למה לא כדאי לכם למהר להתגרש
אם אתם בסביבות גיל 40 , בוודאי הבחנתם שחלק גדול מהחברים שלכם התגרש או בהליכים או רגע לפני. אז למה לא להצטרף לטרנד של גרושים גרושות?
הרי יש להם חיים, לילה או שניים פנויים לחגיגות כל שבוע וכל סופשבוע שני לבד, אין להם מריבות פגיעות השפלות ואכזבות והחיים שלהם צבועים בצבעי הקשת. או כך לפחות זה נראה.
אבל רגע לפני שאתם מתכוונים לפרק את המשפחה פשוט כי זה מרגיש קל יותר לפרק, תעצרו לרגע ותחשבו כמה צעדים קדימה.
אני יודעת שהרבה מהחברות שלי מסתכלים עלי מהצד ומקנאים בזה שאני יוצאת, חיה, מבלה, שחלק מהזמן אני כמו רווקה בלי ילדים ושהחיים שלי יפים,
כי יש להם בבית בן זוג שכבר לא מעריך אותם, לא מתחשב, הם מובנים מאליו, הם שכחו מה זו תשוקה ואיך זה להרגיש נאהבים.
הם בטוחים שאחרי הגירושים החיים ורודים ושאנשים יעמדו אצלהם בתור וכל אחד יהיה יותר מושלם מהשני.
אז תנו לי לספר לכם סוד קטן –
אנשים יוצאים מגירושין עם טראומות וצלקות שקשה לרפא.
הם סוגרים את הלב, תשושים,מלאי מסיכות, והם במירוץ אינסופי אחרי הזנב של עצמם ואת כבר יודעת שלדייט הבא תגיעי שמחה ומלאת אופטימיות כדי להתרגש ואולי אפילו להתאהב,
אבל בסופו של דבר תמצאי את עצמך יוצאת עם מישהו רק כדי לגלות אחרי תקופה שגם לו יש שריטות קשות ואחרי כמה זמן את תוהה עם עצמך אם לא היה עדיף פשוט להשאר עם האבא של הילדים שלך ולנסות לתקן..וסבלתי אלוהים עדי כמה סבלתי,המילים ההשפלות,הפגיעות העלבונות.
אבל עכשיו, כשהילדים גדלו, וכבר יש הרבה פחות סטרס במערכת, אולי זה היה יכול להצליח ולעבוד.
אבל אנחנו בטוחים שהדשא של השכן ירוק יותר.
אנחנו דור של נשים עצמאיות וחזקות ואנחנו יכולות לנהל ולכבוש את העולם, אבל תאמינו לי, שזה לא שווה את זה.
אני מנהלת בחברת הייטק גדולה ומצליחה ועדיין רואה בעצמי כישלון.
הילדים שלנו זקוקים לתא משפחתי מאוחד כדי לקבל בטחון ואם נקלעתם להליך גירושין ארוך, מתיש , פוגע ומייגע בשביל לספק את האגו הפגוע של אחד מהצדדים, זה הולך להיות קרב של מלחמת התשה שאין בו מנצחים, אלא רק מפסידים, והילדים שלכם, הם הראשונים להפגע.
אני יכולה לומר שלהיות גרושה עם ילדים זה לא קל. זה אפילו קשה. מאוד. במיוחד כשהם קטנים.
מכל הבחינות – פיזית, נפשית, כלכלית, את עוברת למצב של הישרדות אם בן זוגך החליט שהוא מחפש נקמה.
ומערכת המשפט? היא תעזור לכם או שלא, עם הליכים ארוכים, מייגעים, מסורבלים, ובסופו של דבר זה תלוי על איזה צד השופט קם בבוקר או כמה טוב עורך הדין של בן זוג שלכם יודע לשקר וכל דבר זה כסף הרבה כסף.
לדוגמא מהשבוע האחרון?
