יש לי הרגל מוזר
די ישן, אבל פתאום הוא התעורר מהתרדמת שלו, והנה הוא פה, חי ובועט.
מידי פעם, שמקננת בי ההשראה, אני מתיישבת לנקז אותה לתוך קובץ קטן וחמוד שנקרא בלגן בלי קשר
יען התקפי ההשראה שלי קצרים, מעטים, ונוטים להיות בלתי קשורים אחד לשני בצורה מעוררת השתאות. ועיקר הבעיה היא כמובן חוסר בסבלנות וכושר התמדה מצידי (איפשר להאשים הכל על השראה) אז בקובץ הזה ישנם חלקי סיפורים, אמצעים, סופים והתחלות מכל כיוון סגנון וצבע.
ועכשיו, משום מקום אמיתי, אחרי שנתיים בערך, פלוס מינוס, זה קרה שוב.
אז כתבתי, רבע עמוד בערך של רגע מפנה עמוק ונוגע ללב בסיפור שאינלו סוף או התחלה.
זה נחמד בסהכ, יצא לי להשתמש הקטעים משם לסיפורים אחרים שכתבתי, פתאום הם השתלבו להם בעלילה.
אבל לא זו הנקודה שלי.
מכיוון שחלפו שנים רבות כל כך מאז כתבתי משו בקובץ הזה, ומכיוון שיש לי עודפים של זמן, החלטתי לקרוא את הקובץ כולו.
וואו
מה אומר ומה אדבר
הייתי בנאדם אחר פעם
והקטע ההזוי ביותר?
הייתי כל כך הרבה בנאדמים אחרים
(פתחתי את הקובץ הזה איפשהו בתיכון!)
אני יכולה להיזכר מה הניע חלק מהקטעים שכתבתי, וחלק אחרים העלו באוב את התחושות שהיו לי בעת הכתיבה.
זה מרתק
כמו שמה שמו בצלה של הרוח אומר שם; סיפור הוא מכתב שהסופר כותב לעצמו, כדי לספר לעצמו דברים שלא היה מצליח לגלות בדרך אחרת.
זה מגניב למדי
מלחיץ למדי
מעט מטריד ועגום לעתים
אבל בגדול זה מגניב
#פריקה
די ישן, אבל פתאום הוא התעורר מהתרדמת שלו, והנה הוא פה, חי ובועט.
מידי פעם, שמקננת בי ההשראה, אני מתיישבת לנקז אותה לתוך קובץ קטן וחמוד שנקרא בלגן בלי קשר
יען התקפי ההשראה שלי קצרים, מעטים, ונוטים להיות בלתי קשורים אחד לשני בצורה מעוררת השתאות. ועיקר הבעיה היא כמובן חוסר בסבלנות וכושר התמדה מצידי (איפשר להאשים הכל על השראה) אז בקובץ הזה ישנם חלקי סיפורים, אמצעים, סופים והתחלות מכל כיוון סגנון וצבע.
ועכשיו, משום מקום אמיתי, אחרי שנתיים בערך, פלוס מינוס, זה קרה שוב.
אז כתבתי, רבע עמוד בערך של רגע מפנה עמוק ונוגע ללב בסיפור שאינלו סוף או התחלה.
זה נחמד בסהכ, יצא לי להשתמש הקטעים משם לסיפורים אחרים שכתבתי, פתאום הם השתלבו להם בעלילה.
אבל לא זו הנקודה שלי.
מכיוון שחלפו שנים רבות כל כך מאז כתבתי משו בקובץ הזה, ומכיוון שיש לי עודפים של זמן, החלטתי לקרוא את הקובץ כולו.
וואו
מה אומר ומה אדבר
הייתי בנאדם אחר פעם
והקטע ההזוי ביותר?
הייתי כל כך הרבה בנאדמים אחרים
(פתחתי את הקובץ הזה איפשהו בתיכון!)
אני יכולה להיזכר מה הניע חלק מהקטעים שכתבתי, וחלק אחרים העלו באוב את התחושות שהיו לי בעת הכתיבה.
זה מרתק
כמו שמה שמו בצלה של הרוח אומר שם; סיפור הוא מכתב שהסופר כותב לעצמו, כדי לספר לעצמו דברים שלא היה מצליח לגלות בדרך אחרת.
זה מגניב למדי
מלחיץ למדי
מעט מטריד ועגום לעתים
אבל בגדול זה מגניב
#פריקה
