ההסבר של סוג'וק כמובן יפה וחשוב, אבל כדי לראות את הדבר בהתייחסות חיובית לכל נושא, יש להוסיף:
בכל שני דברים שהם נפרדים אחד מהשני ואינם אחד, אזי תמיד יש את הצד של השיווי, כלומר המשותף, שהוא תמיד מצד האחדות, והוא כמובן עניין חיובי, ויש את הצד של הנפרדות, שהיא עניין שלילי. אבל בצד של הנפרדות, מה שהופך דברים לנפרדים במציאות, הוא תמיד מגיע מצד השיווי. כלומר הכל מגיע מצד הקב"ה אחד ויחיד. וכיצד זה נהפך לנפרד? כאשר הקב"ה לוקח את הדבר המאוחד ועושה לו "נסירה" דהיינו ניתוח כמו שהקב"ה עשה לאדם הראשון בצלעו (ולדעת המפרש בגמרא, צלע היינו פנים ואחור), ואז נוצרים מנברא אחד נוצרים ממנו שני קטבים מנוגדים. ולכן השינוי מתגלה בצורה שלילית, כלומר על ידי הנגדה, העמדה של זה לעומת זה, הניגוד יוצר את ההכרה בשינוי, מה שמחזיר בתורו לאחדות של שני הצדדים שבעצם הם שני קטבים של מגנט, מה שמראה על חיבורם העמוק.