פתאום ביבי נותן מענק ומגיע לי 2000 שקל..אבל הגרוש מוריד חצי מהמזונות כי הוא אומר שמגיע לו חצי וכדי לדרוש את מה שמגיע לי אני יצטרך לשלם הרבה יותר ממה שהוא לקח.
ובינתיים? אתם מותשים בן הזוג מותש, והילדים מוזנחים ומרוסקים איפשהו באמצע, מנסים למצוא יד להאחז בה אבל אתם עייפים, עסוקים, כועסים ופגועים והלב שלכם סגור.
כשאנחנו במערכת יחסים ארוכה, אנחנו לוקחים את בן הזוג שלנו כמובן מאליו ואז אנחנו מתגרשים ומבינים עד כמה הוא חסר.
אנחנו לוקחים כמובן מאליו את המשפחה שלנו.
את זה שיש לנו תא משפחתי עם הילדים שכולל אבא, אמא וילדים.
את זה שבחגים עם כל העצבים והסטרס, עדיין, יש לנו משפחה.
ואז, מתגרשים.
ולרגע וחצי יש הקלה ויש אויר ונושמים עמוק ויש עולם שמחכה לנו,
אבל אז, אחרי שהאופוריה עוברת מגיעה המציאות ובחלק מהמקרים, אנחנו מבינים שאיבדנו את החבר הכי טוב שלנו.
שהמציאות הכלכלית שלנו השתנתה, שאנחנו לבד.
לקרוס או ליפול זו פריבילגיה שאין לנו, ולפעמים בני הזוג שלנו יפרגנו את זה לעצמם, ואז תצטרכו לקחת על עצמכם את כל האחריות כי יש ילדים ויש להם צרכים והחיים ממשיכים.
אנחנו מגלים שבחגים, או בשבתות כשכולם יחד, חלק בנו היה רוצה להרגיש שוב משפחה שלמה. ולפעמים קשה לנו להודות בזה, גם בפני עצמנו.
אנחנו מבינים שאולי היינו פזיזים מדי , ולא חשבנו על זה עד הסוף, כי יש לנו ילדים.
ואנחנו שוכחים אותם הרבה פעמים בדרך.
אבל גם העולם שלהם מתפורר והקרקע נשמטת להם מתחת לרגליים והם כבר לא סומכים עלינו כי פירקנו להם את הבית ריסקנו להם את כל הביטחון שהיה.
כל מה שהם היו רוצים זה לראות את אבא ואמא שוב ביחד באותו בית.
אני זוכרת את התקופה שלפני הגירושים. היה רק רע לא היה דבר אחד טוב,דבר אחד שהייתי יכולה להגיד כדאי להישאר.
הייתי בטוחה שאני אהיה מאושרת ברגע שאחיה לבד, אהיה עצמאית, אף אחד לא יגיד לי מה לעשות ואני אמצא בן זוג שיעריך אותי.
ואכן מצאתי כמה כאלה, אבל זה לא החזיק לנצח כי גברים זה עם נצלן בתור גרושה את הכי חלשה שיש.
עם הזמן הבנתי שאולי אם הייתי מחכה עוד קצת, זה אולי היה עובד אחרת.
ועכשיו אני "מודה" לכל אוהביי והיום אני מבינה שמי שאוהב אותי באמת לא היה נותן לי להתגרש.
כל החברות שאמרו לי כמה טוב להן..ואני לבד והילדים לבד והם שונאים אותנו ולכולם רע.
עם הזמן אני מבינה שאם היינו אולי נלחמים קצת יותר בשביל להציל במקום בשביל לפרק, עם אותה אנרגיה והשקעה שהשקענו כדי לפגוע אחת בשני זה היה יכול לעבוד.
אני רואה את הילדים שלי ואיך עצוב להם שאבא ואמא לא ביחד, ואני רואה כמה כל דבר קטן מטלטל אותם באיזה מצוקה הם ואני יודעת שהגרוש שלי חושב כמוני .
זה מוקדש לע"נ הרב אליהו בקשי דורון זצ"ל ואולי תזכו להציל את הבית שלכם חג שמח.
