אבל בזהירות

ליבי איתך

מייעצת להתייעץ עם מישהו שטוב בזה

ב"ה רואה בשתי עיניי מציאות כזו של חזרה לאהבה משנאה גדולה ברמות ובכמויות שאפילו אני נפעמת מהם!

אם נבין את השורש של הדברים, יהיה אפשר להבין זאת יותר:

גבר, כל גבר

ואישה, כל אישה

שנישאו אחד לשנייה - ובאו ממקום של אהבה גדולה אחד לשנייה,

ועם הזמן/השנים/משברים/חוסר השקעה/פגיעות הדדיות/אחר - האהבה דעכה, המטענים הרגשיים גדלו וגדלו,

כל אחד מבני הזוג "סחב" על גבו תרמיל עם עוד טון אבנים של מילים רעות ועלבון, ואז עוד 2 טון של קללות והשפלות ואז עוד 3 טון של התעלמות וחוסר הערכה וכו' וכו' - לאט לאט התיק נהיה כבר בלתי אפשרי לנשיאה. והאדם ממש קרס תחת הנטל הזה.

גם לא הייתה השקעה בזוגיות וכיוון חיובי לאהבה - שכמו כל דבר בטבע - היא חייבת חייבת אנרגיה כדי להתקיים - ומשאין לה אנרגיה היא פשוט גוועת אט אט...

(כמו אוטו, דלק, צמח, כל דבר! אם יש לו אנרגיה - הוא מתקיים. אם אין לו- נובל ומת).

אז גם לא היה את ה"עשה טוב"

וגם היה הרבה הרבה רע, וממש לא "סור מרע"...

ז"א, על חוסר ההשקעה בחיוביות - נוספה הרבה מאוד שליליות ופגיעות הדדיות.

עכשיו,

במצב כזה שגבר מוצא עצמו מול אישה שכה אהב - והיא פוגעת ופעה בו עד עמקי נפשו בין אם זה במחשבה/בדיבור/במעשה/בהכל

ובמצב כזה, בו אישה מוצאת עצמה מול בעלה שכה אהבה ונתנה בו את אמונה - והוא פוגע בה ופגע בה במחשבה/דיבור/מחעשה/בהכל -

הפגיעה הזו היא פשוט בלתי נסבלת לנפש שלנו!!!

כי היא פגיעה מאדם אהוב!

כי היא פגיעה מהאדם הכי קרוב!

כי היא פגיעה מהחצי השני שלנו!!!

וגבר או אישה שאף חוו פגיעה דומה בילדותם,

פגיעה שאבא או אמא שלהם עצמם פגעו בהם שהיו ילדים

בין אם זה במילים פוגעות ומחלישות/באלימות לכל סוגיה/בחוסר יחס/בחוסר תשומת לב/כל פגיעה אחרת -

אז הם ממש חוזרים בתת מודע שלהם למקום הכי בלתי אפשרי והכי של סבל של הנפש, ממש יסוריים בעולם הזה - של להיות פגוע מאדם קרוב.

של להיות פגוע מאדם שאתה אוהב והוא אמור להוות עבורך עוגן ומשענת ומקור כוח ואמון.

ואז לא רק שאין את זה - הוא גם פוגע!!!

אי אפשר1 פשוט אי אפשר להכיל את זה!!!

ואדם שכבר נכווה כך בעבר ונפגע מאחד מהוריון או שניהם בתור ילד או בוגר - שזה גם הפגיעה הכי נוראית שיכולה להיות - כי ההורה הוא כל עולמו של הילד, הילד ממש תלוי בו פיזית ונפשית ואם הוא פוגע בו זה אסון. פשוט אסון.

אז גבר או אישה כאלה - ישחזרו את הפגיעה מהעבר בעוצמות עצומות, ממש בריבוע

+

התסכול שלהם על כך שרצו לראות תיקון בדמות האיש שלה/האישה שלהם ולתקן את החיים עם זוגיות אוהבת ומטיבה - התסכול הזה התנפץ להם בפרצוף! והוא כפול ומכופל.

