הי כולם, חוויתי אובדן שלטובה הארץ❤
קשישות שהייתי קשורה אליהם במהלך השירות,
2 שהייתי קרובה אליהם ועוד כמה שהכרתי..
אממה, מרגיש לי שלא הצלחתי לעכל..
הקשישות שנפטרו שהייתי קשורה אליהם באמת שבאותו רגע הייתי עצובה וכמה דקות אח"כ זה פשוט התמסמס התחושה, כאילו לא באמת עיכלתי..
יודעים מה נכון לעשות במצבים כאלה??
אולי זה מצביע על משו?
כי בתחושה שלי לא עיכלתי את זה,
וזה קשישות שהייתי איתם כמעט יום יום..

חלק יגידו, "זה קורה שקשישים הולכים לעולמם, ואם את עבדת עם קשישים למה ציפית?"
אבל בעיניי פשוט הדחקתי..
אוף,
מה עושים?😦😐
אגב זה קרה בתקופה האחרונה..טובה הארץ❤
..
איזה קשהאושפיזין מהירח
אנחנו נפגשים במהלך השנים במוות בכל מיני צורות לפעמים זה קרוב יותר
מותר לך להיות בהלם וזעזוע אני חושב שזה חלק מהתפקיד של המוות כלפי האנשים שבחיים
את יכולה גם להשקיע בהנצחה של הקשישות או במשהו לעילוי נשמתם
אם יש רכזת טובה ורגישהתפוחית 1
אז לדבר איתה
מותר להיות עצובים. מותר לבכות. פרידה זה קשה ובטח ממי שאוהבים
לא הצלחתי להבין אם מה שקרה זה שאת מרגישה שאת לא מספיק מצטערת וחושבת שאת מדחיקה
או שהדחקת ועכשיו הכל צף?
ובנימה אישית- גם אני התנדבתי עם קשישות, ואדם רגיש לא יגיד לך את המשפט בסוף..גם משהו שהוא הגיוני שכלית, עדיין יהיה כואב
^ מצטרפת לתגובהברוקולי
עבר עריכה על ידי ברוקולי בתאריך כ"ו בניסן תש"פ 22:11

ובנוסף לכל עמותה יש עובדות סוציאליות שאפשר לדבר איתן
ואם עבדת עם הקשישות דרך והדרת אז גם שם אמור להיות מענה.

וזה מובן.
פשוט ככה-טובה הארץ❤
אני אפילו לא בוכה,
יעני ממש כאילו מבינה בראש שזה קרה אבל לא מצליחה להרגיףש.
ואני בכללי אופי מאוד רגיש.. ככה שזה לא מסתדר לי איך אני לא מעכלת..
מזכיר לי, להבדיל, בחתונה שליאת פניך אבקש
שבקושי דמעה אחת הצלחתי להוציא.
כאילו מכל ההתרגשות ומהלחץ, אז לא בוכים.... ככה הסבירו לי.
וברור ששמחתי, אבל היחתי בטוחה שאבכה את חיי, ולא....

אז אולי זה קורה לך מהתרגשות גדולה, ואולי מתי שהוא זה יתפרץ... ואולי גם לא...
לפעמים מרוב שמשהו גדול קשה לעכלתפוחית 1אחרונה
כשמישהי יקרה מאוד לליבי נפטרה, הבכי האמיתי התפרץ רק בלוויה( אחרי איזה שמונה שעות שהלכתי עם הבשורה הזו.. פשוט לא קלטתי מרוב שזה הזוי)
מנסה בזהירות- אולי ישחרר ממך ויעזור לכתוב מכתב למשפחות? לא יודעת אם זה הכיוון..
כולנו מדחיקים רוב הזמן כמה החיים קצריםבסדר גמור

זאת הדרך הרווחת ל"שרוד" כרגע.. 

אולי תשתפי במשהו מעניין שלמדת מהן ?בן מערבא


וואו..טובה הארץ❤
האמת שאחת, היה לי קשר מיוחד איתה, פחות בדיבור, כי היא הייתה בת 98 וכבר לא שמעה כ"כ טוב, וגם פחות הייתה עם סבלנות להקשיב.
אז היה דיבור ממש בקטנה.. אבל כן הייתי באה אליה הרבה לבית ומשחקת איתה, או מדברת איתה בכללי על דברים. מספרת כל האחים, על ההורים, על הדירה. אבל ממש בתימצות כי הייתי צריכה ממש לדבר בקול, והיא לא כ"כ שמעה, ולא היה לה סבלנות.
ונגיד גם אם סיפרתי משו היא פחות זכרה.
יותר היה כיף שישבתי לידה, אפילו סתם, בלי לדבר.
אז רוב הקשר התבטא במבט בעיניים, בבוקר טוב כשהיא הגיעה למרכז יום, בחיבוק, במשחק..

