בעשרת ימי תשובה,
אדם תמיד צריך לראות את עצמו,
כאילו הוא חצי חצי במצוות והעברות.
נשאלת השאלה....
למה?
מה העניין?
כלומר, למה שהאדם לא יראה את עצמו במצבו?
בן אדם שעשה הרבה מצוות כל השנה,
שיבושם לו....
אדם שעשה הרבה עבירות רח"ל,
יש לו הרבה מה לתקן....
או שלפחות יראה את עצמו כאילו הוא פושע....
ואז יחזור בתשובה יותר....
אז ככה:
יש עניין שהאדם יבקש מהקב"ה רחמים,
ב"חינם".
כלומר שהאדם לא יגיד לקב"ה:
אתמול נתתי צדקה בשביל זה תתן לי חיים טובים.
לא!
משה רבינו ע"ה היה בעל זכויות רבות,
ולא ביקש מהקב"ה להיכנס לארץ אלא ב"חינם"
"ואתחנן" שורש ח,נ,נ (כן,כן, נולדתי במוצאי יום כיפור בגלל זה קוראים לי חנן).
למה לא לבקש בזכויות?
כי אם זה ככה אתה חייב לקב"ה הרבה יותר....
כל בוקר הוא מעיר אותך?
הוא שומר עליך בלילה("הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל")?
אז מי חייב פה למי?
אם ככה,
למה לא יראה האדם את עצמו כאילו הוא רשע גמור?
התשובה היא,
שאם אדם יחשוב כאילו הוא רשע גמור,
הוא ישקע בייאוש ולא יהיה לו כוח לתקן....
בשם אבי ומורי הרב יהודה (אודי) פרומן (לא, אין קשר לפרומן מתקוע...)
"כדלים וכרשים דפקנו דלתיך
דלתיך דפקנו חנון ורחום
נא אל תשיבנו ריקם מלפניך..."