די לבכות די לבכות די לבכות.
למה בכי של כל התקופה האחרונה חייב להיות בחצי דקה שעוד הייתה לו להתקשר, למה הייתי חייבת לנתק בגלל זה.
חודשיים או יותר שנדבר רבע שעה ביום, אם בכלל. אני כל-כך רואה אותי לא מדברת, וגם כשכן להגיד שהכל בסדר.
אני אסתדר עם לא לדבר עם אף אחד, נכון? מפורים לא דיברתי כמעט עם אף אחד. מה ישתנה עכשיו, פחות אדם אחד.
הגעגוע הזה שורף כלכך.
אולי נסגור את הווצאפ? אם שנהיה בלי כלום בכלל. נישאב למיטה לשינה משכרת חושים, שלא תיתן לי לחשוב על שום דבר.

אני כל-כך צריכה מישהו ער. למה אני עוברת על האנשי קשר 20 פעם ואין אחד לשלוח לו הודעה, אין אחד שיצליח להיות.
אני רוצה ל.

אתה מכיר אותי שאתה מביא כזו תגובה? לא לימדו אותך שלא מגיבים בפורומים כאלה?