הפילוסופיה המודרנית היא אוסף של חירטוטים מלאי חשיבות עצמית וניסוחים מתוחכמים-כביכול שלא מצליחים להתעלות מעל עצמם בכלל בכלל, וכבר שבע שנים שאני מאוכזב כל פעם מחדש לגלות עד כמה התובנה הזאת נכונה.
חבל שבכל זאת הביטחון העצמי הכל-כך מופרז של דובריה מעורר בי ספקות בנוגע לנקודה הזאת כל פעם מחדש, זה פשוט בזבוז זמן.
לא נבזבז כותרת כזאת..
שריפה שמרקס אחד הצית, לא יצליחו לכבות גם אלף חכמים וצדיקים.
(כנראה בגלל מליון המטומטים שצועדים בעקבותיו. אבל עדיין זה לא ברור. כלומר בסוף הדברים חייבים יהיו להסתדר, אז כנראה אנחנו נגלה שהיתה בזה תועלת. אבל אני פשוט לא מבין מה היא).
(המילה יצליחו מפריעה לי. אז אל תשכחו שבעברית מקראית צורות הזמן גמישות הרבה יותר מבשפות המוכרות לנו כיום. אתם יכולים להמיר את זה לעבר, להווה ממושך, או לתפוס את זה כציון זמן יחסי לנקודת הזמן שבתחילת המשפט).
לכתוב דברים שכאלה. בידיעה שאין אף אחד שזה אמור לעניין אותו.
אה, ולגבי התובנה בהתחלה, האמת שאני לא כל כך התאכזבתי.
מעולם לא ציפיתי ליותר מדי.
יש בחינה כזאת של מה שהיה הוא שיהיה גם בפילוסופיה. חידושים רציניים הם דבר נדיר,
בדרך כלל פשוט חוזרים על כשלים בצורה שונה, או שסתם אומרים רעיונות ישנים עם יותר מילים או מילים שמנסות להישמע חכמות יותר. יש בזה משהו מייגע.
יכולים להיות גם אנשים שיתעניינו. הנה. יש.
אבל אין מי שזה אמור לעניין אותו אפריורי.
כן אבל אתה מבין יש שאלות טובות, ואנחנו סך הכל אנשים אופטימיים שמאמינים שבסוף תהיינה תשובות להכל, ומכירים את עצמנו כמשתדלים שלא ליפול בכשלים או למחזר רעיונות במין שרלטנות שכזו, אז שוב מאמינים באדם שכולם עושים ככה, ואם להם יש תשובות זה כנראה כי הם חכמים יותר.
ואז לא.
אבל באמת לוקח זמן בין כל שתי פעמים שאני מנסה, עד שאשכח את הניסיון המר..
ותודה.
אמרתי לו שהפילוסופיה מעלה שאלות שמטרידות אותי.
אז הוא שאל אם יש שם תשובות טובות, אז עניתי לו שלא, אבל זה עוזר להתחדד עם עצמי ועם הצורת חשיבה שלי.
ואגב, אם הם היו חכמים באמת, אז כבר מזמן כל הפילוסופים היו עובדים את ה'.
יש איזה מקום שהמהר"ל אומר שהפילוסופים הם כמו מעגל שהולך סביב סביב לנקודה ולא נוגע בה. אני זוכר שממש נהניתי מהמשל ההוא.
אני לא בטוח לגמרי. לפעמים אדם מצליח לתת מענה לשאלה קשה אחת, אבל נשאר חסר אונים בתחומים אחרים. ודאי באלה שדורשים מסורת, והקשרים תרבותיים ורוחניים, כמו עבודת ה'. שבסופו של דבר באמת שייכת רק בישראל. והראיה, שהיו כמה פילוסופים שקידמו אותנו משהו במהלך השנים.
אבל בסופו של דבר ברור שלא מפיהם אנו חיים בחסד ה' העצום עלינו.
שאיזה טמבל שעורך בויקיפדיה ומוסיף הפניות ומקורות, וגם תוכן, מכל מיני אתרי שמאל,
מצליח לעצבן אותי.
נראה כאילו זה כל מה שהוא עושה בחייו.
בסוף אין לו עוד הרבה תוכן אחר להכניס לשם.
בשם העצלות לא ללכת לחפש אזניות אני לא שומע עכשיו שיעור.
לפחות אני אקרא משהו מהמליון דברים שאני צריך בהקדם.
איזו מן תפיסה מוזרה יש לאנשים, ונראה שזה ככה אצל רוב ככל האנשים.
וגם אלה שאצלם זה לא ככה, באיזשהו מקום זה כן ככה.
לאן אפשר כבר להגיע ככה?
חייבת להיות דרך להסביר להם גם דברים מורכבים יותר ומופשטים יותר!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
