יש בי פחד עצום מההמשך. המחשבה שעם ישראל יצליח לבנות מדינה אחת מאוחדת היא מחשבה נכונה. ואני חושב שאנחנו מתחילים לאבד את זה. שכבר אין את האלונקה המשותפת. הרצון להנהיג ולנכס לעצמך את המדינה הוא מוגזם וזה גורם להתפוררות החברה.
אני לא שותף למילים באוויר על אחדות אחדות. אבל חסר פה משהו בלכידות החברתית. המקום היחיד לדעתי שמתעלה מעל זה הוא בצבא, אולי גם בבתי חולים, או בשם קוד, כשיש צרה ומדים.
ולכן היכולת לעצור ולהתכנס לומר תודה לנופלים ולדבר על למה דווקא הם, בעייני היא זו המשאירה אותנו צפים מעל הכאוס. אלו לא אמירות מאצואיסטיות יועז הנדליסטיות, זו מציאות. הייתי קרוב לדעתי פעמיים להיכנס לסטטיסטיקה, אין ספק שהשאלה למה גל הוא ז"ל ולא מאיר ז"ל, מטרידה לא מעט. ויום שכזה עוזר לפצע להתרפא...





