בתוך כל הבלאגן שנמצא בפנים
חברותא עם *** זה דבר שתמיד מסדר ומאפס.

הכל מתחיל בדברים שלא אמורים להלחיץ אותי בכלל,
ו,
קשה להשתחרר מזה כל כך מהר.

הרמה לא תבייש ילד בן 10
להשיג את זה זה קשה כשלא ממוקדים ב100%

וקנאת סופרים זה דבר שמלווה בהמון כאב
אפשר גם בלי זה. בטוח.

וברור לי שמה שמנמיך אותי זה חוסר הרצון שלי
קשה לִרצות, קשה לְרצות

כשהריצוי העצמי הופך לפומבי

אה, אה,
השגתי רצון לרצות. זה גם אממ

הגדרות עוזרות תסדר את הראש, אבל להגדיר את עצמי יכול להיות שטות. גד''ר. זה בדיוק השורש

ואז סוכות, סבבה? 🙄