ממש שבר הדבר הזה.

וגם גבר או אישה שחוו פגיעה מבן זוגם ויחסם עם ההורים היה מושלם - עדיין חווים פגיעה מהאדם הכי אהוב והכי קרוב אליהם - וזה גם שבר עצום!

עכשיו,

כשיש שבר עצום כזה,

כאשר האמון ממש נשבר

מה עושה הנפש כדי להגן על עצמה?

מתרחקת.

מתרחקים.

מתחילים לפתח בלב שנאה. וניכור. וריחוק. ומירמור. 

מתחילים לעקוץ ככה, בקטנה בהתחלה.

מתחילים לחשוב רק רע על בן/בת זוגי בהתחלה,

אח"כ מילים

קללות

השפלות

הטחות

אח"כ חלילה גפ מעשים רעים שמטרתם לפגוע.

וכ"כ למה?

כי אם אנחנו רחוקים - אז האדם שהוא רחוק כבר לא יכול לפגוע בנו ככה!!!

אדם זר שאמר לך מילה רעה - זה עובר לידך. בסדר, אז אמר... אולי פוגע, אבל יאללה עוברים הלאה מהר.

אבל אדם קרוב שפגע - אי אפשר להכיל את זה!!!

לכן בתת מודע אנחנו מרחיקים את עצמנו מהאישה/הגבר

מרחיקים אותם ממנו

במעשים, במילים, בהכל

כי אם הם רחוקים ואנחנו רחוקים מהם - זה כבר פחות יפגע.

כי פגיעה עצומה שכזו אנחנו לא נוכל להכיל פשווט.

אנחנו נמות. פשוט נמות.

אז מנגנון ההישרדות עובד כאן - ומרחיק.

אם נדמה זאת לעט שנופל על הריצפה מגובה של ס"מ אחד - הפגיעה היא פגיעה אבל זעירה.

אבל אם נרים את העט גבוה גבוה ואז נזרוק אותו משם לריצפה - הפגיעה תהיה גדולה מאוד!

כך גם האמון והקירבה -

אדם שלא קרוב אלינו (כמו העט שקרוב לריצפה ונופל משם) - זה פוגע אבל קצת

אדם שקרוב אלינו ואהוב ויקר לנו והאמון שלנו בו גדול - יכול לפגוע בנו בעוצמה הכי חזקה (כמו העט הגבוה שנופל מגובה רב לריצפה).

אם מבינים שזה מנגנון ההגנה של הנפש,

שזה רובד על רובד של פגיעות כ"כ עמוקות,

שזה אמון שנשבר,

אז אפשר קודם כל לקבל את המצבץ.

להבין את עצמנו.

לנשום שנייה.

רק להבין ולהיות שנייה בהבנה הזו.

אח"כ אפשר בהחלט לעשות תהליך עמוק ומקרב,

לבנות אט אט את האמון בחזרה

לפתוח את הלב שוב

לזכור שאהבה תמיד פירושה לקיחת סיכון להיפגע.

אפשר להעביר חיים שלמים בלי להיפגע - אבל גם בלי לאהוב באמת.

או שאפשר לאהוב עד הסוף - אבל לחשוף את עצמנו ולהיות פגיעים לכאב.

כי אם נאהב - נהיה חשופים ופגיעים.

כי אם נאהב - תמיד יש חשש שניפגע. שיפגעו בנו.

אבל מה האלטרנטיבה?

להעביר חיים שלמים בלי אהבה?

אז נכון, לא ניפגע.

נכון, לא נכווה.

אבל גם לא נאהב עד הסוף!!!

צריך לקחת את הסיכון הזה של להיפגע - בשביל הסיכוי הזה ששמו אהבה אמיתית ועמוקה.

