אבל גדולי ישראל ממש? כנראה שראי"ה היה היחיד.

הוקמה אחרי פטירתו, אז כנראה שהוא לא תמך בה ולא התנגד אליה.

אפשר גם להגיד שהרב קוק לא ראה שום משמעות בהקמת המדינה כי היא קמה אחרי פטירתו, הוא לא תמך בהקמתה ולא התנגד לה, יתכן שהיה מתנגד.

אם רוצים לומר דברים תמיד אפשר, אגב גם אברהם אבינו לא היה ציוני נלהב, וכן דוד המלך לא תמך בנתניהו לראשות הממשלה, וגם לא התנגד אליו, מה שבטוח, הקב"ה הוא דתי עם כיפה סרוגה וסרט כתום, אחרת בשביל מה אני מקיים מצוות?

אז בעיקרון הוא היה בעד הקמת מדינה כזו, ועל אף שכבר אז היה ניתן לחשוד שלא כל ההנהגה שלה תהיה בידי יהודים המדקדקים במצוות.

איך הוא היה מתייחס בדיוק למדינה כפי שקמה אחרי פטירתו, אין לי ידיעה מדוייקת, אבל אפשר להשוות ליחסו לדברים שהיו קיימים בחייו, ולפרשנותו לתהליכים שהחלו בזמנו, ולנסות לשער. 

כדי לשער האם הנצי"ב היה תומך בציוונת, צריך קודם להגדיר את השאלה, מהי תמיכה בציונות, ואז לנסות להבין האם אנחנו יכולים ללמוד ממה שעשה וכתב הנצי"ב בחייו את דעתו.

ואל תחשוב שאני אתן לך לנכס רבנים ציוניים לעמדה הלא ציונית והאנטי ציונית רק בגלל שזה לא בא לך טוב בעין ואתה נבוך מזה ותנסה לדחות אותי בתירוץ "טוב אנחנו לא מבינים."

יש לי עניין שלא להפוך הרבה שאלות שונות שהרבנים הכריעו בהם לשאלת כן/לא אחת.

יש לי התנגדות לדימויים שטחיים, בלי בחינה של הדומה והשונה, בין השאלות שדנו בהם בדורות קודמים לשאלות במציאות שלנו, בין אם נעשות בשירות אידאולוגיה ציונית או חרדית.

ועם זאת, ברור לגמרי שהראי"ה זצוק"ל היה שותף ותומך (עם השגות) בתנועה הציונית ההרצליאנית בכלל ובממסד הציוני בארץ בפרט.

לעומת זאת הנצי"ב מעולם לא תמך בתנועה הציונית כגוף פוליטי, ובוודאי לא בתנועה הציונית כגוף חילוני משכילי.

הנצי"ב היה שותף לתנועה מסויימת שדגלה בתחילתה ביישוב הארץ בלי שום גחמה פוליטית, וכשהתנועה הזו התקלקלה מבחינה רוחנית הוא פרש ממנה. לומר עליו שהוא היה ציוני זה כמו לומר שמשה רבינו היה ציוני, היינו- ריקון ההגדרה ציונות מכל תוכן משמעותי.

אין לך מושג מה היתה "חיבת ציון" מי היו ראשיה ועל מה דיברו ואתה באופן כללי מדבר על דברים שאין לך מושג עליהם.

ויותר טוב, תבדוק את עצמך ואת המקורות שלך שרבו הסיכויים שהם מוטים לצד מסוים

תציין מקור היסטורי אמין לתשובה לשאלה האם לחיבת ציון היה תכנון להקמת מדינה (גחמה פוליטית בלשונו של אחד ממשתתפי השרשור, אני הייתי מתנסח לגמרי אחרת), והאם לנצי"ב הייתה התייחסות מפורשת לעניין.

[אגב, אני לא יודע את התשובה לשאלה הזו]

ההתקפות האישיות, והדיבור בשם ידע שאתה לא מציין את מקורותיו לא תורם לרמתו של הדיון. 

למען הקמת בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל, זה עיקר פועלם, עוד משהו?

מחיבת ציון אל הציונות: יא

עברו ממושג "בית לאומי" ל"מפלגה" בקונגרס הציוני, יפה, נחמד ועדיין, חיבת ציון הונהגה בידי חופשיים (חילונים) שדיברו בשפה של לאומיות, הנצי"ב לקח חלק פעיל בה ואף חלק ראו בו החוליה השלישית בהנהגה יחד עם פינסקר ולילינבלום, הנצי"ב מוולוז'ין והרב חיים מבריסק חלקו את הנהגת הישיבה וחלקו זה על זה בחריפות ומתוך תורה לשם שמיים.

