טלפון זה איכס

וגם זה היה מעצבן אני מתלוננת ומשתפת והוא רק באורות ותהליכים פנימיים

ואין לומגם מה לומר אז הכל מעצבן


בפעם הקרובה באמת לא יהיה לי

הוא אמור להכנס ללבנון


והוא יודע כל מה שקשה לי.

קשה לו עם זה שבכלל כזה קשה לי

מבחינתו זה אני שחריגה שמרגישה שזה גדול עליה לבד

אז הנה, שאלת כאן, וגילית שאת לגמרי לא חריגה❤️מתואמת

השותפות הנפשית היא העיקר, וזה באמת קשה ליצור כשיש מרחק פיזי ומנטלי גם יחד.

ובאמת טלפון זה איכס ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...

יכול להיות שהוא חושב שאת היחידה ככה, כי חבריו בצבא משדרים שהכול בסדר אצלם בבית (או שגם הם עצמם לא ממש קולטים מה עובר על נשותיהם). אבל את יכולה לראות כאן בפורום - ואת יכולה להזמין אותו לראות גם - כמה זה קשה לנשים כשבעליהן במילואים או לא שותפים רגשית מסיבה אחרת...

בקיצור, השאלה הפותחת שלך לא מכוונת לשאלה שבאמת רצית לשאול❤️ ואני לגמרי איתך בזה - לא, את ממש לא אמורה להחזיק הכול לבד (מה גם כשהבעל במילואים את הופכת להיות גם שרת החוץ), ובעלך צריך להבין את זה, גם אם אין לו ברירה אחרת...

אני חושבתנעמי28

שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.


הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.


בסוף זה אדם מול אדם.

את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.

הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.

ולתקשר את זה לבעל.


שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.

אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.

אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.


אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.

יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)

גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.


אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.

את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.

דעתי לא אמורה להשפיע על הזוגיות *שלך*מרגול

מה מתאים *לך*?

מה מתאים לאיש *שלך*?


זה מה שחשוב.

גם אם 90% מהנשים פה יהיו בדעה אחת, וזו לא משנה מה היא, זה לא אמור להשפיע עליכם.


תדברו. תביעו את הרצונות שלכם. את הערכים שלכם. מה טוב לכם כרגע ומה חסר. תנסו להבין יחד מה מכאן וקדימה, מה יהיה נכון לבית *שלכם*.


ובהערה קטנה אגיד- שגם אם כשהתחתנת לפני אי אלו שנים היית בדעה אחת, ועכשיו חסר לך משהו ואת בדעה השניה- זה לגיטימי לחלוטין.

אם כשהייתי מתחתנת הייתי צריכה לענות על שאלון ש*יחייב* אותי תשובותיו לכל החיים, אולי לא הייתי מתחתנת אף פעם… ובוודאי היה לי מסובך לעשות זאת.


מה שחשוב זה להיות "באותה קבןצה". אתם לא אחד נגד השני. אתם יחד, בעד שניכם, בעד הבית.

מכאן זה להבין מה טוב לקבוצה המשותפת שלכם ואיך עושים זאת. 

קראתי את התגובות שלך עכשיומרגול

מעלה אופציה

שמילואים זה לא שגרה (לצערנו בשנתיים וחצי האחרונות זה כן, אבל זה לא נורמלי!!!)


ומילואים יכולים להציף מאוד

גם כשהם לא קרביים.

ולהיות רוב היום עם הילדים ובעלך חוזר מאוחר בערב, מול להיות כל היום עם הילדים ובעלך חוזר פעם בשבועיים זה שני דברים שונים מאוד מאוד.


ומילואים יכולים לטלטל

ולהיות קשים רגשית

ואולי הוא מרגיש שגם ככה הוא סוחב הרבה כרגע, ובעיקר היה רוצה לדעת שלך כן טוב.

ושזה לא שלשניכם מאוד קשה עכשיו

וש"מותר" לו להתפרק קצת מהאחריות עכשיו.

ואולי משם זה בא.


וזה לא אומר שאת צריכה לעשות מה שהוא רוצה, ממש לא. אתם יחד ואתם תחשבו יחד על שניכם ועל הבית.

אבל זה גם לא אומר שהוא כל השנים החזיק את זה בבטן

הוא באורות במילואים ורק נהנה וטוב לו.והוא קרביאני נשארת אני

פשוט היה על הגבול ולא ממש בלחימה.


ולא הוא מפורש אומר שסה משהו עוד טרום המילואים שרצה להרגיש שאני מסתדרת יותר גם בלידיו

לא פיסית

לרוב היתי לבד רוב הזמן

הוא מדבר על התחושת מסוגלות וחוסר תלותיות רגשית

אני משתגעתתתאנונימית בהו"ל

ושלום מראש לכל מי שתזהה אותי

אצלנו אין חלאקה ומספרים מתי שרוצים

הקטן שלי בן שנתיים בדיוק וסיפרנו אותו בקטנה בבית כל פעם ויצא עקום ולא יפה אז היום לקחנו אותו לספר כדי שיישר את הפוני ויסדר את האורך מאחורה.

היה לנו בלתם ולא יכולתי להגיע

מפה לשם הילד חוזר מסופררררר

מוכן לכיפה

הוא נראה בן 40!!

איפה התינוק שלי???

אני מתפדחת לצאת איתו לרחוב

אני מבואסת ככ שלא הייתי שם

מה עושים עכשיו??

אל תדאגי זה גודל מהרררר חיבוקקקאוהבת את השבת
זה ממש שינוי... גם בגיל 3 זה מעבר יעל מהדרום
וואוו בטח היית בשוקקשירה_11
לפחות זה גודל להם מהר 
אוי ואבוי הוא באמת ממש תינוקDoughnut

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

שימי כיפה וזה יטשטש והוא בטוח עדיין חמודדדתגל ציון
וואי מה זה מבינה אותך!באתי מפעם

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

תודה לכן⁦❤️❤️אנונימית בהו"ל

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

אצלנו גם לא עושים חלאקהבארץ אהבתי

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

וואי סליחה אם פגעתיאנונימית בהו"ל

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

מעניןיערת דבש
מה הענין בעצם לספר אותם בגיל כ"כ צעיר?
אנחנו סיפרנו לפני כי הציק בעין השיערKayomאחרונה
יאוו קטני איך זה משנה אותםKayom
אבל אל תדאגי יגדל מהר והוא עדיין חתיכי בטוח
הפרשה דמית קטנטנה שבוע 14תותית11

ראיתי עכשיו כמו נחש קטנטן בניגוב בגודל של כמה סמ'

אני שבוע 14+6

מה אומרות? 

אם לא ממשיך אז לא הייתי מתייחסתפרח חדש
🙏🙏תותית11אחרונה
לנשות ישראל היקרות שאוהבות לעשות בדיקות הריוןבאתי מפעם

והבדיקות נורא יקרות!

תדעו שהזמנתי לפני איזה 9 שנים מלא בדיקות הריון בעלי אקספרס, בזיל הזול, ועדיין משמשות אותי!

הן נראות פשוטות ממש, מקלון קטנציק, אבל העיקר מזהה את ההריון.

מי שעושה הרבה בדיקות, שווה ממש. 

צריך לדעת שאם הן לא בתוקף הן כבר לא אמינות..טארקו
לשני הכיוונים
יש לזה תוקףמדברה כעדן.
לא הייתי בונה עליהן... 
התוקף שלהן עבר כברבאתי מפעם

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

^^^^^רק טוב!

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

לי היה פס(ממש פס, לא שקוף. אבל דק וחלש)טארקו
בבדיקה כזו שהייתה בסוף התוקף שלה

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

חח חמודה על ההמלצהאני נשארת אני
גיליתי בהריון השלישי אי שם לפני עשור כמעט

בהחלט שווה


אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין


יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

יש לך קישור? או שלא משנה איזה?ברונזה
יש באתר של יונה(אהבת עולם)
אשמח גם לקישור מנסיון של משהו אמיןלומדת כעת
זהו שקניתי מזמן... לא יודעת על קישורבאתי מפעם
רק זוכרת שזה היה מעלי אקספרס 
האמת אני אוהבת שהן גדולותKayom
ככה רואים את הפס ברור, הקטנות מציקות לי בעין
יש גם כאלה בעלי רק טיפה יותר יקרות מהקטנותאני נשארת אני
אבל עדיין זולות מהארץ
תודה טוב לדעת!Kayomאחרונה
לא עושים עם זה בעיות במכס? משרד הבריאותמרגול

זכור לי שקראתי פה פעם שהם לפעמים דוחים על זה חבילות ואז *כל* החבילה חוזרת


מישהי יודעת?

זה בעייתי להביא בדיקות במשלוח מח"ול?

והאם דין iherb כדין אליאקספרס?

טיולון מומלץ ללידה שניה עבור בת שנה וחצימזמור לתודה1

היי

לפני לידה, יש לי עגלה בוגבו דרגונפליי שהיא תהיה לתינוקת בע"ה.

אני מחפשת לגדולה (בת שנה וחצי ) טיולון קל, נוח, שיהיה מצב ישיבה ושכיבה מומלץ ולא יקר .

כל טיפ נוסף להכנה ללידה שניה יתקבל בברכה🙏🏼

יש לנו אינפנטי רויאל, ממש נחחידניסטית
מתקפל קטן ובקלות, ודי זול (סביב 500, ביד שניה ראיתי גם ב- 250 ופחות)
כנל בדיוק רציתי להמליץאמא לאוצר❤

המלצתי פה עליה כבר מלא פעמים

מעולה ביחס למחיר ובכלל

אני ראיתי בהרבה מקומות בפחות מ-500

ויש מבצעים וכו זה לגמרי מגיע גם ל-400 ... (ואם רלוונטי לכם אז מוכרים אותה בהרבה חנויות שיש בהצדעה כמו מוצצים ושילב ואז בכלל יוצא יותר שווה)


היא מחזיקה יפה מאוד יש לנו אותה שלוש שנים+ חרושה ללא הפסקה הרבה מהזמן גם עם שני ילדים עליה ומחזיקה יפה לגמרי! אני לא אגיד שהיא במצב חדש אבל היא לגמרי עדיין טובה.

אני קניתי בעקבות המלצה שלך כאןתוהה לעצמי
והיא מעולה. אצלנו כבר שנתיים, קלילה ונוחה ממש.
יאא איזה כיף😍 תודה שכתבת!אמא לאוצר❤אחרונה

אני צוחקת שהם צריכים לתת לי אחוזים בגדול

כמות האנשים שקנו בזכותי😅

אנחנו קנינו בפחות(אהבת עולם)

אחרי כמה המלצות. בינתיים מחזיקה טוב, אבל לא השתמשנו הרבה, אז לא יודעת להגיד.

אם רלוונטי, ממליצה להעביר לפני הלידה, שהגדולה לא תרגיש ש"לקחו" לה.

לא חשבתי על זה תודה רבה על הטיפמזמור לתודה1
גם לנו. מצויןכורסא ירוקה
הוא מתאים ונוח לשימוש במדרגות?21
כל טיולון די סיוט במדרגותאמא לאוצר❤
אבל הוא אחלה
הוא עם גלגלים קטנים(אהבת עולם)
אבל הוא ממש קל, אז זה לא ממש משמעותי וממש נוח להחזיק אותו מקופל, אז אם הילד לא עליו, אנחנו היינו מרימים אותו מקופל.
תודה רבה נראית ממש אחלה אלך לראות ברשתותמזמור לתודה1
אני קניתירקאני

אינפנטי רויאל

עלה 400 שקל

ממש נוח

לי יש רוברסטו - מונה מוכרים במוצציםאני נשארת אני

אני קניתי יד נשיה בזול ממ שומצב חדש

ממש טיולון טוב

קל נח לקיפול ונוסע טוב ממש

אני אוהבת

משחקים לילדים קטנים. הלפ,שגרה ברוכה

אז ככה  

הגדולים גדלו

ויש קטנים שאני איתם בצהרים וכו' הגדולים מתעופפים לאנשהו או משחקים משחק של גדולים  

כמו מונופול, טיקט טו רייד או אליאס וכו'


נוצר מצב שלבן 5 ובן 2.5 פתאום אין לי מה שיעסיק.

והמחשקים שהיו כבר הרוסים (יצא שבשנים האחרונות קנילי כמה לגדולים) ובמגנטים הרבה הלך ונשאר רק קצת. וכו' וכו'. קולטת שחוץ מכמה פאזלים שנשארו אין לי תעסוקה לקטנים.


איזה משחקים תופסים לגיל הזה? אשמח לכיוונים שאדע. רוצה לקנות כמה..  בטח לקראת הקיץ.


חבילה חדשה של מגנטים?

מה לגבי משחקי קופסא כלשהם?

(יש אופניים ןבימבה אבל מחפשץ משהו שאפשר לשחק איתו בבית.

את מה שמשחקים בחוץ זה בעלי יוצא איתם. לי אין כח לזה) 

הילדים שלי אוהביםהשם שלי

מגנטים

קוביות

סברס

לגו דופלו


אם הם בעניין, אפשר בובות, כלי מטבח, מכוניות


אפשר גם לצייר, מדבקות, טושטושים, בר בצק.


