כל אחד עמד בצפירה בדרך שונה,
אחד בכה, אחת שתקה, אחד מלמל פרק תהילים, אחת הביטה ברצפה בשתיקה.
רק ברכה העיזה להרים את הראש ולהביט בכאב.
כל אחד שם איבד משפחה בשואה,
כל אחד שם חווה את הכאב וההשפלה,
כל אחד שם עבר התופת הזאת ובחר בחיים,
כל אחד היה יכול בקלות להישבר ולהיכנע לאמונה,
אבל בחר בלהקים בית, משפחה, וחיים.
כל אחד כאב, כואב את הסבל הזה יום יום,
כל אחד בדרכו שלו מעביר את המסר לזכירת השואה,
יש שבשתיקה, יש שבסיפורים, ויש שבתמונות, ויש שבמספר על היד.
ואני מביטה בהם כעל אנשים גיבורים ומלאים בכח בעוצמות אדירות, באמונה, וחדורי ניצחון.
כל אחד בדרכו שלו .
אשראי שזכיתי לשהות במחיצתם שנה שלימה,
יום יום, לראות את האנשים ולא להאמין שאלה שצוחקים עכשיו,
אלה ששרים שירים בשיעור מוזיקה בקלילות,
אלה שמציירים ציור בשיעור אומנות,
אלה שסיימו השנה ביחד את הש"ס,
אלה שמספרות על החתונות של הנכדים,
אלה שכבר מחזיקים בידיהם בני נינים,
זה אותם אלה שעברו את השואה,
ובוחרים בחיים בחוזקה.
"ובחרת בחיים!"
שנה אחרי שסיימתי את השירות במרכז יום,
חלקם כבר הלכו לעולמם,
וכאבם עוד מהדהד בחלל,
חלקם עוד נשארו פה וסוחבים את הכאב..
מה שבטוח, זכיתי.
זכיתי לראות את הנצחון שלהם בעיניים.




