אבל גדולי ישראל ממש? כנראה שראי"ה היה היחיד.

הוקמה אחרי פטירתו, אז כנראה שהוא לא תמך בה ולא התנגד אליה.

אפשר גם להגיד שהרב קוק לא ראה שום משמעות בהקמת המדינה כי היא קמה אחרי פטירתו, הוא לא תמך בהקמתה ולא התנגד לה, יתכן שהיה מתנגד.

אם רוצים לומר דברים תמיד אפשר, אגב גם אברהם אבינו לא היה ציוני נלהב, וכן דוד המלך לא תמך בנתניהו לראשות הממשלה, וגם לא התנגד אליו, מה שבטוח, הקב"ה הוא דתי עם כיפה סרוגה וסרט כתום, אחרת בשביל מה אני מקיים מצוות?

אז בעיקרון הוא היה בעד הקמת מדינה כזו, ועל אף שכבר אז היה ניתן לחשוד שלא כל ההנהגה שלה תהיה בידי יהודים המדקדקים במצוות.

איך הוא היה מתייחס בדיוק למדינה כפי שקמה אחרי פטירתו, אין לי ידיעה מדוייקת, אבל אפשר להשוות ליחסו לדברים שהיו קיימים בחייו, ולפרשנותו לתהליכים שהחלו בזמנו, ולנסות לשער. 

כדי לשער האם הנצי"ב היה תומך בציוונת, צריך קודם להגדיר את השאלה, מהי תמיכה בציונות, ואז לנסות להבין האם אנחנו יכולים ללמוד ממה שעשה וכתב הנצי"ב בחייו את דעתו.

ואל תחשוב שאני אתן לך לנכס רבנים ציוניים לעמדה הלא ציונית והאנטי ציונית רק בגלל שזה לא בא לך טוב בעין ואתה נבוך מזה ותנסה לדחות אותי בתירוץ "טוב אנחנו לא מבינים."

יש לי עניין שלא להפוך הרבה שאלות שונות שהרבנים הכריעו בהם לשאלת כן/לא אחת.

יש לי התנגדות לדימויים שטחיים, בלי בחינה של הדומה והשונה, בין השאלות שדנו בהם בדורות קודמים לשאלות במציאות שלנו, בין אם נעשות בשירות אידאולוגיה ציונית או חרדית.

ועם זאת, ברור לגמרי שהראי"ה זצוק"ל היה שותף ותומך (עם השגות) בתנועה הציונית ההרצליאנית בכלל ובממסד הציוני בארץ בפרט.

לעומת זאת הנצי"ב מעולם לא תמך בתנועה הציונית כגוף פוליטי, ובוודאי לא בתנועה הציונית כגוף חילוני משכילי.

הנצי"ב היה שותף לתנועה מסויימת שדגלה בתחילתה ביישוב הארץ בלי שום גחמה פוליטית, וכשהתנועה הזו התקלקלה מבחינה רוחנית הוא פרש ממנה. לומר עליו שהוא היה ציוני זה כמו לומר שמשה רבינו היה ציוני, היינו- ריקון ההגדרה ציונות מכל תוכן משמעותי.

אין לך מושג מה היתה "חיבת ציון" מי היו ראשיה ועל מה דיברו ואתה באופן כללי מדבר על דברים שאין לך מושג עליהם.

ויותר טוב, תבדוק את עצמך ואת המקורות שלך שרבו הסיכויים שהם מוטים לצד מסוים

תציין מקור היסטורי אמין לתשובה לשאלה האם לחיבת ציון היה תכנון להקמת מדינה (גחמה פוליטית בלשונו של אחד ממשתתפי השרשור, אני הייתי מתנסח לגמרי אחרת), והאם לנצי"ב הייתה התייחסות מפורשת לעניין.

[אגב, אני לא יודע את התשובה לשאלה הזו]

ההתקפות האישיות, והדיבור בשם ידע שאתה לא מציין את מקורותיו לא תורם לרמתו של הדיון. 

למען הקמת בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל, זה עיקר פועלם, עוד משהו?

מחיבת ציון אל הציונות: יא

עברו ממושג "בית לאומי" ל"מפלגה" בקונגרס הציוני, יפה, נחמד ועדיין, חיבת ציון הונהגה בידי חופשיים (חילונים) שדיברו בשפה של לאומיות, הנצי"ב לקח חלק פעיל בה ואף חלק ראו בו החוליה השלישית בהנהגה יחד עם פינסקר ולילינבלום, הנצי"ב מוולוז'ין והרב חיים מבריסק חלקו את הנהגת הישיבה וחלקו זה על זה בחריפות ומתוך תורה לשם שמיים.

