פעם ישב ילד אחד בשולחן של הכיתה, לבד. הוא היה עצוב.
התיישבו לידו עוד שני ילדים ודיברו איתו, הם שיתפו אחד את השני בבעיות שלהם, והיה להם נחמד.
אחרי כמה חודשים שהם ישבו ביחד ונהיו חברים טובים, הצחוק שלהם משך עיניים מהשולחנות סביב. כולם רצו לצחוק גם!

אז האחרים עברו לשולחן שלהם, והחברים שמחו מאד, כי עוד אנשים באו והיה כיף, והם כבר לא היו לבד יותר!

אחרי כמה זמן עוד ילדים גררו שולחנות להתיישבות מסביב, וככה סביב הילדים מהשולחן הראשון נוצרו מעגלים מעגלים, והם שמחו.

אחרי כמה זמן החלו תלונות... הילדים בסוף לא שמעו את מה שכולם אומרים, לא כולם הסכימו, לא כולם אהבו את זה שיש ילדים באמצע... זה לא שוויוני...

הילדים באמצע לא הבינו מה הסיפור. אנחנו לא עשינו כלום, סתם ישבנו כאן.

הצחקתם אותי...