אם תנסה לפשט את האמירה שלך גם על בנים בכללי תראה שאתה מגיע לרשימה מכובדת 

הרי חוץ מעבודה/ לימודים סה"כ ציינת רשימת תחביבים, תחומי עניין ועיסוקים 

גם בנים בד"כ לומדים/ עובדים ועוסקים בתחביבים ותחומי עניין 
ולא רק עובדים/ לומדים 

ככה שהשאלה שלך לא מובנת לי 

שהדשא של השני ירוק יותר, יש נטייה כזאת

יצא לי לצאת עם מישהו מאוד פעלתן, מדריך טיולים ועושה עוד כמה וכמה דברים תוך כדי.
ולעומת זאת גם עם אחד אחר שהוא יותר איש מחשבים שהלימודים זה רוב חייו ומעדיף את הבית בד"כ.
(אז זה אישי לכל אחד ויש גם בנות שהן כאלה וכאלה.)

לדעתי זה תלוי, כבת, היה משהו מגניב וכיפי עם הבחור הפעלתן הזה, כי היינו מטיילים מלא ועושים דברים כייפים ביחד ונהניתי מזה מאוד, מצד שני  הבחור השני היה יותר רציני (אותי לפחות זה איזן קצת באופי) ובאיזהשהו מקום גם הערכתי את זה שהוא לא יותר מדי פעלתן והיפר. אז נכון, היו פעמים שקצת תיסכל אותי בשבילו שהוא לא עושה הרבה דברים ושהוא רוב הזמן בלימודים אבל היה נראה שטוב לו ככה וכן היה לו איזה תחביב כזה לנפש שהיה עושה בין לבין בלי קשר ללימודים נגיד,  אם טוב לו אז מה אני יכולה להגיד?
(אם הוא מתוסכל זה משהו אחר חח)

אז זה תלוי אופי של הבת לדעתי ומה שטוב לה, וגם זה מאוד תלוי בגישה ובאופי של הבחור פשוט, כי אפשר להיות אחד שמתרכז במשהו אחד או שניים בחיים שלו (ויש לזה יתרונות גדולים גם) ולרכז לעצמך את הדברים שאתה אוהב ב2-3 דברים ומצד שני, המקרה הקיצון הוא שאפשר להיות נייבעך כזה שלא יוצא מהבית בלי חיים -שזה כנראה די יפריע, אבל לא נראה לי שזה המצב. 

המערכת של הישיבות שפועלת היום היא מועתקת מאם הישיבות וולוז'ין. ואותה מערכת ייחודית בכך שהיא טוטאלית לגמרי.  היא לא נותנת מענה לשום דבר מעבר למערכת הלימוד שלה. שאין דבר כזה היום בשום מקצוע או ענף לימוד. אם תקח את החברה החרדית שהרבה יותר מושפעת מהדגם של עולם הישיבות תראה שהתחומי עניין שם באמת הרבה יותר מצוצמים בהקשר לנידון דידן.

לכן זה ברור שבנים דתיים שהולכים לישיבה באופן רציני יכולים מאוד להפגע מכך בתחומים אחרים. במיוחד שזה עניין של נורמה חברתית. 

קיצר, שריטה של ביינישים. לכן אתה צודק בהבחנה שלך, אבל לא על הבנים אלא על ביינישים (סלחו לי, זה ממש לא אישי).

(ושריטות של מי שלא עבר מערכת תורנית רצינית יכולות להיות יותר חמורות, אז המטרה בסופו של דבר היא לנסות להנות מכל העולמות).

מה שכן - אולי באמת יש ב'אופי הנשי' משהו יותר דינמי מהגבר שיכול לפעמים להתבטא בגיוון של תחומי עניין.

אבל זה לא דבר כמותי. קצת קשה להסביר את זה. ובגלל שזה לא דבר כמותי, זה בכלל לא מחייב שבחינה כמותית עולם עניינים של נשים יהיה גבוה מספרית מתחום העניינים של גברים.

ועוד דבר אחרון - מעניינת אותי המוטיבציה שלך לחשוב על זה, אם עומד מאחורי זה משהו מעבר לשאלה.

