אתם חושבים שנוכל לטבול את כל

פורום חשבתם שיהיה טוב?!

בהנהלת: סלט

מכתב פתיחה

אתם חושבים שנוכל לטבול את כלריבוזום

הכלים והסירים החדשים שהזמנתי? (ושהם גם יגיעו)
ואם לא, מה נעשה?
תוהה

מאיפה הזמנת?ימ''ל

יש כל מיני פתרונות.

כמה אתרים בארץריבוזום

למכור לגוי אני יודעת. מה עוד?

אוקייימ''ל

נקודה ראשונה:

אם הבעלים יהודי, או חברה שלא בבעלות פרטית - בכלל לא בטוח שיש צורך בטבילה. זו נקודה להקל.

דבר שני:

אם ישנן ידיות לסיר שניתן לפרק ולהחזיר (בד''כ יש בורג) אז לדעות מסוימות זה פוטר מטבילה.

למכור לגוי זה גם פתרון אבל לא אחד שהייתי ממליץ עליו.

לגבי הדבר השנישום וחניכה

אני לא מכיר דעה כזו שפירוק והרכבה כגון אלו יועילו.

כידוע לגבי קלקול הכלי, ישנן כמה דעות על הסקאלה של רמת הקלקול - מעשה אומן, קלקול בית הקיבול, השבתה משימוש וכד'.

ופירוק ידיות לא עונה על אף אחת מהן. מיהו בעל הדעה?

ובכןימ''ל

לא כתבתי על קלקול ולא בכדי. פירוק הידיות הוא אכן לא פסילת הכלי, ואכן לא מבטל ממנו טומאה.

אם היה מדובר בטומאה אז אכן היה צריך פסילה שמבטלת את השימוש.

אבל כאן לא מדובר בטומאה, אלא בדין על כלי חדש וההגדרה של כלי חדש הוא לא בפסילה אלא אפילו מחוסר הכאה בפטיש. כך שאם הכלי נפגם מעט, וחזר היהודי ועשה בו מעשה אומן הרי שהכלי נעשה בידי וברשות יהודי ופטור מטבילה.

"ואחר כך אמר ר' עקיבה שהכלי מכלי מתכות אם אינו מעכב אותו מלעשות מלאכתו אלא המירוק וההברקה הרי זה מקבל טומאה, וכל שחסר מעשה אומן כגון הכאה בפטיש וכיוצא הרי זה טהור, מפני שהוא מגלמי כלי מתכות" (פיה''מ כלים יד א)

וכבר אמרו כמה וכמה פוסקים (כגון הגרש''ז אויירבך) שבכלים שאי אפשר להטביל כגון קומקום ניתן לפרק ולהרכיב פירוק קל.

גם אני לא דיברתי על דיני טומאהשום וחניכה

(למרות שחלק מהפוסקים דימו זל"ז).

המינימום שהצריכו הוא ביטול משימוש. וגם הגרש"ז אויערבך לא הקל בקלקול כגון זה כמבואר למעיין בדבריו. ולענ"ד אין אף פוסק שמיקל בזה.

זאת ועוד, אף למטונך, פירוק ידית והחזרתה אינו נחשב כמכה בפטיש. קודם כל משום שאינו נחשב כמעשה אומן (כמבואר בלשון הרמב"ם שהבאת, שזוהי ההגדרה). וגם, הרי שפתי הרמב"ם ברור מיללו - שהוא גלמי כלי מתכות. וסיר ללא ידית ודאי אינו נחשב גולם כלי.

האם לשיטתך אם לקחתי כלי צבוע, והסרתי ממש מעט מהצבע ושוב צבעתי, ייפטר הכלי מטבילה (אף למ"ד חזותא מילתא)? אתמהה.

אכן דימוימ''ל

ולכן הצריכו ביטול משימוש.

אבל גמר כלי (שעד אז מוגדר כגלמי כלי מתכות, על אף שהוא שלם וכמעט מושלם) - שהוא הכאה בפטיש - הוא גדר אחר לגמרי. למעט מלאכות קלות של ייפוי כמו "אלא המירוק וההברקה" ואולי גם צביעה בכללן.

[ראה איך הרמב''ם מפרש את המונח הכאה בפטיש: "המכה בפטיש - המכה בפטיש ואפילו בגמר מלאכה כדרך שעושים המרקעים בפטישים שמכים הכאות קלות מאד כדי לישר פני הכלי ולהחליקו"]

כזכורני שבשם הרב אויירבך התירו פירוק בורג במכסה, אם יש לך ראיה לסתור אשמח לראות.

איבעית אימא סברא ואיבעית אימא קראשום וחניכה

סברא - שוב, הרמב"ם ביאר שמכה בפטיש הוא מעשה אומן. פירוק ידית הוא לא מעשה אומן.

קרא - אלו דברי הגרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה ח"ב (סימן סו אות ד), וחושבני שהם לא מותירים מקום לספק מכמה וכמה וכמה טעמים:

לגבי הסבראימ''ל

זה בהחלט מעשה אומן (מעשה אומן הוא לא דבר שרק האומן יכול לעשות ולא הדיוט אלא דבר שהוא מהיכנו של הכלי - והכלי בלי הידית אינו שלם). מפנה שוב לפירוש הרמב''ם להכאה בפטיש.

לגבי דעת הגרש''ז מסתבר שאתה צודק.

אני מניח שאמנם מלאכהשום וחניכה

זו של הכאה לא הצריכה מומחיות רבה, אך בכל זאת היתה נדרשת בה קצת חכמה במיקומי ההכאות ובחזקן וכד', שהרי בכל זאת מוגדרת כמעשה אומן.

אכן נכון שמעשה אומן הוא 'סימן' ולא 'סיבה', אך מעצם כך שמוגדר כמעשה אומן משמע שצריך ידע-מה (וכך בכל ההקשרים שבהם נזכר מעשה אומן).

ואני חושב שפירוק ידית לא עונה על ההגדרה הזו.

בכל אופן, לענייננו, הדיון בזה אך למחסור. אין מי שמיקל בזה לגבי טבילת כלים.

אם אני זוכר נכון אם מקנים למישהו אחר ואת שואלת יש צדדים להקלארץ השוקולד

יש בעיה להטביל במקווה כלים?שמן פשתן

יש סגרימ''ל

מותר לדברים חיוניים. לא?שמן פשתן

מותר לדברים שמוגדרים כחיונייםימ''ל

אין מקוואות, אישה יכולה עדיין לטבול בחלק מהמקומותאחיתופל