צריך להבין שאנו רוצים לחיות - חיות של עליות וגם ירידות - כמו במוניטור שמראה חיים

ולא חיים שהם כמעט מוות של קו ישר שמראה מוניטור של אדם מת...

חיות!

לחיות!

אפשר בהחלט לבנות מחדש אמון.

זה לא קל, זה לפעמים מאוד קשה ומפרך,

אבל זה כ"כ כ"כ משתלם ושווה את זה!

גם אמון שנשבר - אפשר לבנות שוב.

גם אהבה שנעלמה - אפשר להחזיר שוב.

גם אהבה שהפכה לשנאה - אפשר להחזיר שוב לאהבה.

להשקיע

להבין

לעומק

לסלוח

לבקש סליחה

לשנות

להשתנות

לעבוד

לקבל

לתת

להודות בטעויות

לקחת אחריות אישית

לתקן

זו עבודה.

אבל בהחלט עבודה אפשרית!!!

מאחלת לך ולאשתך מכל הלב להגיע לכך, באמת :פרח:

אם רין שום רצון לחזור לחיות יחד בטוב - כמובן שאין על מה לדבר,

ותמיד אפשר להיפרד בטוב.

אבל המקום שאני הבנתי את פותח השרשור, הוא מקום שתוהה האם אפשר לךהחזיר את האהבה אם עדיין יש שם את הרצון.

אפילו אם הוא קטן, כל עוד הוא קיים, זה אפשרי.

לא חושבת שמי שלא היה רוצה בכלל היה שואל לכתחילה שאלה כזו.

הדבר המרכזי שראיתי בשאלה שלו - זה פתח קטן לתקווה.

ותקווה זה המון.

דבר נוסף,

לפעמים אנשים פוגעים אחד בשני בלי כוונה, בלי לשים לב, מחוסר מודעות, מחוסר בכלים, ממציאויות מורכבת - וממש לא מרוע או משינאה.

במקרים כאלה יש הרבה על מה לעבוד.

במקרים שפוגעים כדי לפגוע - פחות אם בכלל...

וכמובן שיש גבול.

וכמובן שלכל אדם יש את הגבול שלו.

אבל אם אדם עוד לא הגיע לגבול שלו,

או אם לאדם יש עדיין רצון להישאר יחד בטוב למרות כל המטענים שנוצרו - בהחלט יש מה לעשות.

מחדדת שוב דברים שכבר כתבתי בעבר כי זה חשוב,

כאשר אני עונה תגובה למישהו, אני מתייחסת ספציפית לפותח השרשור

וממש לא מדברת על כל המקרים בעולם

וכמובן שיש מקרים בהם גירושין כמ שפחות רעים בם הדבר הטוב ביותר לכל הנפשות הפועלות.

אבל יש גם הרבה מקרים שלא.

ועל המקרים האלה אני מדברת.

או יותר נכון - על המקרה הספציפי ועל השאלה הספציפית שפותח השרשור כתב עניתי כרגע.

כתוב בשיר השירים,
"שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה"
ומיד "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"

אממ, אפשר אולי לומר מה שאני רוצה לומר ואפשר לומר, שזה אש (כמו אש אוכלתם) וזה אש (כמו מים רבים) (וצריך לזכות)(לא משנה איך תנקד את זה)

אבל נדמה לי שמניהם רואים שאפשר,
מצד המציאות בפועל?
צריך קרוא מה שאחרים אומרים.

בס"ד

אצלי בכל פעם שבעלי מבקר אותי מופעל הכפתור של השנאה.

ואני לפעמים תקועה הרבה זמן על זה. ואין ספור פעמים חזרתי מארץ השנאה.

למקום  נפשי אוהב וחומל. זה לא בושה להיות אדם עם רגשות עוצמתיים..

הבן זוג שלי עוזר לי לתקן משהו פגוע עמוק בפנים.

