ככל שעוברים הימים אני יותר ויותר חושבת על ההקבלה של התקופה הזו לתקופה אחרת בחיי, תקופה בה עברתי טראומה, זעזוע וכאב.
תקופת הלידה השקטה.
אני קוראת לה תקופה, קודם כל כי היא לקחה זמן ועברתי בה שלבים,
דבר שני כי היא עברה. היא היתה רק תקופה.
וצמחתי ממנה.
השלבים שעברתי אז נראים לי כל כך מקבילים להיום, שזה מדהים...
בהתחלה- הלם. מוחלט. לא הגיוני. לא יכול להיות. אני?? ההריון הזה??? לא יכול להיות.
הכחשה, חוסר אמון, הגנה על עצמי.
אני לא מוותרת עליו. בחיים לא! אני דבקה בו, במה שהוא עבורי, באהבה שלי אליו, בקשר שנרקם בי לעובר המתוק הזה בתוכי.
אין מצב שזה קורה לי.
ואז זה קרה.
זה היה מוכרח לקרות, זו היתה המציאות.
לא יכולתי להילחם בה יותר. היא פשוט היתה.
אז נכנסתי ללחץ. להיסטריה.
מה עושים עכשיו?!
למה לא אמרתם לי לפני?! איך אני אמורה להתמודד עם המצב הזה?! מה, למה אתם לא עושים שום דבר...?
חלק מהזמן התנתקתי ולא הצלחתי להכיל את מה שקורה לי, חלק מהזמן הייתי במציאות בידיים פשוטות למטה, ביאוש מוחלט, עומדת פעורת פה מול הדבר הגדול הרבה יותר ממני,
ותוהה איך.
איך אני מצליחה להתמודד?
איך אצליח??
המציאות לימדה אותי.
צעד צעד.
זה קשה, מאוד, זה נכון.
אז את תלכי צעד צעד ותעברי רק את היום הזה.
בינתיים.
ואז עוד יום. להחזיק חזק ולהתמודד עם מה שהוא מביא. (כעס, זעם, יאוש, כאב, חוסר רצון להתמודד, פחד... רק לבחור...)
צעד צעד פסעתי, עיוורת, אל תוך הלא נודע.
לא יודעת מה יהיה מחר. אז אני שורדת. היום. וזה הכל.
ואחר הגיעו ימים בהם יכולתי להרים ראש, להסתכל סביב, להתחזק מעט ולהצליח לעשות בחירות קטנות של חיים.
למשל, להצליח לשמוח על דברים קטנים, לרגעים קטנים.
להצליח לעבור יום עם מעט אופטימיות, אולי
להצליח לנשום לתוך המצב, ופשוט לקבל שזה מה שקרה לי. להצליח לקוות שאולי יהיה לי עוד הריון, עוד ילד/ה...
ואז התחיל מסע חדש אל הלא נודע...
מסע של הבאת חיים לעולם.
לקח לי חמש שנים, אבל בסוף הצלחתי.
לקח זמן פשוט לקבל את זה ולהיות בתוך הלא נודע,
לחיות ולא רק לשרוד
להאמין בטוב, ושבסוף הדברים יסתדרו
לדעת ללכת צעד צעד
עד ללידה מלאה שמחה וריקודים של בתי היפהפייה
בחודש מרץ 2010 היתה הלידה השקטה.
עכשיו מרץ 2020 מסתיים לו, עם הקורונה המידבקת הזו שמכריחה אותנו לעבור הלם וכעס והכחשה, כאב יאוש ופחד, ולאט לאט גם תקווה מסתננת לה... והבנה שזה המצב, וקבלה, ואהבה לעצמינו איך שאנחנו פה, עכשיו...
אני תוהה על משמעות התקופה הזו אל מול התקופה ההיא, מגלה שהיא לימדה אותי,
והיא באמת היתה תקופה. והיא עברה.
🌻
מצרפת את השיר שקמתי איתו הבוקר.
("בסוף הכל יסתדר... כן על הכל נתגבר...
הבוקר יעלה השמש תזרח,
הציפורים יצייצו בין כך ובין כך...")
ומספרת לנשים היקרות שקוראות אותי:
אם מישהי מכן רוצה ליווי מקצועי סביב אובדן הריון, בימים אלה אני מציעה טיפול און ליין, פרטני או קבוצתי, דרך תוכנת זום, בקליניקה החברתית של עלמה. חפשו אותי בנשות המקצוע המופיעות בקישור שנמצא בחתימה שלי.
הקבוצה תתחיל בשבוע הקרוב, יום חמישי ב-20:00. פגישה ראשונה ללא עלות.
טיפול פרטני ניתן לקבוע, בתשלום סמלי של 30 שח לפגישה הראשונה.
