אספתי מאגר רציני מאוד של תכנים שלא היו אמורים לעלות כאן בכלל.

לערוץ 7 קורה בדיוק מה שקורה לפוליטיקה הדתית-לאומית;

אבדן זהות מתוך ניסיון לפרוץ לקהלים נוספים.

התמיכה המוצהרת של העורך הראשי בבנט ושקד,

מסמנת את השבירה שלו לאותו כיוון בדיוק.

המהלך הזה מוביל לכך שלציבור אין כלים להתאחד סביבם,

כיוון שהוא לא מרגיש בהם בבית.

את כליו שלו הוא מאבד, ולקהלים חדשים הוא לא מגיע.

התוצאה היא שה"בייס" מתפורר.

הוא חושב שהציבור שבוי מחוסר אלטרנטיבות,

אבל כשהציבור לא מרגיש בבית, ההתקדמות בהתאם.

תמהני אם לשם כך הקים הרב זלמן מלמד שליט"א את הערוץ והאתר,

ואם הוא מעודכן במתרחש כאן. מניסיון העבר, גם הרבנית לא לגמרי מעודכנת.

אני בסהכ מנסה להסביר שבתור מנהל אתר שאמור להיות דתי הגיוני שיתחשב ברצון הגולשים, לא?

לצערי לא יודע אם יש מה לעשות

בנושא לא נראה לי שזה יעזור

אני לא אוהב את המדיה הטלוויזיונית ואת כל מה שנשפך ממנה, ומשתדל להתרחק מהתכנים שהיא מייצרת.

זה היה נכון בתקופה שהייתי מקפיד יותר, וזה נכון גם בתקופה שאני מקפיד פחות. מעדיף לשבת על עוד פונקיצה בש"א (פינת הניסויים שלי, שיחד עם פסיפס נוטה להיות הראשונה לקבל טכנולוגיות חדשות) מאשר על סדרת טלוויזיה.

כדאי לקלף את החמץ מהלב.

כתבה על הסדרה המורדת - משוב

זה נראה לכם הגיוני שבפורום אני רואה פרסומת - משוב

@פועה @uzib

uzi@a7.org

 shulamit@a7.org 

חברים מדובר כאן בכתבות שחוצות כל גבול - פרסום סדרות עם תמונות עירום??

אתם נורמלים????

https://www.inn.co.il/More/ActivePage.aspx/Contact

להעביר תלונות ל pirsum@a7.org, עם קישור היעד של הפרסומת, ויטפלו בזה.

(אבל זה נושא יותר מורכב)

פשוט פח זבל של תקשורת כמו כל התקשורת!!!

הם מחרפנים אותי כל פעם מחדש !!

אני די בטוח (מידע ולא רק מניחוש) שהרבנית מלמד כבר לא כ"כ מודעת...

אין לי מושג אם יש בכלל פיתרון לתקשורת... ומי שחושב שזה רק בעיה של צניעות אז זה לא נכון! זה בכללי כל השטחיות הזאת שמשפיעה לנו על כל החיים

ו @הודעה- אולי באתרי החדשות של החרדים יש יותר הקפדה על צניעות אבל בשאר הנושאים שהם לא בטוח פחות חשובים הם הרבה יותר גרועים מערוץ 7

הרע במיעוטו.. בכל זאת

היה פעם. זה באמת חבל

שפונה לפלח מאוד ספציפי באוכלוסייה, ולא מנסה להגדיל את קהל הקוראים שלו על חשבון הסנדרטים של הקהל הספציפי העיקרי שלו.

אני מסכים מאוד שגם אם יש קוראי ערוץ 7 שבסדר עם התוכן של המאמרים שאתה מתאר, לא לשם כך הם נכנסו לאתר והם יכולים למצוא אותם במקום אחר. ובוודאי שחשוב להתחשב באנשים שזה מפריע להם.