דובר על בית לאומי ליהודים בארץ הקודש כלומר גוף פוליטי, חילוני משכיל.

ה"דוגלים בעבודה היישובית-המעשית בארץ-ישראל, בלי מטרות לאומיות" לבין השאיפה "להקים לעם היהודי בית-מולדת בארץ-ישראל מובטח במשפט הכללי".

אבל פסדר.

בפועל הוא קיבל את הכינוי בגלל הספר אלנוילנד שחיבר, ואני תוהה, אם לחלום היהודי לשוב לציון הוא הוסיף קצת רכבות בסר, האם מוצדק לתת לו את הכינוי הזה? רכבות זה לא רע אבל בכל זאת.

באחר כך הוא גם הוציא את הרעיונות האלה אל הפועל וכינס קונגרסים, זה יותר רציני אבל הוא חד משמעית היה חלק משרשרת.

כי כידוע, המקורות הדת"לים והחרדים מסולפים לגמרי כל אחד לצד שלו, ואין בהם כמעט כל תועלת לבירור האמת.

כולם משקרים אז לאף אחד אסור להגיד כלום בעניין.

שדווקא רחוקים מתורה ומצוות באו ראשונים לבנות את הארץ, כשנשאל על כך שיש אומרים שלא תיתכן גאולה ע"י חילונים השיב "קושיות על ריבונו של עולם".

השאלה היא אם מי שתמך בציונות היה יכול להיחשב מגדולי ישראל...

ההגדרה של "גדולי ישראל" בעשרות השנים האחרונות,

נקבעה כך שהמתנגדים נכללים בה והתומכים לא...

אם אתה רוצה לראות רשימות מכובדות של גדולים אמתיים שתמכו,

אתה מוזמן לעיין בספרים "אתחלתא היא" של הרב יצחק דדון,

או בספר "שיבת ציון" של הרב סלוצקי

(י"ל בשנות תרנ"ב - תר"ס. מהו"ק מופיעה בהיברו בוקס - מצורף קישור.

באוצר החכמה מופיעה מהדורת ירושלים תשמ"ה עם כמה הוספות.

ישנה גם מהדורה חדשה ומשוכללת של מכון הר ברכה. לא מצאתי ברשת).

HebrewBooks.org Sefer Detail: שיבת ציון - חלק א -- סלוצקי, אברהם יעקב, 1861-1918

HebrewBooks.org Sefer Detail: שיבת ציון - חלק ב -- סלוצקי, אברהם יעקב, 1861-1918

השורה התחתונה היא, כמו שכבר הדגיש הרצי"ה,

שהיו מעטים שהתנגדו, רבים שתמכו ורבים יותר ששתקו.

- אין גדול ישראל שתומך בציונות

- אבל הרב קלישר, תלמידו של רבי עקיבא איגר תמך בציונות.

- אין גדול ישראל אמיתי שתומך בציונות.

כל מי שטען אי פעם שהרב קלישר היה גדול ישראל, עשה זאת בגלל תמיכתו ברעיונות ציוניים. ברור לגמרי שאילולי תמיכתו ברעיונות הציוניים, גם אתה לא היית מעלה על דעתך להגדירו ככזה.

הדפסת ההגהות והחידושים שלו על המשניות במהדורה הקלאסית של המשניות שנדפסה בווילנא, עשויה לחזק את המחשבה שהוא קיבל מעמד של גדול בישראל גם ללא קשר לתמיכה זו.

גם רבי עקיבא איגר עצמו לא ראה בו גדול, הרב קלישר סתם צפה בכמה סרטונים ביוטיוב של רבי עקיבא איגר והכריז על עצמו תלמיד שלו, זה היה מאוד נפוץ אז.

הסרקזם שלך די אינפנטילי בהתחשב בתוכן החסר שעומד מאחריו.

מי שנחשב תמיד ש רע"א היה צריך להוכיח שהוא ראוי לכך, וכן, אני מנסה לעבוד על הסרקזם האינפנטילי שלי, לא תמיד מצליח, מצאת מקום חרפתי.

זה הכתבלבים של יתד נאמן.

זה מספיק בשביל לשמוט את הקרקע מתחת לרעיון שיש לשם הזה משמעות כלשהי.

ערוץ 7 משלם לך גם בזמן הקורונה?

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו