אחת מהן רווקה מתקדמת עם שני תארים שאמרה שהייתה זורקת את הכל בשביל להחליף חיתולים לילדים שלה עצמה.

בפרקטיקה, יש סיכוי שזה לא באמת היה פועל אצלה, ואולי כן. העולם היום יותר מורכב מפעם.

אבל לא חושבת שזה אפשרי

ולי אישית זה ממש מתאים לאופי... 

אבל לתקופת זמן מסוימת חושבת שזה אפשרי

יכול להיות לכמה שנים ואז לחזור לעבוד... 

תלוי מצב בחיים... 

תגלי לי,אני ארוץ לקחת ואדווח גם לשכנות

באיזה סרט את חיה?!

אם הבעל עובד,אז חלקן הקטן נשאר בבית לגדל את הילדים והן מוותרות על המון דברים בגלל זה,כמו להישאר עם הילדים עד גיל 3 בבית,לפעמים זה אומר 3 ילדים קטנים. (כי אין כסף לגן פרטי)וכו' וכו'

ואם הבעל בכולל,האישה עובדת קשה מאוד מאוד גם בבית וגם בחוץ

אולי אצל חסידים, וגם זה כבר לא כ"כ כיום

להתפלל עליו ספציפית וה יחליט אם זה טוב לך.ולא להתפלל כמו "ה' אתה יודע מה טוב לי אז תמצא אותו בישבילי'"

אני מזכירה שעם את מעוניינת במישהו ספציפי

יש דעות מבוססות שאומרות כן להתפלל בדיוק על מה שרוצים

ריטב"א מו"ק יח: שמא יקדמנו אחר ברחמים פי' שהזכות מבטל הגזירה והכוכב שבשעת המולד.
ושם אי חזיא לך לא אזלא מינך. אף שיכול אחר להקדימו ברחמים, משום הא מילתא בעלמא דקאמר לא רווח, [ד]להכי צריך רחמים וזכויות (לכאורה הכוונה שתפילה לא מועילה וצריך גם זכות), א"נ דמילתא בעלמא אמר ליה כי הכיר בחכמתו שאינה טובה לו

להתפלל בפרטות או שהקב"ה יעשה באופן המתאים – עקרים ד,כד (עדיף בכללות, או עכ"פ לסייג שלאו דוקא כך). יש בשפ"א (פרשת וישלח תרל"ג ואתה) שאין להתפלל ע"פ שכלו וכן בלקוטי עצות

כך מסתדר עם פירוש הר"ן בשם רש"י ש'בתר הכי' זה היה אחרי הנישואין שהתפלל שהוא ימות או שהיא תמות, זה כבר עניין רציני שהוא ממש מאס בנישואין, וכדומה בשיטה לתלמידו של רבינו יחיאל מפאריש.

גם בריטב"א עצמו אפשר לפרש שזה עצה טובה לו וכך גם לכולם.

על כל פנים כך מסקנת שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלה:
ואם יעשה תחבולות לישא אשה שאינה ראויה לו בין תחבולות גשמיות ואפילו ע"י תפילות לא יעלה לו כהוגן כי הא דרבא (במ"ק י"ח ע"ב) דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי וכו' ואמר תזדמן לי פלניתא א"ל לא תיבעי רחמי הכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה' בתר הכי שמעיה דקאמר או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה א"ל לאו אמינא לך לא תיבעיא עלה דמילתא הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אשה לאיש. מן התורה דכתיב ויען לבן ובתואל מה' יצא הדבר, מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, מן הכתובים דכתיב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת ע"כ."

(חלום באיזה אופן אפילו)

אני מרגישה שבמהות שלי התפקיד שלי הוא לתמוך מבפנים, יש לי את היכולת לפעול גם בחוץ אבל פשוט לא מרגיש לי נכון וגובה ממני המון כח 

הכוחות שלי באים לידי ביטוי בפנים בצורה הכי טובה . כשאני עובדת בחוץ ונמצאת בחוץ יותר מדי(יותר מדי זה משתנה שתלוי בהרבה דברים אז לא מנסה להסביר) אני מוצפת ואם קורה באופן קבוע זה מאוד קשה וכשמתחתי מדי הגוף החליט שמספיק ונהיתי חולה או לא נשאר כח לדברים אחרים בכלל...

ותמיד ראיתי את השליחות שלי בזה שאני אהיה הבית של בעלי ואתמוך בו (זה כולל גם בחוץ) ואני אהיה הצד שפונה לנשים 

עסק קטן מהבית או משהוא כזה יכול להיות נחמד ובטח אם זה כולל לעזור לאנשים אבל לא רוצה עבודה שאני אשקיע בה המון כח בחוץ ואז לא יהיה לבית 

גם חלום שהילדים יהיו בבית (חינוך ביתי )לפי מה שנכון להם ולא לפי מתי שצריך לזרוק למסגרות

פשוט יש אמהות רגועות גם בבוקר יש מסודרות ויש פחות 

ברור שגם למישהי פחות מסודרת ויותר לחוצה יהיה יותר זמן אם היא בבית לסדר ולא להיות בלחץ אם מישהוא פספס הסעה אבל לא בטוח 

וזמן לנוח הרבה

הופכים לכבדים ועייפים יותר ולא ההפך.

צריך משמעת עצמית מאוד גבוהה כדי לנצל את הזמן נכון כש"לא חייבים".

אבל כמו שאתן בעצמכן אומרות שזה מעיד על הרבה נשיות, בייתיות וכו'

הוא רוצה שאשתו תהיה כזאת...

ואני רוצה גם להוסיף משהו שתמיד חורה לי בנושא הזה-

שתמיד מייצרים מציאות כזאת מושלמת שהאמא בבית ולא עובדת.. אני לא אומרת שזה בהכרח לא נכון, אבל כאחת שגדלה בבית שאמא שלי כל החיים עבדה (ועדיין עובדת) עד יחסית מאוחר, ורוב הסביבה שאני מכירה הן נשים עובדות, ובכל זאת גם הבית שלהן ב"ה מסודר ונקי, והילדים רגועים ושמחים.. אז זה פשוט לא מעיד על כלום.. 

אני ממש לא חושבת שאמא מסורה נמדדת בכמות השעות שהיא נמצאת בבית.. דווקא לדעתי יכול להיות שאישה שבחרה להיות בבית, יהיה לה פחות סבלנות לילדים כי היא איתם הרבה שעות, ודווקא אישה שחצי מהיום לא בבית, יהיה לה יותר סבלנות לילדים שלה. 

בסופו של דבר גם אישה עובדת היא אמא, ועדיין יהיה לה משימות של הבית לעשות, וכמובן שיש שבתות וחגים שהיא יותר מקדישה לילדים שלה. 

תכל'ס די סטיתי מהנושא של השרשור, פשוט זה נושא שתמיד מציק לי ההסתכלות עליו.. בסופו של דבר אני לא נגד זה שאישה תהיה עקרת בית אם היא באמת בוחרת בזה בלב שלם, העיקר שאישה תהיה מרוצה מהבחירה שלה (וגם גברים כמובן..)

מרשה לעצמי לכתוב פה (מקווה שזה בסדר)

מסכימה אתך שהכי חשוב שהאמא מאושרת ומסופקת,ואם לאמא יש המון ייסורי מצפון והיא לא שלמה עם עצמה,זה עובר לילדים.

אבל,אמא נמדדת גם בכמות ולא רק באיכות,אמא שנמצאת רק 4 שעות ביום עם הילדים,חוזרת עייפה מהעבודה,וצריכה המון סבלנות לילדים בדיוק כמו אמא שאיתם כל היום.

אמא שנמצאת בבית אפילו שהיא נחה בחדר שינה נעול,הילדים יותר רגועים.הם מרגישים תחושת ביטחון. ככה זה אצלי בכל אופן.

אבל,המצב כיום לרוב לא מאפשר אמא בבית,אז עושים מה שצריך,בסה"כ האמא יוצאת להביא פרנסה הביתה.

ועוד משהו,יש הרבה נשים שמדמיינות שיהיו עם הילדים,אבל כשזה מגיע למעשה,זה הרבה יותר קשה ממה שנראה להן.

בימינו אדם בבית כל היום זה אדם עצלן

אלא אם הוא עובד גם בבית חוץ מתחזוקה שוטפת של בית.. 

דווקא מי שעובד (ורצוי במה שאוהבים)לרוב יעריך את הזמן- יתקתק מטלות, ההספקים שלו יהיו טובים יותר, הזמן שלו עם הקרובים/ילדים לו יהיה זמן של איכות, ולאורך זמן יהיה גם אדם מאושר יותר כי ההתפתחות תהיה בכמה מישורים במקביל וכו'.