אציין שאותי ממש לא מעניין מאמרים כאלה, אבל זה לא פגש אותי כמעט הקונפליקט הזה, לא יודע אם זה כי הוא פחות נפוץ ממה שיפריע לי, או שבמקרה פחות פגשתי אותו, או שאני פשוט לא זוכר ולא מתרגז ממנו, כי פשוט אפשר לא להיכנס למאמרים הללו

שמכניסה אותם למצב שהם צריכים לדרוש כסף על קריאה של חלק מהכתבות כדי לא לקרוס. בעוד שבערוץ 7 אף פעם לא הגיעו למצב הזה וגם בתקופה השמרנית שלהם

לא של בריטני ספירס לצורך העניין (כמו שציינתי בתגובה עם קישור שנמצא בשרשור הזה). אני בעד לשים פרסומת remarkting/ הם אומנם מעצבנות ורפיטיטיביות נורא, אבל אם מישהו יתלונן עליהם, נוכל לומר לו טל קורה מבין ענייך. והפרסומות האלה מפרנסות המון בעלי אתרים ועסקים

אני חושב שהרבה כן היו מסכימים, כמו שמשלמים על רימון.

אודה על האמת שגם אני לא אוהב כל כתבה שמתפרסמת, ובאופן כללי לא רואה סדרות טלוויזיה וכמעט ולא סרטים.

אבל אני לא הכתובת. כמו שכבר נכתב פה.

יש לי תפקיד אחר. אני אוהב אותו ושמח בו.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/433593

אני באמת כבר מתחרפן חלאס!!!!!!!!!! מה נסגר אתכם, מה???? @פועה

אני לא אומר לאף אחד איך לנהוג אבל אני מצפה לנורמות ציבוריות בתור אתר המוגדר של הציבור הדתי, כן אכפת לי ואם לא היה אכפת לי לא הייתי כותב על זה יפה ששמת לב!

בכל מקרה, הרוב ברמה הפסיכולוגית דתית ולא דתית. אז לא נכון ללעוג 'צדיק', אין סיכוי שזה במישור הזה. במישור הפסיכולוגי, כל אחד מה שמפריע לו...

בלי קשר לקורונה חח, ברמת המודעות, תת מודע מסובך מדי

אבל כשאתה מוגדר כאתר דתי אז יש דברים שנוגעים בערכים מסויימים שאתה לא מצפה לראות באתר כזה, במיוחד שיש פה ציבור תורני גדול שלא נכנס לאתרים חדשותיים חילוניים כדי לא להחשף לכל מיני תכנים או שיש סינונים, אבל יש כאלה שזה בלתי נמנע. גם בני נוער ולפעמים ילדים נכנסים  וצריכים להיות חשופים לזה בעל כרחם כי זה מה שמראים להם גם כאן, אנשים בורחים ממדיה ולא  מכניסים טלויזיה לבית או אינטרנט פרוץ ולפעמים במקומות כאלה זה יכול להכנס לאט לאט בלי ששמים לב, ואם לא יודעים לעצור את זה בזמן זה ימשיך ויחמיר.

אני בת ואפילו לי לאחרונה הפריע לראות דברים מסויימים כאן שפשוט לא שייכים. מי שרוצה לצרוך תכנים כאלה יש בשפע בלחיצת כפתור באתרים אחרים, למה גם לפה להביא את הזבל הזה?

אם כזה רצית לשמוע את זה ממני אז כן אני יגיד בפירוש - גם אני לפעמים שומע עדן בן זקן

עכשיו מבסוט??

מה שמחרפן אותי זה ששמים את זה בכותרת של אתר דתי, כן בא נגיד שזה דבר שאסור ע"פ הרבה שיטות בהלכה לגברים לשמוע, ואתה יכול להסתכל בעצמך בתגובות שם לכמה אנשים זה הפריע, ובודאי שזה לא מתאים לאתר דתי. נקודה.

כן, יש באתר גם בנות נכון, אבל יש גם בנים, וכן יש בנים שזה יגרום להם להכשל, אז ערוץ שבע לא יכול לשים את זה כמו שהוא לא יכול לשים תמונה של אשה בבגד ים אפילו שבנות יכולות לשמוע ואפילו שהתמונה היא רק בתוך הכתבה וכתוב בכותרת אזהרה. יש דברים שלא מתאימים לצבין של אתר דתי וערוץ שבע איבד את זה!

