זה אנושי, אבל מטורף.
גל ענק של מים עכורים שוטף אותך,
אתה נבלע עמוק בחשכה.

פתאום בחשיכה רוצים לנטוש הכל,
זה אנושי, אבל מטורף.
גל ענק של מים עכורים שוטף אותך,
אתה נבלע עמוק בחשכה.

היינו פעם כה קרובים - החברים הכי טובים,
איך כל אחד הלך עם החיים.
לחשוב פתאם בגיל שבעים;
איך עברו לי ככה החיים -
איך אספתי נתונים מיותרים.

חייב להיות מקום אליו אנחנו מתכוונים,
רחוק מכל מה שנראה מוכר,
זוכר במעומעם; איך גם אני הייתי שם,
לכוד בתוך כאב שלא נגמר.

אומרים שדווקא שם;
בקצה החושך הגמור
מתחיל לצמוח הדיבור מחדש.
עשינו כבר את כל הטעויות,
בכל לידה יש צעקות,
משהו בי רוצה לחיות.

בואי רוח קחי איתך אל המדבר
את כל המחשבות הלא טובות,
איך הכישלונות הם הצלחות
לומדים לראות,
מתוך ההריסות להיבנות.

סובב במעגל פלאים,
השמיים כה קרובים,
כותב מכתב תמים לאלוקים.
שר באלף ניגונים
את שירת העשבים,
הלב נשבר עכשיו לרסיסים.

יש שדה ושם גדלים
אילנות ועשבים,
פרחים נאים ושושנים.
נשמה שבה תלויה
ההבטחה העליונה,
כל מה שהיה הוא לטובה.

הולך בדרך כל בשר -
ילד נער משוחרר תמים ומפוקח.
למדנו יחד לאהוב,
הזמן נהיה חבר קרוב,
צריך לראות תמיד רק את הטוב.