קליפה אדומה

קליפה אדומה הייתה ילדה טובה וחמודה, שתמיד רצתה לעשות רק טוב, ולראות רק את הטוב שבמציאות המפציע מתוך כל סיבוכי הסיבוכים של החיים. קליפה אדומה אהבה לטייל ביער ולשוטט במרחבי ההויה, לראות את טוב ה' המושפע על כל בריה המפכה בה אור חי העולמים, על כל סנאי וחמוס המשוטטים להם ביער ומפזרים לשלשת לכל עבר, על כל גרגיר שנמעך על ידי בהמה גסה.

יום אחד פגשה קליפונת החמודה את הזאב הגדול והרשע של היער. הזאב אמנם דיבר קצת לא יפה, אולי אפילו בצורה קצת מגונה, ר"ל, אך קליפה אדומה לימדה עליו זכות, ואמרה בליבה: "בטח הוא לא מתכוון, פשוט יש לו דרישת אלוקות יותר גבוהה, הוא איננו מסתפק באלוקים עם הזקן שמכרו לו בגן (אם בכלל זאבים היו פעם בגן), אין ספק ששורש נשמתו גבוה הוא ויש מצווה ללמוד ממנו ולקרב אותו תחת כנפי השכינה".

לאחר שהזאב כבר סיים להציק לה וללגלג עליה ועל כל הדיבורים המוזרים שדיברה, הזמינה אותו קליפה אדומה אל בית סבתהּ שבקצה היער למסיבת תה, בה יתענגו שלושתם על הזיו האלוקי המופיע דווקא מתוך הצמחים המרים שגדלים בארץ הנמוכה, הממותקים בעזרת קוביות הסוכר המביאות גאולה ורפואה לעולם. הזאב קיבל את ההזמנה במתק שפתיים ובחשק עז וחשב בלבו שקליפה וסבתהּ בהחלט הולכות לראות את הזיו האלוקי, אבל לא בדיוק בצורה שחשבו.



קליפה אדומה הלכה לאיטה, כיון שעצרה ליד כל עץ, פרי, וחיה, לראות את כבוד האלוקים המסתתר בכל חלקי הבריאה. לכן, לזאב היה מספיק זמן להגיע לבית של סבתא לפני קליפה אדומה. כמובן, שהזאב טרף את הזקנה הַבָּלה ללא הינד עפעף, או רפרוף ריס.



"סבתא, סבתא, האם התעוררת כבר משנתך בה בילית בעולמות העליונים ורווית מדשן בית ה' הזורם לו לאטו מנהר דינור ועד הירדן? האם כבר הקצת לך מחבליך היורדים בנעימים בתרדמת קודש?" פרצה קליפה אדומה אל החדר. "לא!" ענתה לה סבתא, "פשוט עכשיו קמתי". כמובן שזה לא בדיוק היה סבתא אלא הזאב שהתחפש לסבתא ע"מ לאכול את קליפה, אבל כמובן שהרבה יותר כיף להשתעשע קצת בתמימות שלה לפני הארוחה.

קליפה אדומה וסבתא ישבו בצוותא, שתו תה ואכלו רקיקים יבשים. קליפה אדומה נתנה הרצאה מרתקת על העונג הרוחני המורגש ברקיקים וסבתא עשתה כאילו היא מקשיבה. "בטח גאלתי את סבתא שלה מייסוריה, כנראה שהיא היתה כל הזמן טרודה בשאלה האם קליפה תמצא חתן, אף אחד לא אוהב שמבלבלים לו את השכל" חשב הזאב בלבו.

תוך כדי השיחה קליפה שמה לב שהאף של סבתא קצת ארוך, אך מיד ניחמה את עצמה שכנראה שסבתא התפללה עכשיו, ולכן החוטם שלה גדל, כמו שכתוב "ותהילתי אחטום לך"(ישעיהו מ"ח,ט'). היא גם שמה לב שהעיניים שלה גדולות, אך ניחמה עצמה שנית, שסבתא היא בטח אחת מל"ו צדיקים, שכתוב עליהם: "עיני ה' אל צדיקים". לאחר מכן הרגישה את כפות ידיה השעירות של סבתא ונחלשה קצת בדעתה, אך מיד נזכרה: "החספוס של הצבאיות הישראלית הוא נצרך מול כל מעצמות הגויים, מתוך הקול קול יעקב, הידיים ידי עשיו" לבסוף, היא גם שמה לב שהשיניים קצת הרבה יותר גדולות וחדות מהרגיל אך מיד ניחמה עצמה: "לא נורא, קמעא קמעא, צריך סבלנות בתהליך הגאולה, גם אם דברים נראים לפעמים גרועים, "ממנה יוושע" מתוך הצרה עצמה דווקא, כך למדנו בשיעורים בכל מוצאי שבת."



בשעה שקליפל'ה חשבה לעצמה וריחפה לה בדמדומי איילת השחר שהולכת ורבה, כבר גחן עליה הזאב לטרוף אותה. "מה זה? איזה ריח מסריח" חשבה בלבה כשפיו הפעור של הזאב, שמקפיד לצחצח שיניו רק בערב, התקרב אליה. אך מיד חשבה בלבה "דווקא מתוך כל הסרחון, בדור שהוא כולו חייב" חייכה קליפה והתעודדה, אך כבר חצי מראשה היה בתוך חלל פיו המאיים של הזאב שכבר החל לסגור את מערכת השיניים הגדולה והמפחידה שלו...



"בום, בום" נשמעו שתי יריות מ-M-16 ארוך. בחור צעיר עם ג'לבייה קרועה ופיאות ארוכות קפץ מן החלון, לאחר שהזאב נפל לקרקע. קליפה החלה לרוץ לעברו, ולהכות אותו באגרופיה: " איך אתה מעז? מה עשית? סתמת את המעיינות העליונים ה..." "פלאק" נשמעה סטירה מצלצלת וקול גברי וסמכותי שאמר: "תתעוררי, חלאס, צאי מהסרט שלך! הוא רצה להרוג אותך, להרוג זה אומר, להשמיד, לכלות, לשסע, לשסף, בלי שום מעיינות עליונים וזיו השחקים, הבנת? חוץ מזה, איפה אהבת ישראל שלך, מה אני לא יהודי? אני לא חלק מן האינסוף שטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו? לי מותר לתת אגרופים? אותי מותר להכפיש ולהצטרף לדלגיטימציה שהזאב הרשע עושה לי כבר שנים? אני בקושי יכול להסתובב ביער מבלי שקוף או פנתר ירקו עלי או יקללו אותי, והכל בגלל הזאב הרשע והמסית הזה יימח שמו!" שתיקה של חמש עד שש שניות. "אני הולך מפה!... איזה סתומה זאת..."


© כל הזכויות ליצירה שמורות ל יבלות הקודש