בהתחלה זה גורם לי לשנאה ואז להבין שיש לי איזה נקודה כואבת

שאני לא רוצה לקפוץ ממנה יותר, ואז ודווקא אז בזכות הפגיעה שלו,

והשנאה והכעס והברוגז אני מתבוננת על זה ומתקנת את זה ולא נפגעת מזה יותר .

וגם אני פוגעת לפעמים . וזה מלמד אותי לתת לעצמי חמלה שאני עדיין שם, 

ללמוד להכיל ולקבל ולתת חמלה גם לו שהוא שם. . 

אנחנו לא רעים, אבל לפעמים אנחנו רוצים מהשני דברים והוא לא מסוגל לתת., 

ולפעמים הוא תקוע בעצמו ולפעמים אני קרה, וזה יכול לגרום לשנאה. 

לא פעם ולא פעמיים ירדתי על ברכיים וביקשתי מריבונו של עולם שיציל אותי משנאה תהומית. 

והוא הציל אותי והחזיר אותי לאהבה. 

וגם הצטרפתי לקבוצת תמיכה  קודא ישראל שעובדים שם על תיקון של מערכות יחסים. כיום הפגיעות שלהם בטלפון. 

בשביל לי זה עזר בטירוף.. תודה לה' שהכיר לי את הפגישות האלה.  Home - קודא

לפעמים מבינים שהפגיעות באו ממקום של חולשה, של פחד ואולי מרצון לקרבה שלא מגיעה. ההבנה הזאת כבר מרככת. גם בקשת סליחה אמיתית מרככת. וכמובן צריך להיות שינוי בהתנהגות שמוכיח שיש כאן חרטה וקבלה לעתיד. אה.. וצריך גם לחפש את הנקודות הטובות שהיו בשני גם בתקופת השנאה. וגם.. להעלות זכרונות מתקופת האהבה שהיתה, למשל להסתכל בתמונות החתונה, תמונות מטיולים וכד'. ממש בהצלחה!

אם כך, התשובה חיובית.

מקצועות שאפשר לעבוד גם באופן עצמאי, אבל כרגע לא חושבים על זה

צריך להתכונן לסערה הגדולה בשנים הקרובות.

בעלי אולי כן, באמת צריך לקחת בחשבון

תסתכלו על החיסכון שלכם כעל סל, שצריך להספיק לכל צרכיכם:

מתנות לילדים בחתונה, עזרה בלימודים אקדמיים וכיוצ''ב, וגם הצרכים האישיים שלכם - שיפוץ, רכב, פרישה בכבוד.

אחרי שתגיעו להבנה כמה יש לכם ומהם הצרכים שלכם, תוכלו לבחור כמה לתת לילדים.

אני לא חושב שזה אחראי לתת לילדים את כל הכסף, ואז להישאר בלי משהו מכובד עבור עצמכם.

להגיע לגיל 60 בלי חסכונות זה מסוכן מאוד, אלא אם כן קרנות ההשתלמות באמת יהיו שוות סכומים גבוהים במיוחד.

אנחנו מרוויחים עכשיו יותר ריבית

ברגע שנמשוך משם כסף הקרן תקטן ואפסיד את הריבית הגבוהה שאנחנו מרוויחים עכשיו.

אני חושבת שבגלל שאני יודעת שאצטרך את רוב הכסף לילדים אני מעדיפה ליצור לי עכשיו, כשאני עוד לא מחתנת קופה שהקרן שלה תגדל בשנים האלה, במקום עוד 10 שנים למצוא את עצמי עם קופה כמעט ריקה.

בוודאי שלא נתן לילדים כסף ונשאר בלי כלום, אבל הכסף הזה מלכתחילה יועד בשבילם.

בסוף יש לכם סכום מסוים היום, ויהיה לכם סכום מסוים בעוד עשור.

גם אם הכסף הזה כולו נמצא בקופה אחת וגם הוא נמצא בארבעים קופות, זה אותו הכסף והוא יעשה בסך הכל את אותה התשואה.

