עד כמה לחשוב על עצמי ועל מה שטוב לי, ועד כמה לחשוב על אחרים, על מה שטוב להם, עד כמה להתחשב באחרים?
אני חושבת שהשאלה הגדולה היא עד כמה זה בא על חשבונך,ואפילו קצת יותר מזה: עד כמה והאם זה פוגע בך.
לפי זה אפשר לדעת איפה להעמיד את עצמך.
אם את נפגעת מזה שאת מספרת להורים בשלב מסוים, ראוי וכדאי לא לספר. רק כשתרגישי חזקה מספיק בשביל להצליח לספר ולהרגיש שזה לא פוגע בך- יהיה אפשרי לספר.
זה בעיניי.
יש הרבה מערכות יחסים בין הורים לילדים, לפעמים כל מה שאנחנו מבקשים זו נפרדות, עצמאות, מקום שקט להיות אנחנו ולגדל את ילדינו.
לפעמים אנחנו מבקשים דווקא הפוך, להיות כמה שיותר קרוב להורים ולהיעזר בהם כמה שיותר.
הרבה ממערכות היחסים נעות על ציר איפשהו באמצע, בין שניהם. לכל אחת מהן יש שורשים עמוקים וצרכים עמוקים שלא מתחילים רק היום. זה בנוי על מערכת היחסים מלפני שנים...
לכן, כשאני רושמת לך להקשיב ללב אני לוקחת בחשבון שמערכת היחסים שלך עם הורייך יכולה להיות סבוכה, שאולי תרצי לא לפגוע בהם ולכן תודיעי מוקדם,שאולי תרגישי שזה מונע ממך חופש פנימי אבל תבחרי לשלם את המחיר הזה, כדי שלא ייפגעו.
ואולי זה בכלל אחרת לגמרי, אני לא יודעת. רק מנחשת.
רק רוצה לתת לך את היכולת להתבונן על כך. אולי אולי בפעם הבאה שתהיה לך האפשרות להקשיב מעט יותר לעצמך תוכלי לעשות זאת מתוך הבנה של המקום שלך מולם?
חיבוקים, הלוואי שנצליח לעשות בחירות שתומכות בנו, ולא פוגעות באחרים וביקרים לנו.