הגיעה מהסבתא הפרסייה שלי

(במבט ראשון בשעה המאוחרת..)

בדי דיינו!
אוי זה אף פעם לא נמאס, בשום גיל 

לעורר את הילדים..

את הדלת לאליהו הנביא. אבל זה לא מוזר כי למנהגים יש שורשים גם אם איננו יודעים אותם. והמילה מגוחך באמת לא מתאימה.. 

זכותו תגן עלינו

שהוא מזכיר את המנהג.

ובהערה היה כתוב שזה מפתיע וזה אולי האזכור הראשון

אוקיי מצאתי. מהר"ז בינגא עמוד קצה

ואשכרה ידע את הסיבה)

שהגויים לא אהבו את הקטע של היהודים שחוגגים חגים של יהודים,

מה שהיהודים עשו זה לנופף בעלים טריים ולהגיד שהם פשוט חוגגים את תחילת האביב...

ואני משערת שהם לקחו בצל כי זה זול יותר מירק כמו כוסברה/נענע/פטרוזליה.

חידשת לי, אף פעם לא חשבתי מה עומד מאוחרי זה,
זה סתם ניהיה מנהג משעשע שאפשר לסגור איתו חשבונות עם בני ביתך 

אגב, חסדי הים- בטח זה בית כנסת יחסית ישן נכון?

וואי חופשי סגירת חשבונות... שנה לא יוצא מהם הריח

הכי הכי כיף זה לראות את הפרצופים של הגיסים/ות... האומללים לא מבינים מה קורה, מי נגד מי ולמה כולם היו נורמאלים רק עד לפני שנייה🤣🤣🤣

עם הריח חחח

כן, תמיד זה שוק למי שנכנס למשפחה בהתחלה, אח"כ הם עפים על זה

הם הכי מסכנים כי הם אפילו לא מביעים קורת רוח

וכן לא יצא לי לשמוע על בתי כנסת פרסיים בשנים האחרונות, לפחות לא חדשים, בעיקר בשכונות הישנות איפה שהיו פעם ריכוזים מה שנשאר

והעטות הפכה לכוונה😁

מאיפה אתם?

-ממצרים.

לאן אתם הולכים?

-לירושלים.

ומה אתם מחזיקים?

-את האפיקומן!!

ואז כולם רודפים אחריו ולוקחים לו את האפיקומן.

גם אנחנו בבלים ועושים משהו דומה...

הילדים יוצאים ודופקים 

עורך הסדר: מי שם?

ילדים: זה אנחנו בני ישראל.

עורך: בואו, בואו, היכנסו.

ילדים: תזכו לשנים רבות נעימות וטובות.

עורך: תזכו, ותחיו ותאריכו ימים. מאיפה באתם?

ילדים: מארץ מצרים.

עורך: ולאן אתם הולכים?

ילדים: לירושלים.

עורך: ומה הצידה שלכם?

ילדים: מה נשתנה!

עורך: לכו! לכו!

הילדים בורחים ודופקים שוב. ככה זה חוזר על עצמו 3 פעמים ובפעם השלישית בסוף, במקום לענות מה נשתנה פשוט מתחילים לשיר.

מאיפה באתם? ממצרים

לאן אתם הולכים? לירושלים

ומה דעתכם לחגוג איתנו את ליל בסדר?

בסדר...

ואז מתחילים את ההגדה

"אתמול היינו עבדים, עתה בני חורין, לשנה הבאה בירושלים"

שרים במנגינה ותוך כדי מסובבים את הקערה על הראש של הבן אדם (כן כן גם אם יש 20 איש)

מסובבים את הקערה מעל כל הראשים של כולם 3 פעמים ודופקים לכל אחד על הראש

וזה וואחד קערה...

בלי יותר מידי חגיגות מיותרות

גם אחד הילדים אומר את מה נשתנה בערבית (זה לא תרגום מילולי של מה נשתנה בעברית. זה נקרא "מא כאן כבר")

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)