והשנייה הייתה קשישה מהוהדרת שהייתה לה שמחת חיים, חריצות, חדות מחשבה.
היא ממש אהבה לשיר עם הבנות שירות שהיו אצלה במשך השנים.
ורק לקראת ממש המפגש האחרון שהיה לנו ביחד לפני הקורונה, שאז אסרו לנו לבוא לקשישות, ישבנו ביחד בגינה שקטה, ושרנו שירים, והיה מצחיק וקליל כזה..
והיא התעצבנה שלא ידעתי לשיר ברוסית כמו שהיא שרה..
וצחקנו על זה..
ואז אחרי שלושה שבועות היא נפטרה מקורונה☹
זכית להכיר דמויות גדולות שעברו הרבה. כל הכבוד לך שאת מצליחהאת פניך אבקש
להתחבר גם לגילאים האלה. זה לא פשוט לכולם....
אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצועאיש השקים
זה לא מראה על "משהו לא בסדר"..ד.

אבל אולי כדאי שתמצאי לעצמך זמן פנוי (כעת יש הרבה),

 

תחשבי עליהן קצת, תשחזרי קצת חוויות, תחייכי, ותתני לעצמך להגיב טבעית. חיוך, צער, בכי - מה שבא. שום דבר לא "צריך" דווקא.

 

וגם תגידי אח"כ פרק תהילים לזכות כל אחת מהן, תרגישי שאת ממשיכה לעשות עבורן טוב.

 

אולי תחשבי מה למדת מהן, שיוסיף להן זכויות.

 

כך גם תעכלי, גם תתני מקום להרגשות שישנן, וגם "תשמרי על קשר" קצת..

אין מספיק מקום בשרתים של ערוץ 7פשוט אני..

אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈

כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳

הדסה הדסה למה את הלב שלי לקחת הדסההה קפיץ

מה אתם חושביםהתלמיד העייף

הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??

עצוב ממשכְּקֶדֶם

אופייני לג'ן זישבורת,לבאחרונה

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אממ… בנותבנות רבות עלי

מה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?

שלכן*בנות רבות עליאחרונה

שנים לא הייתי פה.הלב בוער למלך!

לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים

אתה קיים גם מחוץ לווצאפ???אריק מהדרום

לאט לאט חוזרים למקורותהלב בוער למלך!אחרונה

הפיצ'ר האהוב עליי בתקופה הזועשב לימון

שנכנסים לאתר אינטרנט והוא מציע לי לאשר שימוש בקוקיות 🤭

אם יש שיער מספיק ארוך אני מאשרת

עד עכשיו אני לא מבינה מזה הקוקיס האלהנחלת

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

תודה!נחלתאחרונה

משה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

עוד פעם גולש יותר זמן ממה שתכננתיחוזר תמיד לאשתי

בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.

כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.

לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.

מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?

כמו בקניון, מטשטש תחושת זמןעשב לימון

ונועד להיות כזה.

את מבלה הרבה בקיונים?משה

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

לא הרבהעשב לימון

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אולי בגלל שאני רגיש מאוד אף פעם לא אהבתי קניוניםמשה

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

כאן ההבדל, בהכללה גסה, בין גברים ונשיםפ.א.

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

ובין הציפיות השונות בין גברים לנשיםעשב לימון

מנשים מצפים יותר

מצפים יותר כלומר בקניון?משה

מצפים להיות יותר מטופחותעשב לימון

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אה. כן. ציפיות מגדריותמשה

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

נכון מאודפ.א.אחרונה

אני באמת דקה מחזירה תשאלה אליךSeven

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

הממחתול זמני

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

אפשרoo

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

כנראה שיש לך יותר מידי זמן פנוי?פ.א.

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

אינטרנט זה אתגר קשוח. והבחירות לא חד משמעיות.משה

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

אצל מי שזה צורך מקצועי, כמותך, ההסתכלות אחרתפ.א.

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

בספריה אפשר להאבד בדיוק כמו באינטרנטמשה

נכון. לזה התכוונתיפ.א.

הזכרת לימשה

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

שיר נוסטלגי מקסים 😻פ.א.

יש אפשרות בפלאפון של איכות חיים ובקרת הוריםארץ השוקולד

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

לכל הפחות screenzenשבורת,לב

אני מכיר את הבן אדם בתור ילדל המשוגע היחידי

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

כמה טוהר, אמת וכנות יש בונחלתאחרונה

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

עזרא שיינברג - מישהו יודע מה סוף הסיפור?חוזר תמיד לאשתי

הסוף עוד לא הגיע לצערינו...הסטורי

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

זה השאלה... מתפתח שם משהו?חוזר תמיד לאשתי

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מעניין... אנשים כאלו תמימים?חוזר תמיד לאשתי

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

לא יודע, איך חזרו שוב ושוב למוטי אלון?!הסטורי

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אין לך לעקוב אחרי כל דבר בעולםנקדימון

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

נדמה לימשה

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

אני חושבת שדווקא במקרה שלו, הוא מנודה עד היום והלואוריןאחרונה

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.

למיטב ידיעתי גר היום בקצרין ומנודההריון ולידה

עוד יש איזו הפגנה קטנה כל מוצש מתחת לביתו בקצריןיהודי שואף לטוב

תגובתי נוגדת את תקנון האתר 4ne1

אולי יעניין אותך