לק"י
אז הגדול שלנו בן 5, מבין אולי בשכל שעכשיו לא נפגשים עםחברים כי יש קורונה. וב"ה גם כמעט אין חברים בחוץ בימים אלו.
אבל עכשיו הצענו לו לצאת עם בעלי לסיבוב בחוץ, והוא אומר "אבל אין חברים". אמרתי לו שבכל מקרה עכשיו לא משחקים עם חברים.
וזה עצוב לו, וגם לי....
הוא דוקא מעסיק את עצמו הרבה בבית, אבל חסרה לו חברה.
ואני תוהה לעצמי- כמה זמן אפשר להפריד ילד מחברים שלו?!
(אומנם יש לו אחות קטנה בת שנתיים+, והיא גם חברה. אבל זה לא החברים בני גילו שהוא מאוד אוהב).
ואני גם חושבת לעצמי, שאולי צריך להלהיב אותו על מה שכן מותר לעשות. ומצד שני, להבין את הכאב שלו....
מצב הזוי.
אז הגדול שלנו בן 5, מבין אולי בשכל שעכשיו לא נפגשים עםחברים כי יש קורונה. וב"ה גם כמעט אין חברים בחוץ בימים אלו.
אבל עכשיו הצענו לו לצאת עם בעלי לסיבוב בחוץ, והוא אומר "אבל אין חברים". אמרתי לו שבכל מקרה עכשיו לא משחקים עם חברים.
וזה עצוב לו, וגם לי....
הוא דוקא מעסיק את עצמו הרבה בבית, אבל חסרה לו חברה.
ואני תוהה לעצמי- כמה זמן אפשר להפריד ילד מחברים שלו?!
(אומנם יש לו אחות קטנה בת שנתיים+, והיא גם חברה. אבל זה לא החברים בני גילו שהוא מאוד אוהב).
ואני גם חושבת לעצמי, שאולי צריך להלהיב אותו על מה שכן מותר לעשות. ומצד שני, להבין את הכאב שלו....
מצב הזוי.