מותר לנשים לשמוע שירת נשים, השמיעה על אחריות הנכנס, וגם לגבר רוב הדעות להתיר, בטח אם אפשר כמוני לא להסתכל על הקטא וידאו שרואים אותה שרה. אני שמעתי ונהנתי

לא צריך להיות באתר באני מעריך שעשרות אחוזים מגולשיו לא מעוניינים להחשף לתכנים האלו צריך כאן נורמות ברורות של צניעות. נקודה.

יש פה ביטוי של חוסר עמוד שדרה. אולי זה גופא החשיבה של הערוץ, לא להיות "סגור".

אין מה לצפות, בכל תפקיד ומעמד ציבורי, כשמגיעים לשלב מסוים, משם צריך "להתפשר", אמת שלפעמים (כמו פה) זה באמת עובר כל גבול..

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/433787

כמו שכבר העירו כאן

וואלה בחייאת שלא הבנת אותי - צעירים מעל עשרים

ברור שזה לא המקרה כאן..

הרב עובדיה יוסף נמנע מלשמוע אום כולתום אחרי שראה תמונה שלה כי רב שמקל נדרש להחמיר על עצמו כדי שלא יהיה לו רווח אישי להתיר מה שעלול להשפיע על השיקול דעת שלו. הרב אמר "ביודעה ומכירה"

ראיתי עכשיו שהוא אסר בהתחלה ואח"כ חזר בו, לפחות חלקית.

חבר שלי חרדי נכנס לפה, והתקשר אלי המום ממש, הוא אמר לי בשיא התמימות "אבל זה אתר דתי, לא?"

ת'אמת, הסמקתי בטלפון.

נראה שזה מפריע פה להמון, וגם אלו רק מתוך מי שנכנס לפורום הזה, בטח יש עוד רבים, אין איך לשנות את זה???

זה אתר דתי!

למרות שהוא באינטרנט

לא אמרתי לטשטש תמונות של נשים...

אבל בכ"ז יש גבולות שצריך לשים...

"לא ראיתי - אינה ראיה", אבל בהסתכלות פה ובלנ"ו הפורום נראה דוסי למהדרין..

הגולשים דוסים. הנהלת האתר - קצת פחות...

או רכילות זולה... לכן אני לא כזה מבין במה מדובר.

לתמוך בבנט - גם אם זאת עמדת הערוץ - זה לא הופך אותו לפחות 'דוס'..

הייתי נותן קישורים, אבל זה רק יכשיל אותך בדברים שאתה לא צריך לראות כאן.

שיהיה.

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

צריך לבחור רק אחד, העדפה הכוונה אחד על פני האחר, כלומר כשיש לך רק אופציה אחת.

עם משפחה יש הרבה הזדמנויות,

עם חברים יש פחות.

לפחות ככה זה אצלי

משפחה שלמה בדרך כלל זה חיבור בין אנשים שההעדפות שלהם קיצוניות בהבדלים. למשל תינוק בן שנתיים ומתבגר בן 14.

כשזה משפחה, עדיף לפצל, בדרך כלל.

כשזה חברים - עדיף לבחור חברים עם העדפה דומה לאותו סוג של טיול.

אבל יציבות כלכלית לא נוצרת בהכרח מרכישת תואר או מקצוע והגשת קו"ח. השוק הרבה יותר רחב וגדול מזה.

אם למדת כלכלה אז זה בסיס לדעת את זה.

ומניות?

מוזמן להרחיב מעט אם תרצה..

בכל אופן, אכן מבאס, אני הצגתי את הרף המינימלי בעייני..

מהצד של ההכנסות

כן יש שוק עבודה שיכול להיות קשוח וAI שמשנה דברים והרבה אנשים על משרות

אבל עדיין רוב העובדים בינוניים ומטה

אם רוצים להצליח יותר

צריך להיות עובד טוב יותר שתורם יותר למערכת

ראש גדול

רצון ללמוד ולהתפתח

לתת ולקבל מעבר

למצוא עבודה שאוהבים ורוצים להשקיע

יש משרות שצמאות לעובדים טובים

ככה אפשר לא רק להגיע למשכורת ממוצעת אלא יותר

מהצד של ההוצאות

רוב האנשים צורכים את מה שהם חושבים שהם צריכים

ואולי הם באמת צריכים

אבל התנהלות נכונה מתחילה בצריכה בהתאם להכנסה

לצרוך פחות מההכנסה

ואז נשאר כסף לחסוך ולהשקיע

בגילאים צעירים זה קשה יותר

כי אז ההכנסה יכולה להיות נמוכה יחסית

אבל אם מבינים את הקונספט שלא מוציאים מה שאין

אפשר להתנהל נכון גם בהכנסה נמוכה

ואז כשההכנסה גדלה אפשר לחסוך יותר

שינה קצת. נשאר רק ההקשר ההיסטורי של היום, ומופנית כלפינו הדתיים פחות ביקורת על החגיגות ביום הזה.

עדיין מופנות ולכן זה שינה קצת. אבל גם קצת הוא חשוב

נכון, גם שינוי קטן בטון או בהקשר יכול להיות משמעותי, במיוחד כשמדובר בנושא רגיש עם מטען היסטורי וחברתי.

פוליטית יותר מאשר עניינית?

אתן לך דוגמא -

אתמול ראיתי ברשת חברתית מסוימת שאנשים רבים מתחו ביקורת על כך שהיו חגיגות ביום הטבח. בעיקר שחגגו במתחם הנובה אבל לא רק (דווקא לגבי מתחם הנובה זו ביקורת שאני יכול לקבל). אחד השווה את זה לחגיגות ביום השואה.

כתבתי לו שלידיעתו התאריך הוא ה3.10

(הרי הוא לא באמת מציין את שמחת תורה תשפ"ד אלא את ה7.10. אבל אם אפשר למתוח ביקורת כלפי דתיים למה לא?)

ולא כתגובה לפסטיבל חטופים כזה או אחר

לכם גם התייחסתי דווקא אליו. אבל הפוסט שם אכן עסק באירוע שהתקיים בנובה

במחילה, אלה אנשים טיפשים שזזים לפי החליל של דף המסרים שהם לא מודעים לכך שהם מקריאים אותו.

אנחנו רוקדים בשמחת תורה ושמחים בפורים ושמחים בסוכות ומדליקים בחנוכה (אגב, האם הפסטיבל בחנוכה זה בסדר למרות שבתאריכים האלה היתה השואה?) אפילו שהשואה באירופה הייתה 5 שנים וכל אחד מהחגים בלוח השנה קרה בה. החג מבטא משהו נצחי, והטבח - כל טבח או אסון - הוא זמני ונקודתי ביחס לנצח. ולכן לא מבטלים את הנצח מפני הזמני, אך מזכירים את הזמני גם בתוך הנצח. אצלנו הקפה שישית הפכה להקפת זיכרון, ספציפית (גם לצערנו יש לנו נופל מהקהילה שההקפה לזכרו).

לכן תיקנו לומר יזכור ואל מלא רחמים; לכן תיקנו אב הרחמים.

שלא מתאים לצורה בה הורגלנו לחגוג אותו...

עשו הקפה אחת המוקדשת להודיה והקפה עם תפילה להצלחת חיילינו וביזכור בשמחת תורה מוסיפים כקהילה משהו לזכר ההרוגים בטבח

ששרים בה רק שירים רגועים/עצובים ולפניה אומרים כמה מילים על זה שהשמחה מהולה בעצב, בזיכרון וכו'

מעניין לראות שהשאלה הזאת עדיין חיה גם שלוש שנים אחרי. נראה שאין תשובה אחידה: יש קהילות שמשלבות זיכרון בתוך ההקפות, ויש כאלה שבוחרות להמשיך כמעט כרגיל. דווקא המגוון הזה מעניין לראות מה באמת נשאר כמנהג קבוע לאורך זמן.

ארוך מדי

שלושתם