קיבוץ גלויות = 663 = יום עצמאות

גם יום הגשמים אגב חשוב באותה מידה עיין מסכת תענית.

ולא רק בגלל גימטריה בכללי יום העצמאות זה יום קיבוץ גלויות

#דקדוקי_עניות

הוא דיבר על הפילוסופיה/אידאולוגיה שאחרי המדינות.

להביא את דבריו בצורה קטועה חוטא לאמת, אז אביא אותם בצורה שלמה 

אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת, שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.

האם מישהוא חושב שהמדינה שהוקמה 13 שנים אחרי שהרב קוק נפטר, עונה להגדרות "מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוויתה תוכן האידיאלי היותר עליון"?

אני חושב שהתשובה היא לא, ושיתוף השם בעלמא שנעשה בין דברי הרב קוקו להחלטת מקימי המדינה אין לו יותר מדי משמעות

(כל זה לא אומר שחזונו של הרב קוק אינו נכון, אלא שהוא עוד לא התגשם. אנחנו מקווים שתקום מדינה כזו/מדינת ישראל תצעד לעבר מקום כזה).

לפני שאתה ממציא דברים על מה שהרב קוק אמר כדאי שתסתכל שם

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/435660

לא הבנתי מה הקשר?

והוא די מסכים איתי.

והיכן התייחסת לטענותיי?

ולהבנתי, לא זו כוונת הרב קוק, אלא כוונתו שאמנם לא ברור לכל אחד ש"להיות יסוד כיסא ה' בעולם וכו'" זה האושר היותר גדול,, וצריך לבאר את זה לאנשים, אבל זה נכון.

כל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

בוודאי לא התקיים עדיין.

...ומדינה של גיהנום )

תצילנו ממדינה שהיא בחינת גיהנום

הוא הייחס למדינה אך לא למדינה הזאת.

הרב קוק "מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם שכל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד"

מתי מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם?

כשכל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

האם החפץ של המדינה שיהיה ה' אחד ושמו אחד היום? של כל חברי הכנסת זה חפצם? בכל מעשיהם? אולי שיהיה הכסא שלהם אחד ושמו אחד ולא מעבר לזה.

לא הבנתי את השאלה מחילה מכבוד תורתו.

לא למדינה שקמה 13 שנה אחרי פטירתו.

אוא"ר לא הבין על מי אני דיברתי.

הדברים יכולים להיות באמת כמו שאתה כותב שכמו ילד שבתחילה כשנולד יש לו רק יצר הרע ואחר כך נכנס בו יצר טוב. באמת. כך זה המדינה.

תינוק כשנולד הוא במצב, כפי שכתוב בספר הלל אומר (לאחד מתלמידי הרב רבי ברוך שלום אשלג זצוק"ל), הוא ממש כמו כלב, בלי רוחניות. ובלשון אחרת, סטרא אחרא. ואחרי זה עם השנים קונה תכונות טובות ומתעלה, נכנסת בו רוח טובה. שנזכה לזה.

ומה שהוא ענה לי, זה שהמסגרת של המגינה, עצמם זה שיש מדינה שחרטה על דיגלה את העם היהוד,י, זה מה שעליו אנחנו שמחים, וזה ייחודה של המדינה.

מעשיה של ממשלה כזו או אחרת, נמדדים ביחס לממשלה, ולא ביחס למדינה (אגב, בהתאמה, ממשלת ישראל היא זו שמחליטה [או בוחרת שלא לבטל את החלטות קודמותיה] על תיקצוב לישיבות ועוד כל מיני דברים דומים, ולא "המדינה").

(אם משהוא לא מובן, הטעות כולה שלי, ולא ציטטתי במדויק את דבריו של הרב, אלא הבעתי את הרעיון הכללי).

לקחת את זה לכיוון "יום העצמאות החילוני".

גם יום של הודאה לה' על טוב גשמי ורוחני שהוא נתן לעם ישראל, אינה חגיגה חילונית.  

אני לא חוגג כמו החילונים.

