בס"ד

ניתן לראות בה ביטוי הקליני של הצורך של האדם להתגונן מפני דחפים, זיכרונות ורגשות אשר אם היו יוצאים מהמעמקים לתודעה, היו מביאים למצב כואב, או מאיימים לגרום למצב כזה. ניתן לראות בהתנגדות הדחקתית השתקפות של מה שנקרא 'הרווח הראשוני' מהמחלה הנוירוטית. 'רווח ראשוני' מתייחס כאן לרווח הנובע מפיתרון של קונפליקט אינטרא-פסיכי כואב באמצעות היווצרות של סימפטום נוירוטי. אם מנגנוני ההגנה אינם יכולים להתמודד עם הקונפליקט, סימפטומים נוירוטיים נוצרים כתצורות 'מוצא אחרון' שמטרתם להתמודד עם קונפליקט ולהגן על האדם מפני מודעות לתכנים נפשיים מציקים וכואבים. תהליך האסוציאציה החופשית בזמן הפסיכואנליזה יוצר מצב מסוכן פוטנציאלי מתמיד עבור המטופל בגלל ההזמנה המוצעת לשחרור חומרים מסוכנים בתהליך. זה בתורו מקדם את ההתנגדות ההדחקתית. ככל שהחומר המודחק מתקרב לתודעה, כך ההתנגדות גדולה יותר, ותפקידו של המטפל לאפשר, באמצעות פרשנויותיו, את הופעתם של תוכן כזה לתודעה בצורה שהמטופל מסוגל לשאת.

בס"ד

למרות שהיא דומה במהותה להתנגדות הדחקתית, היא בעלת יחוד בכך שהיא משקפת את המאבק נגד דחפים אינפנטיליים שהופיעו בצורה ישירה או שונה ביחס לאנלטיקאי (פרק ד '). המצב האנליטי מחיה מחדש, בצורה של עיוות מציאותי עתה, חומר שהודחק או טופל בדרך אחרת (למשל, על ידי תיחול לסימפטום הנוירוטי עצמו). תחייה זו של העבר במערכת היחסים הפסיכואנליטית יכולה להביא להתנגדות העברה. גם כאן תפקידו של המטפל לסייע להופעת תוכן העברה לתודעה בצורה נסבלת באמצעות התערבויותיו. התנגדות העברה כוללת את ההתמקמות המודעת של המטופל במחשבות על המטפל, כמו גם השתקפות של מחשבות העברה לא מודעות שמגנות עליהן.

בס"ד

למרות שבמבט ראשון הסימפטום עשוי להרגיש כ'גוף זר' ולא רצוי, תהליך של 'הטמעה' של הסימפטום בארגון הפסיכולוגי של האדם עשוי להתרחש לעיתים קרובות. פרויד אמר זאת כך: "האגו ממשיך להתנהג כאילו הכיר בכך שהסימפטום הגיע כדי להישאר ושהדבר היחידי שניתן לעשות הוא לקבל את המצב בחלקו הטוב ולהפיק ממנו יתרון רב ככל האפשר" (1926 א ). הישגים משניים כאלה כתוצאה מהתסמינים מוכרים. צורה של היתרונות והסיפוקים המתקבלים מאחר ואנשים מטפלים בהם או מרחמים עליהם, או בסיפוק הדחפים האגרסיביים והנקמניים כלפי אלה שנאלצים להשתתף בסבלו של המטופל. רווח משני עשוי להצטבר גם באמצעות סיפוק הצורך של המטופל בעונש, או על ידי מגמות מזוכיסטיות מוסתרות. דוגמאות ברורות לרווח ממחלה עשויות להופיע אצל חולים עם ‘נוירוזות פיצויים’, או אצל אלה שנשארים חולים בגלל הרווח המשני משני מהחברה, למשל. כאשר תשלומי 'הרווחה' חורגים מהשכר שניתן היה להרוויח. הרתיעה הלא-מודעת של המטופל לנטוש את היתרונות המשניים הללו ממחלה, במהלך הטיפול, מהווה סוג זה של התנגדות.

בס"ד

נוצר בשל ההתנגדות של דחפים יצריים לכל שינוי במצב ובצורת הביטוי שלהם. כפי שאמר פרויד (1926e): 'כפי שאתה יכול לדמיין, סביר להניח שיש קשיים אם תהליך יצרי שעובר בדרך מסוימת במשך עשורים שלמים צפוי לפתע לעבור דרך חדשה שזה עתה נפתח אליו'. צורה זו של התנגדות מחייבת את מה שפרויד כינה 'לעבור דרך' כדי לבטלו (פרק עשר). לדעתנו ניתן להתייחס להתנגדות זו בטיפול כחלק מההתנגדות הפסיכולוגית הכללית יותר לוותר על הרגלים וצורות תפקוד נרכשות - ההתנגדות ל'התבטלות'. היבט של המושג 'לעבור דרך' הוא תהליך רכישת דפוסי תפקוד חדשים, ולמידה לעכב את התבניות הישנות והמבוססות יותר. תהליך זה נחשב לחלק חשוב מהעבודה האנליטית. 'התנגדות של האיד' נחשבה גם בכמה כתבים פסיכואנליטיים כנובעת כתוצאה מ'אטיות ', 'דבקות' או 'דביקות' של הליבידו.

בס"ד

היא ההתנגדות הנובעת מתחושת האשמה של המטופל או מהצורך שלו בעונש. פרויד ראה ב'התנגדות של הסופר-אגו' את ההתנגדות שקשה ביותר לאנליטיקאי להבחין ולהתמודד איתה. זה משקף את פעולתו של תחושת אשמה לא מודעת (1923 ב), ומסביר את התגובה הפרדוקסלית לכאורה של המטופל לכל צעד בעבודה האנליטית המייצגת את הגשמתו של דחף כזה או אחר שהוא מתגונן נגדו בגלל ההנחיות של המצפון שלו. כך שמטופל שיש לו רגשות אשם חזקים הקשורים, למשל, לרצון להיות הבן האהוב ביותר ולנצח את אחיו עשוי להגיב בהתנגדות לכל שינוי שמאיים להביא למצב בו הוא יכול להצליח יותר. מאשר יריביו. או שמטופל שיש לו רגשי אשמה עזים ולא מודעים כלפי משאלותיו המיניות הספציפיות עשוי להגיב בהתנגדות עזה בעקבות שחרור משאלות כאלה בתהליך האנליטי. דוגמה להתנגדות של הסופר אגו יכולה להיות מודגמת על ידי מטופל שמרשה לעצמו להעלות מחשבה שמעוררת אשמה, מדחיק מחשבה זו ומגיע למפגש בתחושה לא נוחה אשר מזוהה בסופו של דבר כתחושת אשמה הגורמת לו להתנגד לעבודת הניתוח.

בס"ד

פרויד ראה בתופעות הקליניות של התנגדות קשורות באופן חזק, אם כי לא באופן בלעדי, למכלול מנגנוני ההגנה של המטופל. זה לא נקשר באופן ספציפי להדחקה, אם כי לעתים קרובות הוא השתמש במונח 'הדחקה' כמילה נרדפת להגנה באופן כללי. מנגנוני ההגנה מפותחים משמשים בכדי להתמודד עם מצבים של סכנה (בפרט, הסכנות שעלולות להיווצר אם היו מאפשרים רצונות מיניים או אגרסיביים לא מודעים לביטוי חופשי וישיר בתודעה או בהתנהגות) והם כוללים מנגנונים כמו השלכה, ביטול , אינטלקטואליזציה, רציונליזציה, הזדהות עם התוקפן, היפוך תגובה וכדומה. פרויד העיר (1937 ג) כי 'מנגנוני ההגנה המכוונים נגד סכנה לשעבר חוזרים בטיפול כהתנגדות להתאוששות. מכאן יוצא שהאגו מתייחס להחלמה עצמה כסכנה חדשה '.

פרויד התייחס לקשר שבין צורת ההתנגדות שהפגין המטופל לאופי ארגון ההגנה הבסיסי. לדוגמה, הוא תיאר עיוותים מסוימים של אסוציאציות חופשיות אשר נחשבו למאפיין של הנוירוטי האובססיבי (1909d). אך בעוד שסוגי ההתנגדות נחשבו כמעידים על היבטים בפסיכופתולוגיה של המטופל (1926 ד '), הם נחוו על ידי פרויד בעיקר כמכשולים לעבודת המטפל.

בס"ד

בשנת 1937 פרויד פרסם את 'ניתוח ניתן לניתוק ובלתי ניתן לסיום' (1937 א), בו דן במספר גורמים שונים שיכולים להגביל את הצלחת העבודה האנליטית. בין אלה היה כוחם המולד של הדחפים, מה שתרם לחוסר השינוי של אישיות המטופל. גורם נוסף היה חוסר הנגישות של סכסוכים רדומים שלא הופיעו בצורה מחודשת בהעברה ולכן לא ניתן היה לנתח אותם בהצלחה. פרויד גם הציע כי התכונות הספציפיות של ניידות ודבקות של הליבידו, ומקורות קונפליקטיים אשר נקבעים ביולוגית - למשל, קנאת פין אצל הנקבה והפסיביות החוקתית של הזכר – ככאלה אשר תרמו להתנגדות לשינוי.

בס"ד

בשנת 1936 הדגישה אנה פרויד בספרה, האגו ומנגנוני ההגנה, עד כמה ההתנגדות יכולה לספק מידע על תפקודו הנפשי של המטופל. כך ההתנגדות, ככל שהם משקפת את סוג הקונפליקט וההגנות בהן נעשה שימוש, הפכה למושא מחקר אנליטי בפני עצמה. ניתן לראות בניתוח ההתנגדות את עיקרון הניתוח של אותם היבטים של הגנות המטופל שהתקבלו ותרמו לתוצאה הפתולוגית של העימותים שלו. 'ניתוח ההגנה', באמצעות ניתוח ההתנגדות, קיבל תפקיד חשוב יותר ויותר בטכניקה הפסיכואנליטית (A. Freud, 1965; Glover, 1955; Hartmann, 1951; Sandler & A. Freud, 1985).

גילמן (1987), שכותב על ניתוח חלומות, העיר כי מבחינה אחת כל החלומות הם 'חלומות התנגדות', בכך שתוכנם מטשטש חומר לא מודע שמוגן באמצעותם. יחד עם זאת החלום נתפס כ"חלון לחומר שאולי לא יהיה זמין ". גילמן ממשיך ואומר שחלומות משקפים את ההגנות האופייניות בהן משתמשים המטופלים כדי להגן על מודעות לתכנים נפשיים לא נעימים.

במספר פרסומים חשובים, רייך הוכיח כי מטופלים מסוימים פיתחו תכונות אופי קבועות שהיו תוצאה של תהליכים הגנתיים מהעבר, ואשר הראו את עצמם הן באישיות והן בתהליך הפסיכואנליטי כמאפיין 'קבוע'. רייך התייחס לאלו כאל 'ציפוי שריון של הדמות' (Charakterpanzerung). בעוד שהוא טען כי התנגדות הנובעת מתכונות אישיות "קבועות" שכאלה צריכות להיות בתחילה המוקד העיקרי של היצירה הפסיכואנליטית, אנה פרויד (1936) סברה כי יש להניח את ההתנגדות הספציפית הללו בקדמת הניתוח רק כאשר אין זכר ניתן לאיתור לסכסוך עכשווי, הכולל אגו, דחף ורגש - השקפה שהורחבה על ידי סטרבה (1953).

בס"ד

לאחר מכן, דויטש (1939) הציע סיווג של צורות התנגדות ל (1) ההתנגדות האינטלקטואלית או ה"אינטלקטואליזציה ", (2) התנגדות ההעברה, ו (3) התנגדות הדחקתית. היא דנה בקבוצה הראשונה בהרחבה, והעירה כי מטופלים המראים את ההתנגדות האינטלקטואלית מנסים להחליף חוויה אנליטית בהבנה אינטלקטואלית. התנגדות כזו יכולה להימצא אצל אנשים אינטלקטואליים ביותר, בנוירוטיקה אובססיבית ובמטופלים הסובלים מהשפעות חסומות או מופרעות, אשר לאחר שהדחיקו את הצד הרגיש בחייהם, שמרו על הצד האינטלקטואלי כאמצעי היחיד לבטא את האישיות

מאחל רק טוב גבר

אני דוקא די אוהב אותו

עם תפילות מרוממות

מה זה הפורום הזה? - חשבתם שיהיה טוב?!

מה זה הפורום הזה? - חשבתם שיהיה טוב?!

תגידו מה זה הפורום הזה? - חשבתם שיהיה טוב?!

שבוע וחודש מבורך ומקסים

יחסית מסביר. קצת. אולי.
ספסל אחורי של אוטובוס משהו..

אני עוברת על המסרים פה והשיחות אישיות.. כמה דרמות!! ואני לא זוכרת כלום! מביך למדי.

ולמה כשאני נכנסת לשיחה עם פצלש כתוב לי שהיא מחוברת?!

מה איתך?

המפגש טד יצא לפועל?

עוד אפשר להירשם? 😇

האחרון שניסינו להרים לא, למיטב זכרוני...

אבל היו שניים שכן, והם גם היו ממש טובים! בכלל הפורום הזה היה איכותי, אחותי |נוסטלגי|

כתבנו פה כל דבר איכותי שהיה בשנה האחרונה, אפשר לראות בקלות כמה זה

סדרות של כאן ארכיון- קרובים קרובים, סטרייט ולעניין.

בפייסבוק- עמוד בשם "הקופסה- רק דברים טובים", יש בו בדרך כלל קטעים מצחיקים מסרטים ישראלים ישנים..