שזה פשוט לא מתאים לכל אחת.
יש כאלה שגם כשיש להם את היכולת הכלכלית והן יעדיפו לעבוד ויש כאלה לצד השני.
יצא לי לראות לא פעם ילדים שגודלים עם אמא שלהם (בעיקר בגיל הקטן יותר) ואין מה להשוות, זה משהו אחר, התשומת לב, החום, החינוך הוא אחר, מה שהילד לא בהכרח בכלל יקבל במסגרת של מעון למשל ששם המטפלת צריכה להתחלק לעוד איזה 9 ילדים בערך ואולי ייתמזל מזלו של הילד שיתייחסו אליו בהתאם ויתנו לו מה שהוא צריך כדי לגדול בצורה תקינה..
כמובן יש לזה יתרונות נוספים. אבל גם זה לא מתאים לכל אחת ולא לכולן יש את הסבלנות והרצון לזה במיוחד היום כי זה גם לא פשוט.
בתכל'ס האישה לא נועדה במקור שלה כל היום להיות בחוץ, הפכנו לכאלה בגלל התקדמות במעמד האישה והפמיניזם שנשים יצאו לשוק העבודה (בעיניי דבר שמעמיס יותר עבודה על האישה וזה גם בא על חשבון דברים מסויימים) וכל העניין של ההגשמה העצמית וכמובן עזרה כלכלית לבית.
אני מנסה לחשוב על סבתא שלי שגידלה איזה כמה וכמה ילדים לא הייתה מגיעה ב4-5-6 הביתה מהעבודה והיא עבדה מאוד קשה וגידלה ילדים למופת, בריאים בנפשם, שמחים שחוו ילדות נורמלית ואת אמא בבית.
אז נכון, היום הדור זה לא הדור של סבתא שלי וגם הנשים והאילוצים שקיימים הם אחרים אבל יש יותר ממקרה אחד או שניים של ילדים  שחוו מציאות של אמא בבית, וזה משהו אחר.
אז. מי שיש לה יכולת נפשית\כלכלית לזה בעיניי זה מדהים. 

עובדת מהבית. ומבחינתי זה אידאלי שאני יכולה לקחת את ילדיי בבוקר ללימודים ולהחזירם בשעה סבירה, ולהיות איתם מחצית מהיום.

אבל אולי אני כבר שייכת לדור הקודם... (נשואה 13 שנים ב"ה)

טוב נראה במבחן האמת על זה...

הלוואי ויכולתי להיות כל הזמן בבית. נראה לי שאין הרבה גברים שמוכנים לכך.

אישית, בעלי לא מוכן שהעול הכלכלי יהיה רק עליו.

כשאני שומעת מישהי שאומרת שבעלה רוצה שהיא תהיה בבית או שהיא גידלה את הילדים בנחת ולא יצאה לעבוד אני ממש מקנאה.

להיות עקרת בית 

כמו אמא שלי שתהיה בריאה,

בעז"ה הלוואי ויתאפשר..

בס"ד

זה רצון ה' - לדעתי.

המציאות העכשווית - זמנית.

אני נהנה מהכסף שאשתי מביאה - אבל העונג האמיתי היא פעולתה המבורכת בבית: אווירה חיה בבית, שמחה, ריח בישולים ביום שישי (וגם במשך השבוע), שירים וילדים שמחוברים לאמא.

אם אשה חייבת לעבוד - עדיין היא מרכז החיים בבית. אבא יכול לעזור לאמא - לא להיות אמא. זה גדול עלינו.

זו הסיבה שגם אני שואף לכך.

כך שלשאלה המקורית - כן, זכיתי לפגוש כמה.

שלא נגמרות וחוזרות על עצמן ועם הילדים- זה אושר גדול אבל קשה כל הזמן, כי כן רוצה להביא לידי ביטוי יכולות ותחומי עניין שלי שלא יכולים לבוא לידי ביטוי בבית, שיח עם אנשים בוגרים וכו'. אז באמת לא לכולן זה מתאים וזה בסדר. ולמי שמתאים לה- מעולה. אשריה.

אולי גם קשור לזה שקיבלנו תאומים ב"ה, אבל לצאת לעבודה נתן לי כל כך הרבה נפשית, קודם כל שקט ושלווה

התגעגעתי אליהם במשך היום והייתי יותר סבלנית איתם

ועכשיו עם הסגר אני מחכה ליציאות לסופר

ובכלל לא מתרכזת בלעשות דברים שחשבתי שאוכל לעשות, בטח שלא עם שני תינוקות שדורשים תשומת לב כל הזמן ועד שהם הולכים לישון בערב כבר עייפים ואין כוח לכלום

קדושה בשפע

פרנסה לא חסר ב"ה

זו האמת הפשוטה והיפה.

אך צריך להתפלל על זה מאוד בדור הזה כי זה בדרך כלל בחורות מאוד צנועות שיש להם רגש מאוד גדול לקדושה וצניעות.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.