אני מזדהה עם הרעיון של חגיגה פשוטה ותמימה כי יש לנו מדינה ולא כי המדינה כסא ה' והיום ה' חזר להתגלות בעולם (כפי ששמעתי מאחד קוניק)

בטוח שיש גם כאלה בציבור שחוגגים מסיבה פשוטה אבל התכוונתי לא כמו החגיגה שמקדשת את המדינה ועושה מזה יום טוב אלא שפשוט מציינים את היום לא כיום טוב הלל וקריאת התורה אלא כיום ציון וחגיגה לזה שיש לנו מדינה.

לא התבטאתי בצורה הנכונה 

המדינה היא דבר טוב, ולא קדוש (ולאו דווקא גאולי ולאו דווקא משיחי).

זה יותר הגישה של הרב שמואל טל והרב יובל רגב וכן הרב אליהו כי טוב.

הבן שלו, הרב דביר טל, אמר שהוא עצמו מודה ביום העצמאות לה' באופן אישי בסוף שמונה עשרה.

הרב רגב אומר תחנון אך גם פרקי שירה אחרי התפילה. (ובעיקר ממנו לקחתי את ההשקפה אם כי ההשקפה שלי שונה מאז שלמדתי אצלו במובנים מסויימים כשיותר התקרבתי לרב דב ליאור אך נשארתי מסוייג בנושא הזה )

הרב אליהו כי טוב כתב מאמר שלום על יום העצמאות מומלץ מאוד לקרוא בו מסביר את המורכבות.

המדינה היא דבר טוב ולא קדוש. ואפילו להפך מקדוש.. בלי להשתמש בביטוי כזה או אחר. אך גם היא דבר טוב.

אך יש הרבה רע ומרוכבות וגם כסא ... אשפה .. עיין ערך גזיזת פאות לילדי תימן.

זה דבר שקשה להבין בדור שלנו מורכבות.

הרב קוק "מדינת ישראל היא יסוכ כסא ה' בעולם שכל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד"

מתי מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם?

כשכל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד.

האם החפץ של המדינה שיהיה ה' אחד ושמו אחד היום? של כל חברי הכנסת זה חפצם? בכל מעשיהם? אולי שיהיה הכסא שלהם אחד ושמו אחד ולא מעבר לזה.

אז זה ההשקפה של הרב קוק האמיתית.

כשהמדינה כל חפצה ומגמתה שיהיה ה' אחד ושמו אחד אז היא תהיה יסוד כסא ה' בעולם

או שמה שכתבת לא תואם את השקפת הגוש?

את"ל כצד ב' - למה?

"את"ל כצד ב' - למה?". מה זה אומר? לא הבנתי את השאלה.

ומה השקפת הגוש בנושא הזה, אני האמת לא מכיר. יכול להיות שגם הם חושבים ככה. ואם כן, שמע האמת ממי שאמרה, כדברי הרמב"ם בהקדמה לפרקי אבות.

יש לציין שהרב טל מה שידוע לי יותר מסתייג מהמדינה מהרבנים האחרים שהזכרתי ואני לא בדרכו רק שגם אצלו יש הודיה על הטוב אך מורכבות. רק שאצלו חסר את העניין של המדינה ויש את העניין יותר של יום ירושלים. ועל זה הרב רגב אמר שלעדתו הוא טועה כי אם לא הייתה מדינה לא היה יום ירושלים..

קיבוץ גלויות..

הוא פחות חוגג יום העצמאות.

רק שגם אצלו קיים עניין המורכבות רק אולי קטונתי לדבר על צדיקים, לכיוון נגדי למדינה.

פחות מה שאני חושב.

סתם.

אני העליתי שני צדדים בהבנתך, ומתוך דבריך התברר לי שהצד הראשון שהעליתי הוא הנכון. שאתה לא גושניק.

שתתחיל בביאת משיח ותתקיים עד תקופת התחייה בתחיית המתים. כתוב בזוה"ק שמביאת משיח עד תחיית המתים 40 שנה.

על כל פנים היום אנחנו לא בימות המשית. משיח עוד לא הגיע.

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הם כינויים לעשיית דין

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה