אחת מהן רווקה מתקדמת עם שני תארים שאמרה שהייתה זורקת את הכל בשביל להחליף חיתולים לילדים שלה עצמה.

בפרקטיקה, יש סיכוי שזה לא באמת היה פועל אצלה, ואולי כן. העולם היום יותר מורכב מפעם.

אבל לא חושבת שזה אפשרי

ולי אישית זה ממש מתאים לאופי... 

אבל לתקופת זמן מסוימת חושבת שזה אפשרי

יכול להיות לכמה שנים ואז לחזור לעבוד... 

תלוי מצב בחיים... 

תגלי לי,אני ארוץ לקחת ואדווח גם לשכנות

באיזה סרט את חיה?!

אם הבעל עובד,אז חלקן הקטן נשאר בבית לגדל את הילדים והן מוותרות על המון דברים בגלל זה,כמו להישאר עם הילדים עד גיל 3 בבית,לפעמים זה אומר 3 ילדים קטנים. (כי אין כסף לגן פרטי)וכו' וכו'

ואם הבעל בכולל,האישה עובדת קשה מאוד מאוד גם בבית וגם בחוץ

אולי אצל חסידים, וגם זה כבר לא כ"כ כיום

להתפלל עליו ספציפית וה יחליט אם זה טוב לך.ולא להתפלל כמו "ה' אתה יודע מה טוב לי אז תמצא אותו בישבילי'"

אני מזכירה שעם את מעוניינת במישהו ספציפי

יש דעות מבוססות שאומרות כן להתפלל בדיוק על מה שרוצים

ריטב"א מו"ק יח: שמא יקדמנו אחר ברחמים פי' שהזכות מבטל הגזירה והכוכב שבשעת המולד.
ושם אי חזיא לך לא אזלא מינך. אף שיכול אחר להקדימו ברחמים, משום הא מילתא בעלמא דקאמר לא רווח, [ד]להכי צריך רחמים וזכויות (לכאורה הכוונה שתפילה לא מועילה וצריך גם זכות), א"נ דמילתא בעלמא אמר ליה כי הכיר בחכמתו שאינה טובה לו

להתפלל בפרטות או שהקב"ה יעשה באופן המתאים – עקרים ד,כד (עדיף בכללות, או עכ"פ לסייג שלאו דוקא כך). יש בשפ"א (פרשת וישלח תרל"ג ואתה) שאין להתפלל ע"פ שכלו וכן בלקוטי עצות

כך מסתדר עם פירוש הר"ן בשם רש"י ש'בתר הכי' זה היה אחרי הנישואין שהתפלל שהוא ימות או שהיא תמות, זה כבר עניין רציני שהוא ממש מאס בנישואין, וכדומה בשיטה לתלמידו של רבינו יחיאל מפאריש.

גם בריטב"א עצמו אפשר לפרש שזה עצה טובה לו וכך גם לכולם.

על כל פנים כך מסקנת שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלה:
ואם יעשה תחבולות לישא אשה שאינה ראויה לו בין תחבולות גשמיות ואפילו ע"י תפילות לא יעלה לו כהוגן כי הא דרבא (במ"ק י"ח ע"ב) דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי וכו' ואמר תזדמן לי פלניתא א"ל לא תיבעי רחמי הכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה' בתר הכי שמעיה דקאמר או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה א"ל לאו אמינא לך לא תיבעיא עלה דמילתא הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר, מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת ע"כ."

(חלום באיזה אופן אפילו)

אני מרגישה שבמהות שלי התפקיד שלי הוא לתמוך מבפנים, יש לי את היכולת לפעול גם בחוץ אבל פשוט לא מרגיש לי נכון וגובה ממני המון כח 

הכוחות שלי באים לידי ביטוי בפנים בצורה הכי טובה . כשאני עובדת בחוץ ונמצאת בחוץ יותר מדי(יותר מדי זה משתנה שתלוי בהרבה דברים אז לא מנסה להסביר) אני מוצפת ואם קורה באופן קבוע זה מאוד קשה וכשמתחתי מדי הגוף החליט שמספיק ונהיתי חולה או לא נשאר כח לדברים אחרים בכלל...

ותמיד ראיתי את השליחות שלי בזה שאני אהיה הבית של בעלי ואתמוך בו (זה כולל גם בחוץ) ואני אהיה הצד שפונה לנשים 

עסק קטן מהבית או משהוא כזה יכול להיות נחמד ובטח אם זה כולל לעזור לאנשים אבל לא רוצה עבודה שאני אשקיע בה המון כח בחוץ ואז לא יהיה לבית 

גם חלום שהילדים יהיו בבית (חינוך ביתי )לפי מה שנכון להם ולא לפי מתי שצריך לזרוק למסגרות

פשוט יש אמהות רגועות גם בבוקר יש מסודרות ויש פחות 

ברור שגם למישהי פחות מסודרת ויותר לחוצה יהיה יותר זמן אם היא בבית לסדר ולא להיות בלחץ אם מישהוא פספס הסעה אבל לא בטוח 

וזמן לנוח הרבה

הופכים לכבדים ועייפים יותר ולא ההפך.

צריך משמעת עצמית מאוד גבוהה כדי לנצל את הזמן נכון כש"לא חייבים".

אבל כמו שאתן בעצמכן אומרות שזה מעיד על הרבה נשיות, בייתיות וכו'

הוא רוצה שאשתו תהיה כזאת...

ואני רוצה גם להוסיף משהו שתמיד חורה לי בנושא הזה-

שתמיד מייצרים מציאות כזאת מושלמת שהאמא בבית ולא עובדת.. אני לא אומרת שזה בהכרח לא נכון, אבל כאחת שגדלה בבית שאמא שלי כל החיים עבדה (ועדיין עובדת) עד יחסית מאוחר, ורוב הסביבה שאני מכירה הן נשים עובדות, ובכל זאת גם הבית שלהן ב"ה מסודר ונקי, והילדים רגועים ושמחים.. אז זה פשוט לא מעיד על כלום.. 

אני ממש לא חושבת שאמא מסורה נמדדת בכמות השעות שהיא נמצאת בבית.. דווקא לדעתי יכול להיות שאישה שבחרה להיות בבית, יהיה לה פחות סבלנות לילדים כי היא איתם הרבה שעות, ודווקא אישה שחצי מהיום לא בבית, יהיה לה יותר סבלנות לילדים שלה. 

בסופו של דבר גם אישה עובדת היא אמא, ועדיין יהיה לה משימות של הבית לעשות, וכמובן שיש שבתות וחגים שהיא יותר מקדישה לילדים שלה. 

תכל'ס די סטיתי מהנושא של השרשור, פשוט זה נושא שתמיד מציק לי ההסתכלות עליו.. בסופו של דבר אני לא נגד זה שאישה תהיה עקרת בית אם היא באמת בוחרת בזה בלב שלם, העיקר שאישה תהיה מרוצה מהבחירה שלה (וגם גברים כמובן..)

מרשה לעצמי לכתוב פה (מקווה שזה בסדר)

מסכימה אתך שהכי חשוב שהאמא מאושרת ומסופקת,ואם לאמא יש המון ייסורי מצפון והיא לא שלמה עם עצמה,זה עובר לילדים.

אבל,אמא נמדדת גם בכמות ולא רק באיכות,אמא שנמצאת רק 4 שעות ביום עם הילדים,חוזרת עייפה מהעבודה,וצריכה המון סבלנות לילדים בדיוק כמו אמא שאיתם כל היום.

אמא שנמצאת בבית אפילו שהיא נחה בחדר שינה נעול,הילדים יותר רגועים.הם מרגישים תחושת ביטחון. ככה זה אצלי בכל אופן.

אבל,המצב כיום לרוב לא מאפשר אמא בבית,אז עושים מה שצריך,בסה"כ האמא יוצאת להביא פרנסה הביתה.

ועוד משהו,יש הרבה נשים שמדמיינות שיהיו עם הילדים,אבל כשזה מגיע למעשה,זה הרבה יותר קשה ממה שנראה להן.

בימינו אדם בבית כל היום זה אדם עצלן

אלא אם הוא עובד גם בבית חוץ מתחזוקה שוטפת של בית.. 

דווקא מי שעובד (ורצוי במה שאוהבים)לרוב יעריך את הזמן- יתקתק מטלות, ההספקים שלו יהיו טובים יותר, הזמן שלו עם הקרובים/ילדים לו יהיה זמן של איכות, ולאורך זמן יהיה גם אדם מאושר יותר כי ההתפתחות תהיה בכמה מישורים במקביל וכו'.

