נהגתי דרך קבע לרצוח נפש מקקים, נמלים, יתושים ויוצא בהם חרקים ורמשים המחרידים נפשו הרכה של כל תינוק בית רבן
(בלי עין הרע הייתה הברכה שורה בכל אלה)
עד כי ביום מן הימים נתגלתה באמבטיית ביתי חרקית (חרקה?) מזן אששר לא ידעתי ומשבאתי לחבוט בה אל מותה עצרה בי אימי ותאמר 'שפירית היא זו, שכיית חמדה אשר ברא האלוקים לענג בה עינינו'
ומיני אז נשתמרה השפירית בתודעתי כזן הראוי לשימור, דורש טובה ומלא חן.
ואף כי אבהל ואתפחד מאוד מכל מיני החרקים הרומשים על הארץ והמעופפים סביב הבית בימי החמה - בשפיריות אתבונן בעין טובה, וראו מה כוחה של אם.
