מעשה בנגיף, וזה סיפור אמיתי,
לא סתם נגיף, אלא אחד איכותי,
נאמן, יציב, וממש חברותי,
לא מזניח, לא מפקיר- אפילו קצת כפייתי.
חיפש לו הנגיף חבר לקפה ושיחה,
אך על ידי כולם תמיד נדחה.
עצוב היה הוירוס, בודד הוא הרגיש,
אין אחד שמעוניין בו- לא ילד ולא איש.
לאן אלך? חשב הוירוס לעצמו,
הן אף אחד לא מבחין, בו ובקיומו.
אולי בעולם הטבע אמצא פיתרון,
חבר אמיתי לשיחה וקפה בגרון.
חבר על הקרקע, אליו צריך להתכופף,
או שמא עדיף לי חבר מעופף?
כך התלבט הוירוס עם מי יהיה כיף,
עד שלפתע פתאום הבחין בעטלף.
שלום מר עטלף, פתח הוירוס בשיחה,
מה שלומך ואיך המשפחה?
להפתעת הוירוס, העטלף גם ענה:
אני בסדר, אוכל מפירות העונה.
המשפחה ככה ככה- אשתי בדיוק פוטרה.
מצטער לשמוע, אמר הוירוס למשמע הבשורה.
כך קלחה השיחה וזרמה לאיטה,
עד שבלב הנגיף גמלה ההחלטה-
פנה אל העטלף ואמר בזו הלשון:
שמע ידידי, אולי אוכל אצלך לישון?
אמנם וירוס אנכי, אך עזוב ובודד,
בית אין לי, רק הולך ונודד.
התסכים לארחני? אשלם במזומן!
ויען העטלף: בשמחה! אתה מוזמן.
חיש מהרה הבין את טעותו העטלף,
התנודד במקומו ועמד להתעלף.
לא במעונו הצנוע עבר הוירוס לדוּר,
אלא בעצמו ובשרו נדחק ככדור.
אך מה שנעשה, כבר אין להשיב,
ולנחירות הוירוס נאלץ העטלף להקשיב.
כך עברו הימים, ולילות בעיקר,
עד שהציע העטלף לבקר מכר.
שמח הוירוס על ההזדמנות הנכספת,
להכיר חבר ולקשור ידידות נוספת.
יצא העטלף ממקום דירתו החשוך,
כשעימו הוירוס, חיוך על פניו נסוך.
עף במהירות העטלף, לדרכו נחפז,
לפני שחלילה יצטרך להיות מאושפז.
לפתע מרחוק התגלתה חיה משונה,
קרא אליה הוירוס, והיצור גם ענה.
מי אתה, כך אליו הוירוס צעק,
אני פנגולין, ומה אתה, חיידק?
אויש התבלבלת, אבל זה בסדר, אני רגיל.
אינני יצור חי, אלא בסך הכל טפיל.
לגמרי,הסכים העטלף, אבל זה משתלם,
כן, אמר הוירוס, אני יודע לשלם.
מה שאז אירע לא לגמרי ברור,
יתכן שהוירוס עבר אל הפנגולין לגור.
מה שכן ידוע, ומוסכם על כולם,
שהפנגולין והעטלף טיילו בעולם.
קנו כרטיסים למחלקה ראשונה,
כשאליהם נטפל וירוס הקורונה.
מאושר היה הוירוס, סוף סוף בחברה,
המסעדה עלי, הכריז, לא תוציאו אגורה!
וכך בעקבות החלטה די פזיזה,
לסין הגיעה החבורה העליזה.
אולם בפתח המסעדה אסון התרחש,
כשהפנגולין והעטלף הובלו אל האש.
יתכן שבושלו, יתכן גם שלא,
אך הוירוס נאלם- הן הכל בגללו.
עד שחלומו התממש, התגשם ונשלם,
נלקחו חבריו, הכל התנפץ ונעלם.
אני עוד אנקום, אעשה זאת בשבילם.
אשתלט מיד על כל העולם!
ממני לקחתם את שני היקרים,
נראה אתכם מבודדים בלי חברים!
אתחיל בסיני, ומשם כבר נמשיך,
וכך נכנס הקורונה לשיגעון ותסביך.

כן, זהו חברים, הסיפור האמיתי,
ההמשך ידוע, לא צריך כבר אותי.
ואולי מה שצריך כדי להסיר החשש,
זה פשוט למצוא לקורונה חבר חדש.

ראש השנה

בעעע

לא אוהבת. ועוד חג של יומיים

חלום שלי לטוס לחו'ל לכל החגיםםם

ולתהות על קנקנו, אז מה זה הפורום הזה?

מלא אנשים שבאים להתארח ועושים מלא רעש ברחוב ומשאירים בלאגן ולכלוך...

לא כזה מגניב לבוא לפה

שמגיע לפורום נטוש ותוהה על טיבו

או- מישהו שמכיר אותה במציאות יודע מה שלומה?

תמסרו לי שנזכרתי והתגעגעתי