יש גם משחקים של דגמים, כמו משושים.

מגנטים זה מעולהרקאני

פליימוביל

מכוניות, יש גם כל מיני מסלולים וכאלה שזה לבן 5 וגם סתם מכוניות

 

משחקי קופסא- דאבל, פרצופים מצחיקיםשקדי מרק
לגו דופלוברונזה

לאחרונה קנינו מאמזון בחול שככה יותר זול

ואו זה אחד המוצלחים!! הבן שלי בן 4 כל היום על זה

והקטנה בת שנה וחצי גם מצליחה ממש יפה להרכיב מגדל

ממש ממליצה


יש גם פליימוביל שהולך אצלנו טוב

ומשחק רכבות מעץ ממש רץ

וכמובן מגנטים

אצלינו מגנטים ופליימוביל הכי הולך עכשיושיפור
היו גם תקופות של כלי מטבח, מכוניות ודופלו
אצלינו קניתי את הרכבת של איקאה וזה הולך פה חזקזיקוקים

גם חבילה של חיילים קטנים

פליימוביל

מגנטים

לגו

קליקסים

פאזלים

משחק זכרון

כלי מטבח


זה מה שעולה לי כרגע🤔

דאבל פאזל ומשחק זיכרון גם יכול להתחיל להתאים לשניהמנגואית
רכבת עץ של איקאהחילזון 123

ואצלינו בכל גיל הכי רצוי זה פליימוביל

אפשר את החלקים היותר קטנים לשים בצד, אבל לשיקולך...

מגנטים משחק מעולהאמא לאוצר❤

משחקים אצלי שעות בגילאים שכתבת...

פליימוביל גם משחק אהוב

מטבח וכלי מטבח

משחקי קלפים קלים, כמו מלחמה, רביעיות לפי תמונות, משחק הפרצופים ועוד


אם בנים אז כל מיני משחקי הרכבה לגו ודופלו וכל אלה 

גם בנות יכולות לבנות בלגו ודופלו🙈חילזון 123
בד"כ אין מקום לזה במטבחאפונה
🤣אפרסקה

אהבתי חחח

🤣🤣🤣השקט הזה
😆יערת דבשאחרונה
ברור אבל הן בדר"כ יותר נהנות ממשחקים אחריםאמא לאוצר❤
כמו מטבח, בית בובות, עגלה ובובה ועוד...
אצלי עובדשומשומ

מגנטים

קליקס

מכוניות - והרבה

חיות

ובגדול משחקי הרכבה 

תודה אלופות על הכיוונים!,שגרה ברוכה
מגנטים-כמה חבילות!חיות,אנשים של פליימוביל, מכוניותתגל ציון

כלי מטבח


בעיני אם יש קופסא מלאה מהסוגים הנ''ל

לא צריך הרבה מעבר

אצלי כל השאר סתם יושב בארון


אפשר לגדול יותר שיהיו משחקי קופסא לשחק עם חברים אבל הקטן עוד פחות בגיל


אולי לוטי קרוטי וכדומה

נגיד הייתן חייבות לעשות דיאטהכולנה

לא בשביל לרזות, שזה בונוס נחמד, אלא בשביל הבריאות.

כרגע ב"ה בריאה אבל כבר נושקת לגיל 40, עם 20 קילו עודפים, אמא שתאריך ימים בטוב, עם סוכרת מאזור הגיל הזה, עם סיבוכים נספחים, ואני רואה אותה וכל כך רוצה לשמור על עצמי ולדאוג לעצמי ולא מצליחה.


התזונה שלי לקויה ברמות, באמת מתביישת אפילו לכתוב את זה. ספורט ניסיתי כמה פעמים ולא התחברתי.


אני מפחדת למצוא את עצמי חולה ולהלקות את עצמי שלא סגרתי את הפה.  


אז נגיד שהייתן צריכות לעשות תהליך כזה, מה הייתן עושות?

תוכנית ליווי אישית או קבוצתית?

דיאטנית מהקוםה?

זריקות לא רלבנטי בשבילי

איזה עוד דרכים קיימות, אני צריכה לפתור את העניין מהשורש, חייבת לעשות שינוי. ממש מפחדת שלא אסלח לעצמי אם אהפוך לחולה. 

אני דווקא כן (בעיקר בהנקה)ואז את תראי
והאמת שזה בכלל לא עוזר לי לא לקנות כי 5 דקות ואני במכולת ליד הבית עם שלל גלידות וכו 😁

אולי יעניין אותך