כל משיכה תקטין את התשואה (שאגב יכולה להיות שלילית), אין איך לברוח מזה.

הקרן שלך לא תהיה כמעט ריקה, אם מראש לא תתני ממנה הכל, אלא תחשבי כמה את רוצה לעצמך ורק את היתר תחלקי לילדים.

קרן אחרת בצד אולי תתן נוחות פסיכולוגית, אבל מבחינה כלכלית אין שום הבדל. הרי היא ממילא תעשה תעשה תשואה קטנה כי מדובר בקרן קטנה, וזה בדיוק כמו שהכסף יהיה בקרן אחת שתלך ותקטן ככל שהילדים יתבגרו ויתחתנו.

אם עכשיו הקרן עושה 8% ברור שמשנה כמה נשאר אחרי שמשכתי.

בינתיים אני יוצרת לי קופה חדשה, לא מתוך הקרן הקיימת, למקרה שזה לא היה ברור, שעוד עשור או שניים גם תגיע בע"ה למימדים נחמדים, שיניבו לי כמעט את ה8% שהקרן הראשונה נתנה לפני שמשכתי ממנה.

אתה אומר שאם אני אקח את הכסף שאני רוצה לשים בקרן החדשה ואשים בקרן הראשונה עוד 20 שנה יהיה שם אותו דבר כמו אם אעשה עכשיו קרן חדשה?

כל שקל שאת מכניסה, מקבל 8% בשנה.

גם אם השקל הזה יהיה בקופה חדשה עם אותו המסלול, וגם אם יהיה בקופה הקיימת. אין שום הבדל. השקל הזה לא יודע איך קוראים לקופה שהוא נמצא בתוכה, לא יודע מה מטרתה ולא יודע האם הוא לבד או עם עוד מיליון ש''ח. זה לא משנה לו, הוא פשוט גדל ב8%.

יש משמעות במקרה כזה?

בהנחה שיש להם פנסיות והמון הוצאות ירדו (משכנתא, שכר לימוד לילדים ועוד הרבה הוצאות שקשורות לילדים)… זה לא אמור להספיק?

שנה של מצב סיעודי למשל, עולה הון עתק.

לא חושב שצריך לצבוע כסף ליעוד, אלא ליצור חיסכון

מהחיסכון הזה ניתן למשוך כסף לכל יעוד

אנחנו אישית כן פחתנו חסכונות כמספר הילדים, אבל רק מטעמי נוחות, כרגע כולם מושקעים באותו מסלול

דבר חושב שאני חושב שצריך לשדר לעצמכם וגם לילדים (בעז"ה בזמנו ובעיתו)

הם הולכים להתחתן ולא אתם. אתם לא צריכים לממן להם את החתונה

אתם יכולים לתת מתנה יפה אבל לא להיות אחראים על מימון החתונה

פחות משנה. זה רק כאילו מאפשר לך 'לצבוע' מראש את הכסף למטרות שונות, זה לא מגדיל או מקטין את החיסכון כשלעצמו.

נראה לי יותר הגיוני לראות כמה יש לכם כרגע, להעריך כמה יהיה לכם כשתצטרכו את הכסף, ולראות כמה תוכלו לתת לכל ילד כך שיישאר גם לכם חיסכון מספיק.

שתי נקודות שלא ראיתי שכתבו:

1- חסכון בסיכון גבוה מתאים באמת לטווח ארוך. בשנים הקרובות אולי יהיה צריך לשקול להעביר חלק לסיכון נמוך כדי שיהיה לכם יותר וודאות על הזמינות בדעת צורך( כדי שלא תהיו חייבים להוציא מהחיסכון דווקא בזמן שיש ירידות משמעותיות ).

2- שימו לב לא לכתוב את החיסכון על שם הילדים, אלא להשאיר על שמכם.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

זה בסדר זה לא ייפגע לה בגדילה ואפשר טיפה להזיז את השנצ שלה למוקדם יותר נניח...