שזה פשוט לא מתאים לכל אחת.
יש כאלה שגם כשיש להם את היכולת הכלכלית והן יעדיפו לעבוד ויש כאלה לצד השני.
יצא לי לראות לא פעם ילדים שגודלים עם אמא שלהם (בעיקר בגיל הקטן יותר) ואין מה להשוות, זה משהו אחר, התשומת לב, החום, החינוך הוא אחר, מה שהילד לא בהכרח בכלל יקבל במסגרת של מעון למשל ששם המטפלת צריכה להתחלק לעוד איזה 9 ילדים בערך ואולי ייתמזל מזלו של הילד שיתייחסו אליו בהתאם ויתנו לו מה שהוא צריך כדי לגדול בצורה תקינה..
כמובן יש לזה יתרונות נוספים. אבל גם זה לא מתאים לכל אחת ולא לכולן יש את הסבלנות והרצון לזה במיוחד היום כי זה גם לא פשוט.
בתכל'ס האישה לא נועדה במקור שלה כל היום להיות בחוץ, הפכנו לכאלה בגלל התקדמות במעמד האישה והפמיניזם שנשים יצאו לשוק העבודה (בעיניי דבר שמעמיס יותר עבודה על האישה וזה גם בא על חשבון דברים מסויימים) וכל העניין של ההגשמה העצמית וכמובן עזרה כלכלית לבית.
אני מנסה לחשוב על סבתא שלי שגידלה איזה כמה וכמה ילדים לא הייתה מגיעה ב4-5-6 הביתה מהעבודה והיא עבדה מאוד קשה וגידלה ילדים למופת, בריאים בנפשם, שמחים שחוו ילדות נורמלית ואת אמא בבית.
אז נכון, היום הדור זה לא הדור של סבתא שלי וגם הנשים והאילוצים שקיימים הם אחרים אבל יש יותר ממקרה אחד או שניים של ילדים  שחוו מציאות של אמא בבית, וזה משהו אחר.
אז. מי שיש לה יכולת נפשית\כלכלית לזה בעיניי זה מדהים. 

עובדת מהבית. ומבחינתי זה אידאלי שאני יכולה לקחת את ילדיי בבוקר ללימודים ולהחזירם בשעה סבירה, ולהיות איתם מחצית מהיום.

אבל אולי אני כבר שייכת לדור הקודם... (נשואה 13 שנים ב"ה)

טוב נראה במבחן האמת על זה...

הלוואי ויכולתי להיות כל הזמן בבית. נראה לי שאין הרבה גברים שמוכנים לכך.

אישית, בעלי לא מוכן שהעול הכלכלי יהיה רק עליו.

כשאני שומעת מישהי שאומרת שבעלה רוצה שהיא תהיה בבית או שהיא גידלה את הילדים בנחת ולא יצאה לעבוד אני ממש מקנאה.

להיות עקרת בית 

כמו אמא שלי שתהיה בריאה,

בעז"ה הלוואי ויתאפשר..

בס"ד

זה רצון ה' - לדעתי.

המציאות העכשווית - זמנית.

אני נהנה מהכסף שאשתי מביאה - אבל העונג האמיתי היא פעולתה המבורכת בבית: אווירה חיה בבית, שמחה, ריח בישולים ביום שישי (וגם במשך השבוע), שירים וילדים שמחוברים לאמא.

אם אשה חייבת לעבוד - עדיין היא מרכז החיים בבית. אבא יכול לעזור לאמא - לא להיות אמא. זה גדול עלינו.

זו הסיבה שגם אני שואף לכך.

כך שלשאלה המקורית - כן, זכיתי לפגוש כמה.

שלא נגמרות וחוזרות על עצמן ועם הילדים- זה אושר גדול אבל קשה כל הזמן, כי כן רוצה להביא לידי ביטוי יכולות ותחומי עניין שלי שלא יכולים לבוא לידי ביטוי בבית, שיח עם אנשים בוגרים וכו'. אז באמת לא לכולן זה מתאים וזה בסדר. ולמי שמתאים לה- מעולה. אשריה.

אולי גם קשור לזה שקיבלנו תאומים ב"ה, אבל לצאת לעבודה נתן לי כל כך הרבה נפשית, קודם כל שקט ושלווה

התגעגעתי אליהם במשך היום והייתי יותר סבלנית איתם

ועכשיו עם הסגר אני מחכה ליציאות לסופר

ובכלל לא מתרכזת בלעשות דברים שחשבתי שאוכל לעשות, בטח שלא עם שני תינוקות שדורשים תשומת לב כל הזמן ועד שהם הולכים לישון בערב כבר עייפים ואין כוח לכלום

קדושה בשפע

פרנסה לא חסר ב"ה

זו האמת הפשוטה והיפה.

אך צריך להתפלל על זה מאוד בדור הזה כי זה בדרך כלל בחורות מאוד צנועות שיש להם רגש מאוד גדול לקדושה וצניעות.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה