(ואת המוטיבציה)
יש את שיטת השוונג, לחכות עד שיש מצב רוח מרומם ומלא מרץ ואז מקרצפים את כל החדר עם שירים ובלי הפסקה עד שמסיימים, זה עבד פעם.
ויש את שיטת החלקים, כל פעם משהו קטן, הבעיה בשיטה הזאת שעד שאני מוצאת מוטיבציה לסדר עוד משהו קטן המשהו הקטן האחר כבר מתבלגן, שוב. היתרון שלה הוא שלא צריך מוטיבציה מטורפת בשבילה.
ויש את השיטה האיזורית/קטגורית, לפי איזורים בחדר/חפצים וזאת שיטה שלא ניסיתי אף פעם.
אררררררררר פפפפפ
|מגלגל עיניים||חוזר מתחת לשמיכי|
יש את שיטת השוונג, לחכות עד שיש מצב רוח מרומם ומלא מרץ ואז מקרצפים את כל החדר עם שירים ובלי הפסקה עד שמסיימים, זה עבד פעם.
ויש את שיטת החלקים, כל פעם משהו קטן, הבעיה בשיטה הזאת שעד שאני מוצאת מוטיבציה לסדר עוד משהו קטן המשהו הקטן האחר כבר מתבלגן, שוב. היתרון שלה הוא שלא צריך מוטיבציה מטורפת בשבילה.
ויש את השיטה האיזורית/קטגורית, לפי איזורים בחדר/חפצים וזאת שיטה שלא ניסיתי אף פעם.
אררררררררר פפפפפ
|מגלגל עיניים||חוזר מתחת לשמיכי|