גם הרגשתי את זה בתור בייניש, וגם אני מנתח את זה מבחוץ, גם בפן ההסטורי של זה.

אפשר בקלות להזדהות אם התחושה. זה משהו מאוד אופייני. באופן כללי, המפגש בדייטים הוא מציף המון דברים שאתה קולט אצלך. המפגש עם הזולת זה כמו להסתכל על מראה.

חושב שכמו בכל תחום, מצד אחד - זה חיובי שהשני מעיר (לא באופן ישיר) את צומת ליבך לנקודה שחשובה לך. מצד שני - אין צורך לחקות אף אחד/ת. זה משהו מאוד אינדוודואלי.

למי שבייניש נגיד ואתם טוענים שככה מחנכים אותו, יש בזה משהו בריא ומיושב יותר לבחור לא?

שזה ערך יסוד בכל דבר. לזה אולי את מתכוונת.

בסופו של דבר - מערכת חינוכית כשלעצמה (כמו עולם הישיבות) - היא כוח. היא אמצעי. היא כשלעצמה - איננה חיובית או שלילית. יש כאלה שמעצמים את עצמם עם הכח הזה ויש כאלה שמתמשים בו להיפך. ויש כאלה שזה לא מתאים להם. הכל לפי המשתמש. 

שיהיה להם פחות תחומי עניין? זאת נראת לי אשליה.

זה לא בגלל שהם בנים. זה מה שבטוח.

מה שכתבתי בסוף יותר איזן את העיקר -

יש משהו במין הנשי שהוא כנראה יותר דינמי. זה הכי קרוב שמצאתי למה שמדובר פה.

שזה מגניב,

אפייה זה משמעמם טיחו..

זה כמעט כמו להגיד שכדורסל יותר כיף מכדורגל ;)

והדברים ארוכים ואכמ"ל.

ירקות בתנור, פשטידות, לחמניות מקמח מלא ועוד.

לא כל אפיה זה דברים משמינים 

בנים שיותר עסוקים ממני והרגשתי לפעמים משעממת לידם..

והתחביבים שלי של ציור,בישול ואפיה ,הם דברים קטנים לעומת מה שהם עושים ביום יום.

וגם מכירה בנות שאין להן יותר מדיי תחביבים ..

אבל נכון שזה ככה באופן כללי והאמת שזה לא מפריע לי בכלל.

קודם כל לא לכל הבנות יש הרבה תחביבים, בדיוק כמו שיש בנים שאין להם יש גם בנות.

מה שכן, כנראה שבנות הרבה יותר משקיעות ואוהבות לפתח את הדברים האלו.

ועדיין, יש כאלו שגם לא משקיעות בזה כל כך הרבה זמן, או מעדיפות להשקיע בדברים אחרים (דייטים, לימודים נגיד)

אני חושבת גם שזה מתחדד באמת כשנפגשים עם ביינשים, כמו שאמרו את זה כבר לפני.

וזה יכול להפריע בזה שיש פחות נושאי שיחה בדייטים זה עלול להיות קצת יותר מאתגר בלמצוא שאלות לצד השני ברגעי שקט.

<צ>

ואולי גם בתחושה, שאנחנו לא בסדר שאנחנו כל כך עסוקות, ובקושי מצליחות למצוא זמן לדייטים.
(ולא כי אנחנו אופות לנו דברים על חשבון הדייט, כן? יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם)

אז אנחנו נאמין בכם, שאתם מבינים שאנחנו לא מורחות אתכם ולא רוצות לעשות את זה.

(ואפשר לראות מתי באמת עסוקים ומתי סתם נמרחים, גם בבנות וגם בבנים)

@צהרים תראה מה השעה עכשיו, אתה צריך הוכחה טובה מזה?

ואם לנו יש יותר עיסוקים..

וגם יותר מצוי שיש להם יותר עיסוקים...

יש לי הרבה תחומי עניין ועוסק בהמון דברים.
הרבה פעמים יצא לי להיפגש עם בנות שעסוקות בגדול בדבר אחד או שניים, ומאוד הפריע לי.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.