את רק צריכה פשוט להפסיק, מה הבעיה. פשוט להפסיק.
את לא תביני, לא תצליחי להבין מה זו הפרעה, מה זו אובססיה, מה זה אי שליטה.
את לא תביני מה זה לשנוא את עצמך כל יום בכל רגע, רק בגלל זה, בגלל שאת לא מצליחה לשלוט בעצמך. רק תתעצבני ותצעקי שזה מגעיל, ושאי אפשר איתי עוד, ושאפסיק. את חושבת שלא ניסיתי, שלא השתגעתי מבכי ומדחף שאני לא מצליחה לשלוט עליו ולא הצלחתי לנשום בשביל לנסות, אפילו דקה?
את לא תביני. רק תצעקי, רק תשפילי. אבל את בחיים בחיים לא תביני. אף אחד לא יבין.
רק ללמוד לשתוק, לא לדבר. אולי אני באמת אלך לשם ודי, אני לא צריכה להיות בעיה של אף אחד.
אני לא רוצה שהוא יבכה בגללי, אני לא רוצה להכביד עליו גם, אני לא רוצה להיות הבעיה של אך אחד, למה אני לא מצליחה לסתום או לפחות לא לשלוח הודעות שוב אחרי שמחקתי. אולי זה דווקא בגלל שאני כל-כך אוהבת, אני לא יודעת איפה להכיל הכל, אני לא רוצה לפגוע בו, לא רוצה לגרום לו רע, גם אם הוא רוצה.
למה אנשים מבטיחים שהכל יהיה בסדר, שהכל יעבור. כלום לא בסדר, שום דבר לא עבר. הכל רק נהיה רע יותר ורע יותר.

(עוד שבועיים. אני צריכה אותו איתי כלכך. ואם לא אז שלא יהיה סגר ואני אסע איתה לים ואתפרק ולא אנשום, ויהיה מישהו להחזיק אותי כשאני אתפרק. או שכמו שאני בדרך כלל, לא משתפת, לא מראה כלום החוצה. נחנקת עם הכל לבד. כנראה שזה מה שיהיה.)

כוסעמק.

הכל עוד לא התחרבן אבל הולך לקרות בקרוב מאוד. ואני לא יודעת מה לעשות הלאה.