לפני בערך שעתיים וחצי סבתא התקשרה בשיחת וידאו. היא סיפרה לי שהיא כל כך מתגעגעת וקשה לה כבר לבד.
וזה שבר לי את הלב, וכל כך רציתי לחבק אותה שלא יהיה בה כאב.
אני כל כך מפחדת עליה
אתם לא תאמינו כמה

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת