כל הכבוד

ואין מה לעשות.

גם לשים חומר חיטוי על פצע זה כואב... אבל הכרחי...

נכון...

זה כי אני תמיד צודקת...

לא אכפת לי לפרגן לך הפעם. תראי כמה רחוק הקורונה לקחה אותי.

שיאו

מרגש אה?!

אין דברים כאלו!

אנחנו שווים בזכות מי שאנחנו.

ואם לא נעריך את עצמינו, מי יעשה את זה בשבלינו?

וחוץ מזה שצריך לעבוד את ה' מתוך תחושת ערך עצמי

נו, נו...

ישיבה שלמה תלויה בתכנון שלך!

בזכותך כולם יושבים ללמוד!

מגלגלים זכות על ידי זכאי, זה דבר פשוט לדעתך?

זה מעשים... לא יודע עד כמה זה משהו שנמצא בי באמת... 

תן לעצמך קצת קרדיט, מגיע לך...

תראה שירשורים שלך- איך אתה מתרגש לדבר עם רב, שמח לעשות שיעורים גדולים...

וגם אם אתה המרגיש שזה רק מעשים- אחרי הפעולות נמשכים הלבבות

עכשיו תנסה להסביר לעצמך למה אתה לא מוצא נקודת אור.

זה היום ספציפית?

כי לכולם יש ימים זבל...

אם לא-

תעשה ביום טוב שלך רשימה ל מה שכן טוב בך. זה אולי נשמע נאיבי ומטופש אבל אף אחד לא צריך לדעת עליה.

ואז ביום יותר מאתגר תסתכל בה, תשאב כוח

אני על פחות משעתיים שינה. אבל זה דבר קבוע...

לך, לך, לך לישון...

מה החזיק אותך ער אתמול עד כל כך מאוחר, למען ה'?

וקמתי ברבע לשבע. 

כי להיות במיטה ולחשוב זה מציק אבל לא ממש מעייף...

(גם אם זה מחשבות דכאוניות על כמה אני עולב. מנסיון.)

ואז מתחילים לבכות במיטה (בלחש, שאמא לא תתעורר)

וקמים עם עיינים פופים ואומרים שפשוט זה מעייפות...

מוכר...

אנחנו בדרך כלל נבכה בכזה מצב.

או נתקשר לחברה אם אנחנו הסוג הפטפטן (לא אני...)

לחברה בארבע בלילה?

חוץ מזה שראיתי בשלוש בלילה מתחת לחלון שלי 30 אנשי מד"א, הצלה, זק"א וכו שעשו מסיבה מתחת לחלון שלי. קיצר... היה שישו ושמחו. 

משהו מוזר... 

לא יודע.

למרות שזה לא כ"כ פשוט. יש לי בכי עצור כבר שבוע ועכשיו הוא לא רוצה לבוא...

בעיה.

תתפלא. מכירה בנות שעושות את זה. זה בנות שגם מתוך שינה ירימו טלפון, ואם הן מנחמות בת ישראל בוכייה זה עושה להן טוב עם עצמן...

חיה נפצעה ומחלצים אותה... או כל מיני כאלה... 

אבל זה לא בכי כזה... זה משהו אחר...

לאלא אני מדבת על בכי פנימי כזה, עמוק, שאחר כך אתה מרגיש טוווובבבב ומשוחרר

זה מזה משחרר...

עשית את זה פעם?

בטח עשיתי... מזמן... עכשיו לא הולך.