דובר על בית לאומי ליהודים בארץ הקודש כלומר גוף פוליטי, חילוני משכיל.

ה"דוגלים בעבודה היישובית-המעשית בארץ-ישראל, בלי מטרות לאומיות" לבין השאיפה "להקים לעם היהודי בית-מולדת בארץ-ישראל מובטח במשפט הכללי".

אבל פסדר.

בפועל הוא קיבל את הכינוי בגלל הספר אלנוילנד שחיבר, ואני תוהה, אם לחלום היהודי לשוב לציון הוא הוסיף קצת רכבות בסר, האם מוצדק לתת לו את הכינוי הזה? רכבות זה לא רע אבל בכל זאת.

באחר כך הוא גם הוציא את הרעיונות האלה אל הפועל וכינס קונגרסים, זה יותר רציני אבל הוא חד משמעית היה חלק משרשרת.

כי כידוע, המקורות הדת"לים והחרדים מסולפים לגמרי כל אחד לצד שלו, ואין בהם כמעט כל תועלת לבירור האמת.

כולם משקרים אז לאף אחד אסור להגיד כלום בעניין.

שדווקא רחוקים מתורה ומצוות באו ראשונים לבנות את הארץ, כשנשאל על כך שיש אומרים שלא תיתכן גאולה ע"י חילונים השיב "קושיות על ריבונו של עולם".

השאלה היא אם מי שתמך בציונות היה יכול להיחשב מגדולי ישראל...

ההגדרה של "גדולי ישראל" בעשרות השנים האחרונות,

נקבעה כך שהמתנגדים נכללים בה והתומכים לא...

אם אתה רוצה לראות רשימות מכובדות של גדולים אמתיים שתמכו,

אתה מוזמן לעיין בספרים "אתחלתא היא" של הרב יצחק דדון,

או בספר "שיבת ציון" של הרב סלוצקי

(י"ל בשנות תרנ"ב - תר"ס. מהו"ק מופיעה בהיברו בוקס - מצורף קישור.

באוצר החכמה מופיעה מהדורת ירושלים תשמ"ה עם כמה הוספות.

ישנה גם מהדורה חדשה ומשוכללת של מכון הר ברכה. לא מצאתי ברשת).

HebrewBooks.org Sefer Detail: שיבת ציון - חלק א -- סלוצקי, אברהם יעקב, 1861-1918

HebrewBooks.org Sefer Detail: שיבת ציון - חלק ב -- סלוצקי, אברהם יעקב, 1861-1918

השורה התחתונה היא, כמו שכבר הדגיש הרצי"ה,

שהיו מעטים שהתנגדו, רבים שתמכו ורבים יותר ששתקו.

- אין גדול ישראל שתומך בציונות

- אבל הרב קלישר, תלמידו של רבי עקיבא איגר תמך בציונות.

- אין גדול ישראל אמיתי שתומך בציונות.

כל מי שטען אי פעם שהרב קלישר היה גדול ישראל, עשה זאת בגלל תמיכתו ברעיונות ציוניים. ברור לגמרי שאילולי תמיכתו ברעיונות הציוניים, גם אתה לא היית מעלה על דעתך להגדירו ככזה.

הדפסת ההגהות והחידושים שלו על המשניות במהדורה הקלאסית של המשניות שנדפסה בווילנא, עשויה לחזק את המחשבה שהוא קיבל מעמד של גדול בישראל גם ללא קשר לתמיכה זו.

גם רבי עקיבא איגר עצמו לא ראה בו גדול, הרב קלישר סתם צפה בכמה סרטונים ביוטיוב של רבי עקיבא איגר והכריז על עצמו תלמיד שלו, זה היה מאוד נפוץ אז.

הסרקזם שלך די אינפנטילי בהתחשב בתוכן החסר שעומד מאחריו.

מי שנחשב תמיד ש רע"א היה צריך להוכיח שהוא ראוי לכך, וכן, אני מנסה לעבוד על הסרקזם האינפנטילי שלי, לא תמיד מצליח, מצאת מקום חרפתי.

זה הכתבלבים של יתד נאמן.

זה מספיק בשביל לשמוט את הקרקע מתחת לרעיון שיש לשם הזה משמעות כלשהי.

ערוץ 7 משלם לך גם בזמן הקורונה?

גמר חתימה טובה

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

רק מתלמידי חכמים גדולים וצדיקים ששימשו את רבותיהם הגדולים בדור שלפני, ואם זה מגובה המקור מאגדתא בארון הספרים היהודי, מה טוב. ואז זה וודאי שזה לא מרוח חיצונית.

אם אדם מהרחוב טוען שדעות ת"חים גדולי הדור (באגדתא או בהלכתא) זה רק תירוץ לשווניזם זה ביזוי ת"ח . כמובן ניתן לחלוק, אך לא לטעו ןשזה תירוץ לשווניזם.

ב. בסוף זה מוכרע אחרי כמה דורות לפי מה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה בהנחיית חכמיה. בדורו של הגרא היתה שאלה אם החסידות ראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרמבם היתה שאלה אם הפסילוסוטפיה היהודי תראויה לבוא בקהל, ובדורו של הרב קוק האם התייחסות חיובית לציונית חילונית ראויה לבוא בקהל. אחרי כמה דורות כל אלו הוכרעו כחלק אינטגרלי מרוח היהדות (למרות שבקשר ליחס לצינוות החילנוית עדיין לא הוכרע במלואו , בניגוד לחסידות ופיסלופיה היוהדית). אבל כמובן כל בית מדרש שאין לו בניין אב אינו בית מדרש. אם יש דעה שנאמרת על ידי אנשים שאינם תלמידי חכמים ששימשו את רבותיהם, היא סתם עוד דעה שמנסרת בחלל העולם וצריך להזהר ממנה כמו כל דעה לא תורנית, הלנו היא אם לצרינו.

ג. בכל מקרה כשם שלא מבררים הלכה על ידי אגדתא, כך לא מבררים רוח תורה על ידי הלכה. אחרת ניתן למצוא היתרים הלכתיים לאשת יפת תואר או להריגת גויים, ולהיות נבל ברשות. כל המערבב הלכה ואגדא עובר באיסור כלאיים, הן בפסיקת הלכה והן בעיון מה רוח התורה

ואם המקור של הרמב"ם לכך הוא מקור חיצוני ולא דגרי רבותינו, זה משנה?

של חכמי דורינו גדולי הדור לזה, והאם ראוי להכירע כמורה נבוכים להנהגת דורינו.

כשםששאתה לא פוסק מהגמרא להלכה אלא על פי ראשונים ואחרונים עד פסוקי דורינו, כך לא נתין להכיע ברוח התורה להנהגות ציבוריות ממורה נבוכים על פי פרשנות של אדם מהרחוב, אלא רק על פי גדולי חכמי התורה ששמשו את רבותיהם.

ב. מה כתוב בעניין זה במורה נבוכים?

ג. בכלל לא נכנס ספציפית למחלוקת הספציפית הזו של נשים בפוליטיקה

דיברתי בכללי על הספר, לא על עניין זה, כי לא מכיר התייחסות במורה נבוכים לנושא הזה.

בסופו של דבר, המורה נבוכים מבוסס גם על חכמת יוון ולא רק ענייני קודש, לכן תהיתי איך אתה מתייחס לספר שרב חשוב כתב שמסתמך על מקורות חיצוניים, האם זה נחשב רוח התורה או שלא?

על שום ערך מערכי יוון.

לוקיגה היא אוניברסלית בין אם יווני גילה אותה ובין אם סיני.

משפט פיתגורסלא הופך להיות יווני כי יווני גילה אותו, כנל לוגיקה אריסטוטלית. אריסטו לא המציא כלום, הוא גילה.

כשם שכוח הכבידה אינו אנגלי רק בגלל שאנגלי כילה אותו.

שמע האמת ממי שאמרה. חכמה בגוים תאמין,תורה וערכים בגוים אל תאמין.

ב. לעיתים יש ערכים גויים שנקלטים באומה היהוגית לדורותיה אחרי זיכוך ובירור ורגולציה, ורק אחרי אישורחכמי ישראל וקבלת האומה. קוראים לזה ליקןט ניצוצות. אבל דווקא מורה נבוכים אינו דוגמא לזה, מאחר שהוא מבוסס 100 אחוז על שכל ולוגיקה, וכלל לאעל מיסטיקה וערכים

א. מקורות של אגדתא שמלאים בארון הספרים היהודי

ב. יותר חשוב - דעות בעניינים אלו של תלמידי חכמים גדולים ותצדיקים ששימשו את רבותיהם בדור הקודם.

(ג. במקרה של מוסר טבעי - מצפון שכל ישר ואינטואיציה)

א. ככלל, נשמע נכון, אבל לפעמים ההבנה של התובנה הנכונה מאוד קשה, אתן לדוגמא את המחלוקת על מידת השכרות הרצויה בפורים התלויה בהבנת האגדתא על רבה ורבי זירא.

ב. גם כאן, לעיתים רבות יש מחלוקות בנושא.

ג. שכר ישר ואינטואיציה שונה לרוב בין בני אדם.

א. לכן יש את ב'. וכמובן לא רק גמרא אלא דברי אגדתא של חכמינו שאחרי הגמרא בכל הדורות. למשל ברור שיש התייחסות לשכרות בפורים מהגמרא עד ימינו אצל ראשונים ואחרונים.

ב. מחלוקת יש גם בהלכה. לגיטימי. כבר אמרו רבותינו עשה לך רב.

ג. דיברתי ב ג על מוסר טבעי, לא על מוסר תורני שאינו טבעי

א. ועדיין יש מחלוקת בכך מן הקצה ועד הקצה.

ב. זה עונה לפרט, אבל זה נותן טווח גדול במה הכלל חושב.

ג. גם בהנחה מה טבעי יש הבדל בין בני אדם.

א. גם בהלכה יש מחלוקות מהקצה אל הקצה. אין הבדל. בסוף יש ליהדות גבולות גזרה ברורים של רוח תורה, ויש גם דברים שמוכרעים לדורות (למשל ברור שכל רב יטען היום שנגד רוח התורה לשאת שתי נשים בימינו, גם אם יש היתר הלכתי). בכל מקרה הרבה פעמים רוח תורה אינה חד משמעית אלא יותר מגמה וכיוון תרבותי מאשר שאלה חד משמעית של אסור/מותר.

ב. כנ"ל בסוף האומה לדרות מכריעה בכלל מה נשאר ומה נופל וכמה חלק כל דעה ושיטה מקבלת.

לגבי דילמות ערכיות של פוליטקאי - ראוי שייתיעץ בענינים ערכיים עם כמה שיותר מגוון רחב של רבנים גם אם חולקים אחד על השני , כמובן בתנאי שהם מתאימים להשקפת מפלגתו (למשל אין סיבה שסמוטריץ יתייעץ עם הרב לנדוי). בסוף כיו םבדמוקרטיה אתה יכול להביא להצבעה בקלפי את כל הדעות. באשר למה יקרה בימי המלך המשיח או מה קרה בבית ראשון ושני - אני מעריך שהשליטים התייעצו עם כל המגוון של החכמים

בדור (ונבאים כשהיתה נבואה ושתהיה בעתיד). וכמובן אין מנוס מכוחניות פוליטית כי כך העולם עובד, למשל ראה את נידוי רבי אליעזר או נידוי רבי מאיר ורבי נתן או חרם הגרא על החסידים, אך בסוף גם פה האומה לדורותיה תכריע. אך כמובן זה תפקיד מלך אידאלי שיש לו רוח קודש - שהוא בסוף זה שמכריע בעצמו לבד בשורה התחתונה בעניינים ערכיים, ושאר דעו תהחכמים הם רק המלצה לגביו.

ג. בחלק - ג , דברתי על דברים שברורים שהם טבעיים. ובענין הזה אין הבדל בין יהודי לגוי. אי אפשר ללמד זכות על אייכמן, כי עשה משהו שברור שהוא נגד המוסר גם אם לפי החוק

א. שים לב שהדוגמא שהבאת היא משהו שבו הוטל חרם בנושא של רבינו גרשום.

ב. טענה מעניינת.

ג. סבבה, זה מאוד מסייג את האמירה בסוף לדברים מוסכמים.

א. דברתי על זה שגם רב תימני יאמר לתימני היום שזה נבל ברשות התורה לשאת שתי נשים, למרות שמותר לו הלכתית ולא חל עליהם חרד"ג (אפילו אם התימני גר במדינה שזה מותר ואין דינא דמלכותא).

ב. זה בסוף נאמר על המשיח שנחה עליו רוח ה שבאמצעותה ידע את הערכים לשפוט , וגם שלמה ביקש לב חכם לדעת טוב ורע לשפוט , והיתה חכמת אלוקים בליבו.

ג. במוסר טבעי זה נכון. אבל יש דברים שהם מוסרברור והפוסטמודרנה והפרוגרס חוטאים בהם ברמה התרבותית

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.