בואו באהבה גדולה.
אפשר כמובן לשתף הלאה את הבשורה ❤
תקופת הלידה השקטה.
אני קוראת לה תקופה, קודם כל כי היא לקחה זמן ועברתי בה שלבים,
דבר שני כי היא עברה. היא היתה רק תקופה.
וצמחתי ממנה.
השלבים שעברתי אז נראים לי כל כך מקבילים להיום, שזה מדהים...
בהתחלה- הלם. מוחלט. לא הגיוני. לא יכול להיות. אני?? ההריון הזה??? לא יכול להיות.
הכחשה, חוסר אמון, הגנה על עצמי.
אני לא מוותרת עליו. בחיים לא! אני דבקה בו, במה שהוא עבורי, באהבה שלי אליו, בקשר שנרקם בי לעובר המתוק הזה בתוכי.
אין מצב שזה קורה לי.
ואז זה קרה.
זה היה מוכרח לקרות, זו היתה המציאות.
לא יכולתי להילחם בה יותר. היא פשוט היתה.
אז נכנסתי ללחץ. להיסטריה.
מה עושים עכשיו?!
למה לא אמרתם לי לפני?! איך אני אמורה להתמודד עם המצב הזה?! מה, למה אתם לא עושים שום דבר...?
חלק מהזמן התנתקתי ולא הצלחתי להכיל את מה שקורה לי, חלק מהזמן הייתי במציאות בידיים פשוטות למטה, ביאוש מוחלט, עומדת פעורת פה מול הדבר הגדול הרבה יותר ממני,
ותוהה איך.
איך אני מצליחה להתמודד?
איך אצליח??
המציאות לימדה אותי.
צעד צעד.
זה קשה, מאוד, זה נכון.
אז את תלכי צעד צעד ותעברי רק את היום הזה.
בינתיים.
ואז עוד יום. להחזיק חזק ולהתמודד עם מה שהוא מביא. (כעס, זעם, יאוש, כאב, חוסר רצון להתמודד, פחד... רק לבחור...)
צעד צעד פסעתי, עיוורת, אל תוך הלא נודע.
לא יודעת מה יהיה מחר. אז אני שורדת. היום. וזה הכל.
ואחר הגיעו ימים בהם יכולתי להרים ראש, להסתכל סביב, להתחזק מעט ולהצליח לעשות בחירות קטנות של חיים.
למשל, להצליח לשמוח על דברים קטנים, לרגעים קטנים.
להצליח לעבור יום עם מעט אופטימיות, אולי
להצליח לנשום לתוך המצב, ופשוט לקבל שזה מה שקרה לי. להצליח לקוות שאולי יהיה לי עוד הריון, עוד ילד/ה...
ואז התחיל מסע חדש אל הלא נודע...
מסע של הבאת חיים לעולם.
לקח לי חמש שנים, אבל בסוף הצלחתי.
לקח זמן פשוט לקבל את זה ולהיות בתוך הלא נודע,
לחיות ולא רק לשרוד
להאמין בטוב, ושבסוף הדברים יסתדרו
לדעת ללכת צעד צעד
עד ללידה מלאה שמחה וריקודים של בתי היפהפייה
בחודש מרץ 2010 היתה הלידה השקטה.
עכשיו מרץ 2020 מסתיים לו, עם הקורונה המידבקת הזו שמכריחה אותנו לעבור הלם וכעס והכחשה, כאב יאוש ופחד, ולאט לאט גם תקווה מסתננת לה... והבנה שזה המצב, וקבלה, ואהבה לעצמינו איך שאנחנו פה, עכשיו...
אני תוהה על משמעות התקופה הזו אל מול התקופה ההיא, מגלה שהיא לימדה אותי,
והיא באמת היתה תקופה. והיא עברה.
🌻
מצרפת את השיר שקמתי איתו הבוקר.
("בסוף הכל יסתדר... כן על הכל נתגבר...
הבוקר יעלה השמש תזרח,
הציפורים יצייצו בין כך ובין כך...")
ומספרת לנשים היקרות שקוראות אותי:
אם מישהי מכן רוצה ליווי מקצועי סביב אובדן הריון, בימים אלה אני מציעה טיפול און ליין, פרטני או קבוצתי, דרך תוכנת זום, בקליניקה החברתית של עלמה. חפשו אותי בנשות המקצוע המופיעות בקישור שנמצא בחתימה שלי.
הקבוצה תתחיל בשבוע הקרוב, יום חמישי ב-20:00. פגישה ראשונה ללא עלות.
טיפול פרטני ניתן לקבוע, בתשלום סמלי של 30 שח לפגישה הראשונה.
בואו באהבה גדולה.
אפשר כמובן לשתף הלאה את הבשורה ❤
