הַבָּנִים שֶׁל דּוֹקְטוֹר מֶנְגֵּלֶה מוֹכְרִים טְרַקְטוֹרִים
בַּדֶּרֶך שֶׁבֵּין מִינְכֶן לִשְׁטוּטְגַּרְט.
מִי שֶׁיִּקְנֶה אוֹתָם יַחֲרֹש אֶת הָאֲדָמָה,
יַשְׁקֶה עֵץ,
יִצְבַּע בְּאָדֹם אֶת רַעֲפֵי הַבַּיִת
וּבְפֶסְטִיבַל הַבִּירָה יִרְאֶה אֵיךְ תִּזְמֹרֶת הַמִּסְבָּאָה
מֻצֶּבֶת עַל הָרְחָבָה כְּחַיָּלֵי בְּדִיל בְּחַלּוֹן רַאֲוָה.

בִּמְכוֹן הַיֹּפִי שֶׁל הַהִסְטוֹרְיָה יוֹדְעִים לְסָרֵק בְּלֹרִית
אֲפִלּוּ בִּשְׁעָרָהּ שֶׁל
מִפְלֶצֶת.

בִּבְכוֹת יְלָדֵינו בְּצֵל גַּרְדֻּמִּים

אֶת חֲמַת הָעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ.

כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים

אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.


כִּי אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים

מִנּוֹרְבֶגִים, מִצֶ’כִים, מִבְּרִיטִים.

וּבִצְעֹד יְלָדֵינוּ אֱלֵי גַּרְדֻּמִּים,

יְלָדִים יְהוּדִים, יְלָדִים חֲכָמִים,

הֵם יוֹדְעִים כִּי דָמָם לֹא נֶחְשַׁב בַּדָּמִים –

הֵם קוֹרְאִים רַק לָאֵם: אַל תַּבִּיטִי.


וְאוֹכֵל הַגַּרְזֶן בַּיָּמִים וּבַלֵּיל,

וְהָאָב הַנּוֹצְרִי הַקָּדוֹשׁ בְּעִיר רוֹם

לֹא יָצָא מֵהֵיכָל עִם צַלְמֵי הַגּוֹאֵל

לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד בַּפּוֹגְרוֹם.


לַעֲמֹד יוֹם אֶחָד, יוֹם אֶחָד וִיחִידִי,

בַּמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ שָׁנִים כְּמוֹ גְדִי

יֶלֶד קָט,

אַלְמוֹנִי,

יְהוּדִי.


וְרַבָּה דְאָגָה לִתְמוּנוֹת וּפְסָלִים

וְאוֹצְרוֹת־אֳמָנוּת פֶּן יֻפְצָצוּ.

אַךְ אוֹצְרוֹת־אֳמָנוּת שֶׁל רָאשֵׁי־עוֹלָלִים

אֶל קִירוֹת וּכְבִישִׁים יְרֻצָּצוּ.


עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת: אַל תַּבִּיטִי, הָאֵם,

אֵיךְ שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת הֻנַּחְנוּ.

חַיָּלִים וָתִיקִים וִידוּעִים לְשֵׁם,

רַק קְטַנִּים־בְּקוֹמָה אֲנַחְנוּ.


עֵינֵיהֶם מְדַבְּרוֹת עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים:

אֱלֹהֵי הָאָבוֹת, יָדַעְנוּ

שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים,

אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ.


שֶׁאַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הַיְלָדִים

לֵהָרֵג מוּל כִּסֵּא כְבוֹדְךָ.

וְאַתָּה אֶת דָּמֵנוּ אוֹסֵף בְּכַדִּים

כִּי אֵין לוֹ אוֹסֵף מִלְּבַדֶּךָ.


וְאַתָּה מְרִיחוֹ כְּמוֹ רֵיחַ פְּרָחִים

וְאַתָּה מְלַקְּטוֹ בְמִטְפַּחַת,

וְאַתָּה תְבַקְשֶׁנּוּ מִידֵי הָרוֹצְחִים

וּמִידֵי הַשּׁוֹתְקִים גַּם יַחַד.

כל אחד זקוק לאמא, אמא מה אוכל אותך.
דלת המטבח נעולה גם עכשיו.
בחוץ שוקע שמש, העולם נרגע,
אצלך הכל אחרת, הכל לשוא.
האם הסתיימה המלחמה?
בגרמניה לפני המלחמה, היית יפה, זה מכאיב,
הזמן לא עמד,
הגוף לא נצחי.
מי רוקד תחת ירח, רק הזכרון,
מי האיש בתמונה, מי הילד בארון.
בגרמניה לפני המלחמה, היה נדמה לך
מה היה נדמה לך?