שנים כולם בורחים
שנים כולם חוזרים
רודפים אחרי השמש
שבויים בתוך מעגלים
כולם מסובכים
אז מה את עוד חולמת
שנים הם מסתירים
שנים כולם יודעים
אבן מתהפכת
בלילות ובימים
כולם כבר מדברים
למה את עוד נשארת
שנים הם שואלים
שנים לא מקשיבים
שומרים הכל בבטן
זה מצטבר וזה גובר
וזה בסוף גומר
על מה את מדברת
(למה. את. עוד. נשארת)
איך אני נאבדת פתאום איך
בלבלה בלב
קשת רגשות אחת גדולה
זה זה
זה לא זה
זה הכל מוזר לי בפנים
רוצה את זה אבל מפחדת
מפחדת לפתוח את זה
מפחדת לצפות
ואולי זה לא
אולי זה לא נכון לי
אולי אני סתם משלה את עצמי
מפחדת לאכזב
אבל למה?
למה שאאכזב?
ככ הגיוני שזה יקרה וגם כל כך הגיוני שכן
וגם ככ הגיוני שלא והכל בסדר
יש לך את שלך
יש לי את שלי והוא מכתוב כבר מזמן
אז אין לי מה להילחץ.
להיות אני, לשדר אותי ובעזרת השם מה שצריך לקרות, ממילא יקרה