ואנחנו בשמחת תורה פשוט מזגזגים את הילדים בין העזרת נשים לגברים בזמן של ההקפות.

ילדים בביל הזה מסתגלים מהר.

אני לקחתי אותה בעגלה ואם היא הייתה עייפה ממש נרדמה שם.

בגיל הזה לא מדבר אליה החג בכלל אז מה שיהיה לכם נוח לשניכם זה מה שחשוב,שתדעו לזרום אחד עם השני ולאו דווקא חלוקה מותנית מראש.

סביר להניח שבתפילה יותר מתאים שהיא תהיה עם האמא בהקפות כמה שמתאים לה המה שהיא ערה ומתעניינת,פשוט לזרום עם הסיטואציה

וגבי הקפות, אפשר לעשות 7 הקפות לבד תוך 5 דקות

אם הצלחתם להתמודד עם ראש השנה ויוה"כ.

שמחת תורה קטן עליכם

שימו לב שלא נותנים לילדה ממתקים / סוכריות בלי ידיעתכם (סכנת חנק ח"ו...)

חשוב מאוד, במיוחד בגילאים צעירים. עדיף שכל מי שנמצא עם הילדה ידע מראש אילו מאכלים וממתקים אסור לתת לה בלי אישור ההורים.

זה ממש לא פשוט.

יותר מרגיש תחושה של נטישה.

מין משהו בביטחון האישי נפגע

וזה שהשאיר הכל פתוח בלי לדבר זה עוד יותר מעמסה,

זה כואב וזה גם צובט את הלב ממש.

אין לי לתת עצות.

חוץ מזה שאני מתמודדת עם בעל שעבר סיפור דומה.

שולחת לך חיבוק חם🤗

לשמוע על סיפור דומה. מה עוזר לכם בהתמודדות עם זה?

והאמת שממש ממליצה לך ללכת לטפל בזה,לפחות בשביל לעכל.

הנסיון שלי היה שדווקא שחזר אצלו הקשר הוא לא הצליח להחזיק את עצמו והתפרק.

אבל זה קרה אצלו לפני החתונה שלנו,וכשנולדו הילדים אז הוא חווה כמו אצלך כאב שאין אף אחד שנהנה מהילדים שלו ומהנחת שלהם ובדידות בעיקר בחגים.ויותר מיזה כעס גדול על איך הוא נעזב,איך היו מסוגלים לנטוש אותו מי שהיה אמור להיות מקור הביטחון שלו בעולם פשוט עזב שח זה נעשה יותר בצורה אינטלגנטית,פשוט נאמר שיש טיול וזהו,

הוא יותר הבין מה זה עשה לו בתור ילד נטוש רגשית ונפשית וכביכול עד שהילדים לא נולדו הוא כאב אבל לא כעס והכעס בא אחר כך....

אבל מה שלא הורג הוא מכשל,והוא יודע שהוא אחר ושונה ולילדים שלו לא יקרה מה שקרה לו.

ושצריך להלחם ולא לברוח.

וסתם בתור בת זוג היה לי ממש כעס על מה שנעשה כי ברור לי שלא לקחו בחשבון את ההשלכות של זה לאורך כל החיים.ולקח לי המון שנים להבין למה זה קרה מה הוביל למה בתת מודע,ולסלוח על זה.

היום אני מבינה שזה היה הדרך להתמודד עם זוגיות נרקסיסטית שוב זה לא במודע אבל זה מה שקרה...

לפנות זמן מוגדר לעיבוד רגשי. עדיף עם מקלדת או עט (מה את אוהבת?) לכתוב הכל הכל הכל ולהתחיל לפרק את כל המנגנון הרגשי.

ו

לכי כבר לקרוא את פורום רגישים!. כולנו שם מתמודדים עם הדברים האלה ויש כלים בדיוק לזה.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

סיוט להיות אדם רגיש מאד במצבים מסוימים

את נמצאת בתוך גוף שמתנהג כמו שהוא רוצה ואת רוצה לעשות משהו אחר אבל הוא חזק ממך.

כשמבינים את השפה, הגוף עדיין מתנהג כמו שהוא רוצה אבל אנחנו לא חסרי אונים.

אבל ההצפה לפני חגים

זה כבר אין לי איך לתקשר עם השפה הזו.

עומס מטלות, לצד העומס עם הילדים והכאב בראש שדופק

אני עובדת עכשיו (במקרה גם אני עד מאוחר בעבודה)

עכשיו אתה תעזוב אותי בשקט כי יש לי עבודה וילדים. בשעה 21:00 הילדים ילכו לישון ואני יוצאת להליכה. ואז תתפרק שם כמה שאתה רוצה. אפשר גם לצעוק ולבכות ולצרוח ולהתעצבן ולקלל והכל. אז.

קוראים לזה גבולות פנימיים. אני בעל הבית במערכת הזו. כל הסיפורים הרגשיים צריכים יחס רך ומחבק ומכיל אבל הם לא הבוס.

מה אתה בעצם עושה ?

אשכרה מדבר עם הגוף? והוא אשכרה מבין? 😅

חייבת לפצח את השיטה

מסלק מפריעים סביבתיים (היי סמארטפון אהוב)

ועובר איבר איבר ומבודד מה שלומו ומה מפריע לו. למדתי את זה פעם מאיזה ספר.

בהתחלה קצת צוחקים. אחר כך באות התשובות.

בהקשר אחר, להגיד לכאב או הסחת דעת שעכשיו אני בעבודה, ואחזור אליה מאוחר יותר כשיש לי זמן.

ספרי לנו מה מצאת.

היופי בלהיות מבוגר והורה לילדים הוא שאת יכולה ליצור מסורות והורות חדשות משלך, רק שלך ושל הילדים, מסורות והורות שלא היו לך ולהעניק לילדים.

ההורים שלי ניתקו קשר באופן פתאומי קצת אחרי שהבן שלי נולד. אין כואב מזה. מצד שני, אני מזכירה לעצמי את כל המורכבות שנחסכת ממני, מטבע הדברים מערכת יחסים שמסתיימת באופן פתאומי היא לא משהו מושלם.

ממליצה לך לחפש ביוטיוב/ פייסבוק דרך העומק- ריפוי נתקים משפחתיים כדי להבין קצת יותר מה את עוברת ואיך אפשר לתקן את זה (ספויילר, לא תמיד נתק זה נתק מוחלט ולא תמיד תיקון זה בהכרח חידוש הקשר)

מאחלת לך הרבה כוח ושמחה, זה לא פשוט בכלל.

מציעה דבר ראשון לקבל עזרה ולעבד את הכאב הגדול הזה זה ממש אירוע כואב.

דבר שני לראות מה כן עושה לך טוב בלב בחגים? מה יכול לתת לך את ההרגשה שאת מבקשת?

ברוב חדרי המורים אין מספיק תאים כדי שיכלו להכיל את כל המורים בהפסקה

רוב המקומות אין שירותים לכלל התלמידים, מכאן שגם התלמידים אומללים

הקיצור מצאנו את הבעיה במערכת החינוך.

אבל הסירחון מתחיל מהראש. אז קודם לבשם את שירותי המורים

היתה שנה שחינכתי כיתה ו עם 38 בנים.

שמתי בכיתה שני מבשמי אוויר אוטומטים.

כמו שחייב לבוא עם ספרים ומחברות

למלא את כל הכיתה בדאודרנט עד סף חנק, במקרה הטוב.

או להשפריץ אחד על השני במקרה הפחות הטוב,

לעשות איתו ניסויים מדעיים מסוכנים, במקרה הגרוע...

ומה קורה אחרי שיעור ספורט?