מסובך (פורקת בלי להתלונן)תפוחים ותמרים
מודה לאל כל השפע והטוב שיש בחיי, ילדים בריאים ומתוקים, בעל אהוב, כוחות לטפל בכולם.
רק שלפעמים... אני עייפה מאד. בעיקר נפשית.
כולם אוכלים כ-ל הזמן. המון מטבח, כלים, בלגן בכל הבית (בעיקר בת השנתיים+). כל ערב מאפסת וקמה לחורבן.
בשנה שעברה ניקיתי הכל, הבית עמד מצוחצח לחג (אני הרבה יותר קפדנית מבעלי בפסח). איפה צחצוח ואיפה אני. חמץ בכל מקום.
משתדלת לשמור על שגרה. מצליחה חלקית.
בעלי פה אבל לא לגמרי. הניתוח מרחף מעלינו. סובל גם מאסטמה. יש סיכוי שינתחו גם בהקשר הזה. ועכשיו כבר כמה שבועות סובל מכאבי בטן.
והוא גבר. אז לא יודע לשתף בפחדים ובחרדות. הכל יוצא התנהגותית (קוצר רוח, נוכחות מוסחת וכאלה) .
כל אחד שקוע בחייו עכשיו.
אחות עם 2 ילדים. בלי זמן.
אמא מבוגרת. חרדות עד אינסוף.
חברה בהקרנות.
מאד לבד. כמו כולם.

חיבוק אהובהאני זה א
ממש לא קל. תקוםה מאתגרת במיוחד שילוב של פסח, מגפה, חופש ועוד...
אם זה קצת מנחם אותך אני גם מרגעשה כבר מותשת בעיקר נפשית קשה מאוד לבשל כל היום ותוך כדי לנסות לנקות לפסח. אין לי עיצות אבל חיבוקים יש לי בשפע
מאמי תודה על שפע החיבוקים!תפוחים ותמרים
חיבוק גדול, הכתיבה שלך נוגעתמק"ר
תודה מק"ר, ומה שלומך את?תפוחים ותמרים
חיבוקאורוש3
מאוד מובן. בקשר לפסח. עושים מינימוםםםםם
לבדוק את כל המקומות בגובה של בת השנתיים שאין כזית חמץ. כלומר חתיכה גדולה. פירורים בפינות חשוכות מבטלים בביטול חמץ וכל עוד אין סיכוי שיגיעו לאוכל הם יכולים להשאר בנחת במקומם. משחקים גם לרוקן סלסלה לבדוק שאין כזית ולהחזיר. משחקים שרוצים להעלות על השולחן בחג למשחק כן צריך לנקות באמת. לנקות מדף שניים במטבח שיהיה לשים חלק מהדברים. את היתר לסגור עם חוט או מסקנטייפ לכתוב חמץ ולא לפתוח בחג להעביר סמרטוט מבחוץ. את יתר הכלים והכל על השיש אח''כ או בארגז. זה רק שבוע. לנקות בסוף מקרר, שיש, כיריים, מיקרו, פינות אוכל. אני לא מכשירה תנור. יש גז וקנינו טוסטר אוון שיהיה חלבי פרווה או בשרי פרווה. לא החלטנו. תיקי בית ספר וכו' לבדוק שאין סנדוויץ' שנשכח או משהו גדול. לתקוע בשקית ולא לפתוח בחג. בקיצור. להכשיר. ניקיון כיפי יחכה לזמן רגוע...
באמת ממש ממש קשה עכשיו שאין כ''כ איך למלא מצברים נפשיים והכל לחוץ ומפחיד. מותר להתלונן. העיקר אבל להישאר בריאים. שולחת כוחות. תקופה מאתגרת שהאנושות מזמן לא חוותה כמוה.
כמה עצות טובות, תודה!תפוחים ותמרים
משחקים קניתי באמת חדשים,
סוגרת לגמרי ארון אחד במטבח,
אפעיל את הילדים לפנות תיקים, לרוקן ארגזי צעצועים, לבדוק בקומות הנמוכות של הספריות, אתמול מצאתי בייגלה בנעל שלי (..... !)
אני אחראית מקרר
בעלי מכשיר תנור וכיריים
הילדים אחראים על השיש ועל האמבטיה
אגב, צריך להכשיר את הפלטה?

הקושי האמיתי באמת בפחד ובחרדה. הילדים שואלים ואני אומרת להם את האמת: אני לא יודעת מתי זה ייגמר. כן, אני מפחדת. כן, זה מסוכן להידבק.
את הפלטה מנקים היטב ומפעילים ריקה לשעה.באר מרים
ולא לשכוח למכור חמץ. אפשר דרך האתה של הרבנות.
אני רושמת שם את המקומות של האוכל שנשאר אבל גם את המקומות שלא ממש ניקיתי וסגרתי למשך החג, לייתר בטחון שהיה שם משהו...
לא מכירה שיש מקום לרשום ממש מקומותתפוחים ותמרים
לא זוכרת דרך מי מכרתי בשנה שעברה.
יש לי ארון אחד שאני סוגרת לגמרי במטבח.
איך כותבים מקומות אחרים? מה, ספק חמץ בספריה? ככה?
יש בזה דעותאורוש3
אצלנו למשל לא מוכרים מקומות כאלה. כי כאילו אין ממש הגיון. מי היה רוצה לקנות פירורים מלוכלכים. לכן מוודאת שאין כזית חמץ. פירורים זה מבוטל בכל מקרה! מוכרת ארון ספציפי עם אוכל..
אז אם לא ממש ניקיתי ספר ספרתפוחים ותמרים
אלא רק ניגבתי מדפים תחתונים (איפה שהפיצית מגיעה....), ואולי נשארו רק פירורים - אני "מכוסה" ?
חשבתי שאני מוכרת רק את החמץ האמיתי שסגרתי בארון.
ועוד שאלה - שמרים חייבים לשמור בהקפאה או שאני יכולה לשים בארון?
תודה!
זה מה שעשיתימחי
ניגבנו מדפים שבגובה הילדים וניערנו את הספרים במדפים האלה, בשאר המדפים לא נגענו. אני חושבת שזה מספיק
לגבי שמרים לא יודעת
אני משאירה שמרים במקרר או בהקפאהיעל מהדרום
לק"י

סוגרת מה שלא כשר לפסח- בשקית אטומה במקרר/ הקפאה, ומוכרת מה שצריך לפי הרשימה של כושרות:
באיזה מוצרים יש חשש חמץ - כושרות
כן. זה מספיק מה שניקיתאורוש3
לגבי השמרים אני לא יודעת. אני אמכור אזור קטן במקרר ואשמור בו כמה דברים בשקיות. לא ממש חמץ אבל נגיד שעועית ירוקה שנשארה לי וכאלה. ובמכירה כותבת- שקית במקרר או בפריזר וארון אוכל.
לא חושבת שאפשר לכתוב ככהמחי
אפשר למכור את הספריה, וזה יכלול את החמץ שבתוכה
תלוי מיחגהבגה
אנחנו לא מוכרים כלום כלום כלום..
כי חמץ ממש, בד"כ אין בבית בכמויות מסחריות. שאז זה הפסד משמעותי.
וחמץ שבלוע בתנור, פירורים דבוקיםמןמקומוץ נסתרים, איזה גוי יבוא ויאכל את זה. ואם אתה מוכר מהתחלה בתור קונץ ולא באמת מתכוון אז זה מבוטל מהתחלה.
אבל הדעה של הרב שלנו שונה גם בהרבה גףדברים. רוב עמ"י ככולו מוכרים חמץ
להשתדל שלא יהיה קונץ אלא מה שבאמת צריך
.
את פשוט מקסימהאם ל2

גם אני מרגישה את זה, מאד חזקתפוחים ותמרים
ואפילו אמא שלי, שהיא אדם ככ לא מאמין.
הצחקת אותי עם הבייגלה בנעלאורוש3
מסכימה איתך שזה מפחיד מאוד מאוד. גם אני אומרת לילדים את האמת אבל כן חשוב לי לתת להם גם עוגנים מרגיעים. שהרופאים ממש טובים שמחפשים תרופות וחיסון. שאנחנו נשארים בבית ונזהרים. שאבא יוצא לעבודה עם כפפות ומסכה וכו'. לתת להם בכ''ז תחושה של ביטחון... ענו לך על הפלטה. שבת שלום מותק
יקרה מאוד..חגהבגה
קודם כל.. אימאלה, איזה קשה זה נשמע, התמודדות מכל כיוון!
מנסה לעזור, עם הנסיון המאוד דל שלי.
בעלי סובל מכאבי תופת באיזור הפרינאום ויחד עם זאת שורף לו בעיניים מאוד. שנים, 7 שנים אם לדייק, ו אנחנו בני פחות מ25.בקצרה, ה משבש לנו את כל החיים. קש לו לשבת לאורך זמן, וגם זה לא יכול בכיסא מאוד ספציפי, נסיעות ארוכות זה סיוט, וכו' וכו'.. אחרי שניסה את כל הרופאים המומחים, הפשוטים, מכל כיוון כמה פעמים, מסתבר שזה כנראה רגשי. מה שאני אומרת- בעלך מתמודד עם המון. ואם הוא לא משתף, כנראה בגלל זה כאבי הבטן. תנסי, למרות שאת גמורה ואין לך כח והכל ברור לדובב אותו כמה שיותר. הוא חייב לדבר על הרגשות והחששות והמחשבות קצת כדי לפרוק. בחכמתך כרעיה אוהבת ובעלת בינה יתרה, בטוחה שתמצאי את הדקך הנכונה אל ליבו בהקשר הזה.
בבית-
גם לי, לא היה מושג מה לעשות. 3 קטנות, הגדולה בת פחות מ3, ויש לי חמץ בכל חור אפשרי. ו אנחנו לא מוכרים חמץ..כל הזמן חשבתי מה הטעם לנקות אם הן יעבירו חמץ לכל מקום? ואז באיזשהו יום בלי לתכנן פשוט החלטתי- הן לא מסתובבות עם חמץ בבית
ואחרי האוכל ישר לנער ולנקות אותן.
יש לך גדולים בבית? להפעיל להפעיל להפעיל.כל דבר קטן. בקטע חינוכי, עם פרסים, בלי פרסים, מה שבאלך. טבלאות, משימות מבצעים, הכל הולך. אבל שיעזרו לך בכל דבר קטן. לתלות כביסה, למיין לפי צבעים, להוריד, לקפל, להחזיר לחדרים. לשטוף צעצועים, לנקות אבק,לשחק עם הקטנים, לשטוף כלים, לחתוך סלט, כל דבר הכי קטן!
חד פעמי, שכדור הארץ יסלח לנו- זה הזמן להשתמש בו.
ארוחות- אפשר לוותר על ארוחה אחת חמה. ו'להסתדר', שכל אחד ייקח לעצמו, פרוסה עם ממרח, ירקות, פרי, לא קרה כלום אם לא מגישים פנסיון מלא... אולי להכין כמויות כפולות ומכופלות לכמה ימים? סיר מרק גדול ומשביע שתמיד אפשר לחמם ולאכול? לחתוך הרבה ירקות ולשים בקופסאות במקרר שאפשר לגשת ולנשנש? או על אותו עיקרון אפשר עם פירות, לחתוך פירות לפרטסות גדולות, תפוח, פלחי תפוזים/קלמנטינות, אגסים, בננות, אפילו לערבב כמו סלט פירות ולסחוט טיפה לימון...
לעשות רשימה- מה הכי דחוף שיהיה מוכן לפסח, מה פחות. לפי סדר- מה אנחנו עדיין משתמשים ומה אפשר כבר לנקות.
והכי חשוב, אבל הכי חשוב לדאוג לעצמך. אתמול קמתי, ועשיתי מקלחת טובה וארוכה, היום שלי היה נראה אחרת לגמרי. ובעלי קנה חבילה של מקופלות בקניות האחרונות, דבר שאין לנו בבית בד"כ, ו כשאני צריכה להתרענן, קפה טוב ומקופלת, או אפילו 2, עושים את העבודה לגמרי.
בע"ה, יגיע פסח והכל יהיה נקי. ונעבור את התקופה בע"ה. ולבעלך תהיה רפואה שלימה בקרוב. כל יום שעובר- אנחנו מתקרבים לכל היעדים האלו!
את מהממת, קראתי כמה שרשורים שלך, ממש מעוררת השראה, דרך ההסתכלות שלך. ממש אפשר להבין איך בזכות נשים צדקניות עתידים להיגאל!
בהצלחה רבה 💟
תודה רבה על ההשקעהתפוחים ותמרים
אני בהחלט חושבת שיכול להיות שזו תגובה רגשית. הוא בעומס עצום. וגם כבר היה אצל רופא משפחה וגם גסטרולוג שלא מצאו כלום. קבע עוד תור לשבוע הבא.
ובכל זאת לא מצליחה להגיע אליו. הוא אומר: אני דואג לכם. כמו מישהו בדרכו האחרונה.
ומודה שממש קשה לי לטפל בו כמו שהוא צריך.

מה שהוא באמת צריך:
אשה חמה אוהבת, רכה ופנויה. שמחה לקראתו בכל עת שהוא פנוי.
בפועל האשה הזו מניקה פצפון, רודפת אחרי קטנה שובבה שפשוט אי אפשר להשאיר לבד ושואלת המון תשומת לב (מתוקה ברמות, כן?) ומשתדל לארגן איזשהוא לו"ז לאחרים במקביל לבישולים ולארגון המטבח וקצת סידור של הבית.
הוא מצדו רוב היום במחשב/טלפון. כל הזמן חוזר על זה שהוא צריך להתקדם ושזה לא חופש. הוא מתכון ש*בשבילו* זה לא חופש מהדברים האחרים. הבכורה אמרה לו היום שהוא בכלל לא איתם (עם הילדים) והוא כעס כי היה בטוח שאני מסיתה אותה נגדו (ממש לא).
אני לא יכולה לתת לו את מה שהוא צריך כי אני מתרוקנת מאנרגיות. כי הוא רחוק ולא ככ נחמד מתוך העומס הפנימי שלו. כי זה ככ *לא* חופש , וכל דבר שהוא לא להיות עם הילדים והבית הוא לגמרי חופש בעיני....
אגב אני השנה הבנתי שהבית לא יהיהאני זה א
מבריק אני אשתדל מאוד שלא יהיה חמץ אבל מבריק ממש לא יהיה. (כמובן נמכור את החמץ שנשאר) להיות חודש לםני פסח עם הילדים כל היום בבית לא ממש מקל על מלאכת הניקיון גם כשאני מפעילה אותם והם עוזרים יש גיל שאין מה לעשות רמת הניקיון שלהם לא משהו בה..
אז מה שבאמת חשוב אני או בעלי מנקים השאר הילדים עוזרים ואני משחררת את רמת הגימור..
זו הזדמנות טובה בשבילי לפחות לשחרר קצת את המושכות..
התגעגעתי נשמה יקרה!!!וואוו
מדיח כלים יש? או לקנות חד פעמי? מאוד מקלוואוו
לפני פסח.... סליחה מכל חובבי האקולוגיה פה..
יש מדיח, עובד בלי הפסקה, והשבוע קניתי גם חד פעמיתפוחים ותמרים
שיש לי לי כדהא, אני פשוט לא מצליחה. אוכלים 2 ארוחות ממש מסודרות, וחוץ מזה... אוכלים גם כל שאר הזמן (רזים לא נצא מהחג הזה)
מובן ככדבורית
חיבוק גדול!!
הרסת אותי עם ״כל ערב מאפסת קמה לחורבן״
סליחה שאני צוחקת... הומור שחור
כל הכבוד לך שאת כל ערב מאפסת!!!!
אלופה
חשבתי שאם אקום איתם אצליח להשתלטתפוחים ותמרים
גיליתי שלא.... כוח הבלגון שלהם עצום ורב וכוח החינוך/סידור שלי.
אז.... פרגנתי לעצמי לקום מאוחר, ישנה עד שמונה וחצי יש גם יתרונות למצב!!!!!
זה סתם השעון קיץ הזה, זה בכלל לא מאוחר!!דבורית
8:30 זה בכלל 7:30!! מעצבן השעון הזה
וגם אני קמה באותה שעה 😜
לא פשוט .... גם זה יעבור .הריונית ותיקה
בקשר לפסח גם אני הבנתי שצריך להרפות , שלא הכל תמיד מסתדר איך שאנחנו רוצים .
היו לי תוכניות גדולות על ניקיון ומיון וסדר מטורף והנה כנראה יש לו בשבילנו תוכנית אחרת כי גם אני וגם בעלי עובדים חיוניים ועובדים ממש עד כניסת חג והילדים בבית והתינוק ובלאגן שלם ....
אז הרבה בריאות , כי זה מה שחשוב .... ויש הקלות רבות השנה בכל העניין של פסח כדאי להתעדכן
בעלי כנראה בדרך לאשפוז, מאד זקוקה לעידודתפוחים ותמרים
גם ככה די ברמה הישרדותית..... 🤣 לא יודעת איך אסתדר בלעדיו. בשבת הזו נרדמתי פעמיים (!) על הספה והילדים קיטרו שאני לא איתם.
בעלי סובל מכאבי בטן עזים שעלו דרגה ביום חמישי בלילה. מחר הולכים לגסטרולוג נוסף. נבקש הפניה למיון.
אני מפחדת עליו. מאד.
את כנראה ממש צדיקהחגהבגה
כי זה נשמע לי נסיון הזוי וה' שם רק את הכי טובים שלו בנסיונות כאלו.
מתפללת לרפואתו, הלוואי שיחלוך כלאומת שבא! לדעתי, זה רגשי. לא שזה עוזר, או פותר את הכאב. אין לי עצות מעשיות, רק תמיכה מרחוק, עם מסיכה. ותפילה...
רוצה לכתוב את שמו לתפילה?הריון מספר אחת
וואו רפואה שלמה!!אמא וגם
נראה לי שכדאי מאד לרתום את הילדים לעזרה.
גם בסדר ונקיון, גם בעזרה לך, גם בטיפול והעסקה שלהם.

מתפללת שבעלך ישוב לאיתנו.
וואי וואי. רפואה שלמה!!!אורוש3
רפואה שלמה!!דבורית
ככ לא פשוט, בעז״ה ישועת ה׳ כהרף עין!!!
חיבוק מרחוק, ממש ניסיון
חיבוק יקרה והמון כוחותאיזה יום שמח

הלוואי שיכלתי לעזור

רוצה לתת את השם שלו ונתפלל?

וואי.. ממש רפאה שלימה!באר מרים
וואו תהיתי מה קורה איתךאמא וגם
אני חושבת שהרבה מהמשפחות עם ילדים מהדרות פחות השנה בדקדוקי הפסח שלקחנו על עצמנו הרבה מעבר להלכה
ומהדרות יותר בונישמרתן מאד לנשפותיכן
וברץשאר המצוות שכרוכות בגידול ובטיפול השוטף בבית.
תרגישי עם זה הכי טוב שיש נשמה!!! הכי טוב.
זה מה שה' רוצה מאיתנו כעת.
להפעיל את הילדים לעזור כמה שאפשראמא יקרה לי*

אנחנו גילינו שיצאו מהם המון כוחות שלא ידענו על קיומם.

עוזרים עם ארוחת בוקר, כולם מסדרים בערב, גם הקטנים (גילאי 5+ ומעלה) כ"א לפי יכולתו.

מצ'פרים בסוף והם מחכים לזה מאד בסוף כל יום...

וגם לפסח, משלבת אותם לפי היכולת.

 

לגבי חמץ- להעביר אותם לנשנושים כשלפ שיסתובבו איתם איפה שהם רוצים (אני נותנת פריכיות,ירקות פירות

ומעט עוגיות כשלפ) ארוחות חמציות בפינת אוכל מוגדרת.

מעדכנת בבשורות טובות 💜תפוחים ותמרים
הלילה כמעט לא עצמתי עין. בסוף הרופא שלח לכמה וכמה בדיקות, ליתר זהירות, הוא חושד בחיידק בקיהבה (טיפול אנטיביוטי ללא אשפוז). היום בעלי מרגיש הרבה יותר טוב. אני מאכילה את החבר'ה רק בחמץ, מחר מנקים! מתמלאת באנרגיות טובות. תודה לכן שאתן כאן ❤❤❤
איזה מהממת את. משהו מיוחד.אורוש3
מדהימה!באר מרים
בע"ה תצליחי לסיים ובכיף!
העיקר שהוא לא מתאשפז..
תגייסי מחר את החבר'ה לעבוד, ותפני לעצמך במשך היום שעתיים שאת משחררת והולכת לנוח ונותנת לגדולה להעסיק אותם כדי שבערב יהיה לך כח לגמור את הפיניש..
טוב לשמוע! דאגנווואוואחרונה
יצא לכן לאהוב שם אבל מזכיר מישהו שאתן לא אוהבות?אנונימית לשאלה.

כרגע בהריון עם הבת החמישית ב"ה...

מלאי השמות של הבנות הולך ואוזל חחחחח

יש לי שם שמאז שהייתי ילדה מאוד מאוד אהבתי... וכמעט קראנו בעבר בשם הזה..

אממה.. זה ישמע מוזר מאוד אני יודעת.

לבת של השכנה קוראים ככה ואני ממש לא מחבבת אותה. הבנות שלי לא סובלות אותה כי היא מציקה ברמווות. בהתחלה ממש ניסיתי להרגיע את הרוחות, לעודד את הבנות שלי להתפייס איתה. אבל וואלה... עם הזמן גיליתי שיש הרבה ילדים שסובלים ממנה בשכונה וגם למבוגרים היא מתחצפת בקטע הזוי, מנבלת את הפה וכו'. אז אני יכולה להבין את התחושות כלפיה.

כולה ילדה בת 8 אגב.

וזה מבאס אותי בטירוף כי הייתי כל כך מחוברת לשם הזה. וזה מרגיש לי כזה דבילי לא לקרוא בגללה. כאילו, גם אם נהיה שכנות לנצח, למה זה גזירה על שם שילווה את הבת שלי עד 120? מצד שני אני ממש רואה את הבנות שלי מחרימות את התינוקת אם זה יהיה השם שלה חחחח

וגם לי זה מורכב כי הילדה הזו היא הקונוטציה היחידה שעולה לי עם השם ואני רוצה לחשוב על מידות טובות כשאני קוראת בשם. זה מוציא את החשק כי ממש לא בא לי להיזכר בילדה ההיא כל פעם שאגיד את השם.

בקיצור אם מישהי חוותה משהו דומה אשמח לשיתוף♥️

מצטערת שזה לא עונה לך, זה ממש הזכיר לי את הסרטוןבת מלך =)

הזה. חחחח😅🫣

חחחחח ראיתי את זה!! ענקאנונימית לשאלה.

חחחחחחח גאונייירקאני

האמת שלא הייתי קוראת בשםאיזמרגד1

שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית

אצלנו גם היה ככהפאף

שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר

בטח, בהריון של הבכור שלישאלה גנים

חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...

ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...

החלפנו שם בגלל זה 😉

אגב

היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣

היה לי תלמידבאתי מפעם

שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...

אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.

יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!

מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.

את לא תזכרי בילדה ההיארק טוב!

כי תחשבי על הבת שלך. תשכחי שיש קשר וזה אותו שם.

אבל ידועה האימרה שכשאתה קורא שם לילדים שלך אתה מגלה כמה אנשים אתה שונא (או אם ניהיה יותר עדינות- לא מחבב..)

😂שאלה גניםאחרונה

יש לי שתי שמות כאלהשימושית

וזהו, אני לא קוראת בשמות האלו כי אני לא רואה סיבה להיזכר ברוע ובסבל.

מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה

לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.

אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.

ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.

אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?

נגיד דברים כמו-

לשטוף קצת כלים,

להכין ארוחת ערב/ צהריים

לחתוך סלט

לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)

יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.

בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום

לק"י

להשען על הרגל כזה.

בעייני לשטוף כליםytrewq

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

°^°^^ ממש ככה.יערת דבש

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

לדעתייראת גאולה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה

סותרות אחת את השניה

מצטרפת לא להרים את הילדים בכלליהלומה..

להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...

להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

לא ולאDoughnut

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

כשבעלי היה במילואיםאמאשוני

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.

לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.

חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.

מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת

שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)

לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷‍♀️מוריה

אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרותמתואמת

אולי זה בגללאפונה

שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?

יש מצב.מוריה

אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.

יכול להיותמתואמת

אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...

אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא).

מה זה משקל התינוק..כורסא ירוקה.

הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.

גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת

כן, גם אני תהיתי את כל זה🤷‍♀️מתואמת

נכון אבל דקה לפני כןשלומית.

הגוף לא היה אחרי לידה...

זה משמעותי

נכון, בגלל זה עכשיו היא מרימה רק חצי כורסא ירוקה.אחרונה

שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית

עושה כלום...

אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'

אני אישיתהשם שלי

כן מבשלת דברים פשוטים.

אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?

אני גם מקלחת את הילדים.

אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.

אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.

לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.

אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.

היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.

לא להרים!!אורוש3

וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.

מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.

כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית

לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.

כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...

כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...

כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו

לקלח ממש ממש לארקאני

שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח

למשל סבבה תקלחי❤️

אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה

שהוא בבית תקלחי אותם

כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה

אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור

לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.

כל דבר שאפשר ללא מאמץ בישיבהרק לרגע9

אפשר.

למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.

להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.

גם לא לשטוף כלים

בשעה טובה ילדתי 😀שאלה בפנים...מחכה עד מאוד

הרופאה פה במחלקה אומרת שבגלל שאני בת 36 יש נוהל של זריקות קלסקן לדילול דם,רק בגלל שאני מעל 35.

כולן לוקחות את זה ?

פעם ראשונה שאני שומעת על זה.

או שזה סתם כסת"ח?

אולי זה תלוי בית חוליםעודהפעם

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

אני בלידה האחרונה הייתי בת כמעט 37 ולקחתייעל מהדרום

בעין כרם לא אמרו לי כלום על זהאחת כמוני

לי אמרו על זה רק בלידה בגיל 39אולי תדעו

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

חחחח אויששש..בדיוק מתאים לפרשת שבועאולי תדעו

גם לי זה זכור רק מהלידה האחרונהיעל...

כנראה משתנה בין בתי החולים

אני ילדתי ב36דיליהאחרונה

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

משהי הייתה בהדסה בייבי במקום האישפוז?עדיין טרייה

אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?

אין שם בדיקות בכלל. לא כל המטפלות שם אחיות....אמהלה

זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.

מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.

יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......

אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....

(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)

שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

תודה על התשובותעדיין טרייה

לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?

בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.

גם מחלקה ג' עברו עכשיו לחדרים מרווחים ונעימיםקטנה67

של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת

והיה מעולה

צריך לחתום על סירוב אשפוזשלומית.

ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.

אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...

אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.

משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)

תודה!עדיין טרייה

אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?

האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).

הבית חולים שלא מעירים אותך לבדיקות- מעייני הישועהיעל...

הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!

בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון

גם במאיר לא העירו אותיטארקו

זה מחרפן ממשמבורכת

לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.

גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".

להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.

ממש מסכימה זה מחרפן אצלי התינוקות בוכיםםםםאולי תדעו

ועד עד ואם בכלל מצליחה להניח אותם לרגע בעריסה ואז מעירים אותי ואיכשהו גם את התינוק כי יש להם מחשבה שקטנים לא מתעוררים מרעש והם כןןןןןן

קיצר זה משגע

אותי כן העירו באפס הפרדה במעייניאולי תדעו

אבל באמת מחלקה שקטה ברמות מטורפות ממש לא מרגישים שבי"ח כמעט..

אבל כן העירו אותי בלילות כמה פעמים חח אז כנראה סתם היה לך מזל מוצלח

מעניין, כי פרגנתי להן על זה, והם הסכימו איתייעל...אחרונה

שהן לא מעירות.

רק בלילה האחרון.

אבל ניצלתי, כי חתכתי יום קודם

;)

יש הבדל בין מחלקה של ביות לאפס הפרדה? או שזה אותו הדבר?

אני הייתי בעין כרםרקאני

במחלקה ג'

מאוד רציתי ד' ולא היה מקום

אבל דווקא היה ממש בסדר

מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן

האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר

האמת שגם אצלי בעין כרם לא זוכרת שהעירוקטנה67

בדקו כשהייתי ערה

הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום

אי אפשר להקדים pku, אבלשלומית.

אפשר להשלים בטיפת חלב כמה ימים מאוחר יותר.

אני לא זוכרת שאחיות הפריעו בלילה, אבל זה ממש משתנה...

אני בלידה אחת הייתי בחדר צפוף במחלקה ג עם שכנה מהממת שכל פעם שהתינוקת שלה צייצה יצאה החוצה (בעיניי ממש אקסטרה אני לא הקפדתי) ולעומת זאת בלידה שאחריה הייתי בחדר מהמם בד כאשר לשכנה הייתה תינוקת בכיינית במיוחד ועם בעיה רפואית שגרמה לה לבכות יותר ולא יכולתי לנוח בכלל...

עונהרק לרגע 1

לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.

במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.

אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.

זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט

מסכימה מאד לגבי האוכל- ממש לא נהניתי שםאמהלה

מוסיפה עוד משהו לגבי הדסה

כמו שכתבתי לך, הבייבי שלי היה מאושפז, עם תמיכה נשימתית ומנוטר במשך 5 ימים

אני אושפזתי במשך 4 ימים ואז שחררו אותי (הלכתי להדסה בייבי כדי להיות קרובה אליו)

כל ה4 ימים האלו לא בדקו אותי בכלל!!!!

לא לחץ דם, ולא כלום

רק בוקר אחרי הלידה נתנו לי זריקה אנטי די והוציאו את העירוי

מאז ועד ששוחררתי לא נבדקתי

ולמה?

כי הייתי צמודה לבייבי בפגייה או בתינוקיה

והם לא טרחו לחפש אותי כדי לבדוק מה קורה אותי

למרות שהיה בהחלט רשום להם שהבייבי מאושפז

כשבאו לשחרר אותי פתאום האחות שאלה למה אין פה שום בדיקות שלך.....

היה הזוי....

שאלה לנשים..אביול

שבוע טוב,

מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...

בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).

אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!

כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...

מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...

אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

ממליצה ללכת לרופאאליה:)

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

תודה! לך ולתהילהאביול

אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...

השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)

או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?

אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

תודה! שאלות בפניםאביול

מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.

השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?

ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...

עונה-שימושית

אם זה לא דימום חזק אז זה לא דחוף.

עיצות לקיצור והפסקת דימום-

  1. לשתות מיץ מלימון כל בוקר, במקרים קשים לשתות אחד בבוקר אחד בערב. להקפיד רק מהיום השלישי לווסת ולא לפני כן, ועדיף לטובת השיניים לשתות את זה עם קש.

  2. לשתות הרבה מים

  3. לא לעשות פילאטיס ומאמץ פיזי

  4. ביופלונאידים לפי המינון המומלץ המצורף

  5. לקחת ברזל וB12

  6. לשבת באמבטיה חצי שעה ו/או לשטוף ישירות את האזור בתכיפות במהלך היום

יכול להיות שההתקן זזאמאשוני

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

בדיוק חשבתי עלייך השבוע! את חסרה♥️המקורית

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

אמאלה ריגשת!אביול

לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!

הגזמתתתתהמקורית

לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים..

חחחח אני מקווה שאת זוכרת עוד דבריםאביול

ולא רק את זה (איך עושים אימוג'ים??? חח)

אני גם זוכרת אותךאמאשוני

ברוכה השבה!

תודה נשמה!!אביול

אני עדיין קוראת אותך ומחכימה המון...

אל תאחלי לי לשוב, אני לא רוצה להתמכר...

גם אני זוכרת אותך;)ממשיכה לחלוםאחרונה

הלכת לביקורת?בוקר אור

לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד

ההנחיה עכשיו היא-שימושית

ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.

במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת

תודה לשתיכן, עשיתי ביקורת לא מזמן...אביול

והכל היה בסדר

בדקת הריון?רק טוב=)

הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות

הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!

מה אתן עושות?????

חוט. לבד בביתהמקורית

כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות

עונההמקורית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

אפילציהDoughnut

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

^^ כואה אבל שווה.דיליה

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

היוםDoughnut

יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.

אני אשמח לשמועמישהי מאיפשהו

זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?

ברור!Doughnut

זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.

שלחתי לך בפרטי. תודה רבה!מישהי מאיפשהו

ממליצה ממש על סילק!!! מוריד בכמה דקותהרמה

לייזר!!!!ניק חדש2

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

רק חשוב לציין שעלול להגביר צמיחת שיערהמקורית

במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)

אני סבלתי קשות משיעור יתר בפניםניק חדש2

ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.

זה לא נעלם לתמיד.

לכן קניתי מנוי לכל החיים.

פיאות לחיים סנטר ושפם

בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת

בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.

וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.

לייזר הדבר היחיד שעזר לי.

אני עם שחלות פוליציסטיות

לייזר בפנים?רקאני

אני מורידה ברצועות שעווה מוכנות אחת לחודש וחציאולי תדעו

לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...

פינצטה בביתאורוש3

רק לשים לב לפיגמנטציה, עלולה להווצרהרמה

ממה? משעווה?אוהבת את השבת

ממה באמת זה נוצר? הפיגמנטציה?קופצת רגע

זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?

אני הבנתי ששעווה מגבירה וחוט לאוהרי החדשה

בבית לבד.. (עשיתי בעבר הסרה שם בלייזר וחזר מהלידה)שיח סוד

מעצבן כן,

פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם

אני עשיתי באפילציה ומבסוטהתודה לה'.

אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע

אשמח ממשעד חצותאחרונה

דילמה בעקבות מקרה בגן שעשועיםדרקונית ירוקה

בשבת הייתי עם ילדי בגן השעשועים בישוב.

יש שתי נדנדות והרבה ילדים שאוהבים להתנדנד. הילדים שלי רצו להתנדנד ועודדתי אותם ללכת לחכות ליד ולהגיד לילדים שעל הנדנדה שהם גם מחכים. אלו ילדים שהיו עם הגדולה בגן שנה שעברה.

הגדולה באה בוכה אחרי רגע, מספרת שיש ילד שרודף אחרי כל בת שמתקרבת. הלכתי איתה לבדוק מה הסיפור. זה אחד מהילדים בגילה, ברגע שהגעתי הוא הפסיק וחזר לפטפט עם החברים שעל הנדנדה.

נשארתי איתה לחכות לתורה וילדים נוספים הצטרפו כשראו שעכשיו אפשר להתקרב לנדנדות בלי שיציקו להם.

הילדים על הנדנדה נשארו שם זמן רב ולא פינו אותה גם כשהזכרתי להם שיש ילדים נוספים שמחכים ושהם כבר יותר מ10 דקות. הגדיל לעשות אחד מהם כשאמר לי "בבקשה תחזרי לשבת ושx תחכה פה לבד. אנחנו רוצים להיות פה כל הזמן וזה מפריע לנו שאמא מסתכלת".

בסוף אחות של אחד הילדים באה ודגדגה אותו עד שירד וכך התפנתה נדנדה.

אני תוהה איך היה הכי נכון לנהל את האירוע. מה אתן עושות במצבים כאלו?

פונה להורים שלומוריה

או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.

האמת? הולכת ומשכנעת את הילדים לחפש מתקן אחרירדנית

אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.

בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.

גם אני. לא מעוניינת לריב עם ילדיםמנגואית

אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר

בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית

וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד

סביר להניח שלא הייתי יודעת איך לנהל את הארועשימושית

ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר

קודם כל, לגבי הילדים שמתנדנדים הרבה זמןממתקית

אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.

לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין

ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.

(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.

בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...

אז אני מרשה לעצמי...

אמא שלהם לא היתה שם?אונמר

איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,

ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.

אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.

אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,

היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.

פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.

אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.

סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.

כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.

למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.

הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.

וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.

אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.

הסתכל עלי ואמר שלא.

הזזתי אותו.

הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.

הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.

איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.

וואי האמת שזה מטריף אותיבוקר אור

יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..

אם ההורים שם - פונה אליהם שישימו לבחילזון 123

אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.

מודיעה חגיגית שנגמר הזמן ויש עוד ילדים שמחכיםיעל...

אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..

וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד

האמת אם זה בגיל גןמקקה

יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו

גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר

אני רואה רק את הילדים שלי בגן שעשועיםטארקו

לא בקטע רע

אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.

בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.

זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.

האמת שזה די נפוץ ילדים גדולים שלא רוצים לתת לקטניםשיח סוד

אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.

האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..

לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.

אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..

הזכרת לי שהבן שלי היה בן 5 בערךדובדובה

הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...

ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...

האמת שמבחינתי נחמד אם ילדים מפנים אבל מותר להם112233445566

גם להיות הרבה..

אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..

אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...

ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...

כל עודשושנושיאחרונה

לא נתקלת במקרה כזה:

ילד אחד על הנדנדה

אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.

בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..

כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.

לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.

המלצות למשחקי קופסארוח הרים

למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?

רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..

למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)

תודה!

שם קודמוריה

לאיזה גיל?אפונה

סביב גיל 8 ומעלה אליאס

10-12 ומעלה סיכון

אזור 8 ומעלה. תודה!רוח הרים

7 ומעלה-שימושית
עבר עריכה על ידי שימושית בתאריך כ"א בחשוון תשפ"ז 10:43

סיכון

רמי

טיקט טו רייד

שרלוק זה גם חמוד מאוד

ביג דיל

אלוף החמין

מלך הפלאפל

אונו וסט זה גם נורא כיף

אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית

ticket to rideדיאן ד.

אנחנו ממש אוהבים.

אצלינו אוהביםדרקונית ירוקה

השועל החמקמק

טאקי

רמי

חתחתול

גילאי 4-6

המדבר הנעלםענבלית

זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.

וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.

דיקסיטחילזון 123

ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי

ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים

אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...

בדיוק אתמול חשבתי על זההשם שלי

שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.

במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.

אנחנו שיחקנו אנדרלמוסיהשושנושי

לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף

זה המשחק שלא הצלחתי להיזכר בשמו!שימושית

גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם

אנומיה, מונפול, אליאסאני אנונימית!אחרונה